האקדמיה 2 המסע ממשיך

מהמגרש השכונתי לליגה האנגלית
סדרה מרתקת ומעוררת השראה שתשבה את לבם של קוראים צעירים ואת לבם של חובבי ספורט בכל גיל.
ליאו ק’ דויל נולד וגדל בעיירה קטנה באוהיו, והצליח כנגד כל הסיכויים להתקבל לקבוצת ילדים בליגת העל האנגלית, הפרמייר ליג. אבל הוא בשום אופן לא הכוכב של הקבוצה.
למען האמת, הוא אפילו לא נכלל בהרכב הפותח – וקבוצת הילדים של מועדון לואישם נייטס היא הקבוצה הגרועה ביותר בליגה עד גיל ארבע־עשרה. הקבוצה גרועה כל כך עד שהבעלים מתכוון לפרק אותה אם לא תשתפר בעונה הזאת. זה איום רציני על החלום של ליאו לקריירה מקצוענית בכדורגל.
ואם זה לא מספיק, ליאו צריך גם לעמוד במטלות הלימודיות, למצוא חברים חדשים בארץ זרה, להתמודד עם מאמן שלא אוהב אותו ולשרוד הרחק מהבית במשך עונה קשה ומתישה בפרמייר ליג לילדים.
ליאו חושב שהכישרון שלו יכול לעזור לקבוצה, אבל האם הוא יצליח לעמוד בכל האתגרים ולהוכיח את עצמו באור הזרקורים של הליגה הטובה בעולם?
שם: האקדמיה 2 המסע ממשיך
מחבר/ת: טז לייטון
שפה: עברית
תחום: נוער צעיר
תת תחום: נוער צעיר
מק״ט: 600011532

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 42.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-5" class="chaptersplit">קטע 1 #</h2>
			<h3 class="part">נקמה מתוקה</h3>
			<p class="firstspace">המשחק עמד להתחיל: משחק הכנה טרום־עונה בין מידלטון בּיבֶרס, הקבוצה שגדלתי בה, לקולומבוס טייגרס – קבוצה ששייכת למועדון מסודר ומשתתפת בליגה רשמית. אני הייתי הקפטן של הבּיברס והלכתי לעיגול האמצע לקראת הטלת המטבע הפותחת.</p>
			<p class="text">בדרך כלל קבוצה כמו הטייגרס לא היתה טורחת לנסוע לחוֹר כמו מידלטון כדי לשחק מול חבורת ילדים מהליגה האזורית. הטייגרס היו אמורים להביס אותנו בשנה שעברה, אבל הם ניצחו בקושי 3-2 אחרי שאני הבקעתי שני שערים והחטאתי פנדל בשנייה האחרונה של המשחק.</p>
			<p class="text">אף על פי שלא נכללתי בסגל של הבּיברס לעונה הסדירה, המאמן של הטייגרס הסכים שאשחק במשחק ההכנה הזה. האמת היא שהוא ביקש שאשתתף. כולם רצו לראות אם ליאו ק׳ דויל, הילד מהעיירה הקטנה שהתקבל עכשיו לאקדמיית הנוער של קבוצת פרמייר ליג, הוא באמת שחקן כל כך טוב.</p>
			<p class="text">למחרת בבוקר הייתי אמור לטוס ללונדון ולהצטרף לקבוצת הילדים של לואישם נייטס. היה לי קשה להאמין שזה באמת קורה. כנראה חלומות באמת מתגשמים לפעמים. אבל לא הכול היה גן של שושנים, כמו שאמא שלי היתה אומרת. זה היה המשחק האחרון שלי עם הקבוצה שגדלתי בה ועם החברים הוותיקים שלי. הייתי צריך להיפרד מהמשפחה והחברים ומחרדון המחמד שלי למשך כמעט שנה שלמה. והיתה צפויה לי תחרות קשה בליגת העתודה של הפרמייר ליג. הייתי גם לחוץ וגם נרגש וגם המום, הכול ביחד.</p>
			<p class="text">אבל כל הדברים האלה יכלו לחכות.</p>
			<p class="text">עכשיו הייתי צריך לשחק כדורגל.</p>
			<p class="text">השופטת – המורה לפסנתר של אחותי – החזיקה מטבע של רבע דולר ביד ימין. המנצח בהטלת המטבע יכול לבחור אם הוא רוצה שהקבוצה שלו תשחק בצד מסוים של המגרש, או תקבל ראשונה את הכדור. “ליאו, אתה הקפטן של הקבוצה הביתית. עץ או פָּלי?“</p>
			<p class="text">“עץ.“</p>
			<p class="text">השופטת הטילה את המטבע. יצא פּלי.</p>
			<p class="text">רוני לואיס, הקפטן של הטייגרס, גיחך כשראה את התוצאה. “אנחנו בוחרים כדור. תתכונן להפסיד שוב, ליאו.“</p>
			<p class="text">לא אמרתי כלום, רק חייכתי.</p>
			<p class="text">הטייגרס שיחקו עם שלושה שחקנים בהגנה. רוני היה הבלם המרכזי, והוא אחד השחקנים הכי טובים בעמדה שלו בכל אוהיו. הוא כמעט מטר שמונים, מצמיח שפם ונלחם כמו דביבון שנאבק על החיים שלו.</p>
			<p class="text">“אתה חושב שאתה משהו, מה?“ אמר רוני. “זוכר איך הפלתי אותך בפעם הקודמת?“</p>
			<p class="text">“אני זוכר שהשחלתי אותך מאחורה. ואז הכשלת אותי.“</p>
			<p class="text">“אז הצלחת להפתיע אותי. זה לא יקרה שוב.“ רוני נהם והתקדם צעד אחד לכיוון שלי. “אני לא יודע מה המאמנים האלה מצאו בך, אבל <span class="bold _idGenCharOverride-1">אנחנו כבר</span> <span class="bold _idGenCharOverride-1">נחטיף לך כאפה שת</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">חזיר אותך למציאות.</span>“</p>
			<p class="text">תקעתי בו מבט תקיף. “את מה שיש לי להגיד אני אומר על המגרש.“</p>
			<p class="text">“בנים,“ אמרה השופטת בקול חמור. “שחקו בהגינות ובלי שטויות.“ היא שרקה ונופפה בידיים לקוונים בשני הצדדים של המגרש. “קדימה!“</p>
			<p class="text">המשחק התחיל ולקח לנו קצת זמן להשתלט על הכדור. חזרתי אחורה יותר מהרגיל כדי לעזור לקישור שלנו לעמוד מול ההתקפות. אני חייב להודות שהטייגרס שיחקו לא רע.</p>
			<p class="text">אבל אני עברתי עכשיו קיץ שלם של אימונים ללא הפסקה, והתמודדתי מול שחקני נוער מהטובים בעולם.</p>
			<p class="text">בעיטה של שחקן טייגרס פגעה בקורה. הכדור חזר למגן השמאלי שלנו, שנלחץ והעיף אותו למעלה בלי לכוון לשום מקום. למזלנו הבעיטה שלו הגיעה אל דניס, הקשר המרכזי שלנו. שחקן של הטייגרס סגר עליו מיד.</p>
			<p class="text">“מימין!“ צעקתי.</p>
			<p class="text">איכשהו דניס הצליח לשחרר מסירה. הגעתי לכדור והקדמתי בחצי צעד שחקן הגנה של הטייגרס. ממש לפני שהתנגשנו, הפניתי לו את הגב ועקפתי אותו בסבסוב כשהכדור דבוק לי לרגליים. הקהל צעק בהתפעלות.</p>
			<p class="text">עכשיו התפנה לי קצת מקום לזוז. התקדמתי בכדרור וסקרתי את המגרש כמו גנרל בצבא. לא ראיתי כלום חוץ משחקני הגנה. הייתי צריך כנראה לחכות שהשחקנים מהקבוצה שלי יצטרפו, אבל המילים של רוני הדהדו לי בראש. <span class="bold _idGenCharOverride-1">אנחנו כבר נחטיף לך כאפה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שתחזיר אותך למציאות.</span></p>
			<p class="text">הגישה שלו לא מצאה חן בעינַי, וגם לא השפם הדליל שלו או החברים שלו מהמועדון המפונפן שחשבו שהם יותר טובים מאיתנו. טוב, חייבים להודות שהם משחקים יותר טוב מכל השחקנים בקבוצה שלי, חוץ ממני. אבל זה לא נותן להם זכות להתנהג כמו זבלים.</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">מישהו פה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יחטוף כאפה</span>, חשבתי.</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">אבל זה לא יהיה אני.</span></p>
			<p class="text">המגן השמאלי שלהם היה הראשון שהגיע אלי. נעמדתי לשנייה והוא עצר בהיסוס, ואז בעטתי את הכדור קדימה ועברתי את המגן בריצה. הייתי הרבה יותר מהיר ממנו ולא היה לו סיכוי לרדוף אחרי.</p>
			<p class="text">עכשיו נשאר מולי רק רוני. עם כל המהירות שלי, לא הייתי בטוח שאצליח להשיג אותו בתחרות ריצה. רוני גדול ממני כמעט בשנתיים, והרבה יותר גבוה. אם הייתי מזנק מולו למרוץ, זה היה צמוד. אבל היו לי עוד רעיונות. בשפע.</p>
			<p class="text">רוני נצמד אלי, מתנשף ומיוזע, והיה לו ריח כמו סל של כביסה מלוכלכת. תיארתי לעצמי שהוא מתכוון לקחת ממני את הכדור בכוח. הוא לא חשב שיש לי מספיק מהירות, טכניקה או זריזות כדי לעבור אותו באחד על אחד.</p>
			<p class="text">השארתי את הכדור לפני הגוף שלי כדי לפתות אותו לניסיון חטיפה. הוא בלע את הפיתיון וברגע שזינק קדימה משכתי את הכדור אחורה ברגל שמאל והוצאתי אותו משיווי משקל. יכולתי לנצח אותו בדיוק אז אם רק הייתי נותן לו דחיפה קלה הצידה. במקום זה התחלתי לרקוד סביבו, להעביר את הכדור מרגל לרגל, למשוך אותו קדימה ואחורה פעם אחרי פעם, והקפצתי את רוני מצד לצד כמו בובה על חוט. שמעתי עוד גניחות התפעלות מהקהל. רוני התחיל להתרגז מרוב תסכול. הוא ניסה לתפוס לי בחולצה אבל העפתי את היד שלו ממני והתחמקתי שוב ושוב. ידעתי שעוד מעט יצטרפו אליו עוד שחקני הגנה ולכן השחלתי אותו שוב בין הרגליים בדיוק כמו בפעם הקודמת ועברתי אותו בריצה כדי לאסוף את הכדור.</p>
			<p class="text">הפעם רוני לא הכשיל אותי, אלא דחף אותי חזק מאחור. זה היה מהלך מלוכלך שהוציא אותי משיווי משקל. בתחילת הקיץ, לפני המחנה, הייתי נופל על הפנים.</p>
			<p class="text">אבל התקופה בלונדון לא שיפרה רק את היכולת הטכנית שלי. חזרתי משם גם יותר קשוח ויותר חכם. תיארתי לעצמי שהוא ינסה להחזיר לי, אז הנמכתי את מרכז הכובד שלי לפני שהוא דחף אותי – דמיינתי שהרגליים שלי הן גזעים של עצים שתקועים באדמה. כמעט נפלתי, אבל הצלחתי לשמור על שיווי משקל ופרצתי קדימה בריצה.</p>
			<p class="text">עכשיו הייתי מול השוער, אחד על אחד. מזווית העין ראיתי שהשופטת מוציאה את המשרוקית מהפה, נותנת לי יתרון ומחכה לראות איך תתקדם ההתקפה לפני שתשרוק לעבירה נגד רוני.</p>
			<p class="text">לשוער לא נשארה ברירה, והוא יצא מהשער בניסיון לחסום אותי. סטיתי בחדות שמאלה, פיניתי לעצמי זווית בעיטה וגלגלתי בנחת את הכדור לתוך הרשת.</p>
			<p class="text">השופטת שרקה והצביעה על מרכז המגרש.</p>
			<p class="text">1-0.</p>
			<p class="text">השחקנים מהקבוצה שלי קפצו עלי, וההורים בצד שלנו התחילו להשתולל כמעט כמוהם. אפילו ההורים של הטייגרס הריעו. לפני שרצתי בחזרה לחצי המגרש שלנו, הסתובבתי אל רוני וקרצתי לו. הוא השפיל את הראש והסתכל לצד השני.</p>
			<p class="text">העברתי את המסר שרציתי להעביר, אבל אחרי זה הטייגרס שינו את האסטרטגיה. המאמן שלהם צעק כמה הוראות, ובהמשך המשחק הם שמו עלי שמירה כפולה ומשולשת. זה השאיר אותם בנחיתות מספרית בשאר המגרש, אבל גם ככה התקשינו לפצח את ההגנה שלהם.</p>
			<p class="text">ממש לפני המחצית הטייגרס הצליחו להשוות, 1-1. כשירדנו להפסקה, המאמן שלנו אסף אותנו במעגל, חיכך את הידיים ואמר, “ליאו, אנחנו צריכים שתבקיע עוד שערים.“</p>
			<p class="text">בילי הוּד גלגל עיניים. “מה אתה אומר.“</p>
			<p class="text">“בואו נעשה עוד התקפות מתפרצות,“ אמר המאמן, “ונעמיד חסימות כדי שליאו יוכל להתפנות.“</p>
			<p class="text">בקושי התאפקתי לא לצחוק. למאמן שלנו היו כוונות טובות, אבל הוא היה מאמן כדורסל ולא הבין כלום בכדורגל. “בכדורגל לא ממש עושים חסימות,“ אמרתי. “הם שומרים עלי עם שניים או שלושה שחקנים. אנחנו צריכים למצוא את השחקנים הפנויים שלנו. בואו נשחק 4-4-1-1. אני אמשוך אלי את ההגנה מאחורי החלוץ, ונשתמש באגפים כדי לפתוח את המשחק.“</p>
			<p class="text">הוא מצמץ פעמיים והיה ברור שהוא לא הבין מילה ממה שאמרתי. כשהשופטת שרקה, המאמן שלנו מחא כפיים פעמיים. “תעשו מה שליאו אמר! תנו להם בראש, בּיברס!“</p>
			<p class="text">גם השחקנים האחרים בקבוצה שלי לא הבינו כלום באסטרטגיה, ככה ששום דבר לא ממש השתנה במחצית השנייה. עשר דקות לסיום הצלחתי לכבוש עוד שער, אחרי בישול משובח של דניס, אבל הטייגרס חזרו למשחק בכל הכוח והשוו תוך זמן קצר. ממש לפני שריקת הסיום הצלחתי סוף־סוף להשתחרר מהשמירה הכפולה ולקבל מסירה בפינה. עשיתי הטעיה כאילו אני מוסר, ואז עברתי את המגן ורצתי לבד פנימה, לאורך קו הקרן. כשנכנסתי לרחבה התכוננתי לִפנות לכיוון השער ולבעוט – ואז רוני בא בריצה, תפס אותי במותניים והפיל אותי. הוא לא טרח אפילו להעמיד פנים שהוא מנסה להגיע לכדור. לא נפגעתי, אבל הוא לא השאיר לי שום סיכוי לעבור אותו. הקהל צעק בוז מהצדדים.</p>
			<p class="text">“פנדל!“ אמרה השופטת ושלפה כרטיס אדום לרוני. “זה בסך הכול משחק הכנה, בחור. זה באמת היה הכרחי?“</p>
			<p class="text">רוני גיחך אלי וירד מהמגרש בריצה, ואני נשארתי בדיוק באותו מצב כמו בשנה שעברה: בעיטת עונשין בשנייה האחרונה שתקבע את תוצאת המשחק. ידעתי שרוני חשב שאני עומד לפספס שוב.</p>
			<p class="text">כבר לא הרגשתי צורך להוכיח את עצמי, בטח לא לטייגרס. אפילו ניסיתי להעביר את הפנדל לשחקן אחר מהקבוצה שלי, אבל כולם התעקשו שאני אבעט. “אנחנו רוצים לנצח הפעם,“ אמר דניס. “אנחנו צריכים אותך.“</p>
			<p class="text">הבנתי. זה היה עניין של גאווה מקומית. קבוצת מידלטון בּיברס רצתה להבטיח לעצמה מקום בהיסטוריה.</p>
			<p class="text">כשהנחתי את הכדור על הנקודה הלבנה וחזרתי כמה צעדים לאחור, כמה מהשחקנים של הטייגרס ניסו לערער אותי והזכירו לי את הפנדל שבעטתי למשקוף בתחילת הקיץ. אם לא הייתי נוסע מאז ללונדון, יכול להיות שהם היו מצליחים למרוט לי את העצבים במידה שתשפיע על הבעיטה.</p>
			<p class="text"> אבל כמו שאמרתי, דברים השתנו מאז. לפני פחות מחודש הבקעתי את שער הניצחון באצטדיון הרשמי של הדרגונס, במשחק הגמר של הטורניר המסכם מול יציעים מלאים צופים, ציידי כישרונות ושחקנים מקצוענים.</p>
			<p class="text">השופטת שרקה. השוער התכופף מולי ופרס את הידיים לצדדים.</p>
			<p class="text">רצתי אל הכדור וכבשתי את שער הניצחון בבעיטה מסובבת לחיבורים.</p>
		</div>
	

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 68.00 ₪ מחיר רגיל 76.50 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 63.74 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 42.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות