אחים יריבים

בחורה אחת.

אחים תאומים זהים.

שלישייה קטלנית.

תאומים

מילה שמעלה סקרנות ופנטזיות.

הרבה נשים היו חושבות שיש לי מזל, בורכתי בצמד תאומים שמאוהבים בי.

אבל עבורי, זאת קללה.

ארצ’ר ואש...

אני חושקת בשניהם גופנית, אבל ליבי שייך רק לאחד.

עד כה, סירבתי לעמוד ביניהם – סירבתי לשבור חיבור בין אחים.

אך לילה אחד מלא שתייה שינה את הכול... כשהחלטתי להתעלם מכל סיכון וסכנה ולהיכנע ליצר העמוק, להרגיש את גופו עליי.

הכול פעל לפי התוכנית, ואז השתבש...
שם: אחים יריבים
מחבר/ת: ג’יימי רוברט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 600010868

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 37.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">לפני שישה<span class="no-break"> חודשים</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">זהו זה. הערב אני מכוונת מטרה. לא אכפת לי אם יהיה עליי לאלץ את הגורל, הערב זה<span class="no-break"> קורה.</span></p>
			<p class="textindent">הערב אדאג שארצ'ר יהיה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">במשך שלוש השנים האחרונות, אני חברה של תאומים זהים, ארצ'ר ואש, ובמהלך רוב השנים האלו, חיבבתי יותר את ארצ'ר. הסיבה היחידה שלא פעלתי לפי רצונותיי היא הפחד שהמעשים שלי יגרמו למריבה בינו לבין<span class="no-break"> אש.</span></p>
			<p class="textindent">בעודי יושבת על כיסא מרופד ליד בור המדורה, אני מביטה בארצ'ר משוחח עם פיטר, אחד מהחברים הוותיקים שלנו מהמכללה. החיוך שלו רך, תלתליו החומים מושכים את אצבעותיי אליהם. כשהוא מבחין בי בוהה בו, אני מסמיקה, חיוכו המיידי, ששמור רק לי, מעלה את דופק ליבי והופך את בטני. כבר זמן מה שהוא יודע שאני מעוניינת בו, אבל מסיבה כלשהי, הוא מעולם לא יזם משהו בינינו. המחשבה הזאת <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>מחזירה אותי אחורה לפעם הראשונה שפגשתי את התאומים היפהפיים והסקסיים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">זה קרה במסיבת תחפושות מפוארת במכללה, כשהייתי מחופשת לקאט־וומן. שערי הבלונדיני והארוך היה אסוף בתסרוקת הדוקה, אודם אדום היה מרוח על שפתיי ועיניי הכחולות נטולות איפור. הערב רק התחיל, אבל כבר נמאס לי מכל הטפיחות על התחת ומכל הגרגורים שקיבלתי בכל פעם שעברתי ליד חבורת מטומטמים. עד שכבר הגעתי לארצ'ר ולאש, שניהם מחופשים לדד־פול, הייתי עצבנית כהוגן וציפיתי לעימות נוסף. עם זאת, כשארצ'ר אמר בפשטות, "אני לא יודע מה איתך, חתלתולה, אבל אני מרגיש 'הרבה יותר טעים'," לפתע צחקתי בפעם הראשונה באותו הערב. המשכתי בציטוטים מהסרטים ואמרתי, "של מי ארגז החול שחרבנתי בו הרגע?" וזהו זה. הפכנו לחברים בין<span class="no-break"> רגע.</span></p>
			<p class="textindent">עם זאת, ברגע שראיתי את פניהם, כל האוויר יצא מריאותיי. לשניהם היו עיניי קרמל בהירות, שיער חום גלי ונוצץ שהיה מבולגן באופן יפהפה על ראשם. שניהם מעל מטר שמונים, ומבנה גוף דומה — השרירים והגומות על הסנטרים שלהם זהים. הייתי בהלם מהדמיון ביניהם. אזור הידידים שהכנסתי אותו אליהם הפך במהרה לתשוקה, אחרי כמה מבטים נוצצים<span class="no-break"> מעיניהם.</span></p>
			<p class="textindent">ככל שהשעות עברו ואחרי שרקדנו, צחקנו ופלרטטנו יחד, הבחנתי בהם רבים זה עם זה על מי יזכה לקחת אותי הביתה בסוף הערב. מאותו הרגע, ידעתי... לא משנה כמה ארצה שמישהו מהם ייקח אותי לביתו, אני לא יכולה לעמוד במרכז החיבור שלהם. אמרתי להם ששמעתי אותם רבים ושזה לא הוגן לשניהם, ואחר כך פעלתי נגד רצונותיי והצעתי ששלושתנו <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>נהיה<span class="no-break"> חברים.</span></p>
			<p class="textindent">מאז, הפכנו לשלושת המוסקטרים, שלישייה צמודה מאוד. אני אוהבת את שניהם עמוקות, אבל ליבי נוטה יותר<span class="no-break"> לארצ'</span><span class="no-break">ר.</span></p>
			<p class="textindent">לארצ'ר המתוק, האדיב והאהוב. שלא תחשבו לרגע שזה מעיד משהו על אש, אש הוא העתק מדויק של ארצ'ר, אבל אש הרבה יותר... פזיז בהתנהגותו. הוא הרודן מבין השניים. היו פעמים רבות כל־כך שבהן אש עשה דבר מה שכמעט הכניס אותו לצרות צרורות. אפילו שאין דבר שמדליק אותי כמו החיוך השחצני, עיניי הוויסקי והיהירות שלו, ההתנהגות שלו מכבה מעט את תשוקתי. ארצ'ר זהיר יותר. הוא עומד בגב זקוף, שוקל את המצב בזמן שעיניו מתמקדות במטרה. בניגוד אליו, אש חסר מעצורים. הוא הלהבה שמשתוללת ומחריבה כל שבדרכה עד שלא נשאר דבר מלבד חלקיקי<span class="no-break"> שאריות.</span></p>
			<p class="textindent">"צריך לעורר את המסיבה הזאת. כולם כאן יושבים ומלכלכים על<span class="no-break"> אחרים."</span></p>
			<p class="textindent">הפה שלי מתעקל לחיוך מהערתו של אש. "ממש כמו מה שאנחנו עושים<span class="no-break"> עכשיו?"</span></p>
			<p class="textindent">אש מתעסק במטבע שלו, מעביר אותו מאצבע לאצבע. דבר שהוא תמיד עושה ומעורר בי קנאה. אין לי מושג איך הוא מזיז אותו בכזאת מהירות בין האצבעות, אבל הוא מקצוען<span class="no-break"> אמיתי.</span></p>
			<p class="textindent">לרגע אני מרותקת מהמהירות שבה המטבע עובר מיד אחת לאחרת. אני נשבעת שהוא מנסה ממש להפנט<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">בלי לעצור לשנייה, הוא נועץ מבט בעיניי, ונשימתי נעתקת כשהאור מהמדורה מאיר ניצוץ<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בעיניו.</span></p>
			<p class="textindent">"להבדיל מהם, אני רוצה להיות כאן<span class="no-break"> איתך."</span></p>
			<p class="textindent">אני מחייכת מהתגובה המתוקה שלו ואומרת, "טוב, ולא נראה לך שהם," אני מצביעה להמון שמתקהל סביב המדורה <span id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></span>השנייה הרחוקה, "רוצים להיות בחברת מי<span class="no-break"> שאיתם?"</span></p>
			<p class="textindent">אש מלגלג על שאלתי. "הם פשוט ממתינים עד שהאחר יזום זיון." אני כמעט נחנקת מהבירה הקרה שאני<span class="no-break"> שותה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה?" הוא שואל, עיניו נעוצות בעיניי. "את לא חושבת שזאת הסיבה העיקרית שאנשים באים למסיבות<span class="no-break"> האלה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מושכת בכתף בזמן שמבטי עוקב אחר ארצ'ר, שמשוחח כעת עם ג'ינג'ית יפה וצנומה שאני לא מזהה. קנאה מיידית חולפת בגופי, משולבת בשנאה עצמית. אני לא רוצה להרגיש את הרגשות האלה, אבל הנה הם, לועגים לי כיאה למפלצת<span class="no-break"> שאני.</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושבת שאנשים באים לכאן כדי לשתות, לצחוק וליהנות. סקס זה לא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הכול."</span></p>
			<p class="textindent">כשבוקע צחוק מאש, אני מסתובבת בכיסאי, עד שאני מביטה בו ישירות. "אתה ואני הלכנו להרבה מסיבות, אבל נראה לי שאני יכולה לספור את כמות הנשים שדיברת איתן על יד<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אחת."</span></p>
			<p class="textindent">בלי להחסיר פעימה, אש ממשיך לשחק במטבע סביב ידו. "כן, טוב... יש רק אישה אחת שהייתי רוצה<span class="no-break"> לזיין."</span></p>
			<p class="textindent">עיניו נודדות לעיניי, כהות מתשוקה. גופי מעקצץ ממבטו העוצמתי חסר הרסן, וליבי הולם בחוזקה בכלוב הצלעות שלי. פי נפתח, ושפתיי מתייבשות כל־כך עד שאין לי ברירה אלא ללקק אותן, פעולה שאני יודעת שאש מבחין בה, כשקצה שפתיו עולה לחיוך יהיר. אפילו שאש מודע לרגשות שלי כלפי ארצ'ר, הוא עדיין משחק איתי במשחקים כאלה, ואיכשהו גם עדיין מצליח לנצח. מעולם לא רציתי שגופי יעלה בלהבות כשמדובר בשניהם, אבל איך אפשר שלא, כשהם זהים<span class="no-break"> לחלוטין?</span></p>
			<p class="textindent">אני מסיטה את ראשי ושותה מבקבוק הבירה כדי לעשות משהו, בזמן שאש עדיין צופה בי. אני לא צריכה להביט בו כדי <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>לדעת שעיניו עליי, הבהייה שלו קודחת חור בתוכי, והוא נהנה מחוסר הנוחות שלי, מהכמיהה שלי<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">כשליבי מצליח להירגע מעט, רגשות אשם עולים בי. הנה הסיבה שבגללה דחקתי את ההורמונים שלי עד לכדי כאב בשלוש השנים האחרונות. גופי נמשך לשניהם, אבל ליבי שמור לארצ'ר. הוא עדיין משוחח עם הכלבה הג'ינג'ית, שעכשיו אוחזת בזרועו כאילו הוא ינסה<span class="no-break"> לברוח.</span></p>
			<p class="textindent">בעיניים עצומות, אני נושמת עמוק. אני שונאת את החמדנות שמשתוללת בתוכי. אני שונאת את העובדה שאני לא מסוגלת להמשיך הלאה מהאחים האלו ולמצוא בחור אחר שיקסים אותי. אני גם שונאת את העובדה שהתאומים היו נאמנים למדי כלפיי. הם מעולם לא לקחו מישהי הביתה ובהחלט לא זרו מלח על הפצעים וירדו למישהי מול הפנים שלי. זאת הסיבה שהמלחמה הזאת מתחוללת במוחי. זמן קצר לאחר שהכרנו, השתכנעתי שאוכל להפוך את ארצ'ר לשלי, אבל שוב, כמו תמיד, הבעיה הסתכמה בדבר אחד. טוב, באדם<span class="no-break"> אחד...</span></p>
			<p class="textindent">באש.</p>
			<p class="textindent">למרות רצף ההתנהגות השטנית שלו, אני יודעת כמה הוא אוהב אותי, ואני יודעת איך ליבו יישבר אם ארצ'ר ואני נהפוך לזוג. התקווה שוקעת בזמן שהאמת מציפה את מחשבותיי, שוב מונעת ממני את האושר שאני חפצה<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">"ארצ'ר נראה עסוק," אש אומר, גורם לכעסי לצוף לפני השטח. הוא יודע טוב מאוד מה הוא<span class="no-break"> עושה.</span></p>
			<p class="textindent">אני צופה בהבעתו הזחוחה בזמן שאצבעותיו עוטפות את בקבוק הבירה שלו והוא שותה ממנו עד הטיפה האחרונה. בהתחלה, עיניו של אש לא מביטות בעיניי, אבל אז הוא מעיף את המטבע באוויר לפני שהוא נשען קדימה ומניח את הבקבוק <span id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></span>ליד כיסאו על<span class="no-break"> הדשא.</span></p>
			<p class="textindent">"רוצה ללכת<span class="no-break"> איתי?"</span></p>
			<p class="textindent">אני לא יכולה שלא לחשוב שיש לשאלתו כמה משמעויות. ללכת איתו, משמע <span class="italic _idGenCharOverride-2">להיות</span> איתו? הוא כבר רמז שארצ'ר תפוס, זו הייתה הערה מכוונת שנדמה לי שהובילה<span class="no-break"> לשאלתו.</span></p>
			<p class="textindent">"מה דעתך שתישאר עוד?" אני שואלת מנגד, מקווה במלוא האנוכיות שהוא יסכים ויארח לי חברה. יש עוד אנשים שאני יכולה לדבר איתם, אבל אני מוכרחה להודות, אני באמת מעדיפה להיות בחברת ארצ'ר או אש. הם פשוט מוכרים לי כל־כך<span class="no-break"> כיום.</span></p>
			<p class="textindent">"אני ער מאז ארבע בבוקר בגלל אתר הבנייה,<span class="no-break"> זוכרת?"</span></p>
			<p class="textindent">אני סוטרת לעצמי במוחי ומהנהנת בראשי. מובן שהוא עייף. הוא ראש חברת בנייה, אז לפעמים שעות העבודה שלו ארוכות ומייגעות, לכן הוא בכושר נפלא. ארצ'ר הוא אדריכל, אז לפעמים הם עובדים יחדיו על אותם הפרויקטים, אבל נראה לי שהם משתדלים להימנע מכך ככל שניתן. הם אויבים בכל דבר אפשרי, בעסקים, בספורט, במשחקים ו...<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, אני מצטערת." אני נאנחת, "אתה בטח עייף. לך לישון. נראה לי שאני אישאר עוד<span class="no-break"> קצת."</span></p>
			<p class="textindent">הוא שואף באכזבה לפני שהוא נעמד. "את בטוחה? אני יכול להחזיר אותך<span class="no-break"> הביתה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה חזרה בארצ'ר, שעדיין מדבר וצוחק עם הג'ינג'ית. עדיף לי ללכת. אם ארצ'ר רוצה להיות עם הג'ינג'ית, למה שאעמוד בדרכם? המצב יהיה קל יותר אם הוא ילך איתה. לפחות אז לא יהיה שום בלבול, שום דאגה בנוגע לאפשרות שאני גורמת לאח אחד לשנוא אותי או את השני. חברים... זה מה שהיינו מאז ומעולם, וכך עדיף שזה<span class="no-break"> יישאר.</span></p>
			<div id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"לא, זה בסדר. אני אישאר עוד<span class="no-break"> קצת."</span></p>
			<p class="textindent">למרות שאני ממש לא אמורה, אני מרגישה הקלה קטנה ואנוכית מההבנה שאש עוזב, הולך הביתה למיטתו הריקה הלילה. ארצ'ר, טוב, הוא סיפור אחר. אם אעזוב, הסיכוי שהוא יהיה עם הג'ינג'ית הזנותית<span class="no-break"> יעלה.</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים, אני שונאת את עצמי לפעמים. אני חלק מהבעיה, אני מודעת לכך. אני פשוט לא יכולה לעצור את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה שאת רוצה," הוא מגיב לפני שהוא מעיף את המטבע שלו פעם אחרונה וצועד לעברי. אני נשענת קדימה, וכל החושים שלי מהופנטים מריח העץ הגברי שלו, בשילוב עם בושם פירות ההדר שריסס הערב. הלחי שלו מלטפת את שלי, ושוב, כנגד רצוני, צורך מבעבע ועולה עמוק בבטני. שפתיו החמימות והרכות מדגדגות לי את הלחי כשהוא נושק לי נשיקת פרידה, ולאחר מכן הוא מחייך אליי בשחצנות בזמן שהוא הולך, יודע שלא יחסר לי במה לצפות — במופע של ארצ'ר ושל הג'ינג'ית — אחרי<span class="no-break"> שיעזוב.</span></p>
			<p class="textindent">כנראה אני אוהבת להעניש את<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">בעשרים הדקות הבאות אני ממשיכה לשבת, שותה את שאר הבירה שלי ותוהה לעצמי באיזה צעד לנקוט. <span class="italic _idGenCharOverride-2">האם </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">ללכת לארצ'ר ולג'ינג'ית ולהפריע להם? או שעדיף </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לי להעמיד פני קשה להשגה ולגרום לו לגשת אליי ברגע </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שיבין שאני לגמרי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לבדי?</span></span></p>
			<p class="textindent">אני מלגלגת על השאלה שבמוחי. אלה שאלות שאני לא אמורה לשאול. לפעמים אני תוהה אם אני נרקיסיסטית כשאני שמה לב למחשבות ולרגשות שאין לי שום זכות אליהם. אני בסדר כשמדובר בכל אדם אחר, אבל כשזה קשור לאחים האלו... לעזאזל, זה כאילו אני מכורה<span class="no-break"> אליהם.</span></p>
			<p class="textindent">כשזמן נוסף עובר והשלפוחית שלי דורשת שאלך לשירותים, <span id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></span>אני מוותרת על ההמתנה והולכת אל הבית הראשי כדי לעשות את צרכיי. רוב החוגגים נמצאים בחוץ ונהנים מערב האביב החמים שציפו לו, אבל חלקם נמצאים ברחבי הבית, מוזגים לעצמם משקאות מהמקרר ומתכבדים באוכל<span class="no-break"> המוגש.</span></p>
			<p class="textindent">בסופו של דבר אני מצליחה להיכנס לתא השירותים, אחרי ששתי נשים שאני לא מזהה יוצאות ממנו יחדיו. שתיהן יוצאות ממנו בצחקוקים, כאילו הן לא עשו דבר טוב<span class="no-break"> בפנים.</span></p>
			<p class="textindent">"היי, מרגו, מה את עושה במסיבה?" אחת מהן שואלת אותי בזמן שהן מועדות זו על זו, מגחכות מהבדיחה שלה. למרבה הצער, רבים אומרים לי שאני נראית לכאורה כמו השחקנית, מרגו רובי, יש לי את אותו שיער בלונדיני ארוך ואותן עיניים כחולות<span class="no-break"> בהירות.</span></p>
			<p class="textindent">הבחורה השנייה מצביעה עליי, פיה נפער בזמן שהיא בוהה בי. "אלוהים אדירים, זאת באמת<span class="no-break"> את?"</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">כן, כאילו מרגו רובי תבוא </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">בכיף למסיבה אקראית בוויילס.</span> אני כמעט מגלגלת עיניים מהמחשבות<span class="no-break"> שלי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, אני סתם דומה<span class="no-break"> לה."</span></p>
			<p class="textindent">אני כמעט נכנסת לחדר הרחצה כשהבחורה עם הקוקיות עוצרת אותי. "רוצה לבלות איתנו<span class="no-break"> הערב?"</span></p>
			<p class="textindent">אני לא יכולה שלא לתהות אם היא מתכוונת למשהו שהוא קצת יותר מבילוי פשוט בסוף<span class="no-break"> הערב.</span></p>
			<p class="textindent">"תודה על ההצעה, אבל אני כאן עם<span class="no-break"> מישהו."</span></p>
			<p class="textindent">אכזבה עולה על פניהן. "אוי, ממש חבל. אני אליסון וייט. תמצאי אותי בפייסבוק אם תשני את<span class="no-break"> דעתך</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אני מחייכת ממילותיה בזמן שאני עוקפת אותן ונכנסת אל חדר הרחצה. "בסדר, תודה," אני עונה<span class="no-break"> בנימוס.</span></p>
			<p class="textindent">סוף כל סוף, אני מצליחה להשתיק את הרעש מבחוץ ולמצוא <span id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></span>מעט שלווה בזמן שאני עושה את צרכיי. הדבר היחיד שמזרז אותי הוא הידיעה שארצ'ר עדיין בחוץ עם הג'ינג'ית<span class="no-break"> הדביקה.</span></p>
			<p class="textindent">ברגע שידיי נקיות ויבשות, אני חוצה את דרכי בין המון האנשים שהתאסף משום מה סביב המדרגות. אני לעולם לא אבין למה אנשים עושים את זה. לא חסרים מקומות לשבת בבית או בחוץ, אבל משום מה, המדרגות הן המקום הלא נוח<span class="no-break"> שנבחר.</span></p>
			<p class="textindent">בחוץ, האוויר סמיך מריח עשן והבטחות. אני מתכוונת ללכת חזרה למושבי לצד המדורה כשאני רואה שקיבלתי הודעה מאש לפני עשרים<span class="no-break"> דקות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אש: </span>לילה טוב, נסיכה.<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="emoji _idGenCharOverride-3">💋</span></span></p>
			<p class="textindent">אני מחייכת מההודעה ועונה לו לילה טוב חזרה. כפות רגליי מדדות בשדה הדשא הענק, בשטח ששייך לווייד, אחד החברים הוותיקים שלנו מהמכללה. אין לי מושג איפה הוא, אבל אני מנחשת שהמיקום שלו כולל את חדר השינה שלו, בקבוק רום ובחורה. הוא נדיב מאוד במסיבות שלו — וכולם אוהבים אותו על כך — והנדיבות שלו כוללת גם את<span class="no-break"> </span><span class="no-break">גופו.</span></p>
			<p class="textindent">אני תוהה לרגע אם כדאי לי לקחת בירה נוספת, אבל כפות רגליי תופסות תאוצה ופונות אל המדורה שלידה נמצא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ארצ'ר.</span></p>
			<p class="textindent">כשעיניי נוחתות עליו ועל אותה הבחורה משוחחים קרוב זה לזה, קנאה מתלקחת בי כמו אש פראית. ניצחוני היחיד הוא שנדמה שהוא מנסה להשיג את תשומת ליבי, עיניו נודדות סביב המדורה שישבתי לידה מקודם. דופק ליבי מתחיל לעלות בזמן שאני מלקקת שפתיי מגופו המדהים. הגוף שכרגע מכוסה בג'ינס וגורם לי לרצות לחבוט בישבן שלו. חולצת המשבצות הכחולה שלו והחולצה הלבנה תחתיה מכסות אותו כמו שכבת עור נוספת. קימורי גופו המושלם גורמים לידיי לעקצץ מרוב רצון לגעת בו. אני נושמת עמוק, מודעות מוחשית לחום <span id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></span>שסביבי ושבתוכי מבעבעת בי בזמן שאני<span class="no-break"> בוהה.</span></p>
			<p class="textindent">אני רוצה<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא יודעת מה יש ברגע הזה שמקבע את העובדה. אולי מפני שראשי מלא בארבע בירות. אולי מפני שאש לא נמצא כאן, מה שמקל עליי. אולי מפני שהכלבה הזאת פשוט עולה לי על העצבים. בכל מקרה, עברו כמעט ארבע שנים מאז הרגשתי חום גוף שצמוד לגופי. ארבע שנים מאז הרגשתי את ידו של גבר על<span class="no-break"> </span><span class="no-break">עורי.</span></p>
			<p class="textindent">ברגע הזה, בלי לחשוב על ההשלכות, אני מרימה את הטלפון שלי ושולחת הודעה לארצ'ר, ליבי הולם<span class="no-break"> במהירות.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אני: </span>פגוש אותי<span class="no-break"> באסם.</span></p>
		</div>


			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 26.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית מותחן רומנטי מידידים לאוהבים משולש רומנטי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!