סוף מהספרים

סיפור מלא קסם על רומנטיקה, חברות ואהבת ספרים.
כשאפריל החליטה להפר את בדידותה והשאירה פתק אנונימי בתוך ספר מתח בחנות הספרים השכונתית, היא התכוונה שמי שייקרא אותו יהיה וסטלי, המוכר הנאה והנחמד שהיא מחבבת. אבל מי שמצאה את הפתק הייתה דווקא לורה, סטייליסטית
אלמנה, שהפסיקה להאמין באהבה כבר לפני זמן רב. לורה מניחה שאת הפתק כתב וסטלי, והרעיון דווקא מוצא חן בעיניה.
וסטלי שקוע בצילומי סרט שמתקיימים בחנות והוא כלל לא מודע למשולש האהבה שהוא נקלע אליו. הטעות בזיהוי מובילה לשרשרת של חילופי מכתבים, שנוטעת בליבן של שתי הנשים תקווה חדשה ומזכירה להן שתמיד כדאי להשאיר מקום לאהבה.
סוף מהספרים הוא מחווה מתוקה לרומנטיקה, לחברויות ולחנויות ספרים. קומדיה רומנטית שבה דווקא הטעויות הקטנות הן שמובילות כל דמות אל עבר הסוף הטוב שלה.
זהו ספר הביכורים של מוירה מקדונלד, מבקרת האומנות של הסיאטל טיימס.
שם: סוף מהספרים
מחבר/ת: מוירה מקדונלד
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 600011511

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 44.00

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="ChapterSplit">1</h2>
			<h3 class="part">אפריל</h3>
			<p class="firstspace">המכתב היה טעות. היא הייתה בטוחה בכך.</p>
			<p class="text">אפריל תהתה לא פעם אם העובדה שהיא חיה לבדה היא הסיבה לכך שיש לה יותר מדי זמן לשקוע בהרהורים. הייתה לה נטייה לחשוב יותר מדי. היא סיפרה לעצמה סיפורים בשביל החֶברה, כדי למלא את החדרים הריקים. דירתה, למשל, הייתה כר פורה להמון סיפורים — דירת חדר חמימה בקומה השלישית של בניין עשוי לבנים אדומות משנות העשרים של המאה העשרים — ולפעמים אפריל דמיינה משפחה קטנה שהתגוררה בה בתקופת השפל הגדול, אולי עם סדין מתוח באחת הפינות, שהעניק פרטיות להורים. או אישה שחיה בגפה בשנות הארבעים, שעבדה בפס ייצור במפעל בסיאטל וחיכתה שבעלה או ארוסה יחזור מהמלחמה. או מזכירה רווקה, בשנות השישים, בשמלה ססגונית בסגנון "מד מן", שהביטה על כל הגברים שעבדו במשרות שרצתה ותהתה מתי חייה ישתנו. כל אלה אולי הותירו חותם בשריטות החיוורות על פני רצפות העץ, או בסדקים הזעירים באריחי האמבטיה, או בנייר העתיק, המצהיב, שכיסה את המדפים בארון המצעים. אולי אחדים מהם עוד חיים במקום אחר, נזכרים בחיבה בשנותיהם בדירה הזאת, בבלוק השקט בסיאטל עם הנוף האביבי של פריחת הדובדבן הוורדרדה למטה ברחוב. לפעמים אפריל דמיינה מפגש איחוד בדירה, עם אנשים מתקופות שונות, שבאורח פלא חולקים פתאום זמן ומרחב. הם בוודאי היו נחרדים משכר הדירה שהיא משלמת, ומהעובדה שלא הספיקה להחליף את הנייר המצפה את המדפים. (מישהו באמת מחליף את הנייר הזה?)</p>
			<p class="text">אבל לעת עתה, אפריל התמקדה במשהו חדש לחלוטין, רחוק בתכלית מהקירות הדהויים, המוכרים, הנעימים האלה. היא כתבה את המכתב, העבירה אותו ליעדו, והתחרטה על כך כמעט בו ברגע.</p>
			<p class="text">אף אחד כבר לא כותב מכתבים בימינו, אבל אפריל אהבה את רעיון הכתיבה ביד, על דף, ולא באימייל — כתב יד עם לולאות וסלסולים וזוויות, כמו מפה זעירה אל מהותו של האדם או כמו שער אל זמנים אחרים, אל רומן ויקטוריאני שנכתב בחריקות ציפורן של עט נובע. אבל היא ידעה היטב שיש מכתבים שלעולם לא צריכים להישלח. מכתבים שחושפים סוד כואב, אולי; מכתבים שמוטב לקחת לקבר או לפחות לבית האבות. מכתבים שתוכנם הוא המקבילה של התקף זעם ילדותי, כזה שמתפוגג בן רגע אבל ממשיך לחיות בשרבוטים נזעמים על גבי הנייר. מכתבים שמהדהדים רכילות — במיוחד אם היא נכונה. או מכתבים שנכתבו בשעת לילה מאוחרת, שנפתחים ב"אתה לא מכיר אותי, אבל..." והם מבטאים את מה שניתן לתאר רק כהתאהבות באדם זר.</p>
			<p class="text">לרוע המזל, המכתב שכתבה היה בדיוק כזה.</p>
			<p class="text">ואף שהיא לא ממש <span class="bold">שלחה</span> אותו, הוא הגיע ליעדו: נטמן בין דפי ספר — "רצח לפי הספר" של אנתוני הורוביץ, ליתר דיוק — והונח על גבי ערמה בדלפק הספרים המשומשים ב"לקרוא את החדר", חנות הספרים השכונתית, במרחק שני בלוקים מהבניין של אפריל, באחר צהריים בהיר ומבטיח של חודש מאי. בחנות עבד גבר בן שלושים ומשהו, שאפריל לא ידעה את שמו, בעל זקן מרושל אך מחמיא ומין חיוך עדין שעשוי לעורר השראה לשירה גרועה. הוא טיפל בספרים המשומשים שהגיעו, מיין אותם ובדק את איכותם. אפריל הייתה בטוחה שהוא ימצא את המכתב ויקרא אותו. נראה שהוא קפדן, ועשוי להעריך תעלומה בדמות מכתב אנונימי. למרות מראהו — הוא לא היה שחקן, מן הסתם, אבל בהחלט היה יכול להיות כזה — הוא נראה שקט, חובב קריאה, ואולי אפילו קצת ביישן. היא ראתה אותו משוחח בנימוס עם לקוחות, ופעם צפתה בו כשחיפש בסבלנות ספר באינטרנט בשביל לקוח זקן שלא בטח במחשבים. בקיצור, הוא נראה נחמד.</p>
			<p class="text">אפריל הייתה בשלה לבחור נחמד. היא הייתה בודדה באופן רשמי. העבודה מהבית נראתה נוחה מאוד בהתחלה, אבל נדמה שבלא הסכמתה, היא הפכה לעניין של קבע — וכבחורה מופנמת מטבעה היא הסתגלה אליה בקלות רבה מדי. לפני כמה ימים היא יצאה לסיבוב — היא הכריחה את עצמה לצאת מהדירה פעם ביום, בכל מחיר, אפילו בגשם האביבי התכוף של סיאטל — ושמה לב שהיא מתלהבת מדי מכלב לבוש סוודר, שבעליו האיצה בו. אפריל הרגישה שהיא איבדה את היכולת לשוחח עם אנשים, אבל מתי הייתה לה הזדמנות לתרגל? היא פשוט לא פגשה אף אחד. ונראה שאפילו השכנים בבניין דומים לה: טיפוסים שקטים ומתבודדים, שבקושי יצאו מהבית. אפריל שמעה את המוזיקה שלהם ואת הצעדים שלהם וכל מיני דפיקות מסתוריות, אבל ראתה אותם לעיתים רחוקות בלבד — היא דמיינה את סיפוריהם במקום להכיר אותם.</p>
			<p class="text">היא כמובן יכלה פשוט לגשת לבחור מחנות הספרים ולהגיד לו שלום, כמו אדם נורמלי, אבל לילה אחד, בשעה מאוחרת, זמן קצר אחרי שקראה שוב את "דרך צ'רינג קרוס 84" וצפתה בשתי קומדיות רומנטיות ברצף, עלה במוחה רעיון המכתב. בסרטים הכול הסתדר על הצד הטוב ביותר, והמכתבים בספר (בין עובד בחנות ספרים, לא פחות, לבין אישה שאוהבת לקרוא) היו פשוט מקסימים, כך שפתאום, באמצע הלילה, זה נשמע כמו רעיון טוב. לפעמים, החליטה אפריל כשישבה אל שולחנה בחושך, צריך פשוט לשלוח את לחמך ולראות מה קורה. בבוקר היא טמנה את המכתב בזריזות בתוך הספר, כדי שלא תהיה לה הזדמנות להתחרט. ועכשיו, באפרוריות השקטה והרכה שאפפה את שעת לפנות הערב כמו סוודר, לא היה לה קל להתרכז בעבודה.</p>
			<p class="text">זמזום האינטרקום הקפיץ את אפריל וקטע את מחשבותיה. כרגיל, היא לא ציפתה לאף אחד; אחיה, בן, היה האדם היחיד בחייה שנהג לקפוץ בלי התראה, והיא ידעה שהוא נמצא עכשיו באודישן למחזמר, אף שהוא לא ידע לשיר. היא חצתה את החדר ולחצה על הכפתור.</p>
			<p class="text">"הלו?"</p>
			<p class="text">"זה השליח עם הפיצה בשביל... ג'קסון?"</p>
			<p class="text">"מצטערת," אמרה אפריל. "זה השכן ממול. דירה 305." זאת לא הייתה הפעם הראשונה ששליח טעה בכתובת. מר ג'קסון, מורה בגמלאות, שאפריל החליפה איתו כמה מילים מדי פעם בלובי הבניין או במסדרון, הזמין פיצה כל יום חמישי. העובדה שהיא ידעה את זה גרמה לה להרגיש לא בנוח; היא כנראה מקדישה יותר מדי זמן לחקר מנהגיו של השכן.</p>
			<p class="text">"תודה."</p>
			<p class="text">אפריל צפתה מחלונה בשליח שחזר למכוניתו הקטנה, בעלת שתי הדלתות, שעל גגה משולש פיצה ענקי מפלסטיק. אולי מישהי חיכתה לו בסוף המשמרת — מישהי שחיממה את התנור לקראת הפיצה שיביא הביתה, מישהי שהתעניינה לשמוע איך עבר עליו היום ואילו הרפתקאות זימנה לו העבודה. מישהי שלא נאלצה להשאיר פתק בתוך ספר כדי להכיר מישהו. המכונית הקטנה נסעה לדרכה.</p>
			<p class="text">כך או כך, המכתב היה עובדה מוגמרת. ומה יהיה אם הבחור מחנות הספרים אכן יקרא אותו? סביר להניח שכלום, חשבה אפריל כשחזרה אל שולחנה ואל מחשבותיה הטורדניות. אולי אישה בוגרת — אפריל הייתה בת שלושים ושלוש, גיל שהיה בעיניה לא צעיר ולא מבוגר — שעובדת מהבית במשרה טכנולוגית של מבוגרים, לא צריכה לדמיין את עצמה כגיבורה כהת שיער בסרט של נורה אפרון. (צבע שערה של אפריל היה חום בינוני, מאוד לא מתאים לקומדיה רומנטית, אבל היא אהבה לחשוב שהתספורת שלה מוצלחת יותר מזו של מג רָאיין ב"יש לך הודעה".) אולי השעמום והבדידות גרמו לכך שהרחיקה לכת. אולי היא לא באמת כותבת דגולה. זה אפילו לא היה מכתב אמיתי, סתם פסקה, ואולי היה צורך בסבב עריכה נוסף — היא הייתה קצרה מדי ולא מצחיקה מספיק. אפריל האמינה בשכתוב, במאמץ לשפר. במהלך הערב הארוך והריק היא חששה שהמכתב שהשאירה בספר ייתקל בשתיקה. אולי זה היה רעיון מטורף.</p>
			<p class="text">אבל חייה של אפריל נזקקו נואשות לרעיון מטורף, למשהו שינער אותם. היא העבירה שעות ארוכות בדירתה, עבדה מרחוק בחברת נדל"ן מקוונת (התפקיד כלל בעיקר כתיבת אימיילים עליזים למוכרים פוטנציאליים) בשעות היום, וקראה בלילה. היא אהבה לקרוא; זו הייתה הדרך שלה לכבות את העולם, לדחות משימות ולברוח למקום אחר מאז ומתמיד. כילדה, היא אהבה יותר מכול ללכת לספרייה, להתיישב במכונית עם הר קטן של ספרים על הרגליים, ולקרוא במיטה עד שאור אחר הצהריים גווע ואמה קראה לה שתבוא לאכול. היא אהבה את פרנסי נולן, שקראה בעליית הגג ב"אילן גדל בברוקלין"; את ג'ו מארץ', שישבה על עץ ובכתה כהוגן על ספרים ב"נשים קטנות"; את חמש האחיות בספריה של סידני טיילור, שלבשו שמלות סינר תואמות והלכו לספרייה בקביעות. לאפריל לא היו אחיות אמיתיות — היה לה את בן, סיפור אחר לגמרי — אבל היא מצאה אחיות בספרים.</p>
			<p class="text">כיום היא קראה בעיקר ספרי מסתורין, שבהם בלשיות מסוג זאבות בודדות — כולן חיו לבד, כמוה, בדירות משונות עם מבחר מזונות משונים במקרר — נתקלו במקרה ברציחות מסתוריות, והצליחו לפתור אותן בעזרת הסקת מסקנות מתוחכמת בלבד. אפריל חשבה שהיא עשויה להצטיין בזה, ולו רק בזכות העובדה שהיא קראה את הספרים האלה — כשם שאחרי שצפתה ב"מיילדת!" בנטפליקס היא הייתה בטוחה שהיא מסוגלת ליילד תינוק בלי קושי, כל עוד לא מדובר בלידת עכוז — אבל טרם הזדמן לה לנסות. אולי המכתב היה ניסיון לייצר תעלומה קטנה משלה.</p>
			<p class="text">בדומה לגיבורות שלה, לאפריל לא היה אכפת לחיות לבדה, למעט ברגעים שבהם נשמעה איזו דפיקה משונה באמצע הלילה, והיא הצטערה שאין איתה מישהו בחדר. לפעמים, הבניין פשוט חילץ עצמות והשמיע צלילים מסתוריים, כמו לחישות של דיירים מימים עברו. אפילו ביום, הרצפות השמיעו חריקות נעימות, כאילו נזכרו בצעדים נושנים. בצעירותה, אפריל חלמה שתגור בדירה כזאת בדיוק, בחדר משלה, שכולו חלונות ויטראז' וספרים. אבל כיום היא תהתה לפעמים אם כך אמורים להיראות חיים של אדם מבוגר: מין רצף שקט של ימים דומים למדי, מין שביעות רצון מתונה שלעולם לא מתכנסת לכדי אושר ממש. פעם היא חשבה שבני שלושים ושלוש הם זקנים לכל דבר ועניין, ושעד שתגיע לגיל הזה חייה יהיו מלאים, עשירים ומספקים. ואמנם, אפריל לא יכלה להצביע על בעיה כלשהי בחייה, אבל היא תמיד הרגישה שהיא מחכה למשהו — לאהבה, למשרה שהיא לא סתם בסדר, למפגשים הומים עם חברים, למשהו בלתי צפוי.</p>
			<p class="text">כלקוחה קבועה ב"לקרוא את החדר", (אפריל בחרה בדירה לפני כמה שנים, לא רק בזכות הקסם הווינטג'י שלה אלא גם בשל קרבתה לחנות; היא טיפחה במשך שנים את הפנטזיה שיום יבוא והיא תעבוד בחנות ספרים.) היא צפתה פעמים רבות בסתר בבחור היושב מאחורי הדלפק, מהקפה, או מזווית העין בעודה מסתובבת בין המדפים. הוא היה יפה, ונראה שהוא לא יודע את זה — השיער שלו היה סתור בשובבות, כי הוא נהג להעביר בו את היד בהיסח הדעת. לפי תצפיותיה, נראה שיש לו חוש הומור. היא אהבה את העובדה שהוא צחק לבדיחות של עמיתיו; לא התפקע, אלא פלט מין דנדון גרוני רך, שהדהד קצת אחרי ששאר קולות הצחוק גוועו. הוא לא ענד טבעת נישואים, ונראה שאין לו קשר מיוחד עם מי מעובדות החנות, לפחות למיטב הבנתה. כמובן, לא היה לה מושג אם ההתרשמות שלה מדויקת (אולי הוא הומו, או נמצא בזוגיות משמעותית עם אישה מרשימה, או שהוא אידיוט גמור, או אולי גם וגם), או אם הוא יקבל את חיזוריה בברכה. אבל הדרך היחידה לברר הייתה לפנות אליו, ואפריל חשבה שהתעלול של שליחת מכתב במקום פנייה ישירה ידבר אל ליבו. טוב, היא חשבה כך אתמול, וכבר היה מאוחר מדי לחזור בה.</p>
			<p class="text">כשאפריל סיימה לעבוד היא סגרה את המחשב הנייד, נשנשה שאריות לארוחת ערב, וניסתה להתרכז בדברים אחרים. למשל בשאלה למה בכל פעם שהיא חוסכת כסף וקונה רהיט נחשק או פריט עיצובי כלשהו, הוא אף פעם לא מתאים לדירה שלה, כמו אורח שמקדים למסיבה ומחכה שהאורחים החשובים באמת יגיעו. (הייתה לה כורסה חדשה שלא הסתדרה עם שאר הריהוט, שהיה ברובו מיד שנייה; נראה שהכורסה שמרה מרחק, ולא משנה כמה כריות נוי היא הניחה עליה.) או למה היא מקבלת הודעות טקסט משונות ממישהו שמחפש את חתנו הסורר: "אתה חייב לחזור. גלוריה צריכה אותך. הילדים מתגעגעים אליך." או האם זו תהיה גסות רוח לבקש מהשכנה ב־303, שלמדה טנגו, להנמיך את נגינת הבנדונאון, ואולי אפילו להתאמן בגרביים אחרי עשר בלילה.</p>
			<p class="text">היא שלחה הודעה לבן, סתם כדי להתעדכן:</p>
			<p class="letterin">איך היה באודישן?</p>
			<p class="firstspace">הוא ענה מייד, כמו תמיד.</p>
			<p class="letterin">לא משהו. מתברר שמחפשים זמרים.</p>
			<p class="firstspace">אפריל פלטה נחרת צחוק והקלידה, "טוב, זה מחזמר!" אבל מחקה מייד ושלחה במקום זה אמוג'י של לב.</p>
			<p class="text">הערב חלף בשקט, כדרכם של רוב הערבים, כמו לולאות בשרשרת אינסופית. שרשרת יפה, אבל כזו שאולי זקוקה לתליון. או משהו. בשעת לילה מאוחרת, כשקראה את ספר המסתורין הנוכחי במיטה, היא חשבה ללא הרף על המכתב שנח על דלפק החנות במרחק בלוקים ספורים משם, פינת מעטפה מציצה מבין דפיו של ספר עבה בכריכה קשה אדומה־שחורה, כמו יד מושטת אל הלא נודע. מה שנחמד בתעלומות ספרותיות הוא שהן תמיד נפתרות, אם כי אולי לא תמיד באופן שמצפים לו.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 81.60 ₪ מחיר רגיל 91.80 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 76.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות