מחמישה יוצא אחד

אגתה כריסטי

שיר ילדים ידוע רודף את הרקול פוארו, שנשכר הפעם לפתור תעלומת רצח מן העבר: קרלה למרצ’נט עומדת להינשא לבחיר ליבה, ולפני כן היא מבקשת לדעת אחת ולתמיד את האמת בנוגע לאִימהּ המתה – האם אכן רצחה בדם קר את אביה הצייר הנודע אמיאס קרייל או שמא הרמזים מובילים לרוצח אחר?

חמישה חשודים אפשריים, ארבעה קרובי משפחה וידידים ופילגש – מי האחד שביצע את הפשע? יותר מעשור חלף, ופוארו מבקש מן המעורבים לנבור בזיכרונם ולמסור לו עדויות בכתב. מתברר שדווקא האופן שהם בוחרים לספר את הסיפור הישן חושף פרטים שנעלמו מעיני המשטרה בחקירה המקורית.

”גם עם חמישה חשודים בלבד, אגתה כריסטי מובילה את הקוראים באף, כהרגלה, עד המערכה הסופית המפתיעה ברגע האחרון. הספר ניצב בשורה אחת עם ספרי פוארו האחרים מאותן השנים. אין צורך להכביר מילים”, האובזרוור
שם: מחמישה יוצא אחד
מחבר/ת: אגתה כריסטי
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 600011367

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 37.00

קרא פרק ראשון

				
<div id="_idContainer004" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">

<p class="perek-num">1</p>
<p class="perek">פרקליט ההגנה</p>
<p class="body-para">"אם אני זוכר את פרשת קרייל?" שאל סר מונטגיו דפליץ'. "בוודאי שאני זוכר. זוכר יפה מאוד. אישה מאוד מושכת. אבל מעורערת, כמובן. שום שליטה עצמית".</p>
<p class="body-indent-6">הוא צידד מבט אל פוארו.</p>
<p class="body-indent-6">"למה אתה שואל?"</p>
<p class="body-indent-6">"אני מתעניין".</p>
<p class="body-indent-6">"לא ממש רגיש מצידך, חביבי", אמר דפליץ' וחשף את שיניו בחיוך הזאב הפתאומי המפורסם שלו, שנודע בהשפעתו המבעיתה על עדים. "זאת הרי לא אחת ההצלחות שלי. לא השגתי לה זיכוי".</p>
<p class="body-indent-6">"ידוע לי".</p>
<p class="body-indent-6">סר מונטגיו משך בכתפיו. הוא אמר:</p>
<p class="body-indent-6">"אז, כמובן, לא היה לי ניסיון כמו היום. ובכל זאת אני סבור שעשיתי כל מה שניתן לעשות. אי אפשר לעשות הרבה בלי <span class="bold _idGenCharOverride-1">שיתוף פעולה</span>. בכל זאת הצלחנו להמתיק את גזר הדין למאסר עם עבודת פרך. כי הלוא היה גורם הפרובוקציה. הרבה נשים ואימהות מכובדות הגישו עצומה. היא זכתה לאהדה ציבורית רבה".</p>
<p class="body-indent-6">הוא נשען לאחור ומתח את רגליו הארוכות. פניו עטו ארשת שיפוטית.</p>
<p class="body-indent-6">"אם היא רק הייתה יורה בו או אפילו דוקרת אותו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> הייתי דורש הריגה בכל הכוח. אבל רעל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> לא, עם זה אי אפשר לשחק. זה בעייתי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> בעייתי מאוד".</p>
<p class="body-indent-6">"מה הייתה טענת ההגנה?" שאל הרקול פוארו.</p>
<p class="body-indent-6">הוא ידע משום שכבר קרא את תיקי העיתונות, אבל סבור היה שלא יזיק להצטייר כפתי גמור בעיני סר מונטגיו.</p>
<p class="body-indent-6">"אה, התאבדות. הטענה היחידה האפשרית. אבל זה לא כל כך התקבל. קרייל פשוט לא היה טיפוס מתאים! יצא לך אולי לפגוש אותו במקרה? לא? טוב, הוא היה בחור מגודל, מרהיב ומתרברב. רודף שמלות, שותה בירה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> וכן הלאה. הלך על כל הסיפור של תאוות בשרים בהנאה רבה. אי אפשר לשכנע חבר מושבעים שאיש כזה יקום ויחסל את עצמו בשקט. זה פשוט לא מתאים. לא, מלכתחילה חששתי שהעסק אבוד. והיא לא הייתה מוכנה אפילו לנסות! ידעתי שהפסדנו ברגע שהיא עלתה על הדוכן. שום רוח לחימה. אבל אין מה לעשות<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> אם אתה לא מעלה את הלקוח לדוכן העדים, המושבעים מסיקים את המסקנה".</p>
<p class="body-indent-6">פוארו אמר:</p>
<p class="body-indent-6">"לזה התכוונת כשאמרת קודם שאי אפשר לעשות הרבה בלי שיתוף פעולה?"</p>
<p class="body-indent-6">"בהחלט, חביבי. אנחנו הרי לא קוסמים. חצי מהעניין הוא הרושם שהנאשמים עושים על המושבעים. לא פעם ולא פעמיים ראיתי חבר מושבעים שפוסק בניגוד מוחלט לסיכום של השופט. 'הוא בטוח עשה את זה'<span class="no-break"> —</span> זאת דעתם. או '<span class="bold _idGenCharOverride-1">הוא</span> בחיים לא היה עושה את זה<span class="no-break"> —</span> שלא תספרו לי סיפורים!' וקרוליין קרייל אפילו לא <span class="bold _idGenCharOverride-1">ניסתה</span> להתנגד".</p>
<p class="body-indent-6">"ומדוע?"</p>
<p class="body-indent-6">סר מונטגיו משך בכתפיו.</p>
<p class="body-indent-6">"אל תשאל אותי. היו לה, כמובן, רגשות כלפיו. כשהיא התעשתה והבינה מה עוללה זה שבר אותה. אני חושב שהיא לא התאוששה מההלם".</p>
<p class="body-indent-6">"אם כך, לדעתך היא הייתה אשמה?"</p>
<p class="body-indent-6">לשאלה הזאת לא ציפה דפליץ'. הוא אמר:</p>
<p class="body-indent-6">"אה... טוב<span class="no-break"> —</span> חשבתי שזה מובן מאליו".</p>
<p class="body-indent-6">"היא הודתה בפניך?"</p>
<p class="body-indent-6">דפליץ' היה מזועזע.</p>
<p class="body-indent-6">"מה פתאום<span class="no-break"> —</span> מה פתאום. יש לנו כללים משלנו, אתה יודע. אנחנו תמיד מניחים שהאדם... אה... חף מפשע. אם זה כל כך מעניין אותך, חבל שאתה לא יכול לדבר עם מייהוּ. עורך הדין שלקח אותי כסנגור. מייהו היה יכול לספר לך יותר ממני. אבל זה המצב<span class="no-break"> —</span> הוא הצטרף לרוב הגדול. ג'ורג' מייהו הצעיר עוד חי וקיים, כמובן, אבל הוא היה אז ילד. זה היה מזמן, אתה יודע".</p>
<p class="body-indent-6">"כן, אני יודע. יש לי מזל שאתה זוכר כל כך הרבה. יש לך זיכרון יוצא מן הכלל".</p>
<p class="body-indent-6">דפליץ' נראה מרוצה. הוא אמר חרש:</p>
<p class="body-indent-6">"טוב, זוכרים את הכותרות הגדולות, אתה יודע. בעיקר כשמדובר באישום ברצח. וכמובן, לפרשת קרייל היה הרבה פרסום בעיתונות. שערוריית מין וכן הלאה. הבחורה שם בהחלט משכה תשומת לב. חתיכה קשוחה, זה מה שחשבתי".</p>
<p class="body-indent-6">"סלח לי על הטרחנות", אמר פוארו, "אבל אני חוזר ושואל, לא היה לך ספק שקרוליין קרייל אשמה?"</p>
<p class="body-indent-6">דפליץ' משך בכתפיו. הוא אמר:</p>
<p class="body-indent-6">"בכנות, ביני ובינך, אני לא חושב שיכול להיות ספק רב בעניין. כ<span class="no-break">ן־כ</span>ן, היא בהחלט עשתה את זה".</p>
<p class="body-indent-6">"מה היו הראיות נגדה?"</p>
<p class="body-indent-6">"ראיות מרשיעות. קודם כול, היה לה מניע. היא וקרייל התקוטטו ללא הרף כל השנים<span class="no-break"> —</span> מריבות בלתי פוסקות. הוא הסתבך באופן קבוע עם נשים. זה היה חזק ממנו. הוא פשוט היה טיפוס כזה. היא עמדה בזה לא רע, בסך הכול. אמרה שצריך להביא בחשבון שהוא אמן<span class="no-break"> —</span> והוא באמת היה צייר יוצא מן הכלל, אתה יודע. היצירות שלו שוות היום הון<span class="no-break"> —</span> הון תועפות. אני באופן אישי לא אוהב כל כך את הסגנון<span class="no-break"> —</span> ציור בוטה, מכוער<span class="no-break"> —</span> אבל <span class="bold _idGenCharOverride-1">טוב</span><span class="no-break"> —</span> בזה אין ספק.</p>
<p class="body-indent-6">טוב, כפי שאמרתי, היו פה ושם ענייני נשים. גברת קרייל לא הייתה מאלה שסובלות בשקט. היו מריבות, ועוד איך. אבל בסוף הוא תמיד חזר אליה. הרומנים שלו היו חולפים. אבל הרומן האחרון היה די שונה. אתה מבין, מדובר היה בבחורה צעירה<span class="no-break"> —</span> כמעט נערה. היא הייתה רק בת עשרים.</p>
<p class="body-indent-6">אלזה גריר קראו לה. בתו היחידה של איזה תעשיין מיורקשייר. היה לה כסף והייתה לה נחישות והיא ידעה מה היא רוצה. היא רצתה את אמיאס קרייל. היא שכנעה אותו לצייר אותה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> הוא לא צייר דיוקנאות של נשות החברה הגבוהה בסגנון 'גברת זא<span class="no-break">ת־ו</span>זאת בסאטן ופנינים', אבל הוא כן צייר דמויות. לא נראה לי שרוב הנשים היו רוצות שהוא יצייר אותן<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> הוא לא עשה להן שום טובות! אבל את הבת של גריר הוא צייר, והסוף היה שהוא התאהב בה ממש. הוא הרי היה כמעט בן ארבעים, אחרי הרבה שנות נישואים. בדיוק בגיל המתאים לעשות מעצמו צחוק בגלל איזו בחורונת. אלזה גריר הייתה הבחורה. הוא השתגע עליה והחליט להתגרש מאשתו ולהתחתן עם אלזה.</p>
<p class="body-indent-6">קרוליין קרייל לא הייתה מוכנה לשמוע. היא איימה עליו. שני אנשים שמעו אותה אומרת שאם הוא לא יעזוב את הבחורה, היא תהרוג אותו. והיא התכוונה לזה! יום לפני שזה קרה הם שתו תה אצל אחד השכנים. האיש התעסק עם עשבי מרפא ותרופות מתוצרת בית. בין המרקחות המיוחדות שלו היה משרה של קוניאין<span class="no-break"> —</span> רוֹש עקוד. והם דיברו על הצמח הזה ועל הסכנות הקטלניות שלו.</p>
<p class="body-indent-6">למחרת הוא שם לב שהבקבוק ריק למחצה. עשה רעש גדול. מצאו בקבוק כמעט ריק של המשרה בחדר של גברת קרייל, מוסתר עמוק באחת המגירות".</p>
<p class="body-indent-6">הרקול פוארו זע בא<span class="no-break">י־נ</span>וחות. הוא אמר:</p>
<p class="body-indent-6">"מישהו אחר היה יכול לשים שם את הבקבוק".</p>
<p class="body-indent-6">"אה! היא הודתה במשטרה שהיא לקחה אותו. מאוד לא נבון, כמובן, אבל לא היה לה ייעוץ משפטי בשלב הזה. כששאלו אותה היא הודתה חד וחלק שהיא לקחה את החומר".</p>
<p class="body-indent-6">"לשם מה?"</p>
<p class="body-indent-6">"היא טענה שהיא חשבה להתאבד. לא יכלה להסביר איך הבקבוק התרוקן<span class="no-break"> —</span> וגם לא מדוע נמצאו עליו רק טביעות האצבעות שלה. העניין הזה די הזיק לנו. כי הטענה שלה הייתה שאמיאס קרייל התאבד. אבל אם הוא היה לוקח את הקוניאין מהבקבוק שהיא החביאה אצלה בחדר, היו מוצאים עליו את טביעות האצבעות שלו ולא רק שלה".</p>
<p class="body-indent-6">"הרעל היה בתוך הבירה, נכון?"</p>
<p class="body-indent-6">"כן. היא הוציאה את הבירה מהמקרר והביאה לו אותה בעצמה החוצה לגן, למקום שהוא ישב וצייר. היא מזגה לו את הבירה ונתנה לו את הכוס והסתכלה עליו שותה. כולם נכנסו לארוחת הצהריים והשאירו אותו בגן<span class="no-break"> —</span> פעמים רבות הוא לא בא לארוחות. אחר כך היא והאומנת מצאו אותו שם, מת. הסיפור שלה היה שהבירה ש<span class="bold _idGenCharOverride-1">היא</span> הביאה לו הייתה בסדר. ההסבר שהצגנו היה שפתאום הוא נתקף ייסורי מצפון ומוסר כליות ומזג בעצמו את הרעל לכוס. שטויות במיץ<span class="no-break"> —</span> הוא לא היה טיפוס כזה! וטביעות האצבעות היו הראיה המרשיעה ביותר".</p>
<p class="body-indent-6">"מצאו את טביעות האצבעות שלה על הבקבוק?"</p>
<p class="body-indent-6">"לא<span class="no-break"> —</span> רק את <span class="bold _idGenCharOverride-1">שלו</span><span class="no-break"> —</span> ואלה היו טביעות מזויפות. היא נשארה לבד עם הגופה בזמן שהאומנת עלתה הביתה להזמין רופא. ואז היא כנראה ניגבה את הכוס והבקבוק והצמידה אליהם את האצבעות שלו. אתה מבין, היא רצתה לטעון שהיא בכלל לא נגעה בהם. טוב, זה לא הצליח לה. רודולף שלנו, שהיה התובע, עשה מזה מטעמים<span class="no-break"> —</span> הוכיח באמצעות הדגמה ברורה באולם בית המשפט שאדם לא <span class="bold _idGenCharOverride-1">יכול</span> להחזיק בקבוק כשהאצבעות שלו ממוקמות בצורה כזאת! אנחנו כמובן עשינו הכול כדי להוכיח שזה כן אפשרי<span class="no-break"> —</span> שהידיים יכלו להתעוות בצורה כזאת בזמן הגסיסה<span class="no-break"> —</span> אבל למען האמת, זה לא היה משכנע".</p>
<p class="body-indent-6">הרקול פוארו אמר:</p>
<p class="body-indent-6">"הקוניאין בוודאי כבר היה בבקבוק עוד לפני שהיא הוציאה אותו לגן".</p>
<p class="body-indent-6">"לא היה קוניאין בבקבוק בכלל. רק בכוס".</p>
<p class="body-indent-6">הוא השתתק<span class="no-break"> —</span> פתאום השתנו פניו הגדולות, הנאות<span class="no-break"> —</span> הוא הפנה את ראשו באחת. "רק רגע", אמר. "שמע, פוארו, <span class="bold _idGenCharOverride-1">מה אתה מנסה לומר</span>?"</p>
<p class="body-indent-6">פוארו השיב:</p>
<p class="body-indent-6">"<span class="bold _idGenCharOverride-1">אם</span> קרוליין קרייל הייתה חפה מפשע, איך הקוניאין הגיע לבירה? ההגנה טענה בזמנו שאמיאס קרייל הוסיף בעצמו את הרעל. אבל אתה אומר לי שזה מאוד לא סביר<span class="no-break"> —</span> ואני מסכים איתך. הוא לא היה טיפוס כזה. ואם כך, ואם קרוליין קרייל לא עשתה את זה, זה היה <span class="bold _idGenCharOverride-1">מישהו אחר</span>".</p>
<p class="body-indent-6">דפליץ' כמעט התפלץ:</p>
<p class="body-indent-6">"לכל הרוחות, בנאדם, אתה מתעלל בגווייה. זה תם ונשלם כבר לפני שנים. ברור שהיא עשתה את זה. גם לך זה היה ברור אילו ראית אותה בשעתו. זה היה כתוב לה על המצח! יש לי אפילו הרגשה שפסק הדין הביא לה הקלה. היא לא פחדה. לא הייתה מתוחה בכלל. רק רצתה לגמור עם המשפט. אישה אמיצה מאוד, בעצם..."</p>
<p class="body-indent-6">"ואף על פי כן", אמר פוארו, "במותה היא ביקשה למסור לבתה מכתב ובו היא נשבעת שהיא חפה מפשע".</p>
<p class="body-indent-6">"זה לא מפתיע", אמר סר מונטגיו דפליץ'. "גם אתה ואני היינו עושים כך במקומה".</p>
<p class="body-indent-6">"הבת אומרת שהיא לא הייתה כזאת".</p>
<p class="body-indent-6">"הבת אומרת<span class="no-break"> —</span> באמת! מה <span class="bold _idGenCharOverride-1">היא</span> יודעת? פוארו יקירי, הבת הייתה פעוטה. בזמן המשפט היא הייתה בת כמה? ארבע<span class="no-break"> —</span> חמש? החליפו לה את השם ושלחו אותה לקרובי משפחה מחוץ לאנגליה. מה היא כבר יכולה לדעת או לזכור?"</p>
<p class="body-indent-6">"ילדים יודעים לפעמים הרבה על אופיים של מבוגרים".</p>
<p class="body-indent-6">"אולי. אבל במקרה הזה, זאת לא מסקנה הגיונית. כמובן שהבחורה רוצה להאמין שאימא שלה לא הייתה רוצחת. שתאמין לה. זה לא מזיק".</p>
<p class="body-indent-6">"לדאבון הלב, היא דורשת הוכחה".</p>
<p class="body-indent-6">"הוכחה שקרוליין קרייל לא הרגה את בעלה?"</p>
<p class="body-indent-6">"כן".</p>
<p class="body-indent-6">"טוב", אמר דפליץ'. "את זה היא לא תקבל".</p>
<p class="body-indent-6">"כך אתה סבור?"</p>
<p class="body-indent-6">הפרקליט המפורסם הביט בבן שיחו בתשומת לב.</p>
<p class="body-indent-6">"תמיד חשבתי שאתה אדם ישר, פוארו. מה אתה עושה? מנסה לעשות כסף מניצול הרגש הטבעי של בחורה צעירה?"</p>
<p class="body-indent-6">"אתה לא מכיר אותה. היא בחורה בלתי רגילה. בחורה בעלת אופי חזק מאוד".</p>
<p class="body-indent-6">"כן, אני מתאר לעצמי שהבת של אמיאס וקרוליין קרייל יכולה להיות כזאת. מה היא רוצה?"</p>
<p class="body-indent-6">"היא רוצה את האמת".</p>
<p class="body-indent-6">"הממ... אני חושש שהאמת לא תערב לחיכה. אני באמת לא חושב שיש ספק בעניין, פוארו. היא הרגה אותו".</p>
<p class="body-indent-6">"סלח לי, ידידי, אבל את זה אצטרך לוודא בעצמי".</p>
<p class="body-indent-6">"אני לא יודע מה עוד תוכל לעשות. אתה יכול לקרוא על המשפט בעיתונים. המפרי רודולף היה נציג התביעה. הוא כבר מת<span class="no-break"> —</span> תן לי לחשוב, מי היה פרקליט המשנה שלו? פוג הצעיר, נדמה לי. כן, פוג. אתה יכול לשוחח איתו. וישנם גם האנשים שנכחו במקום בזמנו. הם בטח לא ישמחו במיוחד מזה שתיכנס להם פתאום לחיים ותעורר הכול מחדש, אבל אני מתאר לי שתוציא מהם מה שאתה רוצה. אתה מעורר אמון איכשהו".</p>
<p class="body-indent-6">"אה, כן. האנשים המעורבים. זה חשוב מאוד. אתה אולי זוכר מי הם היו?"</p>
<p class="body-indent-6">דפליץ' חשב קצת.</p>
<p class="body-indent-6">"בוא נראה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> עבר מאז הרבה זמן. היו רק חמישה מעורבים ממש, אפשר לומר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> אני לא מחשיב את המשרתים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> צמד טיפוסים נאמנים, מבוהלים לגמרי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> הם לא ידעו כלום על כלום. לא היה מקום לחשוד בהם".</p>
<p class="body-indent-6">"חמישה, אתה אומר. ספר לי עליהם".</p>
<p class="body-indent-6">"טוב, קודם כול פיליפ בלייק. הוא היה חברו הקרוב ביותר של קרייל<span class="no-break"> —</span> הכיר אותו כל חייו. הוא התארח אצלם בבית באותו זמן. הוא דווקא עוד חי. אני רואה אותו מדי פעם במגרש הגולף. גר בסיינט ג'ורג'ס היל. איש כספים. משחק בשוק הכספים ולא נכווה. אדם מצליח, מתחיל להשמין".</p>
<p class="body-indent-6">"כן. מי עוד?"</p>
<p class="body-indent-6">"היה גם אחיו הגדול של בלייק. בעל אחוזה כפרית<span class="no-break"> —</span> לא יוצא הרבה מהבית".</p>
<p class="body-indent-6">דקלום ישן עלה בראשו של פוארו. הוא השתיק אותו. מספיק כבר לחשוב על שירי ילדים. בזמן האחרון זאת נהייתה אצלו מין אובססיה. אבל הדקלום המשיך בשלו.</p>
<p class="body-indent-6">"אחד הלך לשוק, אחד נשאר בבית..."</p>
<p class="body-indent-6">הוא מלמל:</p>
<p class="body-indent-6">"הוא נשאר בבית<span class="no-break"> —</span> כן?"</p>
<p class="body-indent-6">"עליו סיפרתי לך קודם<span class="no-break"> —</span> התעסק עם תרופות<span class="no-break"> —</span> עשבים<span class="no-break"> —</span> מין רוקח חובב. רגע, איך קראו לו? שם ספרותי כזה<span class="no-break"> —</span> נזכרתי. מרדית'. מרדית' בלייק. אין לי מושג אם הוא עוד בחיים".</p>
<p class="body-indent-6">"מי הבא בתור?"</p>
<p class="body-indent-6">"הבא בתור? שורש הצרה. הבחורה. אלזה גריר".</p>
<p class="body-indent-6">"אחד אכל הכול", מלמל פוארו.</p>
<p class="body-indent-6">דפליץ' בהה בו.</p>
<p class="body-indent-6">"היא בהחלט הייתה רעבתנית", אמר. "שלושה בעלים היו לה מאז. באה ויוצאת בשערי בית המשפט לגירושים. ובכל פעם שהיא מחליפה בעל, היא עולה מדרגה. ליידי דיטישם<span class="no-break"> —</span> ככה קוראים לה היום. אתה יכול למצוא אותה בכל שבועוני החברה".</p>
<p class="body-indent-6">"ושני האחרים?"</p>
<p class="body-indent-6">"אחת הייתה האומנת. לא זוכר מה שמה. אישה חביבה, מעשית. תומפסון<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> ג'ונס<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> משהו כזה. והייתה גם הילדה. אחות<span class="no-break">ה־ל</span>מחצה של קרוליין קרייל. היא הייתה בערך בת חמש עשרה. היא די ידועה. חופרת ומגלה תגליות ויוצאת למסעות בכל מיני מקומות נידחים. ווֹרֶן<span class="no-break"> </span><span class="no-break">—</span> זה שמה. אנג'לה וורן. גברת צעירה מפחידה למדי בימים אלה. בדיוק פגשתי אותה".</p>
<p class="body-indent-6">"אם כך, היא לא החזרזיר שברח מהר?"</p>
<p class="body-indent-6">סר מונטגיו דפליץ' תקע בו מבט. הוא אמר ביובש:</p>
<p class="body-indent-6">"היה לה ממה לברוח בחיים. הפנים שלה הושחתו. צד אחד שלהן מצולק קשות. היא... טוב, אתה כבר בוודאי תשמע את כל הסיפור".</p>
<p class="body-indent-6">פוארו קם ממקומו. הוא אמר:</p>
<p class="body-indent-6">"אני מודה לך. יפה מאוד מצידך. אם גברת קרייל <span class="bold _idGenCharOverride-1">לא</span> הרגה את בעלה..."</p>
<p class="body-indent-6">דפליץ' קטע את דבריו:</p>
<p class="body-indent-6">"אבל היא הרגה אותו, חביבי, אין ספק. מילה שלי".</p>
<p class="body-indent-6">פוארו המשיך כאילו דבר לא נאמר.</p>
<p class="body-indent-6">"הדעת נותנת שזה היה אחד מהחמישה האלה".</p>
<p class="body-indent-6">"זה אולי <span class="bold _idGenCharOverride-1">יכול</span> היה להיות אחד מהם", אמר דפליץ' בפקפוק. "אבל מדוע? לאף אחד מהם לא הייתה כל סיבה. והאמת היא שאני משוכנע שבמציאות זה לא היה אף אחד מהם. באמת, חביבי, תוציא לך את השיגעון הזה מהראש".</p>
<p class="body-indent-6 _idGenParaOverride-1">אבל הרקול פוארו רק חייך והניד את ראשו.</p>

</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 67.20 ₪ מחיר רגיל 75.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 62.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות