גזר הדין וסיפורים אחרים

פרנץ קפקא

מבחר מסיפוריו של אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים, שיצירותיו מבטאות את אי־הוודאות הקיומית של האדם בעת־החדשה בעוצמה ובדייקנות שלא פגו עד היום. המבחר, כולו בתרגום חדש, כולל חטיבה מוקדמת מיצירתו של קפקא, ”התבוננות”, את הסיפור הידוע – מגולות הכותרת של יצירות קפקא – ”גזר־הדין”, וחטיבה מאוחרת יותר ביצירתו, ”רופא כפרי”. אלה הם סיפורים שככל שמוסיפים וחוזרים לקרוא בהם, מגלים בהם עוד ועוד פנים ודקויות.
שם: גזר הדין וסיפורים אחרים
מחבר/ת: פרנץ קפקא
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 600011377

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 25.00

קרא פרק ראשון

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">

<p class="perek">ילדים בדרך הראשית</p>
<p class="body-fara">שמעתי את העגלות נוסעות ועוברות על פני גדר הגן, לפעמים גם ראיתי אותן מבעד לרווחים המתנועעים מעט בעלווה. איך חרק בחום הקיץ העץ של חישוריהן ויצוליהן!  פועלים שבו מהשׂדות וצחקו עד לב השמים.</p>
<p class="body-indent-5">ישבתי על הנדנדה הקטנה שלנו, ישבתי ונחתי לי בין העצים בגינת הורי.</p>
<p class="body-indent-5">לפני הגדר לא היתה הפוגה לרגע. ילדים עברו במרוצה כהרף עין; עגלות תבואה ובהן גברים ונשים על האלומות ומסביבן האפילו את ערוגות הפרחים; לפנות ערב ראיתי אדון ומקל בידו מטייל לו בנחת, ונערות אחדות, שבאו מולו שלובות זרוע, בירכוהו לשלום וירדו אל העשב שבשולי הדרך.</p>
<p class="body-indent-5">ואז התעופפו ציפורים כניתזות, ואני עקבתי אחריהן במבטַי וראיתי איך הן ממריאות בנשימה אחת, עד שנדמָה לי שלא הן ממריאות אלא אני נופל, ונאחזתי היטב בחבלים, ומתוך חולשה התחלתי להתנדנד קלות. כעבור שעה קלה התנדנדתי ביתר חוזקה, כשכבר נשב אוויר קריר יותר ובמקום הציפורים העפות הופיעו כוכבים רוטטים.</p>
<p class="body-indent-5">את ארוחת הערב היו מגישים לי לאור הנר. לעתים קרובות השענתי את שתי זרועותי על לוח השולחן ונגסתי, כבר עייף, בפרוסת הלחם. הווילונות המרושתים התנפחו ברוח החמימה, ולפעמים היה אחד העוברים בחוץ, שביקש להיטיב לראות אותי ולדבר אתי, תופס אותם בידיו. ע<span class="no-break">ל־פ</span>י רוב היה הנר כבה כעבור שעה קלה והיתושים שנאספו שם היו חגים עוד זמ<span class="no-break">ן־מ</span>ה בעשנו הכהה. כשהיה מישהו שואל אותי שאלה דרך החלון, הייתי מסתכל בו כמביט אל ההרים או אל חלל האוויר, ואף הוא לא היה מעוניין כ<span class="no-break">ל־כ</span>ך בתשובה.</p>
<p class="body-indent-5">אבל כשהיה מישהו קופץ מעל אדן החלון ומודיע שהשאר כבר לפני הבית, הייתי נאנח וקם כמובן.</p>
<p class="body-indent-5">"מה זה, למה אתה נאנח ככה? מה כבר קרה? אולי איזה אסון גדול שאין לו תקנה? שלא נוכל להתאושש ממנו לעולם? באמת הכול אבוד?"</p>
<p class="body-indent-5">שום דבר לא היה אבוד. רצנו החוצה. "תודה לאל, הנה אתם סו<span class="no-break">ף־ס</span>וף!״<span class="no-break"> —</span> ״תמיד אתה מאחר!״<span class="no-break"> —</span> ״אני, למה דווקא אני?״<span class="no-break"> —</span> "כן, אתה, תישאר בבית אם אתה לא רוצה לבוא אתנו.״<span class="no-break"> —</span> "בלי טובות!״<span class="no-break"> —</span> "מה? בלי טובות? איך אתה מדבר?"</p>
<p class="body-indent-5">פילחנו את הערב בראשינו. לא היה לא יום ולא לילה. רגע היו כפתורי האפודות שלנו נוקשים אלה באלה כשיניים, ורגע היינו רצים במרחקים קבועים זה מזה, אש בפינו, כחיות בארצות הטרוֹפּיות. כַּפרשים האבירים במלחמות קֶדם, שעטנו וניתרנו גבוה, זירזנו זה את זה במורד הסִמטה הקצרה, ובכוח התנופה הזאת שברגלינו המשכנו מעלה בדרך הראשית. אחדים נכנסו לתעלה שבצד הדרך, נעלמו מאחורי השיפוע האפל וכעבור רגע כבר עמדו כאנשים זרים למעלה, על דרך העפר, והשקיפו למטה.</p>
<p class="body-indent-5">״בואו, תרדו!״<span class="no-break"> —</span> ״קודם תעלו אתם!״<span class="no-break"> —</span> "כדי שתזרקו אותנו למטה, מה פתאום, אנחנו לא טיפשים עד כדי כך.״<span class="no-break"> —</span> "לא אמיצים עד כדי כך, אתם רוצים לומר. בואו כבר, בואו!״<span class="no-break"> —</span> "באמת? אתם? אתם תזרקו אותנו למטה? אפשר לחשוב!"</p>
<p class="body-indent-5">יצאנו להתקפה, נהדפנו בחזינו ונשכבנו בתוך העשב שבתעלה, גם מהנפילה וגם מרצון. חמימות אחת שרתה בכּול, לא הרגשנו לא חום ולא קור בתוך העשב, רק עייפות ירדה עלינו.</p>
<p class="body-indent-5">כשהתהפכת על צדך הימני והנחת את ידך תחת האוזן, בחפ<span class="no-break">ץ־ל</span>ב היית נרדם. אמנם רצית להתאזר פעם נוספת ולקום בסנטר מורם, אבל רק כדי ליפול לתעלה עמוקה יותר. ואז להעיף את עצמך באוויר, זרועך נטויה לפנים, רגליך מתנפנפות עקומות, ושוב ליפול, בוודאי אל תעלה עמוקה יותר. וכך להמשיך עוד ועוד.</p>
<p class="body-indent-5">איך בתעלה האחרונה תמתח את כל גופך, בייחוד את הברכיים, כדי להירדם באמת, על כך עדיין כמעט לא חשבת, ורק שכבת פרקדן, מבקש לבכות, כחולֶה. ומיצמצת בעיניך כשקפץ מעלינו אחד הנערים בסוליות כהות, מרפקיו צמודים למותניו, משיפוע התעלה אל הדרך.</p>
<p class="body-indent-5">הירח כבר ניבט אליך גבוה למדי, קרון דואר עבר לאורו. רוח קלה קמה בכול, גם בתעלה הרגשת אותה, ובסמוך החל לרשרש היער. ואז שוב לא רצית כ<span class="no-break">ל־כ</span>ך להיות לבדך.</p>
<p class="body-indent-5">״איפה אתם?״<span class="no-break"> —</span> ״בואו הנה!״<span class="no-break"> —</span> ״כולכם ביחד!״<span class="no-break"> —</span> "מה אתה מתחבא, עזוב את השטויות האלה!״<span class="no-break"> —</span> "אתם לא יודעים שהדואר כבר עבר?״<span class="no-break"> —</span> ״לא ייתכן! כבר עבר?״<span class="no-break"> —</span> ״כמובן, בזמן שישנת.״<span class="no-break"> —</span> ״אני ישנתי? מה פתאום?״<span class="no-break"> —</span> "תשתוק, הלא רואים את זה עליך."<span class="no-break"> —</span> ״לא נכון, תסלח לי מאוד.״<span class="no-break"> —</span> "בואו!"</p>
<p class="body-indent-5">עכשיו רצנו קרובים יותר זה לזה, אחדים מאתנו שילבו ידיים, הצטרכנו לזקוף את הראש עוד ועוד, כי רצנו במורד. מישהו קרא קריאת קרב אינדיאנית, את רגלינו אחזה דהרה שלא ידענו כמותה מעולם, וכשקפצנו הניפה אותנו הרוח במותנינו. שום דבר לא היה יכול לעצור אותנו; כ<span class="no-break">ל־כ</span>ך שקועים היינו בריצה, שאפילו בזמן שעקפנו זה את זה יכולנו לשׂכֵּל את זרועותינו ולהסתכל סביבנו בנחת.</p>
<p class="body-indent-5">על הגשר שמעל לפלג נעצרנו; אלה שהרחיקו יותר לרוץ חזרו. המים תחתינו היכו באבנים ובשורשים, כאילו לא שעת ערב מאוחרת היא. לא היתה כל סיבה שאחד מאתנו לא יקפוץ ויעלה על מעקה הגשר.</p>
<p class="body-indent-5">מאחורי חורש רחוק הגיחה רכבת, כל תאיה היו מוארים והחלונות בלי ספק מוּרדים. אחד מאתנו פצח בשיר רחוב, אבל כולנו רצינו לשיר. שרנו הרבה יותר מהר מהרכבת הנוסעת, טילטלנו את זרועותינו, כי הקולות לא הספיקו לנו, נקלענו בקולותינו לדוחק שנעם לנו. כשאתה מערב את קולך בקולותיהם של אחרים, כאילו נתפסת בקרס של חכה.</p>
<p class="body-indent-5">ככה שרנו, היער בגבנו, באוזני הנוסעים הרחוקים. בכפר עדיין היו המבוגרים ערים, האמהות הציעו את המיטות ללילה.</p>
<p class="body-indent-5">באה השעה. נשקתי לעומד ע<span class="no-break">ל־י</span>די, ולַשלושה שאחריו רק הושטתי יד, והתחלתי לרוץ בחזרה, אף אחד לא קרא לי. בצומת הראשון, כשכבר נעלמתי מעיניהם, סטיתי מהדרך ובשבילֵי עפר רצתי לשוב אל היער. ביקשתי להגיע אל העיר הדרומית, שעליה היו אומרים בכפרנו:</p>
<p class="body-indent-5">"אנשים יש שם! תארו לכם, הם בכלל לא ישנים!"</p>
<p class="body-indent-5">"לא ישנים? למה?"</p>
<p class="body-indent-5">"כי הם לא מתעייפים?"</p>
<p class="body-indent-5">"לא מתעייפים? למה?"</p>
<p class="body-indent-5">"כי הם שוטים."</p>
<p class="body-indent-5">"ושוטים לא מתעייפים?"</p>
<p class="body-indent-5 _idGenParaOverride-1">"איך יכולים שוטים להתעייף!"</p>

</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 59.20 ₪ מחיר רגיל 66.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 55.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

קפקא קלאסיקה עולמית סיפורים קצרים ספרות גרמנית סופרים איקוניים קלאסיקה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!