קוראים לזה חיים

אמילי מואטי
ביום הולדתה של רונה, אחד לפני הארבעים, בחדר טיפוליםשל מלון בהרצליה, מתרחש אירוע מטלטל ומציף זיכרונותשהיא לא תוכל לברוח מהם עוד. למחרת היא נדרשת לשובאל עיר הולדתה, אל לוויית אביה של ג׳ולי, חברתה הטובה,זו שהייתה קשורה אליה יותר ממה שידעה או רצתה לדעת.בין האירועים הללו נפרש סיפור חייה. שוב ושוב היא מתאמצתלהיגאל באמצעות האהבה ולברוח אל מה שנראה לה חייםשראוי לחיותם.בכתיבה אמיצה וברגישות נדירה לנפש, לפרטים ולשפהאמילי מואטי בוראת את עולמה של רונה ומאפשרתלקוראים לצלול אל מעמקי התודעה שלה. בין הילדההסוחבת סוד מר לאישה המנסה להיחלץ ממנו רוחשת ביצהפראית, שמכשף שולט בה.אמילי חיה מואטי, ילידת 1980, היא סופרת ופוליטיקאיתישראלית. ספרה הראשון סימנים כחולים (תכלת 2018)זיכה אותה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים ועוּבד לסרטקולנוע בהפקה בין־לאומית.
שם: קוראים לזה חיים
מחבר/ת: אמילי מואטי
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 600011516
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 37.00
קרא פרק ראשון
				<div id="_idContainer003" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">
<div id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak" />
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="perek">הגיעה לאן שהלכה</p>
<p class="body-fara">את יום הולדתה חגגה רונה במשך שבוע ימים, כדי שאת השנה האחרונה בעשור הרביעי לחייה היא תתחיל יפה ושונה. ביום עצמו התעוררה מוקדם, נרגשת כמו ילדה שנרדמה בתחפושת מלכת הכוכבים בלילות שלפני החג. עוד מעט היא תתלבש יפה ותיסע למלון בהרצליה. בזמן שתמתין במרפסת לעיסוי שהזמינה, יגישו לה קוקטייל ורוד מבעבע, ואחרי הטיפול תאכל ארוחת בוקר. לסיום תטבול בבריכה הקרירה ותנמנם על אחת ממיטות השיזוף שיהיו רכות ומזמינות.</p>
<p class="body-indent-5">היא תכננה את היום לפרטי פרטים, והיו לה מחשבות לכאן ולכאן: אם תיכנס לבריכה מיד אחרי העיסוי, לא ייספג השמן שיימרח על גופה, והיא תיאלץ להמשיך את יומה בתחושת דביקות. עדיף שתתחיל מהבריכה, ואחרי ארוחת הבוקר תיכנס לחדר <span id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></span>הטיפולים. ואולי כדאי לדחות את ארוחת הבוקר לסוף, יש סכנה שהאוכל יכביד עליה והיא תירדם, במקום ליהנות מהמגע ומהמוזיקה ומאווירה של שחרור ושל חו<span class="no-break">ץ־ל</span>ארץ. </p>
<p class="body-indent-5">רונה סיפרה גם למי שלא שאל שהיום יום ההולדת שלה ושהיא חוגגת לעצמה. גם לנהג המונית, והוא הפטיר מזל טוב. דלתות המלון ניחשו אותה יפה ונפרדו זו מזו בדממה. בכניסה נחתמו ההתלבטויות; הבריכה נפתחת לקהל רק בשעה עשר. היא עלתה במעלית לספא שבקומה השלישית. מארחת אדיבה וחייכנית הניחה בידיה מגבות וחלוק לבן ריחני, כפכפי כותנה רכים ומפתח לארונית, והיא דחפה לתוכה את הבגדים שהשילה מעליה, עם הנעליים והתיק והנייד. </p>
<p class="body-indent-5">היא ישבה במרפסת והביטה בים ובמרינה, שעגנו בה סירות בגדלים שונים. המארחת הגישה לה קוקטייל ורדרד מבעבע בגביע קריסטל עם רגל מפותלת של רקדנית, ולצידו הניחה צלוחית מרובעת עם עוגיות מקרון לבנות ושוקולד מריר, שקושט בפרח מקליפות תפוז דקיקות. הבועות הקטנטנות הצטברו בתחתית וטיפסו למעלה, והיא לגמה לאט, מתענגת מהמתיקות ומפקיעת הבועות בפיה. </p>
<p class="body-indent-5">את הרגעים האלה היא תרצה לזכור, השמיים והים והספינות העוגנות, שממרחק נראו לה כמו סיכות שמעטרות בד משי כחול, והאוויר בריח של יסמין. היום היא מתחילה מחדש, וגם אם יהיה לה קשה והחושך יתגנב, היא תתגבר ותמשיך. תוך שנה היא תצא מכל <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>זה, ובגיל ארבעים וקצת, כשתהיה לה עבודה קבועה, היא תלד ילד או שתאמץ אחד. היא תקום בשבילו בבוקר ותארוז לו כריך לגן, ותהיה אימא של מישהו.</p>
<p class="body-indent-5">המארחת ניגשה אליה והודיעה שהמטפלת שיועדה לה חלתה למרבה הצער ולא תגיע, ומחליף אותה מטפל. </p>
<p class="body-indent-5">״זה לא ממש משנה לי״, משכה רונה בכתפיה בשלווה.</p>
<p class="body-indent-5">כך הייתה משיבה האישה שהיא רצתה להיות, כזו שבוקר כזה הוא חלק משגרת חייה. </p>
<p class="body-indent-5">המארחת ליוותה אותה לחדר שהוזהב באור נרות ונאפף בריח קטורת. המטפל, במכנסי כותנה בהירים וחולצת טריקו לבנה, הציג את עצמו באנגלית וביקש שתשכב במיטה על בטנה ותקרא לו כשתהיה מכוסה. היא נשארה בבגד ים, התכסתה בסדין, והוא חזר לחדר. בזמן שהתמסרה לפכפוך מפלים רחוקים שבקע מהרמקולים שבחדר, נמשח גבה בשמן חמים, וגרגירי מלח נחרכו עליו בעדינות. עייפות מתוקה וסמיכה הכבידה על עפעפיה, ועיניה נעצמו. לפתע הסיט המטפל את הסדין שכיסה אותה, משך בשרוכים של בגד הים בצידי ירכיה ופרם אותם. אצבעותיו המשומנות חפנו את ישבנה, ואחת מהן חדרה פנימה. במהירות התהפכה על גבה וניסתה לזנק מהמיטה, אך הוא אחז במותניה בכוח, כמו שמחזיקים ילדה מרדנית, פישק את רגליה וניסה לחדור אליה. רונה הדפה אותו מעליה בכוח שלא ידעה שיש בה ונחלצה מהמיטה. היא משכה מגבת מהקולב והצמידה אותה אל גופה. <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>בידה הפנויה זרקה עליו כוס מים, וזו פגעה במצחו. פניו נשטפו נחילי דם דקיקים, והוא מחה אותם בסדין, מבועת ממראה הדם.</p>
<p class="body-indent-5"><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">“</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">What</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">are</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">you</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">doing</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">?”</span>, צעק עליה.</p>
<p class="body-indent-5">״אתה ניסית לאנוס אותי עכשיו״, צעקה. </p>
<p class="body-indent-5">היא בעטה בשולחן הקטן עם הנרות הדולקים והשמנים הריחניים והמשיכה לזרוק לכיוונו כל מה שהזדמן לידיה, עד שפמוט כבד ניפץ את זגוגית הוויטרינה. </p>
<p class="body-indent-5">מנהלת הספא והמארחת התפרצו מבוהלות לחדר.</p>
<p class="body-indent-5">״<span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">what</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">’</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">s</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">going</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">on</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">?</span>, יש כאן ריח של שריפה״, צעקה המנהלת.</p>
<p class="body-indent-5">רונה הבחינה בלהבות קטנות מתלהטות וחורכות את השטיח. המארחת מיהרה להביא לחדר קנקן מים וכיבתה את הדליקה.</p>
<p class="body-indent-5"><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">“</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">I</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">don</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">’</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">t</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">know</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">, </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">she</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">just</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">leapt</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">out</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">on</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">me</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">”</span>, מלמל המטפל ההמום, דם ניגר ממצחו.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא ניסה לאנוס אותי״, הצביעה עליו רונה.</p>
<p class="body-indent-5">״אתה ניסית לאנוס אותה?״ שאלה המנהלת הנדהמת.</p>
<p class="body-indent-5"><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">“</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">what</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">is</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">lenos</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">?”</span></p>
<p class="body-indent-5">״תקראי דחוף לביטחון״, הורתה למארחת.</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא עשיתי לה כלום״, הוא מלמל בעברית.</p>
<p class="body-indent-5">שני אנשי ביטחון הגיעו, ואחריהם הופיעו שוטר ושוטרת. כולם הצטופפו בחדר הקטן וסקרו את רונה העטופה במגבת, סמוקה והמומה.</p>
<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״הגברת טוענת שהמטפל אנס אותה״, אמרה המנהלת.</p>
<p class="body-indent-5"><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">“</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">I</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">don</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">’</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">t</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">understand</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">what</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">she</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">’</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">s</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">saying</span><span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">”</span>, הצביע עליה.</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא טוענת, הוא באמת החדיר אצבעות לגוף שלי, אצבע אחת לפחות״, הצביעה עליו בחזרה.</p>
<p class="body-indent-5">כמה סקרנים בחלוקי מגבת נזעקו אל החדר, לברר על מה המהומה. </p>
<p class="body-indent-5">״המסז׳יסט ניסה לאנוס אורחת״, הסבירה מישהי.</p>
<p class="body-indent-5">״לפזר את ההפגנה״, הורה השוטר, ואנשי הביטחון האיצו בנאספים להתפנות מהמקום. </p>
<p class="body-indent-5">המארחת הכניסה את רונה הרועדת למלתחה הסמוכה לחדר.</p>
<p class="body-indent-5">״שהיא לא תתקלח״, אמר השוטר, ״תזמיני לה אמבולנס שייקח אותה לוולפסון. נעדכן אותם״. </p>
<p class="body-indent-5">רונה צייתה התלבשה וחיכתה להוראות, עורה זרוע מלח ובוהק משמן.</p>
<p class="body-indent-5">השוטרים אזקו את האיש, והוא המשיך למלמל לעצמו בדרך למעלית. </p>
<p class="body-indent-5">כעבור זמן קצר היא ישבה באמבולנס, רכונה על התיק שלה, והתאמצה לסדר את המחשבות ולהבין מה קדם למה, ומה קרה לה מרגע שנרדמה עד שהוסר ממנה הסדין. מישהו זמם נגדה, הבינה לפתע, והמארחת שיתפה פעולה ומהלה את המשקה שלה בסם הרדמה, כמו שמראים בחדשות, שהפיל אותה לשינה עמוקה. אלמלא חשה בכאב, היא הייתה <span id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></span>מתעוררת וממשיכה בחייה, בלי לדעת לעולם מה שנעשה בה בחדר ההוא.</p>
<p class="body-fara">בבית החולים הובילו אותה לחדר שנקרא חדר אקוטי, עם מיטה לבדיקה גינקולוגית. היא התיישבה בכבדות על כיסא מול מסך טלוויזיה מושתק. בעוד רגע יורו לה להתפשט ולשכב על המיטה. לפתע צצה לידה המארחת מהמלון ושאלה אם היא רוצה לטלפן למישהו, אולי לקרוב משפחה שיבוא להיות איתה. רונה לא הביטה בה, וביקשה שתטלפן לבתיה אחותה. לחדר נכנסה אחות ומדדה לה חום ולחץ דם. המדדים היו תקינים. אחריה הגיעה רופאה. היא תבדוק אותה, הסבירה, ותאסוף ממצאים שעשויים לקדם את החקירה נגד התוקף. מאוחר יותר תבוא שוטרת לקחת ממנה תלונה. </p>
<p class="body-indent-5">״אני צריכה להתפשט עכשיו?״ </p>
<p class="body-indent-5">״רק חלק תחתון״, אמרה הרופאה, ״זו בדיקה גינקולוגית, לוודא שהתוקף לא פצע אותך״.</p>
<p class="body-indent-5">רונה הסירה את בגד הים, נשכבה במיטה והניחה את רגליה על המשענות המוגבהות. גבה וזרועותיה שקעו במזרן. כן, בלי ספק מהלו חומרים מסוכנים במשקה שלה. היא הכריחה את עצמה לא להירדם שוב ולהתמקד ברגעים שקדמו לכניסה לחדר הטיפולים. מה בדיוק קרה שם ואיך, האם בזמן שהוקסמה ממראה הים והסירות נבזקה האבקה למשקה? </p>
<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אני אבדוק אותך ואשאל כמה שאלות. אם תרצי הפסקה, תגידי, ונמשיך מאוחר יותר״.</p>
<p class="body-indent-5">״בסדר״.</p>
<p class="body-indent-5">״היו יחסי מין?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא, הוא ניסה לחדור אליי״.</p>
<p class="body-indent-5">״וחדר?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני חושבת שכן״.</p>
<p class="body-indent-5">״את בטוחה שהייתה חדירה?״</p>
<p class="body-indent-5">״הוא החדיר אצבעות״.</p>
<p class="body-indent-5">״אצבעות״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן בטוח, אצבע אחת לפחות״.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא הוריד לך את התחתונים?״</p>
<p class="body-indent-5">״זה היה בגד ים. אני חושבת שכן״.</p>
<p class="body-indent-5">״הסיט אותם כדי להחדיר אצבעות?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא יודעת, אולי הוריד והחזיר כשהתעוררתי״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה כואב לך?״</p>
<p class="body-indent-5">״הכול״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני יכולה להגיד לך שהבדיקה הפיזית תקינה. אין דימום או פציעות״.</p>
<p class="body-indent-5">״אבל הכול כואב לי״.</p>
<p class="body-indent-5">״זה טבעי, גם כשאין אלימות הגוף נדרך כשדברים כאלה קורים״.</p>
<p class="body-indent-5">״הייתה אלימות״.</p>
<p class="body-indent-5">״בבדיקה אין סימנים, זה כמובן לא הופך את מה שקרה ללא אלים״.</p>
<p class="body-indent-5">״חייבים להיות סימנים, אולי תבדקי שוב?״</p>
<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״סיימתי את הבדיקה. העובדת הסוציאלית תסביר לך כל מה שאת צריכה לדעת לגבי הצעדים הבאים״.</p>
<p class="body-indent-5">המארחת נכנסה לחדר והודיעה שאחותה הגיעה.</p>
<p class="body-indent-5">״אני חייבת לחזור למלון״, אמרה בטון ענייני, שונה לחלוטין מזה שבו קיבלה אותה הבוקר במלון, ״תרגישי טוב״.</p>
<p class="body-indent-5">אחרי שיצאה נכנסה בתיה נסערת, פניה אדומות.</p>
<p class="body-indent-5">״מה קרה לך?״ התנשפה מעליה.</p>
<p class="body-indent-5">״מישהו ניסה לאנוס אותי״.</p>
<p class="body-indent-5">״מישהו שאנחנו מכירות?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא״.</p>
<p class="body-indent-5">״אלוהים כמה נבהלתי, אז מה קרה?״</p>
<p class="body-indent-5">״אין לי כוח לספר את זה עוד פעם״.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא אנס אותך או לא?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא אנס. ניסה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אם הוא רק ניסה, למה את בבית חולים ולא במשטרה?״</p>
<p class="body-indent-5">״כי צריך לבדוק את הגוף קודם כול, זה אונס, לא כייסו אותי בקניון״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז למה פה?״</p>
<p class="body-indent-5">״לאן רצית שייקחו אותי, למוסך?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא יודעת, לקופת חולים. למה בבית חולים, עם כל החיידקים הטורפים שמסתובבים פה? את יודעת״, הנמיכה קולה ללחישה, ״כל יום מתים אנשים תמימים ממחלות שחטפו בבתי חולים, ולא מדברים על זה בחדשות. אני לא מבינה למה הסכמת לבוא לפה״.</p>
<div id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״כי זה מה שאמרו לי״.</p>
<p class="body-indent-5">העובדת הסוציאלית נכנסה ושאלה אם היא מוכנה לשיחה ואם היא מעוניינת בנוכחותה של החברה בחדר.</p>
<p class="body-indent-5">״זאת אחותי הקטנה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני אחותה בתיה, לא הבנתי מה קרה״.</p>
<p class="body-indent-5">״הם לקחו אותו למשטרה?״ פנתה רונה לעובדת הסוציאלית, מתעלמת מנוכחותה של בתיה בחדר.</p>
<p class="body-indent-5">״כן, עצרו אותו ומחכים לדו״ח שלנו כדי להצליב מידע״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה יש להצליב?״</p>
<p class="body-indent-5">״מדברים עם מי שהיה שם, אני מניחה״.</p>
<p class="body-indent-5">היא קירבה כיסא למיטה והתיישבה. </p>
<p class="body-indent-5">״תשבי גם את״, אמרה רונה לבתיה, ״יש לי סחרחורת מלהסתכל עלייך״.</p>
<p class="body-indent-5">״מהבדיקה ניכר שלא הייתה אלימות״, אמרה העובדת הסוציאלית.</p>
<p class="body-indent-5">״אבל זה היה אלים, הרגשתי אלימות בכל הגוף״.</p>
<p class="body-indent-5">תרצי שאקרא לחוקרת שתגבה ממך עדות? שלא תצטרכי לספר פעמיים״.</p>
<p class="body-indent-5">״בבקשה כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״יחסית למה שעברת את נראית ממש טוב, שתדעי״.</p>
<p class="body-indent-5">״בתיה זה לא מצחיק״.</p>
<p class="body-indent-5">״לא צוחקת, הנה השוטרת באה״.</p>
<p class="body-indent-5">״כולן נשארות בחדר?״ פנתה השוטרת לרונה.</p>
<div id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">אחרי ששאלה כמה שאלות אינפורמטיביות כמו גיל ומצב משפחתי, היא ניגשה לעניין. </p>
<p class="body-indent-5">״ספרי לי מה קרה, אני רושמת הכול. אחרי העדות תצטרכי לקרוא ולחתום״.</p>
<p class="body-indent-5">״את לא שואלת שאלות?״</p>
<p class="body-indent-5">״פשוט תספרי כל מה שקרה״.</p>
<p class="body-indent-5">״מאיפה להתחיל?״</p>
<p class="body-indent-5">״תתחילי מכל נקודה שנראית לך רלוונטית״.</p>
<p class="body-indent-5">״החלטתי לתת לעצמי מתנות ליומולדת, שאחת מהן היא עיסוי״.</p>
<p class="body-indent-5">״זה היום?״ חייכה העובדת הסוציאלית, ״מזל טוב״.</p>
<p class="body-indent-5">״תודה״, מלמלה.</p>
<p class="body-indent-5">״אז הבוקר הגעת לספא בהרצליה״.</p>
<p class="body-indent-5">״הגעתי למלון וקיבלו אותי, כולם היו נחמדים והרגשתי טוב. את יודעת איך זה״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״בקיצור אחרי ששתיתי קוקטייל בוקר שהם מכינים, נכנסתי לחדר״.</p>
<p class="body-indent-5">״קוקטייל עם אלכוהול?״</p>
<p class="body-indent-5">״נראה לי שכן. משקה מבעבע עם סירופ ורוד״.</p>
<p class="body-indent-5">״את שותה לעיתים קרובות בבוקר?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא, זה היה כלול בהזמנה שלי, אני יכולה להראות לך אם את רוצה. נראה לי שהוסיפו משהו למשקה, שסחרר אותי״.</p>
<p class="body-indent-5">״מי זה הוסיפו? מי שם לך משהו במשקה?״</p>
<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״לא יודעת, אולי המארחת. הרגשתי מעורפלת עוד לפני שנכנסתי לחדר״.</p>
<p class="body-indent-5">״אחרי ששתית נכנסת לחדר?״</p>
<p class="body-indent-5">״קודם המארחת שאלה אם משנה לי שזה גבר, כי הזמנתי מטפלת, ועניתי שזה לא משנה״.</p>
<p class="body-indent-5">״הייתה לך היכרות מוקדמת עם המקום או עם המטפל?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא, זו הפעם הראשונה שלי, אני לא אוהבת שנוגעים בי״.</p>
<p class="body-indent-5">״פעם ראשונה? בגילך?״ התפלאה השוטרת.</p>
<p class="body-indent-5">״תראי, היו גברים שרצו לעסות לי את הגב ולא הסכמתי. זו הפעם הראשונה שאני מסכימה וגם רוצה, ומשלמת על זה מכספי. כן, פעם ראשונה, מה לעשות״. </p>
<p class="body-indent-5">״וזה כי יש לך בעיות בגב?״</p>
<p class="body-indent-5">״אמרתי לך, רציתי לחגוג לעצמי, וזה נראה לי כמו רעיון חגיגי. נכנסתי לחדר ושכבתי על הבטן, ואז הרגשתי שהוא נוגע במקומות שהוא לא אמור לגעת״.</p>
<p class="body-indent-5">״איפה?״</p>
<p class="body-indent-5">״בישבן. ניסה להחדיר אצבעות״.</p>
<p class="body-indent-5">״לאן?״</p>
<p class="body-indent-5">״אליי פנימה״.</p>
<p class="body-indent-5">״תנסי להיות כמה שיותר ספציפית, זה יקל על כולנו. לאן הוא ניסה להחדיר אצבעות?״</p>
<p class="body-indent-5">״היא כבר אמרה לך, אליה פנימה״.</p>
<p class="body-indent-5">״מי גברתי?״</p>
<p class="body-indent-5">״אחותה בתיה״.</p>
<div id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אני שואלת שאלות ורק רונה עונה״.</p>
<p class="body-indent-5">״סליחה״.</p>
<p class="body-indent-5">״רונה, לאן הוא ניסה להחדיר לך אצבעות?״</p>
<p class="body-indent-5">״לישבן״.</p>
<p class="body-indent-5">״לא לנרתיק?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא״.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא פנה אלייך בדברים לפני כן?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא. אמרתי לך, נרדמתי״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז אני רושמת שתוך כדי עיסוי הוא החדיר לך אצבעות״.</p>
<p class="body-indent-5">״ניסה להחדיר״.</p>
<p class="body-indent-5">״ניסה או החדיר?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא זוכרת אם החדיר, זוכרת שנרדמתי והרגשתי את האצבעות שלו, אז אולי כן החדיר״.</p>
<p class="body-indent-5">״תראי, ממה שכתבה פה הרופאה, לא הייתה חדירה״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה הכוונה חדירה?״</p>
<p class="body-indent-5">״חדירה במובן של יחסי מין״.</p>
<p class="body-indent-5">״והאצבעות מה איתן? הן לא נחשבות חדירה?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני ממשיכה, הרגשת את האצבע שלו חודרת אלייך באזור הישבן״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן, באלימות״.</p>
<p class="body-indent-5">״ואז הסתובבת אליו?״</p>
<p class="body-indent-5">״בשלב מסוים הוא פישק לי את הרגליים בכוח. לא זוכרת מתי הסתובבתי״.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא התפשט?״</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<div id="page19" role="doc-pagebreak" aria-label="19" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״כשקמת מהמיטה הוא היה לבוש או עירום?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא זוכרת. למה זה חשוב?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני כאן כדי לגבות ממך עדות. כל מידע שתמסרי חשוב כדי להבין מה קרה לך״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז זה מה שקרה, קניתי לעצמי שובר ליום של שקט במלון הזה בהרצליה, והמטפל ניסה לאנוס אותי״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני מבינה, אבל צריכה שתתארי את השתלשלות האירועים״.</p>
<p class="body-indent-5">״זה מה שקרה, יכול להיות שניסו לסמם אותי במשהו״.</p>
<p class="body-indent-5">״את עניין הסמים יבדקו בדם שלקחו ממך כשהגעת״.</p>
<p class="body-indent-5">״תודה, לגמרי הרגשתי מסובבת״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני מבינה. עכשיו תקראי את העדות, ואם יש לך מה להוסיף, תוסיפי ותחתמי למטה״.</p>
<p class="body-indent-5">רונה חתמה והשוטרת יצאה מהחדר ואיתה העובדת הסוציאלית. בתיה סידרה את החדר והצמידה את הכיסאות לקיר. </p>
<p class="body-indent-5">״משהו לא מסתדר לי במה שקרה לך בבוקר״, היא אמרה בשקט.</p>
<p class="body-indent-5">״נשבעת לך שזה קרה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני מאמינה לך, אבל את מבינה שעל הגוף לא רואים כלום״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה הם מצפים לראות?״</p>
<p class="body-indent-5">״סימנים. את לא בובה שפותחים לה את הרגליים והיא לא מתנגדת נכון?״</p>
<p class="body-indent-5">רונה הנהנה. העובדת הסוציאלית חזרה לחדר.</p>
<div id="page20" role="doc-pagebreak" aria-label="20" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אני יכולה ללכת הביתה להתקלח?״ </p>
<p class="body-indent-5">״את יכולה להתקלח פה״, אמרה. </p>
<p class="body-indent-5">״אני מעדיפה בבית. בתיה תיקח אותי לשם״.</p>
<p class="body-indent-5">״בואי איתי, בתיה״, ביקשה העובדת הסוציאלית, ״נטפל בשחרור של אחותך״.</p>
<p class="body-indent-5">רונה נרדמה, מקופלת על מיטת הטיפולים.</p>
<p class="body-indent-5">כעבור זמ<span class="no-break">ן־</span><span class="no-break">מ</span>ה העירה אותה העובדת הסוציאלית. </p>
<p class="body-indent-5">״רונה, ביקשתי עבורך פסיכיאטר, תרצי לפגוש אותו?״</p>
<p class="body-indent-5">״בשביל מה?״</p>
<p class="body-indent-5">״יש עניין קטן עם מה שקרה לך והעדות״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה העניין?״</p>
<p class="body-indent-5">״יש פער בין הדברים״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה זה פער, מה עוד קרה שם שלא סיפרתי לכם״.</p>
<p class="body-indent-5">״הגיע לכאן שוטר עם הדו״ח. הם חקרו את המטפל ודיברו עם כמה אנשים שהיו שם ובדקו את המצלמה במסדרון מול החדר״.</p>
<p class="body-indent-5">״טוב מאוד, אין לי מה להסתיר״.</p>
<p class="body-indent-5">״הם צפו בווידאו״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז הם ראו מה קרה״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז בשביל מה אני צריכה פסיכיאטר?״</p>
<p class="body-indent-5">״גברתי בדתה אונס״, נכנס השוטר לחדר.</p>
<p class="body-indent-5">״תשאיר אותי לטפל בזה״, ביקשה העובדת הסוציאלית.</p>
<p class="body-indent-5">״על מה אתם מדברים?״</p>
<div id="page21" role="doc-pagebreak" aria-label="21" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״רונה, מה לא ברור?״ בתיה התערבה, ״הם הסתכלו בווידאו וראו ששיקרת, שחור על גבי לבן, לא היה אונס״.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא כן ניסה לאנוס אותי״.</p>
<p class="body-indent-5">״אנחנו נקרא לפסיכיאטר״, אמרה העובדת הסוציאלית לשוטר, ״אתם לא יכולים לטפל בזה״. </p>
<p class="body-indent-5">״אני צריך להסביר לה מה היא עשתה, ואת ההשלכות״.</p>
<p class="body-indent-5">״למה אתה ולא עורך דין?״</p>
<p class="body-indent-5">״כי אותי שלחו לזמן אותה לתחנה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז תצטרך להמתין אדוני״.</p>
<p class="body-indent-5">כעבור רגע נכנס לחדר הפסיכיאטר. </p>
<p class="body-indent-5">״אני מבקש להישאר לבד עם המטופלת״.</p>
<p class="body-indent-5">אחרי שיצאו שלושתם, הוא סגר את הדלת. </p>
<p class="body-indent-5">״שלום רונה, אני פסיכיאטר תורן וקוראים לי ערן״.</p>
<p class="body-indent-5">הוא קירב את הכיסא אל המיטה והתיישב, והוציא מתיקו מחברת ועט.</p>
<p class="body-indent-5">״ספרי לי על עצמך״, עיניו המימיות סקרו אותה באהדה מבעד למשקפיים במסגרת כסופה. </p>
<p class="body-indent-5">״אני בת שלושים ותשע בדיוק היום, רווקה וגרה בתל אביב״.</p>
<p class="body-indent-5">״ילדים?״</p>
<p class="body-indent-5">״אמרתי לך, אני רווקה״.</p>
<p class="body-indent-5">״בן זוג יש?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה המקצוע שלך?״</p>
<div id="page22" role="doc-pagebreak" aria-label="22" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אני שוזרת פרחים״.</p>
<p class="body-indent-5">״את עובדת בזה?״ </p>
<p class="body-indent-5">״עכשיו אני לא כל כך עובדת״.</p>
<p class="body-indent-5">״ההורים עוזרים?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני רוצה שתספרי לי קצת על העבר שלך״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה יש לספר. אני בת בכורה, עזבתי את הבית קצת אחרי גיל עשרים, ומאז אני עובדת וחיה את חיי״.</p>
<p class="body-indent-5">״היו אירועים כאלה בעבר?״</p>
<p class="body-indent-5">״אונס?״</p>
<p class="body-indent-5">״למשל״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן, אני חושבת שזה קרה לי״.</p>
<p class="body-indent-5">״תרצי לספר לי?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא יודעת לאן השיחה הזאת הולכת״.</p>
<p class="body-indent-5">״תראי, את נמצאת בחדר אקוטי, את יודעת מה המשמעות, נכון?״</p>
<p class="body-indent-5">״נגיד שאני יודעת״.</p>
<p class="body-indent-5">״אם את לא יודעת, אז אסביר״.</p>
<p class="body-indent-5">״זה חדר שמטפל בנשים שהותקפו על ידי גברים״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני פה בגלל מה שקרה לי בבוקר״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן, את פה בגלל מה שקרה לך בבוקר״.</p>
<p class="body-indent-5">״ולמה אתה פה?״</p>
<p class="body-indent-5">״כי מה שתיארת לשוטרת לא תואם את מה שקרה״.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא משקר״.</p>
<p class="body-indent-5">״יש להם עדויות, וגם וידאו״.</p>
<div id="page23" role="doc-pagebreak" aria-label="23" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״ומה רואים שם?״</p>
<p class="body-indent-5">״ממה שהבנתי שומעים אותך צועקת עליו, ואז רואים אנשי צוות נכנסים לחדר. החדר עצמו לא מצולם״.</p>
<p class="body-indent-5">״לא הבנתי מה זה מוכיח״.</p>
<p class="body-indent-5">אנשי הצוות העידו שהוא עמד שם וגונן על הפנים שלו, בזמן שאת זרקת עליו חפצים. הייתה גם שריפה קטנה״.</p>
<p class="body-indent-5">״באמת זרקתי עליו דברים. בגלל מה שהוא עשה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז בואי נחזור לנקודה שבה הפסקנו. את אומרת שהוא ניסה לאנוס אותך״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״איך זה קרה?״</p>
<p class="body-indent-5">״הוא ניסה להחדיר לי אצבע לישבן, הוריד מכנסיים ופישק לי את הרגליים. למה אני צריכה לחזור על כל זה? אין לי כבר כוח״.</p>
<p class="body-indent-5">״באיזה שלב הוא התלבש?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא זוכרת״.</p>
<p class="body-indent-5">״אמרת שהוא התפשט, נכון?״</p>
<p class="body-indent-5">״הוריד מכנסיים״.</p>
<p class="body-indent-5">״וכשזרקת עליו חפצים הוא היה לבוש, נכון?״</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני חושב שכאן הפער שמצאה המשטרה. אולי״.</p>
<p class="body-indent-5">״רונה״, התפרצה בתיה לחדר, ״את לא מבינה מה שכולם מנסים להגיד לך. לפי כל העדויות הוא לא עשה לך כלום. אותי זה מרגיע״.</p>
<div id="page24" role="doc-pagebreak" aria-label="24" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״למה את מקשיבה מאחורי הדלת, ביקשו ממך להשאיר אותנו לבד״, היא נזפה באחותה. </p>
<p class="body-indent-5">״אני מבקש שלא יפריעו לנו״, הפסיכיאטר קם וסגר את הדלת שוב.</p>
<p class="body-indent-5">״זו אחותי הקטנה, תמיד נדחפת״, היא חשה צורך להתנצל.</p>
<p class="body-indent-5">הוא חזר והתיישב. ״תספרי לי על הפעם שזה קרה לך?״</p>
<p class="body-indent-5">״דוקטור זה לא יכול להיות. כולכם משקרים פה, אתה מבין? כולם״, ניגבה דמעה סוררת, ״כולם נגדי מהתחלה״.</p>
<p class="body-indent-5">״תרצי כוס מים? זה בסדר לבכות עכשיו״.</p>
<p class="body-indent-5">״אתה לא מקשיב לי, אני כמעט נאנסתי הבוקר״.</p>
<p class="body-indent-5">״יש פער בין התיאור שלך ובין מה שקרה. שוטר ממתין לך בניידת כדי שתישאי בהשלכות״.</p>
<p class="body-indent-5">״איזה השלכות? לא מספיק להם שאני סובלת כאן?״</p>
<p class="body-indent-5">״יש לזה משמעות פלילית״.</p>
<p class="body-indent-5">״ברור שיש. אני אגיש תלונה״.</p>
<p class="body-indent-5">״משמעות פלילית שאת תצטרכי לשאת בה״.</p>
<p class="body-indent-5">״למה אני ולא הוא?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני באמת רוצה שנדבר עלייך ועל העבר שלך, זה יכול לעזור״.</p>
<p class="body-indent-5">״יש לי הרבה עבר״.</p>
<p class="body-indent-5">״ספרי לי על מה שאמרת שקרה לך״.</p>
<p class="body-indent-5">״זה ארוך״.</p>
<div id="page25" role="doc-pagebreak" aria-label="25" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״תתחילי, יש לנו זמן״.</p>
<p class="body-indent-5">״לא ידעתי שאני נאנסת, ומי שעשה את זה לא היה אנס״.</p>
<p class="body-indent-5">״מתי זה קרה?״</p>
<p class="body-indent-5">״בכיתה ח׳ וגם אחרי״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני מבין״.</p>
<p class="body-indent-5">״עכשיו תגיד לי מה אני צריכה לעשות כדי שמי שניסה לאנוס אותי היום ישלם על זה?״</p>
<p class="body-indent-5">״התוקף מכיתה ח׳?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא, אלוהים העניש אותו בלעדיי. אני מדברת על התוקף מהבוקר״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא עורך דין״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז איך אתה יכול לעזור לי בדיוק?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני חושב שמה שקרה נוגע לנפש שלך, ולא לעובדות בשטח״.</p>
<p class="body-indent-5">״לא אני קבעתי את העובדות האלה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני יכול להציע לך, אם תסכימי, להתפנות לבית חולים אחר. אם אין לך היסטוריה, ייתכן שמדובר במקרה ח<span class="no-break">ד־פ</span>עמי, שאפשר לטפל בו נקודתית״.</p>
<p class="body-indent-5">״אמרתי לך שיש לי היסטוריה עם תוקפים״.</p>
<p class="body-indent-5">״לא עם תוקפים, עם הנפש, עם תגובה כמו התגובה שלך היום״.</p>
<p class="body-indent-5">״הנפש שלי אין לה שום בעיה, היא מסתגלת להכול תאמין לי״.</p>
<p class="body-indent-5">״הנפש שלך שמרה עלייך, עד שיום אחד היא כבר לא הצליחה לשמור. זה כמו דלי לאיסוף טיפות גשם, <span id="page26" role="doc-pagebreak" aria-label="26" epub:type="pagebreak"></span>אין בו תועלת כשיורד מבול, את מבינה מה אני מנסה להגיד?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא בטוחה שהבנתי בשביל מה צריך לאסוף טיפות גשם בדלי, לא חשוב״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני ממש מפציר בך להתפנות מכאן לבית חולים אחר, ושם ידעו לתת לך את המענה שאת צריכה, יעזרו לך״.</p>
<p class="body-indent-5">״ומה עושים עם המשטרה?״</p>
<p class="body-indent-5">״המשטרה תחכה״.</p>
<p class="body-indent-5">״הם ייתנו לי ללכת לבית חולים אחר?״</p>
<p class="body-indent-5">״אין להם ברירה, ועוד לא הגישו נגדך תלונה. נעביר אותך ישירות מכאן, ותבקשי שידאגו לך לבגדים ולמה שאת צריכה״.</p>
<p class="body-indent-5">״דוקטור?״</p>
<p class="body-indent-5">״כן רונה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני מוכנה להישבע שהבוקר כמעט נאנסתי. הכול הרגשתי, גם את הנשימות שלו מעליי וגם את האצבעות, זה אמיתי, הוא התנשף מעל הגב שלי, הוא זמם את זה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני יודע״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז איך אתה מסביר את המסקנות של המשטרה?״</p>
<p class="body-indent-5">״לפעמים אדם מגיע למצב של התלקחות פסיכוטית, לרוב כתוצאה מטראומה מודחקת. אני עוד לא יודע אם זה מה שקרה לך, אבל זו אפשרות שצריכה להיבדק״.</p>
<p class="body-indent-5">״אתה מנסה להגיד לי שמה שהרגשתי לא באמת קרה?״</p>
<div id="page27" role="doc-pagebreak" aria-label="27" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אני מנסה להגיד שיש פער בין מה שאת מרגישה שקרה ובין מה שקרה. ואני מציע לך לקבל את ההפניה שלי ולהיות כמה ימים בהשגחה. ידאגו לך שם ויטפלו בך, אני מבטיח״.</p>
<p class="body-indent-5">״אם לא הייתי קמה מהמיטה, הוא היה אונס אותי במקום. זה מה שאתם רוצים?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני יכול לדבר עם אחותך?״</p>
<p class="body-indent-5">״כן, תגיד לה שאני רוצה עורך דין״.</p>
<p class="body-indent-5">״בסדר גמור״.</p>
<p class="body-indent-5">רונה נכנסה להתקלח במקלחון שבחדר, נחושה להוכיח שאלמלא הגנה על עצמה הבוקר, היא הייתה טרף למעסה. רק אלוהים יודע כמה פעמים הוא עשה את זה ואיזה מחלות הוא מצליב בין הנשים שתקף. אישה משלמת במיטב כספה, ומישהו מטנף לה את הגוף בקרבה שלו ובזיעה שלו וברצונות שלו בלי לשאול אותה, כאילו שהיא בובה מסמורטטת מהשוק.</p>
<p class="body-indent-5">כשיצאה לבושה מהמקלחת ניגשה אליה השוטרת והורתה לה להתלוות אליה אל מחוץ לבניין. ברחבה ראתה את אחותה ליד הניידת, מתווכחת בצעקות עם השוטר שביקש לעצור את רונה.</p>
<p class="body-indent-5">״תיכנסי חזרה לבית החולים״, הורתה לה בתיה, ״אנחנו צריכות להחליט: או שאת מסכימה ללכת לאן שמפנים אותך או שאת הולכת למשטרה. זהו, אין אמצע. או שאת משוגעת או שאת עבריינית. תחליטי״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני רוצה ללכת הביתה, ואני רוצה לפגוש עורך דין שיסביר לאנשים מהמלון וגם לפסיכיאטר ולרופאה <span id="page28" role="doc-pagebreak" aria-label="28" epub:type="pagebreak"></span>ולעובדת הסוציאלית ולכל מי ששאל מה קרה, מה קרה. זה מה שאני רוצה״.</p>
<p class="body-indent-5">״את לא יכולה, האומלל ההוא לא עשה לך כלום, וכולם יודעים את זה״.</p>
<p class="body-indent-5">״גברתי, את תבואי איתנו למשטרה, ולפנים משורת הדין תוכלי לצפות בווידאו עם החוקרת״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה יש לי לחפש אצלכם בכלל, אני צריכה לראות אותו? זה מה שאתם רוצים, שאני איכנס לאיזה חדר ותשימו אותי ליד הפושע שכמעט אנס אותי בבוקר? למה זה מגיע לי?״</p>
<p class="body-indent-5">״הוא שוחרר״.</p>
<p class="body-indent-5">״שחררתם את האנס!״</p>
<p class="body-indent-5">״רונה את משתגעת לי פה. תיכנסי איתי לבית חולים או שאני מתקשרת לאימא והיא תשתלט על המצב. את יודעת שגם ככה קשה לה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא משתגעת״.</p>
<p class="body-indent-5">״אף אחד לא ניסה לאנוס אותך, גם לא קרוב לזה. אין לך סימנים בגוף, וגם בווידאו ראו שלא קרה לך כלום. העובדים בספא לא מבינים מה את רוצה, חוץ מלעשות בלגן. אונס משאיר סימנים, שתדעי״. בתיה התנשפה תוך שהיא גוררת אותה פנימה, ״תגידי תודה שהטיפוס הזה לא הגיש נגדך תלונה. היית יושבת בכלא עם רוצחות וגנבות וסוחרות סמים מהרחוב״.</p>
<p class="body-indent-5">״הוא יגיש נגדי תלונה בנוסף לכול?״</p>
<p class="body-indent-5">״תמיד היו לך קצוות פרומים. יאללה, כנסי לבית חולים״, הרימה את קולה, ״ומיד״.</p>
<div id="page29" role="doc-pagebreak" aria-label="29" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אני רוצה ללכת הביתה, אין לי מה לחפש כאן״.</p>
<p class="body-indent-5">״תסתכלי לי רגע בעיניים רונה ותישבעי באימא, נשבעת?״</p>
<p class="body-indent-5">רונה הנהנה קלושות.</p>
<p class="body-indent-5">״למה התלוננת על האומלל הזה? את יודעת מה אמר לי השוטר עלייך?״ </p>
<p class="body-indent-5">״מה רצית שאעשה? כמה בחורה יכולה לסבול?״</p>
<p class="body-indent-5">״השוטר אמר לי שהוא במקום המטפל היה מרים אותך על טיל, והיית משלמת לו כל החיים שלך, כל המשכורת אליו ישירות, מה חשבת לעצמך תגידי?״</p>
<p class="body-indent-5">״חשבתי שגברים כאלה צריכים להיענש אחת ולתמיד״.</p>
<p class="body-indent-5">״על מה להיענש? הבנאדם לא עשה כלום חוץ מלהיוולד ולעסות לך את הגב, על מה בדיוק הוא צריך להיענש תגידי לי?״</p>
<p class="body-indent-5">״אנחנו יכולות ללכת כבר?״</p>
<p class="body-indent-5">״אני בטוח צריכה ללכת, הילדים מגיעים תכף לבית ריק״.</p>
<p class="body-indent-5">בתיה חתמה על הניירות וליוותה את רונה לאמבולנס שיוביל אותה, בליווי פרמדיק צעיר, לבית החולים בבת<span class="no-break"> </span>ים. </p>
<p class="body-indent-5">״נתראה עוד מעט״, נופפה לה ופנתה אל מגרש החניה, ״אני אעבור אצלך ואביא לך כל מה שאת צריכה״.</p>
<p class="body-fara">בבית החולים הובילו אותה למחלקה הפתוחה. פקידת קבלה מילאה טופס פרטים אישיים, ואחות מדדה לה <span id="page30" role="doc-pagebreak" aria-label="30" epub:type="pagebreak"></span>דופק ולחץ דם, כבהליך קבלה בכל בית חולים. משם הובלה לחדרו של הפסיכיאטר, מנהל המחלקה. לא היה לה כוח לדבר, היא כבר אמרה הכול, והפסיכיאטר המבוגר לא לחץ עליה. היא שאלה אם תוכל לקבל חדר לבד וביקשה שלא ייתנו לה שום תרופה בלי להסביר למה היא מיועדת. היא שמעה על מקרים שאנשים השתגעו בגלל תרופות שערבבו להם בבתי חולים מהסוג הזה. </p>
<p class="body-indent-5">כשיצאה מהחדר כבר המתינה לה בתיה עם תיק ובו בגדים, מטען לטלפון הנייד, מברשת שיניים ומשחה, סבון ושמפו.</p>
<p class="body-indent-5">״יש לך כאן הכול, אני חייבת לרוץ לילדים. אתקשר אלייך מחר״.</p>
<p class="body-indent-5">היא חיבקה את רונה לפרידה.</p>
<p class="body-indent-5">״תהיי בריאה, מקווה שיתקנו לך את הראש״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא חולה, והראש שלי לא מקולקל״, רונה מלמלה בעודה מחלצת את עצמה מהגוף הגדול של אחותה הקטנה, ״בתיה בבקשה, אף מילה לאימא״.</p>
<p class="body-indent-5">״מבטיחה״. </p>
<p class="body-indent-5">״ובאופן כללי כמה שפחות לדבר״.</p>
<p class="body-indent-5">״עם מי אני כבר יכולה לדבר?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא יודעת, רק תשמרי עליי״.</p>
<p class="body-indent-5">בחדר שיועד לה שהו עוד שתי נשים ששכבו במיטות שלהן. צעירה עם אוזניות ורודות גדולות צפתה בטלוויזיה שחוברה למיטה בזרוע מתכת. השנייה ישנה כנראה, מכוסה בשמיכה עד מעל לראשה. רונה <span id="page31" role="doc-pagebreak" aria-label="31" epub:type="pagebreak"></span>קיבלה את המיטה שליד החלון, מיטת עץ שלא דמתה כלל למיטת בית חולים, עם מזרן דק וכיסוי כחול מעוטר בפרפרים אפורים. החלון היה קטן, מסורג ומרושת, ולא ניתן לפתוח אותו. השעה הייתה חמש, ומתנדבת עברה בין החדרים וצעקה: ארוחת ערב. רונה נזכרה שלא אכלה כלום כל היום, מלבד מקרון קטן שהוגש לה עם המשקה החשוד. היא הניחה שצפוי תור בהגשה וזינקה מהמיטה. בחדר האוכל לא היה תור, למרבה ההקלה. מלבדה היו שם רק שניים או שלושה אנשים. היא קיבלה דייסה מתוקה וביצה ומלפפון וכף קוטג׳. ארבעה שולחנות חוברו לשולחן ארוך, שסביבו כיסאות ירוקים, והיא אכלה שם לבדה. מאוחר יותר הבינה שהתרופות שניתנות כאן חוסמות את התיאבון, ושהרבה נשים מאושפזות כאן בגלל השלכות של הפרעות אכילה. היא עוד לא קיבלה תרופות, וניכר שאיש מהצוות לא התעניין בה. אם זה יימשך כך, החליטה, מחר היא תצא מכאן, תחזור הביתה ותמשיך בחייה.</p>
<p class="body-indent-5">הזמן עבר לאט. בשבע בערב עברו אנשי הצוות בין החדרים לחלוקת התרופות. הגישו לה כוס קטנה עם כדור אחד. </p>
<p class="body-indent-5">״את השני ניתן לך בעוד שעתיים, ועוד אחד לפני השינה״, חייכה האחות.</p>
<p class="body-indent-5">״מה זה?״</p>
<p class="body-indent-5">״זו התרופה שלך״.</p>
<p class="body-indent-5">״התרופה שלי?״</p>
<div id="page32" role="doc-pagebreak" aria-label="32" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״כן, יש כמה תרופות שתצטרכי לקחת, עד שהמצב שלך ישתפר״.</p>
<p class="body-indent-5">״מאיפה זה הגיע?״</p>
<p class="body-indent-5">״זה מה שרשם הפסיכיאטר״.</p>
<p class="body-indent-5">״איזה פסיכיאטר?״</p>
<p class="body-indent-5">״את פגשת פסיכיאטר כשהגעת, הוא החליט להשאיר אותך איתנו כי את סובלת מפוס<span class="no-break">ט־ט</span>ראומה ומדלוזיות, וזה הטיפול שרשם לך״.</p>
<p class="body-indent-5">״מה זה דלוזיות? כמה זמן אני צריכה להיות כאן?״</p>
<p class="body-indent-5">האחות דחפה לידה כוס מים והגישה אל פיה את הכוס הקטנה עם הכדור.</p>
<p class="body-indent-5">״תבלעי את זה, ומחר תדברי עם הפסיכיאטר והוא יסביר לך. הוא נמצא כאן בבוקר״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני לא לוקחת תרופות אם אני לא יודעת למה״.</p>
<p class="body-indent-5">״את במחלקה פתוחה, אנחנו לא נוכל לעזור לך אם לא תאפשרי לנו״.</p>
<p class="body-indent-5">״יש פה מנהל?״</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״תקראי לו בבקשה״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני יכולה לקרוא לפסיכולוגית, אבל זה ייקח זמן״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני אחכה לה. לא אמרו לי למה אני פה. עברתי בוקר קשה, ובמקום להיות בבית בשקט אני זרוקה פה במיטה עם הדבר הזה שאת רוצה שאקח״.</p>
<p class="body-indent-5">״התיק הרפואי שלך לא מול העיניים שלי, אני אקרא לפסיכולוגית״.</p>
<div id="page33" role="doc-pagebreak" aria-label="33" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">היא שכבה במיטה וכיסתה את הראש. בת שלושים ותשע היום. מה אם זה נכון, כל מה שאומרים, מה אם כל מה שקרה לה הבוקר התרחש רק אצלה בראש שעשה סלט מכל החיים שלה, והכול התערבב בגוף של אישה רגילה, שתכננה לעצמה יום הולדת חגיגי ושונה מכל השנים הקודמות, שבהן לא ציינה דבר ולא חגגה חגיגות. </p>
<p class="body-indent-5">ובתיה, שתמיד הייתה בה יראה בריאה מאחותה הגדולה, מקבלת פתאום החלטות ואומרת לה לאן להיכנס ומהיכן לצאת. בתיה שמעולם לא הכבידה עליה בשאלות ובטרוניות, מסתובבת כמו בעלת בית בחיים שלה. לאנשים יש תפקיד בחיים האלה, והתפקיד של בתיה הוא לשמור על השקט. כך בעבודה ועם הילדים, ובבית כששתיהן חלקו חדר. גם עם בעלה לשעבר שמרה על שקט וחיוביות, מתאימה עצמה לסובבים ונמנעת מכל מדון.</p>
<p class="body-indent-5">אחרי תשע בערב נכנסה הפסיכולוגית לחדר והתיישבה ליד המיטה.</p>
<p class="body-indent-5">״אני ימית, ואני פסיכולוגית״, חייכה אליה, ״באתי לראות מה שלומך״.</p>
<p class="body-indent-5">״דוקטור ימית, אני לא יודעת למה אני כאן״.</p>
<p class="body-indent-5">״איזה מידע חסר לך?״</p>
<p class="body-indent-5">״לא חסר לי, אני רק לא מבינה איך התגלגלתי לכאן ומאיפה בא לי הפיטיפידי הזה״.</p>
<p class="body-indent-5">״זה פ<span class="no-break">י־טי־אס־ד</span>י, <span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">Post</span> <span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">Traumatic</span> <span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">Stress</span> <span class="english" lang="en-US" xml:lang="en-US">Disorder</span>״.</p>
<div id="page34" role="doc-pagebreak" aria-label="34" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אז מה זה, ואיך זה קרה לי?״ לחשה, שלא תפריע לשכנותיה, ״אני אישה בריאה מאוד, אפילו מחלות רגילות כמעט לא היו לי״.</p>
<p class="body-indent-5">״בואי נצא, נדבר במרפסת״.</p>
<p class="body-indent-5">הן יצאו למרפסת קטנה בעורף המחלקה, שהיו בה כמה עציצים יבשים, והתיישבו על ספסל.</p>
<p class="body-indent-5">״אני אנסה לעשות לך סדר, ואם משהו לא מובן או לא נכון, תעצרי אותי, טוב?״</p>
<p class="body-indent-5">״טוב״.</p>
<p class="body-indent-5">״את בת שלושים ותשע, בלי רקע נפשי או טיפולי״.</p>
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״הבוקר חגגת יום הולדת בבית מלון בהרצליה, נכנסת לקבל עיסוי, וקרה לך שם מה שניתן להגדיר כהתקף פסיכוטי, שגרר תגובה אלימה כלפי המטפל״.</p>
<p class="body-indent-5">״תראי ימית, את חייבת להאמין לי״, הפצירה בה רונה, ״אני צריכה שתאמיני לי״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני מאמינה לך, אני איתך, זה לא דיון על עובדות, אלא עלייך ועל מה שהביא אותך אלינו, בסדר?״</p>
<p class="body-indent-5">״בסדר״.</p>
<p class="body-indent-5">״רצית להגיד משהו?״</p>
<p class="body-indent-5">״תראי, אני אדם ממש נורמלי, אין לי תלונות ואני לא מפונקת. הגעתי לאן שהלכתי, כמו שאומרים, ומהבוקר אני לא יודעת מה לחשוב על העולם. המעסה ניסה לאנוס אותי, זה ברור, ואם לא הייתי קמה מהמיטה, הוא היה מצליח, את זה אני אומרת לך בוודאות וגם חזרתי ואמרתי, האיש הזה ניסה לאנוס אותי הבוקר״.</p>
<div id="page35" role="doc-pagebreak" aria-label="35" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״אני יודעת שאת מרגישה ככה, זה החלק שבו אנחנו נכנסים לתמונה, מבינה?״</p>
<p class="body-indent-5">״מבינ<span class="no-break">ה־מ</span>בינה״, אמרה בקוצר רוח, ״אני הגנתי על עצמי, מותר לי להגן על עצמי, נכון?״</p>
<p class="body-indent-5">״מותר וחשוב״.</p>
<p class="body-indent-5">״מצד שני, השוטרים אמרו שלפי עדויות מאנשים שהיו שם וממצלמות האבטחה, לא קרה כלום. אז חשבתי שאולי יש לבחור הזה חברים במלון שמשקרים בשבילו. אולי הוא והמארחת תכננו את זה ביחד. שמעתי בחדשות על דברים כאלה, היום הכול אפשר לזייף״.</p>
<p class="body-indent-5">״תראי רונה, זה מלון רציני. הבחור עובד שם שנים, ואף פעם לא התלוננו עליו. קרה לך משהו, אין לנו ספק. את הגבת על משהו שכבר קרה לך פעם, ואנחנו מנסים להגיע אל המקור של הכאב, את מבינה?״</p>
<p class="body-indent-5">היא הנהנה, אף שלא הייתה בטוחה שהבינה.</p>
<p class="body-indent-5">״אנחנו כאן בשבילך, והתרופות יעזרו לך להירגע״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני רגועה מאוד״.</p>
<p class="body-indent-5">״התרופה היא כמו חומר ניקוי לזגוגית שדרכה את רואה את המציאות. צריך לנקות את החרדה, כדי שנדע ביחד לשים את האצבע על מה שהתפרץ ממך שם, מבינה? המקור של המקרה״.</p>
<p class="body-indent-5">״האבא והאימא שלו, כמו שאומרים״.</p>
<p class="body-indent-5">״בדיוק. זה יכול להיות משהו שקרה לפני שנים, ומשהו בחדר או בהתנהגות שלו גרמו לנפש שלך להגיב. לפעמים הנפש מגיבה באיחור גם למקרים ששכחנו שקרו לנו״.</p>
<div id="page36" role="doc-pagebreak" aria-label="36" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״את אומרת שהנפש שלי יודעת שאני חיה בסבל, ופתאום החליטה להגיב?״</p>
<p class="body-indent-5">״היא הגיבה למה שאנחנו קוראים טריגר, קרה משהו שגירה אותה להגיב, שלקח אותה למחוזות שאולי, כמו שאמרתי, שכחת שקיימים״.</p>
<p class="body-indent-5">״לפעמים אני באמת רוצה לשכוח המון דברים, אבל לא מי יודע מה הולך לי. אני זוכרת דברים כל הזמן״.</p>
<p class="body-indent-5">״הנפש לא מנותקת ממך, הנפש שלך סובלת והנפש שלך הגיבה. זו הדרך שלה להגן על עצמה. וזו הסיבה שאת לא בחקירת משטרה עכשיו״.</p>
<p class="body-indent-5">״הם חושבים שאני משקרת״.</p>
<p class="body-indent-5">״הם מבינים את הנסיבות, אני חושבת״.</p>
<p class="body-indent-5">״באמת?״</p>
<p class="body-indent-5">״הסבירו להם״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז איך יכול להיות שאני מרגישה שכמעט נאנסתי, הגוף שלי כואב, הכתפיים והכול. זה הגיוני בעינייך?״</p>
<p class="body-indent-5">״לנפש יש זיכרונות, והיא הוציאה אותך לטיול בגינה הפרטית שלה״.</p>
<p class="body-indent-5">״הגינה שלי?״ היא גיחכה, ״זה ג׳ונגל שאי אפשר להיכנס אליו״.</p>
<p class="body-indent-5">״לפעמים הגינה היא ג׳ונגל, את צודקת״.</p>
<p class="body-indent-5">״אז כדי להבין מה קרה אני צריכה לקחת את התרופות?״</p>
<p class="body-indent-5">״אנחנו ננסה ונראה איך את מגיבה. במקביל תדברי עם אחד מאיתנו, אני עובדת במשמרת ערב פעמיים בשבוע, אבל כל הצוות כאן כדי לעזור לך, בסדר?״</p>
<div id="page37" role="doc-pagebreak" aria-label="37" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״כן״.</p>
<p class="body-indent-5">״ואם תתקשי לישון אחרי התרופה, תבקשי כדור שינה וייתנו לך״.</p>
<p class="body-indent-5">״תודה״.</p>
<p class="body-indent-5">היא חזרה למיטה. הפסיכולוגית קמה ללכת וכבר הגיעה לדלת.</p>
<p class="body-indent-5">״דוקטור ימית״. </p>
<p class="body-indent-5">ימית חזרה למיטה שלה, אך לא התיישבה.</p>
<p class="body-indent-5">״כשאמרתי ג׳ונגל נזכרתי, פעם כשהייתי קטנה החיים שלי היו ג׳ונגל בתוך ביצה, והיו בה חיות רעות״.</p>
<p class="body-indent-5">״דברים לא עולים סתם, זה טוב״.</p>
<p class="body-indent-5">״ומישהו כישף אותי שמה״.</p>
<p class="body-indent-5">״מי כישף אותך?״</p>
<p class="body-indent-5">״אבא אחד, לא שלי. הוא היה מכשף ולקח אותי לביצה והשאיר אותי שם עד ששכחתי לחזור. היו שם ברבורים עם ראש שחור שהסתכלו עליי, ראית פעם ברבור לבן עם ראש שחור? והיו שם עורבים שארבו לי מהענפים של האיקליפטוס. הוא התרחק במכונית שלו ואני נשארתי, אולי בכיתי ולא היה מי שישמע, חוץ מהעורבים שצרחו כאילו קרה אסון, ומהברבורים שהמשיכו לשוט בביצה. היו גם חתולים טורפים עם שיניים ענקיות ועטלפים, ועוד חיות שהתחבאו בין העצים ועשו קולות מפחידים״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני אבקש שמחר בבוקר תהיה לך שיחה עם קולגה שלי״.</p>
<div id="page38" role="doc-pagebreak" aria-label="38" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">״עד הבוקר אני אשכח את הביצה ואת החיות והמכשף״.</p>
<p class="body-indent-5">״אני אשב איתך עד שהמשמרת תסתיים״.</p>
<p class="body-indent-5">״תודה״.</p>
<p class="body-indent-5">ימית ביקשה שתבלע את הכדורים, הלבן הקודם ועוד שניים, בוורוד ובתכלת, שהופיעו כמו מעצמם בכוס הקטנה.</p>
<p class="body-indent-5">התרופות ערפלו אותה, והיא נשאבה לשינה עמוקה.</p>
<p class="body-indent-5">באישון לילה התעוררה מבולבלת. החולצה שאהבה לישון בה, שהביאה לה בתיה מהבית, הייתה ספוגה בזיעתה. היא רצתה לקרוא לאחות שתבוא אליה, אך לא הצליחה להגות את המילים. הלשון תפחה בחלל פיה וחסמה אותו, ויצאו לה רק קולות חנוקים. לבסוף ויתרה ונרדמה שוב.</p>
<p class="body-indent-5">עם הפסיכולוג הצעיר של הבוקר היא לא דיברה על הביצה ולא דיברה בכלל. הוא ביקש שתספר לו מה קרה במלון, והיא מלמלה: אני לא זוכרת, מתפוצץ לי הראש. הוא שחרר אותה למנוחה בחדרה ואמר שיחכה לה מחר באותה השעה. לארוחת הבוקר לא הגיעה, לא היה לה תיאבון. היא שכבה מובסת במיטה שליד החלון הקטן, זרה למקום וממאנת להתרגל. השותפות שלה לחדר נמצאות כאן כבר תקופה ורגילות לסדר היום ולצוותים. לה לא תצמח פה שום תועלת. היא תצא מהמקום הזה ותחזור הביתה, בלי לעשות עניין ממה שקרה ובלי לחשוב מי צדק, וכמה שלא מבינים אותה. היא יודעת את האמת, וזה מה שחשוב. </p>
<div id="page39" role="doc-pagebreak" aria-label="39" epub:type="pagebreak" />
<p class="body-indent-5">היא קמה מהמיטה, אספה את השיער ושטפה פנים, נחושה לחזור להיות אישה מן המניין ולהמשיך בחייה. דחפה לתיק את השקית עם הבגדים וכלי הרחצה והמטען ויצאה מהחדר. </p>
<p class="body-indent-5">האחות בתחנה הייתה עסוקה בענייניה ולא הבחינה בה. רונה חלפה על פני חדר האוכל, חצתה את רחבת הכניסה ויצאה מהבניין. ברחבה החיצונית ראתה כמה אנשים בחלוקים ירוקים שעישנו בצוותא. היא צעדה אל היציאה, מהנהנת לשומר בחיוך קל, כאילו הייתה אחת המבקרות.</p>
<p class="body-indent-5 _idGenParaOverride-1">באוטובוס הציצה בטלפון. היו כמה שיחות שלא נענו מג׳ולי, מאתמול ומהבוקר. </p>

</div></div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 79.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות