אורח ללילה

בלב סופת שלגים, בלילה קר ומסוכן, מופיע ילד קטן בפתח ביתה של וַיילי לָארק.
כיצד הגיע הנה? איפה הוריו? אין לה זמן לברר. עליה להכניס אותו הביתה ולוודא שהוא יתחמם לפני שיקפא.
ויילי, מחברת ספרי ”פשע אמיתי” וחוקרת נחושה, מבינה במהרה שהילד לא לבדו, שמישהו רודף אחריו וייתכן שאחרים זקוקים לעזרה. בבית יש אח דולקת ומשקה חם, היא תוכל לשמור על עצמה ועל הילד עד בוא הבוקר, אך מה יהיה על השאר? וכיצד תוכל להגן עליו לבדה אם יהיו בסכנה? לא - אסור לה להסתתר. היא תאזור אומץ, תצטייד בכלי חד ותצא אל הסערה המשתוללת.
ברומן קצבי, מותח ומלא תפניות מצליחה הת’ר גודנקאוף מחברת עשרה רבי־מכר בין־לאומיים וזוכת פרס אדגר היוקרתי, לטוות עלילה עוצרת נשימה, פרועה ומסעירה, שהנסתר רב בה מן הגלוי וכל צעד בה מקרב אותנו אל עבר עימות בלתי נמנע. עד אור הבוקר תתעמת ויילי עם פחדיה, עם עברה, עם ייעודה. האם כבר נחרץ גורלה? והאם היא חזקה מספיק לשנות אותו?
שם: אורח ללילה
מחבר/ת: הת’ר גודנקאוף
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 600010843

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 37.00

👻 1 מותח ומרתק

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="ChapterSplit">1</h2>
			<h3 class="above">אוגוסט 2000</h3>
			<p class="firstspace">ב־12 באוגוסט 2000 מיהרה אבי מוריס על פני דרך חצץ אפורה ומפותלת בצעידת הלילה שלה. למרות חולצתה ארוכת השרוולים, המכנסיים הארוכים ושכבה עבה של תרסיס דוחה חרקים, יצרו היתושים הילה סביב ראשה בחיפוש אחר פיסת בשר חשופה. היא הייתה אסירת תודה על אור הירח ועל החברה של פֶּפֶּר, כלבת הלברדור השחורה שלה. ג׳יי בעלה חשב שלא נבון מצידה ללכת בשעת לילה מאוחרת שכזו, אך בין יום העבודה, לאיסוף התינוק מהמעון ולביצוע כל מטלות הבית, הייתה זו השעה היחידה ביממה שהייתה כולה שלה. </p>
			<p class="text">לא היה בה פחד. משחר ילדותה הלכה אבי בדרכי כפר מאובקות ומכוסות בחצץ או בעפר וזרועות בשדות תירס, נוסף על כך שבשלושת החודשים מאז עברו הנה מעולם לא נתקלה באיש בשעת טיולי הערב, עובדה שהייתה לשביעות רצונה. ״רוסקו, רוסקו!״ נשמע קול נשי ממרחק. מישהי קוראת לכלב שלה לשוב הביתה לעת לילה, חשבה אבי. ״רוס־קו״, המילה נמשכה בקצב מתנגן אך מהול ברוגז.</p>
			<p class="text">פפר התנשפה בכבדות, ולשונה הוורודה והעבה כמעט נגעה בשביל. אבי כבר עברה כמחצית מהמסלול המעגלי של חמשת הקילומטרים, ועתה הגבירה את קצב הליכתה. היא פנתה ימינה בנקודת המפגש שבין דרך החצץ לשביל העפר העובר דרך שדות תירס ונעצרה. כארבעים מטרים משם, בצד הדרך, חנה טנדר. אבי חשה בצמרמורת קלה של אי־נחת מטפסת במעלה גבה, ופפר הרימה אליה את מבטה בציפייה. מישהו שהיה לו נקר בצמיג או תקלה במנוע כנראה השאיר שם את הטנדר, הסבירה אבי לעצמה. </p>
			<p class="text">היא שבה ללכת, אך העננים שכיסו את אור הירח לא אפשרו לה לראות אם יש מישהו ברכב. היא הטתה אוזן בניסיון לקלוט את טרטור המנוע האופייני לטנדרים, אך שמעה רק את צרצורן הרועם של אלפי ציקדות ואת נשימתה הכבדה של פפר. ״בואי פפר״, אמרה אבי בקול נמוך בעודה צועדת אחורנית, אך פפר המשיכה לעקוב אחר אפה, וזה הוביל אותה עד לצמיגי הטנדר. ״פפר!״ הרימה אבי את קולה, ״לכאן!״ למשמע הטון הנרגז הרימה פפר את ראשה, ויתרה בחוסר רצון בולט על משימת הרחרוח ואצה חזרה לצידה של אבי. </p>
			<p class="text">האם הייתה תנועה מאחורי השמשה הכהה? אבי לא ידעה, אך התקשתה להשתחרר מהתחושה שמישהו צופה בה. ואז התפזרו העננים, ולפתע ראתה אבי דמות מאחורי ההגה. היה זה גבר, ישוב לפנים וכובע לראשו. באור הירח הצליחה אבי להבחין שעורו חיוור, אפו עקום קמעה וסנטרו חד. הוא פשוט ישב שם. משב רוח פתאומי הכה בפניה. פפר השמיעה קול נהמה נמוך, פרוותה סמרה וגופה נדרך כולו. ״בואי נלך״, אמרה אבי, צעדה אחורנית ומיהרה במורד השביל המוביל לביתה.</p>
			<h3 class="above">00:05</h3>
			<p class="firstspace">השריף ג׳ון באטלר התהלך במרפסת העץ המרקיבה שבחצר ביתו והאזין לאנקת הקרשים החבוטים תחת רגליו היחפות. כל הבתים הסמוכים היו חשוכים; השכנים ומשפחותיהם ישנו שנת ישרים. למה שיהיו ערים? חשב לעצמו, השריף גר ממש לידם. אין להם סיבה לדאוג. </p>
			<p class="text">הוא התקשה לנשום. אוויר הלילה החמים עמד ללא תנועה והכביד על חזהו. ירח החדקן עלה בשמי הלילה, גדול וצהוב, או שאולי היה זה ירח האייל — השריף התקשה לזכור.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-000-backlink">1</span></span> שבעת הימים האחרונים היו שקטים. שקטים מדי. לא היו פריצות, תאונות דרכים חמורות או פיצוצים במעבדות קריסטל מת׳ מאולתרות. הוא לא קיבל ולו דיווח אחד על אלימות במשפחה. אמנם במחוז בלייק שורר חוק וסדר, אך פשעים אלימים מתרחשים בו פה ושם. בארבעת הימים הראשונים היה השריף אסיר תודה על פסק הזמן, אך במרוצת הימים המצב נהיה מוזר, מטריד. לראשונה מאז אייש את משרת השריף לפני עשרים שנים הצליח באטלר למלא בזמן את כל הניירת שהצטברה על שולחנו. </p>
			<p class="text">״אני מקווה שאתה לא מחפש צרות״, נשמע קול רך מאחוריו. ג׳ניס, אשתו של באטלר זה שלושים ושתיים שנים, יצאה אל המרפסת. היא כרכה את זרועה סביב מותניו והניחה את ראשה על כתפו. </p>
			<p class="text">״אל דאגה. הן בדרך כלל מוצאות אותי בעצמן״, השיב באטלר בגיחוך. </p>
			<p class="text">״אז תחזור למיטה״, אמרה ג׳ניס ומשכה בידו. </p>
			<p class="text">״אני בא״, הבטיח. ג׳ניס שילבה את זרועותיה על חזה ונעצה בו מבט חמור סבר. ״עוד חמש דקות, אני מבטיח״, אמר. ג׳ניס חזרה פנימה בחוסר רצון בולט. </p>
			<p class="text">באטלר העביר את כף ידו על מעקה הארז הסדוק. צריך להחליף את כל הקרשים, לפרק עד היסוד ולבנות מחדש, חשב. אולי הוא ייסע ללואו׳ס בסוּ סיטי; אם הדברים יימשכו כך — יהיה לו מספיק זמן לבנות מחדש את המרפסת. הוא החניק פיהוק, נעל את דלת הבית מאחוריו והמשיך במסדרון אל עבר המיטה שבה ג׳ניס חיכתה לו. עוד לילה שקט, חשב השריף; כדאי ליהנות ממנו כל עוד אפשר.</p>
			<h3 class="above">01:09</h3>
			<p class="firstspace">קולות בלונים מתפוצצים העירו את דֶּבּ קאטר משינה עמוקה. בוודאי היו אלה ילדים שמשחקים עם חזיזים שנשארו מ־4 ביולי. ״רנדי״, היא מלמלה, אך לא הייתה תשובה. דֶּבּ הושיטה יד אל בעלה, אך המיטה הייתה ריקה. הסדין היה מתוח וקר למגע. היא קמה מהמיטה, ניגשה אל החלון והסיטה את הווילון. הטנדר של רנדי לא חנה במקום הרגיל ליד עמדת החליבה. גם הטנדר של ברוק נעלם. היא הציצה בשעון. היה כבר אחרי חצות.</p>
			<p class="text">בנה בן השבע עשרה היה לאדם זר. לילד המתוק שלה תמיד היה אופי פרוע, אך כעת נעשה מרושע. שום דבר טוב לא יֵצא מההתנהלות שלו — היא הייתה בטוחה בכך. כשברוק נולד מלאו להם שמונה עשרה. הם בקושי ידעו לדאוג לעצמם, שלא לדבר על לדאוג לתינוק. דֶּבּ ידעה שרנדי מתייחס לברוק בקשיחות ושלעיתים הגזים. כשברוק היה קטן נדרש רק מבט חמור סבר אחד להחזיר אותו למוטב, אך הימים ההם עברו חלפו. כעת, לעיתים קרובות, נאלץ רנדי להפשיל שרוולים ולהרים עליו יד. </p>
			<p class="text">עם זאת נאלצה דֶּבּ להודות שעם השנים חצה רנדי כמה קווים אדומים; לברוק היו שטפי דם כהים, שפתיים שסועות, אף מדמם. בסופו של דבר רנדי תמיד הצדיק את גישתו הקשוחה — החיים לא קלים, וככל שברוק יקדים להבין זאת, כך ייטב. רנדי היה עסוק כל כך לאחרונה. לא רק שהוא עזר להוריו בעבודות החווה שלהם, אלא גם שיפץ בו בזמן בית חווה ישן נוסף שהיו בו חצי תריסר מבני חוץ רעועים, לצד עבודתו השגרתית בשדות. היא בקושי ראתה אותו באור יום.</p>
			<p class="text">דֶּבּ ניסתה להרגיע את תחושותיה, אך ככל שנקפו הימים הצטברה הטינה לכדי גוש בגרונה. אובססיבי. רנדי היה אובססיבי בנוגע לשיפוץ בית החווה הישן, אובססיבי לאדמה. האדמה תמיד הייתה בראש מעייניו. נראה שהכלכלה הולכת לקראת מיתון, ואילו הם מתרוששים כליל בשביל שני נכסים שאינם יכולים להרשות לעצמם. היא לא תעמוד בזה לאורך זמן. פיצוץ נוסף נשמע מרחוק. ילדים ארורים, חשבה. כעת כבר הייתה ערנית לגמרי ובהתה במאוורר התקרה המסתובב מעליה בעצלתיים, בציפייה לשובם של בנה ושל בעלה. </p>
			<h3 class="above">01:10</h3>
			<p class="firstspace">בתחילה רצו ג׳וזי דויל בת השתים עשרה וחברתה הטובה בקי אלן לכיוון שממנו הגיעו רעשי הפיצוץ החזקים. היה זה אך הגיוני לנסות להגיע הביתה — הרי שם היו אימה, אביה ואית׳ן. במחיצתם הן יהיו בטוחות. אבל כשג׳וזי ובקי גילו את טעותן כבר היה מאוחר מדי. הן התרחקו ממקור הרעש ורצו, יד ביד, דרך חצר החווה החשוכה לעבר שדה התירס שגבעוליו הצפופים והגבוהים היו הדבר הקרוב ביותר בסביבה למקום מבטחים. </p>
			<p class="text">ג׳וזי הייתה בטוחה ששמעה קול צעדים מאחוריהן ופנתה לראות מניין מגיע הרעש. לא היה שם דבר, רק הבית וצללי הלילה. </p>
			<p class="text">״מהרי״, התנשפה ג׳וזי ומשכה בידה של בקי. אף שהתנשפו בכבדות, הן המשיכו לרוץ ולנסות לצמצם את המרחק בינן לבין השדה. אך אז נשמעה זעקה, ידה של בקי נשמטה מאחיזתה של ג׳וזי והיא נפלה על ברכיה. ״קומי, קומי״, התחננה ג׳וזי ומשכה בזרועה של בקי, ״בבקשה״. היא העזה להביט שוב אחורנית. הירח, שהגיח לפתע מתוך העננים, האיר באחת את קווי המתאר של דמות שהגיחה מאחורי האסם.</p>
			<p class="text">ג'וזי התבוננה באֵימה בדמות שהרימה את ידה לעברן. היא שמטה את זרועה של בקי, הסתובבה ורצה. רק עוד קצת — היא כבר כמעט שם. ג׳וזי הגיעה לשדה בדיוק כשנשמעה ירייה נוספת. כאב חד פילח את זרועה. דם החל לטפטף במורד זרועה על אדמת השדה. נשימתה נעתקה — אך היא המשיכה לרוץ ככל יכולתה. </p>
			
			<div class="_idFootnotes">
				<div id="footnote-000" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">1	במדינות הדוברות אנגלית נהוג לכנות את מופעי הירח בשמות. הירח המלא של חודש יולי נקרא ״האייל״, והירח המלא של חודש אוגוסט נקרא ״החדקן״. [כל ההערות מאת המתרגם]</p>
				</div>
			</div>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

שלג אימה מותחן פסיכולוגי מותחן פשע מתח ואקשן תעלומה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!