4 מחזות באוויר ואחרים
מה תעשה... שום דבר. לאן תלך... לשום מקום. מה כן? תחכה, אני מבין, זה קל, זה נוח, אולי משהו יקרה, אולי לא, העיקר תחכה, כן, זה ייקח אותך לאן שהוא, אתה מאמין, הזמן יעשה את שלו וזה באמת ייקח אותך לאן שהוא... אתה מאמין? במה בדיוק... בעצמך, כבר טוב, וחוץ מזה? כן, חוץ מזה אין במי... אבל אתה עדיין מתבלבל לפעמים וחושב או מרגיש, לא, אתה חושב שיש שם מישהו מעברך, טוב, אפשר לחשוב, אבל, כנראה, בחיים ישנם דברים יותר חשובים לחשוב עליהם. ואיך תחשוב עליהם בלי שתקבל תגובה מהעולם. נכון, חייב מישהו בצד השני, שייענה, שיגיב, שישתוק, רק שיהיה שם, העיקר שיהיה שם, בלעדיו זה בלתי אפשרי... בלעדי מי, תשאל. אתה מחליט עם מי אתה מעדיף לנהל את הדיאלוג.

איליה קוזבה, יליד רוסיה, עלה לארץ ב־1999, למד אומנויות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. סיפור קצר ראשון שכתב, ”עורבים”, יצא בהוצאת ”כתב” ב-2015. מאז כותב בעיקר מחזות תיאטרליים.
שם: 4 מחזות באוויר ואחרים
מחבר/ת: איליה קוזבה
שפה: עברית
תחום: מחזות ותאטרון
תת תחום: מחזות ותאטרון
מק״ט: 600010541
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 37.00
				    
		<div>
			<h3 id="_idParaDest-6"><span class="regularbold">באוויר</span></h3>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">הדמויות</span></h4>
			<p><span class="regularbold">אדם 1</span></p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2</span></p>
			<p><span class="regularbold">אישה </span>(קול האישה)</p>
			<p><span class="regularbold">שטן</span></p>
			<p><span class="regularbold">שד</span></p>
			<p><span class="regularbold">כארון</span></p>
			<p><span class="regularbold">מוּחְרָמוֹן</span></p>
			<p><span class="regularbold">קצין </span>(קול הקצין)</p>
			<h4 class="sub"><span class="regularbold">מערכה 1</span></h4>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 1</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{חדר קטן ללא חלונות, קירות אפורים. שולחן וכיסא. בזמן כניסת הקהל השטן יושב בעומק הבמה מול שולחן ועליו לפטופ ומקליד. מאחוריו מוקרנות תמונות של המוני אנשים. כשהאולם מוחשך נשמע מתוך הקהל צליל הודעת וואטסאפ. בקהל נעמדים אדם 1 ואדם 2, משמיעים קריאות שמחה, מתחבקים בהתרגשות ויורדים אל הבמה. חושך. אור נדלק. אדם 1 יושב מול השולחן, ואדם 2 תלוי כשראשו כלפי מטה בעודו קשור ברגלו. השטן נמצא על הבמה כל הזמן ומשקיף עליהם}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני יושב וכותב את ההודעה הזאת לך ומקווה שתקבל אותה. הפסקתי לחכות לך. זה איבד כל משמעות בשבילי. אם לא תענה לי, זה אומר שאתה כבר אינך או שלא היית כלל, אך קיים סיכוי קלוש שפשוט כיבית את הטלפון. הרי אין לך מנוחה לא ביום ולא בלילה. יכול להיות שנגמרה הסוללה בטלפון שלך, וכשתטעין אותה תענה לי. יכול להיות שאין לך טלפון בכלל. ואני, אני מקווה שכן תקבל את ההודעה שלי ככה או אחרת. אינני מאבד תקווה אף פעם. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> לחכות בעמידה, לחכות בישיבה, לחכות בשכיבה – כל הדרכים האלה קלות יותר. הרי ניסיתי את כולן, אבל אף אחת מהן לא הניבה פירות. אומרים שכאשר עומדים על הראש, הדם זורם לכיוון המוח ומגביר את פעילותו. אבל בשבילי זה מאוד לא קל לעמוד על הראש. אין כבר את הכוח בידיים, והקרחת מחליקה על פני הרצפה... אז, כפי שאתם רואים, אני תלוי. להיות תלוי זה עסק די משעמם. לכן רוב הזמן אני ישן. </p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 2</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{השטן משיל מעליו בגדים וכעת הוא מגדת עתידות. הוא נעמד מול השולחן, מוציא נר, מדליק אותו ופורס חפיסת קלפים על פני השולחן. זהו החלום של אדם 2}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>מה תרצה לדעת? עתיד, הווה, עבר, או את מה שקורה במאדים או על שבעת כוכבי הלכת הנוספים, פרט לפלוטו? האחרון רחוק מדי, אין לי מספיק אנרגיה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> את העבר נראה לי שאני יודע. את ההווה אי אפשר לדעת כי הוא קורה כאן ועכשיו. להיות חלוץ במאדים אני לא מתכנן, ולא כל כך מעניין אותי מה קורה בחלל, אז עתיד.</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>נפתח בקלפים. תבחר שלושה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> למה שלושה?</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>אני נוצרייה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל אני יהודי!</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>אז מה אתה מציע, יהודי? לפתוח את כל החפיסה או שאפילו חפיסה אחת לא תספיק? תבחר שלושה קלפים כמו כולם ובלי שאלות.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני כל חיי הייתי משוכנע שמגיע לי יותר. אפילו אבי היה אומר – איפה שאתה מקבל שלוש, תוכל לקבל גם חמישים ושלוש.</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>אתה מוזמן ללכת לאבא שלך ולקבל כמה שמגיע לך.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> לאבא שלי... כל מה שנשאר ממנו זה צל וגם הוא מטושטש. </p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>זאת לא בעיה שלי. אתה בוחר שלושה או לא? או שתשלם לי על הביקור ותסתלק. כאן זה לא שוק ואני לא סוחרת. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> שד איתך. אחת, שתיים, שלוש.</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>שד תמיד איתי, אל תדאג בעניין הזה. טוב. לדרך!</p>
			<h5 class="StageDirection">{שד מציץ מהווילון}</h5>
			<p><span class="regularbold">שדון: </span>לדרך, לדרך, שדים מטוגנים! לא תגיע רחוק עם רגל אחת. השנייה אכולת תולעים היא!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> על מה הוא מדבר, ג'יזס קרייסט?!</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>אל תתייחס. משתעשע כמו תמיד. אמרת שאתה יהודי, מה? טוב, נצא לדרך.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> לאיזו דרך?</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>לאיזו דרך, לאיזו דרך, לעתיד, לאן שביקשת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>חשבתי אולי שתקפיצי אותי הביתה, כשנסיים, אם זה על הדרך.</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>אני גרה פה. אין לי לאן לנסוע.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אולי את צריכה העירה אחר כך, לשוק או לעוד איזה מקום. אני גר ליד השוק. </p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות:</span> אני לא צריכה לשום מקום, יא עלוקה! בוא נתחיל כבר אם אתה לא מבין דימויים.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> טוב, אם את לא צריכה לשום מקום... רק מקווה שיישארו לי כמה פרוטות לכרטיס חזרה. אולי תעשי לי הנחה כמו לאדם בעל אמצעים מועטים?</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>תקשיב, אתה יושב אצלי כבר שעה שלמה ועדיין לא התחלנו. איזו הנחה לעזאזל?! אתה ראית איזה תור יש בחוץ <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מעבירה את היד על הצופים באולם}</span></span>, וכולם רוצים לדעת מה יהיה. אתה יודע כמה כוחות נפשיים אני מבזבזת על כל אחד מכם? תסתכל עליי. נראית אנורקטית לגמרי, למרות שאוכלת כמו ארבעה איכרים רוסים. מצצתם לי את כל הדם, מפלצות אדם! </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אין לך מה להתלונן. את בחרת לעצמך את המקצוע הזה. אני, למשל, שומר על בריאות הנפש שלי. מעולם לא בחרתי לי שום מקצוע, ובאופן כללי מעדיף לעבוד כמה שפחות. אני מאמין שבן אדם נולד לחופש ולא בשביל לעבוד כל הזמן. ראשית, עצבים ועצבים עם העבודה הזאת. שנית, השגרה שואבת אותך כמו בִּיצה, ואילו אני לא איזה צפרדע, אני בן אדם! לחיות לפי נוסחה, "עבודה־פרנסה", כמו מכונה, זה לא בשבילי. אני לא רובוט, ובכלל נגד הקידמה הטכנולוגית!</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>תקשיב, יא אנדרואיד לא ממומש. אם תמשיך לקשקש, לא יספיק לך שום כסף כדי לשלם לי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> טוב, תפתחי את הקלפים. יהיה אשר יהיה. </p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>הקלף הראשון – "דרך". תצא למסע בקרוב או שכבר יצאת. אפתח עוד קלף שיהיה ברור יותר. הקלף השני – "אין־סוף". דרך אין־סופית אל הלא נודע מצפה לך. מסע שלא ייגמר לעולם ביחד עם החברה האהובה, ואילו היא אוהבת לא רק אותך. כשתלך לאן שהוא בפעם הבאה, לא תחזור יותר. הקלף השלישי – "האיש התלוי". כופר אתה, מקוללת הדרך שלך לנצח נצחים. </p>
			<h5 class="StageDirection">{יוצאים שלושה שדים}</h5>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">מקהלת שדים</span></h4>
			<p class="nospacecenter">מקוללת, דרך, מקוללת</p>
			<p class="nospacecenter">תחכה אתה כל חייך בלי לחיות</p>
			<p class="nospacecenter">תחכה אתה נצח נצחים עם רגל אחת בקבר,</p>
			<p class="nospacecenter">רגל אכולת תולעים, כמה טעים!</p>
			<p class="nospacecenter">ולחֲבֵרָה, ולחברה – לא מספיק אחד לה,</p>
			<p class="nospacecenter">אלא שניים צריכה.</p>
			<p class="nospacecenter">בנפשך התאהבה, את גופו ביקשה,</p>
			<p class="nospacecenter">לא מספיק לה, לא מספיק לה כלום.</p>
			<p class="nospacecenter">נפשך תתפוגג ותישרף היא</p>
			<p class="nospacecenter">מהַמְתָנָה נצחית</p>
			<p class="nospacecenter">יִכבה האור הנצחי שלך, לתמיד,</p>
			<p class="nospacecenter">לתמיד.</p>
			<p class="first"><span class="regularbold">מגדת עתידות:</span> מקוללת דרכך, כפי שכבר אמרתי. כאשר תהיה בדרך, תנוע עם הגב קדימה. אם תשב, אז רק בין שני כיסאות או על מקום רטוב. אם תעצור לנוח, יתחיל גשם או שציפור תתפנה עליך מלמעלה. אם תשכב לישון, אז אך ורק על האבנים ולא תדע שינה. כאשר תירדם, תהיה נסער בשנתך, שדים יסתובבו סביב מיטתך ויחוללו אימה בחלומותיך. רדוף פחד תהיה ולא תדע מנוחה. תהיה מודאג ומוטרד בשנתך ובערנותך. תתהלך באוויר בחלום ובערנות.   </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> איך זה אפשרי?</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות:</span> השד יודע. או שתצלע או שתעופף באוויר, למרות שהסיכוי לשני קלוש למדי בהתחשב ברמת הצלחתך בחיים. יכול להיות שתהיה תלוי באוויר עם ראש למטה ממש כמו פאגוד, ואילו החברה שלך תעמוד על הקרקע. כך יהיה: אתה תמיד באוויר, ואילו היא על הקרקע. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> את... את בטוחה שזה עליי?</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות:</span> אתה בחרת את הקלפים – זה הגורל שלך.  </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ו... אושר, אושר, מה איתו? הוא יגיע?</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>תחשוב בעצמך: יש לך דרך נצחית באוויר עם חברה שאוהבת לא רק אותך, כאשר היא עומדת על הקרקע ואילו אתה לא מסוגל לא לעמוד, לא לשבת ולא לשכב כמו בן אדם. איך אתה מתאר לעצמך אושר שכזה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל... לדעתך, אני לא אוכל להיות מאושר לבדי במרחב האווירי? אני מעופף ואילו אהובתי מחכה לי למטה ומתגעגעת, ובכל פעם שאני חוזר ארצה, זהו רגע משותף של אושר. </p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>יכול להיות שכן, אבל זה לא רגע משותף של אושר. הרי היא כבר מאושרת שם למטה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ו... ומה לגבי ימים שמחים? את יכולה לחזות מתי יהיו לי כאלה?</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>תשמע, אני לא מרכיבה הורוסקופים, אבל יכולה להגיד לך בוודאות שהימים האלה משותפים לכולם. הימים האלה הם: יום הולדת, יום אהבה ראשונה ויום המוות. יום הולדת, הייתי אומרת, נמצא בספק גדול. הרי מי צריך את כל זה ואיזה בן אדם שפוי היה בוחר להיוולד. השני הוא חצי־חצי, כי הוא עלול לא להגיע כלל. ויום המוות הוא יום שמח במאת האחוזים. בקיצור, פעם בחיים בטוח תהיה מאושר.  </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל היום הזה הוא אפילו לא בחיים!</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>היום האחרון בחיים משמעותו להיות עם רגל אחת בעולם הבא. לפי הקלף השלישי שלך, אתה כל החיים השד יודע איפה. זאת אומרת מאושר כל חייך. איזה יופי לך! בן אדם, אתה אדם מאושר. אתה מבין? אם אתה לא מבין, אז תנסה להפנים. אושר הוא דבר מה שלא נתפס בשכל. אושר הוא רגש. אתה מבין?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני רואה שאת לא רק מגדת עתידות.</p>
			<p><span class="regularbold">מגדת עתידות: </span>כן, למדתי בפקולטה להנדסה עם מגמה פילוסופית.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> הנה, קחי את שכרך ותודה על התחזית המבטיחה. אגב, את לא צריכה העירה במקרה?</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 3</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{חדר. השטן יושב על יד השולחן מול הלפטופ. אדם 1 עומד ליד השולחן. אדם 2 נכנס}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">אדם 2:</span> למה אתה עומד? הולך לאן שהוא?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אכן כן, הולך. למה אתה שואל?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כי אין לאן ללכת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אז מה? זה אומר שאני לא יכול להתארגן לקראת יציאה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> יכול... למה לא. אני לפעמים נועל מגפי גומי הרבה לפני תחילת הגשמים ובודק באמבטיה כמה הם אטומים.  </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה אתה רוצה להגיד בזה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מה, מה, תמיד צריך להיות מוכן ליציאה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אבל אין לאן ללכת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אולי. אבל ההרגל הוא דבר חזק. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> למה אתה עומד? אתה הרי בבית.</p>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 2 מטפס על הכיסא, משחיל את הרגל אל תוך הלולאה, מהדק אותה ונתלה מעל הרצפה}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ככה הרבה יותר נוח. עכשיו נוכל לדבר כמו בני אדם.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> לא התכוונת לצאת?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כן, אבל אתה חזרת, וליציאה אני תמיד מוכן. אני אוכל ללכת בכל רגע. אולי נשתה משהו כמו בימים ההם?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> למה, יש מה לשתות?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני אלך למטבח ואבדוק.</p>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1 קם מהשולחן והולך לכיוון התפאורה שמדמה את הכניסה למטבח. נשמע רעש של כלים נשברים, יללות חתול וקרקור תרנגולת. שני קולות: אדם 1 ואישה}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> למה את לא יכולה לעשות פה סדר?!</p>
			<p><span class="regularbold">אישה: </span>אתה תעשה פה בלגן ואני אסדר? לא נראה לי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> טוב, טוב, תירגעי. איפה הוויסקי? </p>
			<p><span class="regularbold">אישה: </span>מאיפה לי לדעת? אני לא שותה אותו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אבל את כל היום במטבח! כל היום כאן, ולא יודעת איפה כל דבר נמצא.</p>
			<p><span class="regularbold">אישה: </span>בדיוק! לא יודעת. הבנת?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כל היום את במטבח ואין מה לאכול בבית וגם אין לך מושג איפה כל דבר נמצא. אז מה את עושה שם לעזאזל, חידת־היקום־פלא־שמיני־של־כדור־הארץ?</p>
			<p><span class="regularbold">אישה: </span>ואתה כל היום על הספה, לכן זאת ממש לא חידה למה אין אוכל בבית, ובנוגע לוויסקי – גמרת אותו כבר לפני שבוע. בקבוקים ללא תחתית תמצא אולי באגדות, יא חזיר ויסקי שכמותך. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> בטח את גמרת הבקבוק, כלבה!</p>
			<p><span class="regularbold">אישה: </span>תתבייש לך! הקדשתי לך את השנים הכי יפות של חיי, חזיר חסר כבוד!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> טוב, טוב, תירגעי ותכיני כבר משהו לאכול. </p>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1 חוזר מחוץ־במה אל השולחן שעל הבמה}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אין ויסקי, נגמר כנראה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> תגיד, מתי בפעם האחרונה נתקלת באלכוהול כאן בבית הזה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה זאת אומרת מתי? תמיד היה ברשותי בקבוק ויסקי, כל חיי. כשהייתי חוזר הביתה מהעבודה היה מחכה לי בקבוק חדש. תמיד, אני אומר לך, תמיד! אתה רוצה להתווכח איתי על זה?! לא ממליץ לך. בנוגע לוויכוחים – אין לי מתחרים, אי אפשר להתווכח איתי, אני תמיד צודק, תמיד! רוצה לנסות את כוחך? עזוב, לא כדאי לך, אתה תפסיד בכל מקרה. אין טעם, אבל אם כל כך בא לך אז תנסה. למה לא, תנסה אותי, אבל תדע – אני תמיד צודק.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני מבין שנגמר הוויסקי... אולי כוס מים? מה רע בכוס מים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כוס מים?! אתה השתגעת? בחיים לא נגעתי במים, בחיים! אך ורק ויסקי. כאשר הייתי מנהל בחברה, אתה זוכר, חותם הסכמים עם כל העולם, פה היה לי ושם היה לי. בישיבות – ויסקי, בארוחות ברור שוויסקי, בסאונה עם עמיתיי ויסקי. חתולים אצלי בבית שתו ויסקי במקום חלב... והכלבים גם. כאשר התולע הזה נולד, אתה היית הסנדק שלו בטקס, אתה זוכר, אז בכנסייה טבלו אותו בוויסקי, לא באיזה מים, אתה מבין?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מבין, מה מסובך. אני זוכר, זוכר שהבן שלך שחה בוויסקי וצרח, איך שהוא צרח. אף אחד לא היה יכול להרגיע אותו. ומה הוא צעק, משפט אחד צעק – קר גן טיו א, קר גן טיו א!<span class="up"><span id="footnote-003-backlink">1</span></span> פשוט ילד פלא. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> בקיצור, אתה כבר מבין בעצמך שלא ישתו פה מים בבית הזה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ואחר כך שטפו אותו קצת במים כי הסריח כמו אלכוהוליסט. לא יאה לחזור ככה הביתה אחרי טקס דתי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> זה רק בסוף. השפריצו עליו כמה טיפות מים, יותר נכון ניגבו עם סמרטוט רטוב, יותר בשביל הסולידיוּת. אני בהתחלה התנגדתי ואמרתי – "היי, היי, זה הבן שלי ולא איזה אהיל שינגבו אותו עם סמרטוט". בדיוק ככה אמרתי.  </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אתה יודע, לא הייתי מתנגד עכשיו לשתי טיפות מים, לא יותר.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שתי טיפות מים לא יזיקו לאף אחד. למה לא בעצם? אנחנו אנשים מתורבתים, בסופו של דבר. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> בטח, תביא כוס מים, שתי טיפות, לא יותר, וגם לך תמזוג. תוסיף קצת קרח.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> קרח! רעיון לא רע בכלל. אתה חכם, המוח עוד עובד, הא? נראה לך שזה קשור לזה שאתה תלוי רוב הזמן עם הראש למטה? </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> יכול להיות. לפני זה לא גיליתי על עצמי יכולות מיוחדות מדי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אולי גם אני אנסה, עם הראש למטה. מה דעתך? אגב, מישהו ביקר אצלנו בזמן שלא הייתי כאן? </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> למה, יצאת לאן שהוא? חשבתי שרק תכננת ללכת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה זאת אומרת, בטח שיצאתי. הייתי בפגישה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מה אתה אומר... לא, לא היה אף אחד, נראה לי. אולי בעצם בזמן שנמנמתי בא מישהו. לא יודע, לא יכול להגיד בוודאות.  </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> נראה לך שהוא השאיר פתק או סימן כלשהו או כסף במעטפה? </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> תבדוק, אולי יש משהו על השולחן או על הכיסא.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> על הכיסא בספק, אבל על השולחן זה רעיון. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{בודק את</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection"> השולחן, מתחת למשטח שלו וכו'}</span></span></p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> יש משהו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שום דבר...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ולמה זה לא מפתיע אותי? מי בכלל יבוא לפה, אלינו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה זאת אומרת מי?! למה, אתה לא יודע על מי אני מדבר? יום ולילה אני טוחן לך את השכל עליו. מי יבוא. הצחקת אותי עכשיו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> האאא, אתה מתכוון אליו. בטח שלא שכחתי. למה, הוא הבטיח לבוא היום?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לא, לא הבטיח... אבל איתו אי אפשר לדעת. אולי יבוא מחר, אולי עוד שנה, ואולי עוד רגע נשמע דפיקות בדלת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> הוא חייב לך כסף או משהו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לא, מה פתאום! אם כבר, אני חייב לו. בכל פעם שהוא מגיע אז זורק משהו. בשבילו זה גרושים והנאה גדולה, ובשבילנו זה אוצר שלם. פעם הוא אמר לי שעלינו הוא לא מוכן לחסוך. בשבילנו הוא מוכן להכול או כמעט להכול. מדובר כמובן על כל הדברים שביכולתו.   </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ומה ביכולתו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לא יודע בדיוק, אבל אני מרגיש שהרבה מאוד.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ואני, אני לא מרגיש... אני מרגיש מעט מאוד בנוגע אליו. אני לא מאמין שמישהו מעוניין בטובתי. כל חיי סמכתי רק על עצמי, על כוחותיי בלבד. אין טעם לתלות תקווה במישהו אחר. זה חסר כל משמעות. אך התקווה קיימת, אי שם, כשלעצמה.</p>
			<h5 class="StageDirection">{יוצאים שלושה שדונים/מקהלה}</h5>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">מקהלת שדונים</span></h4>
			<p class="nospacecenter">תמשיכו! תמשיכו לשבת פה ולקוות.</p>
			<p class="nospacecenter">לקוות לטוב, לקוות שמשהו יקרה</p>
			<p class="nospacecenter">לקוות שתפוחי זהב ייפלו מן השמיים</p>
			<p class="nospacecenter">תמשיכו להירקב פה ולחכות שהברק</p>
			<p class="nospacecenter">יפגע בגבעה הסמוכה ואז</p>
			<p class="nospacecenter">תתעוררו, חכו עד המבול הגדול</p>
			<p class="nospacecenter">ללא מעש.</p>
			<p class="nospacecenter">עד אז תירקבו פה ותסריחו</p>
			<p class="nospacecenter">המבול יגיע וישטוף את</p>
			<p class="nospacecenter">השרידים הרקובים שלכם.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 4</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{בוקר. אדם 2 ישן תלוי באוויר. רעש מחוץ לבמה מעיר אותו. כלים נופלים ונשברים}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">קול האישה:</span> בני זונות, אלכוהוליסטים, נבלות! את השנים הכי יפות שלי הקדשתי להם. למה זה מגיע לי, למה!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מה הרעש הזה, לעזאזל?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מפהק, מתעורר. כשהוא יושב מול השולחן, בידו </span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">כוס מים, הוא נראה בהנגאובר}</span></span> אם היה כרצוני, את כל השכנים הייתי שולח למחנות. בני כלבה, רוצים במותי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מה אתה שח, איזה שכנים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שכנים שלנו. איזה עוד שכנים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> תתעורר כבר. אנחנו חיים בבית נטוש מחוץ לעיר, שני קילומטרים מציביליזציה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אז מי הרעיש, נראה לך? מי עוד מסוגל להרעיש ככה פרט לשכנים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מאיפה לי לדעת? אף פעם לא הייתי שכן של מישהו. לך למטבח ותבדוק. אולי עכברוש. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אם זה עכברוש, אז אהרוג את הבהמה ואוכל אותו. אם זה לא עכברוש – אהרוג בכל זאת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אני אלך לבדוק בעצמי. אני נגד אלימות וגם בא לי לחלץ קצת את העצמות.<span class="stagedirection"> </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{משתחרר מהחבל, נעמד ונופל ארצה}</span></span></p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לעזור לך לקום?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אני אסתדר, לא נראה לי ששכחתי איך ללכת. כל החיים הלכתי איך שהוא. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">קם על רגליו ושוב נופל}</span></span> טוב, תעזור לי כבר, יש לי סחרחורת. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> הייתי עוזר לך, אבל מי יעזור לי לקום מהכיסא? <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מנסה להזדקף}</span></span> אחח, הגב, הגב.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אז למה אתה מציע לי עזרה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לי יותר קל לעזור לך מאשר לעצמי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אז בוא תעזור לי לקום ואני אעזור לך.</p>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1 זוחל מהכיסא ארצה לכיוון אדם 2. הם מנסים להרים זה את זה כשני שיכורים. אדם 1 על ברכיו, אדם 2 על רגליו, נשען על אדם 1. אדם 2 מתנדנד כלוליין על חבל, מאבד איזון ונופל על אדם 1. שניהם נופלים ארצה בפוזות קומיות}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אולי תרד ממני? אני לא איזה שק קש.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מצטער... <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{יורד מאדם</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection"> 1 ונשכב לידו}</span></span> זה לא קל. אני תמיד חשבתי שבשביל טנגו שניים זה לא מספיק.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לפעמים אני מרגיש שבשביל הריקוד הזה דרושים שבעה אנשים לפחות ועוד זוג קביים. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> איך הגב, יותר טוב? אם כן, קום ותעזור לי לקום. </p>
			<h5 class="StageDirection"><span class="stagedirection">{אדם 1 מתהפך על הצד ומתיישב</span><span class="stagedirection"> על הרצפה. מנסה לקום על רגליו כשהוא נעזר בידיו ובראשו</span><span class="stagedirection"> התקועים ברצפה}</span></h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">אדם 1:</span> הנה... ומה עכשיו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> עכשיו תעזור לי.</p>
			<h5 class="StageDirection"><span class="stagedirection">{אדם 1 לוקח את הידיים של </span><span class="stagedirection">אדם 2 ומושך מעלה. אדם 2 נעמד אך מתנדנד כאילו </span><span class="stagedirection">עוד רגע ייפול שוב. אדם 1 תופס אותו בחיבוק. עומדים </span><span class="stagedirection">מחובקים}</span></h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">אדם 1:</span> כן... קביים היו עוזרים פה. מרגיש משונה בתפקיד הזה. אתה יכול לעמוד לבד? </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> יכול, אני יכול. נדמה לי שהתכוונתי ללכת לאן שהוא, לא?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> למטבח, לבדוק מי עשה את הרעש.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> בדיוק. טוב, הלכתי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> טוב, לך. </p>
			<h5 class="StageDirection"><span class="stagedirection">{אדם 2</span><span class="stagedirection"> הולך לכיוון המטבח, צולע במקצת}</span></h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">אדם 2:</span> מה שלומך, יקירתי, קוראת?</p>
			<p><span class="regularbold">קול האישה:</span> קוראת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מה קוראת?</p>
			<p><span class="regularbold">קול האישה:</span> את סלין, אתה יודע. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני רואה שאת לא סוטה מהמסורת שלך: סלין בבוקר, פאביץ' בערב, ג'ויס לפני השינה.</p>
			<p><span class="regularbold">קול האישה:</span> אגב, מה לגבי ארוחת הבוקר? אולי תכין, יקירי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>בטח, יקירתי, בטח. </p>
			<h5 class="StageDirection"><span class="stagedirection">{</span><span class="stagedirection">אדם 2 יוצא חזרה אל הבמה}</span></h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">אדם 1:</span> אז מה, מי זה היה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> המטבח ריק ושקט כמו קבר. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> קבר לא תמיד ריק, אלא אם כן מדובר בתעלומה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני מתכוון לזה שהוא ריק מהכלים, מעכברושים, ובמקרר חוץ מקרח ואספירין – כ־ל־ו־ם.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מי הרעיש אז? שדים מטוגנים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אולי, אכן השדים הרעישו.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 5</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 2 תלוי כרגיל, אדם 1 יושב מול השולחן כרגיל}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">אדם 2:</span> אז מה אתה חושב, מה היה חסר לה בחיים, למה עזבה? </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> תמיד חסר משהו. כשיש כבר את הכול אז מחפשים מה חסר ומוצאים. כנראה זה הטבע שלנו. חוסר סיפוק יקומי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל, הכול היה לה, כל מה שרק יכלה לדמיין וגם מה שלא.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אנחנו יצורים סופיים, זה מין פגם שכזה. בעקבות זאת אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים. יותר נכון, אנחנו יודעים מה אנחנו לא רוצים – למות. ריבוי הרצונות המבלבל הזה יוצר מין קיר לבנים אין־סופי שנקרא נצח.</p>
			<h5 class="StageDirection">{השטן נעמד ביניהם}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">שטן:</span> כולכם תמותו במוקדם או במאוחר. על הנפשות שלכם המוות מטיל קללה כמו על חזרזירים בבית מטבחיים. נצח! נצח! רוצים שאאיית לכם את המילה הזאת? מה אתם יודעים על הנצח, ממזרים עלובים שכמוכם?! זהו צליל ריק בשבילכם, ריק כמו חור בבייגלה. נצח, נצח, חוזרים ואומרים כאילו זה מקרב אתכם אליו. נצח – שרים, צועקים, כותבים, מציירים, משחקים, ואלו עומדים עם רגל אחת בנצח שנקרא גיהינום. אז מה, רוצים חתיכת נצח אל תוך המקום הרך? חייגו *666. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> שד ארור! אולי נתחיל לגבות ממנו מיסים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אנחנו בעצמנו לא משלמים אגורה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אנחנו לא, אבל הוא שישלם, בעל הקרניים. חסר לנו שנתחיל לשלם למנקה. כל הבית מלא בפרווה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לדרוש כסף מהשטן זה כמו לחלוב חמור. אתה בכלל בטוח שהוא קיים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> היום בטוח, מחר לא בטוח. אתה מכיר את זה, לא? אותו סיפור עם ה"לא שטן".</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה זאת אומרת "לא שטן"?  </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אתה יודע, ישנו שטן ויש את ה"לא שטן", כמו "פלוס" ו"מינוס", כמו "כיסא" ו"ללא כיסא" וכך הלאה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> א־הא, אתה מתכוון שלכל סיר יש מכסה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן, משהו כזה. מצד שני, בנוגע לשטן נדמה לי שהוא היחיד שקיים, ואילו ה"לא שטן" בכלל לא בנמצא.  </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני חושב שזה תלוי במצב רוח. ישנם ימי חושך וימי אור. כאשר אתה בתקופה של חושך נדמה לך שכל החיים חשוכים. כאשר הימים שמחים ומוארים – לא נדמה לך כלום, הרי זה נתון, כך זה אמור להיות, ברור מאליו. עד שהחושך חוזר. בקיצור, החיים הם גיהינום וגן עדן הוא אשליה. אנחנו שמים לב ל"חרא" בלבד כאשר הוא קורה, וה"טוב" הוא טאוטולוגיה. הייתי אומר שתודעת האדם פועלת לגילוי ה"חרא", וכל הדברים הטובים שקורים לו מסתננים ונדחים הצידה כלא רלוונטיים, הופכים לרוּדִימֶנְט. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מסתמן שהם טעו ובגדול.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מי טעה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כל אלה שהתחילו להשתעמם או לפחד או הכול יחד. אלה שהמציאו את ה"לא שטן".</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> תשמע, הם לא חסכו במחשבה כשהמציאו אותו. 10 נקודות על הדמיון העשיר ועל הבנה עמוקה של הפסיכולוגיה האנושית. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן... והעניין של הניסים היה חסר תקדים – כולם האמינו כאחד, והספק התפוגג כאילו לא היה קיים כלל. גאוני!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שרלטנות בקנה מידה יקומי, והתוצאה – כוכב לכת שלם של פראיירים. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> להופיע במקום הנכון בזמן הנכון, להגיד מה שהלקוח מעוניין לשמוע, להוסיף לזה כמה הבטחות – וההצלחה אצלך בכיס. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> הקמפיין הפרסומי הכי גדול מתחילת הספירה ועלון המידע הכי נמכר בעולם.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> הייתי אומר שאגדות האחים גרים פי כמה יותר מעניינות, אבל לא זכו להצלחה כזאת. למה?</p>
			<h5 class="StageDirection">{יוצאים שלושה שדים. אחד מחופש ליוסף הנגר, השני לרוח הקודש והשלישי למריה הקדושה. נעמדים בסדר הבא: מריה, רוח הקודש ויוסף, עושים תנועות של זיון תוך כדי ששרים. לאחר שגומרים שלושתם יוצאים מהבמה, ולאחר מכן יוסף ומריה חוזרים, ומריה עם בטן הריונית. יורדים לה המים והיא מוציאה בובה של תינוק מתחת לשמלה}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">מריה:</span> בן או בת, בן או בת.</p>
			<p><span class="regularbold">יוסף:</span> בטח שבן, ברור שבן, את לא רואה?</p>
			<p><span class="regularbold">מריה:</span> איך אבין זאת, בחיים לא ראיתי איבר מין גברי.</p>
			<p><span class="regularbold">יוסף:</span> לפי ניסיוני, זה בן. איך נקרא לו?</p>
			<p><span class="regularbold">מריה:</span> אבל כל כך רציתי בת.</p>
			<p><span class="regularbold">יוסף:</span> זה מה יש ועם זה ננצח.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אתה מבין, הגיעו אפילו למצב שהתחילו להאמין בשילוש הקדוש. אבא, בן ורוח הקודש, וכל זה נקרא מונותיאיזם. אבא עיבר את אימא באמצעות רוח, מואח או זנואח, ונולד להם בן האלוהים. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ניסים ונפלאות. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> הסיפור הזה מזכיר את התיאטרון. כל עוד אנחנו צופים בהצגה כאן ועכשיו, אנחנו מאמינים למה שאנחנו רואים, וברגע שההצגה נגמרת ועוזבים את האולם, מפסיקים להאמין. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ככל הנראה בשביל ה"כבשים" שלנו<span class="up"><span id="footnote-002-backlink">2</span></span> ההצגה שהם רואים לא תיגמר לעולם, אלא אם כן יסלקו אותם מהאולם בכוח. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> לא נראה לי שאפשר להוציא מישהו החוצה אל האור כאשר הוא בטוח שהוא כבר נמצא באור. זה כמו לנסות לגרום לו לפקפק בדבר שהוא הכי בטוח בו. כאשר "הרגו" את הספק, והתליין של הספק עומד מעל גופתו ומדור לדור מבצע לו "וידוא הריגה". "חומר אפור" שורץ אי שם בבור הזבל שנחפר על ידי בנו של אלוהים שמדי פעם עושה עליו את צרכיו ובכך מונע ממנו כל סיכוי להשתקם. </p>
			<h5 class="StageDirection">{דפיקה בדלת}</h5>
			<p>אתה מצפה למישהו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ל־לא... בעצם, בטח שכן! לאותו בן אדם שאתה מצפה לו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ה־א־א, כן, כן... ו... למי אנחנו מצפים בדיוק?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה זאת אומרת למי? חבר, מה קורה עם הזיכרון שלך? אתה מזדקן. טוב, אני אלך לפתוח לו. </p>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1 הולך לכיוון דלת הכניסה, ניגש, מתעסק במנעול}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{בקול רם}</span></span> אתה בטוח שהוא אמור להיכנס דרך הדלת?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מאיפה אז, דרך הארובה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מאיפה לי לדעת? הוא חבר שלך, לא שלי. </p>
			<h5 class="StageDirection">{1 ממשיך להתעסק במנעול, מפיל את המפתחות לרצפה}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אתה בטוח שדפקו בכלל?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן, זאת אומרת, לא ממש.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אז למי אני מנסה לפתוח?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מה זה משנה? תפתח כבר!</p>
			<h5 class="StageDirection">{1 מרים את המפתחות מהרצפה, פותח את הדלת. בפתח, על הרצפה, מונחת מעטפה}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>שומע? קיבלנו מכתב. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">סוגר את הדלת, חוזר למקומו}</span></span></p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> תפתח מהר. מה יש בפנים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> היא כבר פתוחה...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> איך פתוחה?! מישהו מתעסק בדואר שלנו? עוקבים אחרינו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> יכול להיות...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> איך זה יכול להיות? אנחנו פה לבד ובלי שכנים. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אז לא יכול להיות...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> טוב, תקרא כבר! </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> זאת הזמנה לארוחה חגיגית ממר "נ", ארוחה לכבוד חג המולד. 19:00 עם חליפה. חליפה, הבנת?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> יש תאריך?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>24.12.2006.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> זה לפני שבע שנים!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כנראה פספסנו את המסיבה....</p>
			<h4 class="sub"><span class="regularbold">מערכה 2</span></h4>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 1</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{מטבח, השטן עומד מול הכיריים ומבשל קפה}</h5>
			<p class="first"><span class="regularbold">שטן:</span> איך הטבע הצליח ליצור הומו סאפיינס כל כך מטומטמים? זה פשוט לא נתפס. אגב, מה אתם חושבים? מאיפה בא המין האנושי? איך נוצר? אני חושב שלא בלי התערבותם של חייזרים. הבעיה היא שהחייזרים נכשלו, היו להם חרא של גנים, או לקופים או לשניהם, לא ברור מי פישל פה. חבל שהם באו. אם קוף היה מנהל את העולם הייתי הרבה יותר מורווח מזה. הרי הוא בחיים לא היה מעלה על הדעת שאני או היריב שלי קיימים באמת. זאת אומרת שאנחנו לא רק קונסטרוקטים מחשבתיים. איזה ייאוש... לפעמים בא לי לצעוק – "אנשים, אני רק במחשבות שלכם, אני אידיאה!" ואילו הם, שוטים, עושים את כל המאמצים על מנת שהאידיאה הזאת תגדל פרווה, תרכוש פרסות וזוג קרניים, ומה שעוד יותר מפגר שתתחיל גם לנהל את העולם. ואחר כך כל המעשים הרעים שהם עושים מיוחסים אליי. זהו, נמאס לי, אי אפשר להמשיך ככה יותר. אני חייב להחזיר את הצדק לעולם הזה. </p>
			<p>הנה, הקפה מוכן. ארומה מדהימה של קפה טורקי. אני כל כך נהנה מקפה עם סיגריה. כן, לכולנו יש חולשות. אגב, חולשות של בני אדם גם הן מיוחסות לי. לדוגמה, אדם הלך, נתקל במשהו ונפל – אני אשם, נזכר בי. או, לדוגמה, איבד מפתחות – אשמתי, הפסיד כסף בקזינו – מקלל אותי. אני מודה לסדר העולם המופלא לפחות על זה שקיימים ארגונים כמו אל־קאעדה, סי־איי־אי, אף־אס־בי, בנקים, ביטוח לאומי וכדומה, אחרת היו רושמים כל כך הרבה גופות על חשבוני, ששום גיהינום לא היה מספיק כדי לאכסן שם את כולן. האדמה מתייקרת מיום ליום, והחוטאים לא מפסיקים להגיע. הם בטח חושבים שהגיהינום עשוי גומי והשטן יחפור עוד מעגל אחד. אין לאן לחפור יותר, אין! יתרה מזאת, לאף אחד לא אכפת שהגיהינום זאת חברה נטולת רווח. כלום אני לא מרוויח מזה, ואילו קשת השירותים שלי היא הכי רחבה ביקום. אף אחד עוד לא הציע לי מימון, לא חשב על תרומה קטנה. הרי חושבים שהגיהינום מגיע להם עבור ה"הישגים" שלהם, אז לא צריך לשלם. לא בסדר, לא בסדר בכלל. במאה הבאה אני הולך לערוך רפורמה כללית. אתחיל מזה שבכניסה לפורגטוריום אציב שלט: "תרום כפי יכולתך לעסק המשותף. חשוב על עצמך ועל צאצאיך".</p>
			<h5 class="StageDirection">{בזמן המונולוג השטן מתנהג כמו בן אדם רגיל. אין שום דבר גרוטסקי או מיסטי בהתנהגותו. ניגש שדון}</h5>
			<p><span class="regularbold">שדון:</span> אבא, אבא, אני רוצה להשתין וגלידה.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> למי אתה קורא אבא, יא קונסטרוקט־מחשבתי־פרי־דמיון שכמוך? כמה פעמים אני צריך לחזור ולהגיד לך לא לקרוא לי אבא, שד ארור. איך לימדתי אותך, זוכר? אתה עולה על הגג, מכוון למישהו על הראש ומשתין. לגבי הגלידה, גלידה זה לא בריא בשבילך. עדיף שתשתה כוס וודקה. </p>
			<p><span class="regularbold">שדון: </span>ו... ומתי חוזרים הביתה?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>למה, מה לא טוב לך כאן? החדרים פה מרווחים מאוד והרבה בני אדם מסביב. תתאמן במעשים רעים כאוות כנפשך. אומנם קריר פה, אבל תשתה וודקה ותתחמם. לא מבין איך שני אלה שותים מים ועדיין בחיים. </p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 2</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1 ישן ליד <span class="stagedirection">השולחן</span>, אדם 2 תלוי על החבל, מעט מתנדנד. דפיקות בדלת}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> היי, תתעורר, דופקים בדלת. דופקים, תתעורר! <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מתנדנד ומנסה להושיט </span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">יד ולגעת באדם 1. צועק}</span></span><span class="stagedirection"> </span>דופקים בדלת, שדים מטוגנים! זה הוא, הוא הגיע! <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{אדם 1 לא מגיב}</span></span> מה יהיה, איך זה <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מנסה להיחלץ מהלולאה אבל לא מצליח. מתנדנד, נאבק </span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">בחבל}</span></span> כל חיינו חיכינו לרגע הזה, אולי הרגע הכי חשוב בחיים. תתעורר, אידיוט!!! </p>
			<p>אדם 1: <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מתוך שינה}</span></span> מה קרה, שוב מלחמה?</p>
			<p>אדם 2: איזה מלחמה לכל הרוחות. דופקים בדלת, הוא הגיע, תפתח כבר!</p>
			<p>אדם 1: טוב, טוב, אני קם. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{אדם 1 קם, ניגש לדלת הכניסה, פותח ורואה </span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">את השטן בפתח}</span></span> שד!</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>שד בעצמך. אני פרי דמיונך. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אנחנו... אנחנו לא ציפינו לך...</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>לא מצפים לי אף פעם, אבל אני מגיע בכל זאת. אז למי ציפיתם?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לא לך...</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>גדולת האדם כגודלו של הדבר לו הוא מצפה. אחד הפך לגדול כי ציפה לאפשרי, השני – כי ציפה לנצחי, אך מי שציפה לבלתי אפשרי הפך לגדול מכולם. לא זוכר מי אמר את זה, אבל נראה לי מתאים למקרה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מי זה שם? הוא הגיע?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לא, זה השטן, אבל הוא טוען שהוא פרי דמיוני, למרות שאני רואה אותו בבירור. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לשטן}</span></span><span class="stagedirection"> </span>תקשיב, אולי אתה לוקה בביטחון עצמי נמוך?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>היה אחד שניצח את כולם בעזרת כוחותיו העצומים והיה זה שניצח את אלוהים באמצעות חולשתו. היה זה שסמך רק על עצמו וכבש את כולם, והיה אחר הבטוח בכוחותיו שהקריב את הכול. אבל זה שסמך על אלוהים היה לגדול מכולם.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לאדם </span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">2}</span></span><span class="stagedirection"> </span>או שהוא שיכור לגמרי או שהפסקתי להבין שפה אנושית.<span class="stagedirection"> </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לשטן}</span></span> תשמע, אתה האחרון שציפינו לו, אבל אם באת, אז תיכנס ותשב. אין אמת ברגליים.<span class="up"><span id="footnote-001-backlink">3</span></span> </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>האמת היא לא ברגליים, אלא בפרסות. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{נכנס}</span></span> תרשו לי לעמוד. יותר קל לי לחשוב בעמידה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>סוף־סוף באת והראית את פניך ואתה לא מתגנב כמו תמיד. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לאדם 1}</span></span> תציע לאורח שלנו משהו לשתות. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אין לנו כלום להציע, אתה יודע את זה. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>נו, זאת לא בעיה בכלל. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מוציא בקבוק ויסקי מתחת לבית השחי}</span></span> אני אף פעם לא בא בידיים ריקות. תתכבדו, אדונים. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> וואלה, בעל הקרניים, שיחקת אותה. המשקה גם יחמם וגם יתרום לשיח. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אני מבקש לפנות אליי כראוי, אנחנו אנשים מתורבתים. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני ממש מתנצל. איך תרצה שנפנה אליך?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>מר שטן, לשירותכם. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני עדיין המום מהעובדה שבאת... מר שטן, רק לצורך הבהרת הסיטואציה, האם תרשה לשאול אותך שאלה קטנה אך רגישה?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>תלוי ברמת הרגישות שלה. טוב, תשאלו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1</span>: אתה תשאל או שאני?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> תשאל אתה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> טוב. מר שטן, האם במקרה ישנה ברשותך מעטפה בשבילנו? מעטפה עם סכום מסוים. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אפשר להתעניין במטרת השאלה הנ"ל?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> רק לצורך הבהרת הסיטואציה. האם, במקרה, אתה זה שציפינו לו?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אתם יודעים, כסף בשבילי זה דבר מה כזה שעכשיו הוא איננו, ואילו בעוד רגע הוא ישנו. אתם מבינים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> השאלה היא אם כרגע הוא עליך. כרגע.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>כרגע לא עליי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span><span class="stagedirection"> </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לאדם 1}</span></span><span class="stagedirection"> </span>זה לא הוא, לא הוא.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לאדם 2}</span></span> כן, זה לא הוא... מצד שני, מה זה משנה, הרי אומרים לך שכרגע זה לא עליו, אבל רגע אחרי הוא ישנו. מה אכפת לנו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל זה לא הוא!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כסף הוא גם באפריקה כסף. הבן אדם שלנו עוד יגיע. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2</span>: טוב, מר שטן. כפי שהתברר זה לא עקרוני לנו. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לאדם 1}</span></span> תמזוג, חבר!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span><span class="stagedirection"> </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מוזג לכוסות}</span></span> לכבוד מה שותים?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן</span>: הברכה הראשונה היא לכבוד ההורים.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1, אדם 2:</span> <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{ביחד}</span></span> בטח, בטח, שיהיו בריאים ההורים. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>לכבודכם, אדונים!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> איזה יופי מחליק. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כמו בימים הטובים. החתולים שלי היו שותים ויסקי. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>מה אתה אומר? גם אצלי. חתול שחור, ענק כזה, היה לוגם וודקה כאילו זה חלב. איזה טיפוס הוא היה. משתכר ואז יורד מהפסים, נהיה תוקפני. עכברים לא היו בשבילו, לא ברמה שלו. אבל בני אדם דווקא כן. איך הוא היה משחק איתם! איזה סגנון, איזה גרציה. היה גומר איתם, ובסוף – שום ראיה במקום, לא שערה אחת ולא שריטה על הפרקט. מקצוען אמיתי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>במה הוא עוסק עכשיו?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>סידרתי לו עבודה במעגל השביעי. שם תמיד יהיה ביקוש לציפורניים שלו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ותגיד, מר שטן, חלוקת הגיהינום למעגלים על פי דנטה. עד כמה היא קרובה למציאות?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אין שום חלוקה למעגלים, לא קיימת, זה רק פרי דמיונו העשיר של המשורר.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שינית לנו את כל התפיסה. אז מה הוא לא פרי דמיון?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן</span>: אדונים, תבינו דבר אחד פשוט: כל מה שקשור לחיים אחרי המוות, על פי המסורת הנוצרית, זאת תעלומה אחת גדולה שהמאמינים יצרו כדי לנצר את הלא מאמינים ולחזק את האמונה של המאמינים. ניסים גם הם חלק מהתעלומה הזאת. לשאר הדתות ישנם כלים דומים לצורך העניין. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אני לא מבין...</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אני אסביר. בני אדם הם יצורים חלשים, קטנים ואומללים ולא מסוגלים לציית לעקרונות המוסר באופן עצמאי ולא אמצעי. לדוגמה, אם מציגים לפניהם איום ממשי הצפוי להם עקב ההתנהגות הבלתי מוסרית שלהם ומתארים בעזרת מילים צבעוניות כל מיני עונשים הצפויים להם כתוצאה מההתנהגות הנבזית שלהם, אז הפחד מן העונשים האלה יגרום להם לציית לחוקי המוסר הבדיוניים האלה, חוקים של הדוקטרינה הדתית. כתוצאה מהתהליך הזה עדר דתי מציית כל חייו לחוקי מוסר בדויים בלי להעלות על הדעת את קיומו של המוסר כשלעצמו, מוסר שקיים מחוץ לכל דוקטרינה דתית. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ומה בנוגע לעדים של ישו?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אתה מכיר מישהו שהיה נותן עדות שגויה אם היה יודע ששום דבר לא מאיים עליו? שום עונש?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לא מכיר כזה...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> גם אני לא פגשתי. ואם העדות היא אמיתית, איך אפשר להוכיח שהיא לא אמיתית?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>לא יודע איך להוכיח, אבל אני כן יודע שלדברים יש היגיון פנימי. לפני אלפיים שנים קרה נס אחד, שניים, עשרה, בנוכחות עדים. מאז, משום מה, הניסים הפסיקו לקרות. ומה השתנה בסדר העולם והטבע מאז? כלום, חוץ מדבר אחד – מאז קיימת דוקטרינה דתית ממשית שנתמכת על ידי מיליוני מאמינים וכוללת אלפי בתי מקדש עם שרידי קדושים בתוכם. אין יותר צורך בניסים, הרי אנשים כבר מאמינים, כבר מגויסים. ה"נס" היחיד שקורה גם היום, נס שמחזק ומתחזק את הדת, זה כסף. אם הכנסייה פושטת רגל ומתפרקת, הדת תקרוס ביחד איתה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>וכך אנחנו חיים לאורך כל הדרך. מאמינים בשקר מוחלט. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>כמו שאומרים – אם אני לא הייתי קיים, מישהו היה ממציא אותי. </p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">מקהלה/שדונים</span></h4>
			<p class="nospacecenter">האמינו כל החיים במה שאתם מאמינים.</p>
			<p class="nospacecenter">אל תטילו ספק, זה לא בריא לכם.</p>
			<p class="nospacecenter">תאמינו בשדים ורוחות</p>
			<p class="nospacecenter">כי בזה אתם הכי טובים.</p>
			<p class="nospacecenter">כל מה שידעתם אי פעם זו האמת.</p>
			<p class="nospacecenter">אל תחשבו אחרת,</p>
			<p class="nospacecenter">זה לא בריא לכם.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 3</span></h4>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מר שטן, כפי שהתברר, אתה לא זה שציפינו לו, לכן רצינו להתעניין במטרת ביקורך.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כן, למה באת?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אני אסביר. אני כאן בגלל עניין מאוד חשוב בשבילי ובשביל העסק שלי. אני מחפש חוטאים אשר יוכלו לעזור לי במלאכה שלי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני לא מבין למה בחרת בנו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן, במה אנחנו טובים?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אתם, בואו נגיד, החוטאים האולטימטיביים. אתם עברתם הרבה בחיים, חטאתם על ימין ועל שמאל ומבינים עניין בחטא. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ומה בנוגע לווסאלים שלך, מה רע בהם?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן, מה רע בהם? הרי הם עובדים איתך שנים ארוכות וקרוב לבית. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>קודם כול, לא אמרתי שלא תעבדו קרוב לבית. זה כרטיס לכיוון אחד. כמו שאומרים: "תשכח מן התקווה כל אשר נכנס לכאן".<span class="up"><span id="footnote-000-backlink">4</span></span> אני לא סומך על הווסאלים שלי יותר, הם לא כשירים יותר לעבודה. העולם לא עומד במקום, הקידמה לא מרחמת על אף אחד. הם בעלי דעות מיושנות ולא מצליחים לעמוד בקצב המסחרר של העולם המודרני. הגיהינום עובר זמנים קשים מאוד, כאוס השתלט עליו. ההוצאות גוברות על ההכנסות, ולי אין יותר אישור לקבל הלוואות. נדרשת כאן רפורמה דחופה, ובשביל זה אני צריך מוחות טריים וחדים, אנשים שיוכלו לעמוד בקצב החדש של העולם, אנשים שאוכל לסמוך עליהם. והמוחות האלה זה אתם. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אבל, אבל, אני לא מוכן!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> גם אני! אני רוצה לחיות!</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>ראשית, אל תחשבו שהחיים הנוכחיים שלכם שונים בהרבה מאלה שבגיהינום. שנית, אתם מחכים לרגע הזה כל החיים, ואילו אני נותן לכם הזדמנות להפסיק לחכות, וכבר היום להצטרף אליי ולהיכנס לשורות של ה"כול־יכולים". </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מר שטן, מאיפה יש לך את הביטחון לחשוב שאנחנו מחכים דווקא לזה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן, מאיפה? אז מה אם אני עם רגל אחת בקבר. זה לא אומר שום דבר. שום דבר! יתרה מזאת, אנחנו לא יכולים לעזוב כאן לפני שהבן אדם שלנו מגיע. אין לו כתובת אחרת חוץ מזאת. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> שזאת ממש לא בעיה. אני לוקח אתכם ומשאיר לו כתובת חדשה למקרה שיגיע. בנוסף לזה, משהו אומר לי שאם תבואו איתי, אתם תפגשו את הבן אדם שלכם הרבה יותר מהר. טוב, בואו נעבור לפרטי החוזה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אבל אנחנו עדיין לא הסכמנו!</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אני לא צריך את הסכמתכם. זוהי הצעה מחייבת. אתם לא יכולים להעלות על הדעת על מה אתם מוותרים, לכן אני כופה עליכם להצטרף אליי. אתם לא צריכים להחליט על שום דבר, אני זה שמחליט כאן. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני מתנגד!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> גם אני! אנחנו אנשים חופשיים!</p>
			<p><span class="regularbold">שטן</span>: כבר לא. אתם לא מבינים דבר אחד פשוט: האופן שבו אתם מנהלים את חייכם לא שונה מהגיהינום. אתם כבר בחרתם בגיהינום. מבינים? אתם בגיהינום. נשאר רק להחליף את התפאורה.  </p>
			<h5 class="StageDirection">{שדון צץ מאחורי הכיסא של אדם 1, תופס אותו בידיים ומוביל אותו בכוח מחוץ לבמה. שדון נוסף נכנס לבמה עם סולם, מוריד את אדם 2 ומוציא גם אותו בכוח אל מחוץ לבמה}</h5>
			<h4 class="sub"><span class="regularbold">מערכה 3</span></h4>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 1</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{שערי גיהינום מוכנסים לבמה. מכניסים עוד שולחן אחד. אדם 1 ואדם 2 מתיישבים כל אחד מול שולחנו. התאורה משתנה בהתאם לאווירת הגיהינום}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> תקשיב, זה לא כזה גרוע פה לעומת מה שחשבנו. חם פה, הכול כלול ואנחנו אדונים לעצמנו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לא כל כך נוח לי במצב הזה. גם בישיבה וגם יש לי מעמד רציני בחברה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני כבר רגיל לזה. תמיד היה לי מעמד מכובד בחברה. טוב, מה על הפרק? בוא נראה... לארגן מחדש את המעגל הראשון, בשאיפה לבטל אותו כליל.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אם נצליח להביא לביטולו של המעגל הראשון, נצליח לחסוך תשיעית מההוצאות השנתיות. זה הישג משמעותי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להחליט על ביטול של מעגל שלם באופן שרירותי שכזה. זה כמו לבטל שכבת חברה שלמה, ואילו אנחנו מתיימרים להיקרא דמוקרטיה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כיום, אפילו במסגרת משטר דמוקרטי, לשכבות החברה ישנו מעמד פורמלי בלבד ומה שנשאר זה רק השם שלהן. קח לדוגמה את המדינה המפותחת ביותר במזרח התיכון. אתה חושב שקיים בה מעמד ביניים? לא, אין. זהו מעמד פורמלי לחלוטין ונותר ממנו רק השם.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> למה הכוונה ב"נשאר רק השם"?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> לכל דמוקרטיה יש אופי ייחודי משלה. בכל מדינה דמוקרטית ישנה דמוקרטיה משלה, שכוללת מאפיינים שמשתנים במסגרת המשטר. במילים אחרות, ישנן דמוקרטיות יותר סוציאליסטיות, יותר לאומניות, יותר ליברליות, יותר קפיטליסטיות.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אתה רוצה להגיד שדמוקרטיה זה משטר גמיש מאוד?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> בדיוק! גמיש עד כדי כך שישנן דמוקרטיות חסרות חופש ביטוי או כאלה שמשלבות חוקי דת עם חוקי המדינה ועדיין נקראות דמוקרטיות. כאן לא מדובר בגמישות המשטר אלא במניפולציה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> זה אומר שנשב קצת, נחשוב, נבנה מודל חדש של החברה במסגרת המודל הקיים, נמשיך לקרוא לו דמוקרטיה וההצלחה בידינו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> בדיוק כך, אבל צריך להתייעץ עם הבוס. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לשד}</span></span> שומע, מכוער אחד, קרא לשטן. אנחנו צריכים להתייעץ.</p>
			<h5 class="StageDirection"><span class="stagedirection">{נכנס השטן}</span></h5>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> איך אתם מתקדמים? הכול בסדר?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מר שטן, חשבנו על נושא ההוצאות והגענו למסקנה שצריך לבטל את המעגל הראשון.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> טוב, זה עסק לא פשוט בכלל. חשבתי על זה בעבר אבל לא הגעתי לשום פתרון. קודם כול, בואו ננמיך את האש בתנורים. נחסוך בהוצאות הגז.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל מר שטן, אנחנו מציעים חיסכון משמעותי ומציאותי הרבה יותר. חבל להתעסק בדברים שוליים. זקנים ופעוטות לא נוצריים יעברו למעגל השני על בסיס תנאים משופרים, ואילו את המעגל הראשון נתכנן מחדש ונהפוך אותו לרצועת תיירות משובחת עם בתי מלון ברמה בינלאומית ואטרקציות הכוללות חופי ים, בתי קזינו ושירותים נוספים ברמה הכי גבוהה. המהלך הזה יוציא אותנו מהאוברדראפט ויביא לנו הכנסות אמיתיות. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> הרעיון שלכם לא רע בכלל, אבל אתם מתארים לעצמכם מהי המשמעות של ביטול מעגל שלם בחברה שלנו, עוד לפני שהזכרנו את הגלקסיה? אנחנו לא יכולים פשוט להחליט ולהעביר את חברי המעגל הראשון למעגל השני. זה כמו לערבב בין שתי שכבות חברה. מה שכן אנחנו יכולים לעשות, זה לפזר אותם בין שאר המעגלים ואז התהליך הזה יורגש הרבה פחות ויעבור חלק יותר. הזקנים לא מגיעים למעגל הראשון, כפי שאנחנו כבר יודעים, ובאשר לפעוטות, העניין פשוט מאוד. כל המתגייסים החדשים יתפזרו בין שאר המעגלים באופן רנדומלי. המקרה הוא שיקבע את גורלו של כל אחד מהם: מי יסבול יותר ומי פחות. כל אחד יקבל את חלקו.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 2</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1, אדם 2, יושבים כל אחד מול שולחנו. רגלו של אדם 2 חבושה בתחבושת}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כמה מטומטם אתה יכול להיות? למה נכנסת לשם? למה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אני לא ידעתי! חשבתי שזה ג'קוזי. אני ממש אוהב ג'קוזי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כן, ג'קוזי. עם חום של אלף מעלות. אידיוט! זוהי לבת הגיהינום!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> היה חשוך... ואז ראיתי בחורה יפהפייה ששחתה שם בפנים, אז חשבתי עצמי, למה שלא אצטרף אליה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> היה חשוך, הא? חשוך, אבל בבחורה הבחנת. הבחורה הזאת, כפי שאתה קורא לה, בחורים כמוך היא אוכלת לארוחת בוקר. לא חשוב, הכול היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. מזל שבאתי בזמן. צריך לבקש מהשטן שיערוך לנו סיור, שנדע לאן אפשר להיכנס ולאן לא. אגב, איך אתה מרגיש בלי החבל?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> ההרגשה היא כאילו חזרתי כמה שנים אחורה. התרגלתי אליו ממש. החבל היה לחידוש, לדבר מה טרי וצח שהכניס צבע לחיי. הרגשתי שהתחלתי בחיים חדשים, שאני מתקדם לאן שהוא. החיים התמלאו משמעות מסוימת. ועכשיו? עכשיו הכול כמו שהיה פעם. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כל הדברים החדשים הם הדברים הישנים שנשכחו מזמן.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> יפה. אני מתגעגע ליפה. ואתה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> למה אתה מתכוון?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני בחסך אסתטי. העין דורשת מזון, מזון נצחי. זה שגורם לנפש לרקוד ולשמוח. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אתה קיבלת את הנצח כולו, מה עוד אתה צריך? אני לא מבין.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אתה זוכר מה זה יפה? אתה חייב לזכור מה זה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> זוכר, לא זוכר, מה זה משנה. אנחנו פה לתמיד. תיזכר בהכול, תשכח מהכול, אין הבדל, זה לא ישנה כלום.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני מקווה שאתה לא צודק. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> גם לזה אין משמעות, אם אני צודק או לא.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אז למה יש משמעות?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> עדיין לא הבנת איפה אתה נמצא? </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> למה? יש אפשרות להבין?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אם תרצה, תבין. זה לא משנה איפה אתה נמצא, מה שמשנה זה מהי הסיטואציה. ברגע שהבנת באיזו סיטואציה אתה נמצא, כל מה שנשאר לעשות זה לקבל אותה. אחרי שקיבלת אותה, אתה מתחיל לעצב אותה, לחיות אותה. אין הבדל בין נצח שאורכו כחיי אדם לבין זה שאין לו סוף.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> נגיד שקיבלתי את הסיטואציה, השלמתי עם המצב. מה הלאה? מה לעשות?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה לעשות... שאלה נצחית. זה עניין של המאפיינים האותנטיים שלך.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> זאת לא תשובה, זה ברור מאליו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אין תשובות, אין! מה לא ברור פה?!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אנחנו בגיהינום, אפילו כאן לא נקבל תשובות? אם לא כאן אז איפה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אחרי המוות כל השאלות הופכות לא רלוונטיות. אין בהן טעם יותר.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל בשבילי כן יש בהן משמעות. השאלות הנצחיות נשארות נצחיות במיוחד בגיהינום.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אם כך, תמשיך לחפש את התשובות, אני לא אעצור בעדך. אתה יכול להמשיך לדפוק את הראש בקיר לנצח. ברור כאור יום איפה תעשה חור.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> בשבילך הכול ברור, ואילו בשבילי אף פעם לא היה ברור כלום. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> גם לי לא ברור. פשוט עזבתי עיסוקים חסרי תועלת כגון אלה, כולל חיפוש אחר תשובות לשאלות נצחיות.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אתה חושב שאפשר להגיע להחלטה כזאת? להחליט שאתה מפסיק לחפש? אני לא מאמין בזה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני לא חשבתי על קבלת ההחלטה. אני החלטתי וקיימתי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>זה לא ייתכן, זה בלתי אפשרי! אנחנו עשויים מאותו החומר, יש לנו את אותו הטבע. אם גורלנו הוא חיפוש בלתי פוסק, אז גם אתה לא יוצא מן הכלל.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אין שום כללים, ואם ישנם כללים כלשהם, גם אותם אנחנו המצאנו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אני לא מדבר על הכללים האלה, אלא על דברים אוניברסאליים, שפועלים ללא תלות בשום דבר, לא מותנים בכלום – סדר עולמי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אין כללים כאלה!!! יש רק את אלה שאנחנו המצאנו, כמו את המציאות. אתה צודק בדבר אחד – "התודעות שלנו" פועלות באותה צורה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן, אבל מה שאנחנו לא מסוגלים לקלוט, לא אומר שהוא לא קיים.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> גם זה לא חשוב. אתה מסתכל על הפרח ומגדיר אותו כפרח על פי תכונותיו: צורה, צבע, ריח. באותו הזמן, אם היית בממד אחר, לדוגמה, היית רואה אותו כפירמידה קטנה, שקופה וללא ריח, ועדיין היית קורא לה פרח. אז יש הבדל בין איך שאתה רואה אותו לבין איך שהיית יכול לראות? ניתן לנו מה שניתן לנו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אם אין משמעות בשום דבר, אז למה להמשיך?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אל תמשיך אם אתה לא יכול או אם זה חסר משמעות בשבילך. אף אחד לא מכריח אותך לחיות, ואתה לא אשם בזה שנולדת.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לא אשם...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>אני עייייייף מהשיחות האלה וממך.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">מקהלה</span></h4>
			<p class="nospacecenter">נולדת, נולדת, ואומרים זו מתנה.</p>
			<p class="nospacecenter">הערכת, לא הערכת,</p>
			<p class="nospacecenter">אומרים זו מתנה.</p>
			<p class="nospacecenter">אכלת אותה בקיצור,</p>
			<p class="nospacecenter">עכשיו תתמודד.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 3</span></h4>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אתה שומע? אני לא ממש מבין את המקורנן שלנו. הוא לא מסופק מהעבודה שלנו ובאותו הזמן לא מוכן לשחרר אותנו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> גם לי לא ברור למה הוא מחזיק אותנו פה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>אנחנו חייבים לעשות איזשהו צעד. אני חשבתי על זה לאחרונה. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לוחש משהו באוזנו של השני בחיוך ערמומי ואומר לשד</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">}</span></span><span class="stagedirection"> </span>שומע, מכוערי, תקרא לבוס, אנחנו צריכים לדבר איתו.</p>
			<h5 class="StageDirection">{נכנס השטן}</h5>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> כן, ילדיי, אני מקשיב. מה רציתם ממני? אתם נהנים פה אצלי, מרוצים מהכול?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מוזר שאתה שואל את השאלה הזאת. חשבנו שאתה יודע לקרוא מחשבות. התשובה היא לא, לא מרוצים.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אנחנו דורשים תנאים יותר טובים, כולל הגדלת מספר הבתולות לחודש.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> בנוסף: ביטוח בריאות, פנסיה אחרי 55 ו־60 ימי חופשה בשנה על חשבונך.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{פאוזה ארוכה. מוציא בקבוק מבית השחי</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">. אומר לאדם 2}</span></span> תמזוג לנו שלוש כוסיות. נהיה קצת קר.</p>
			<h5 class="StageDirection"><span class="stagedirection">{אדם 2 מוזג. שותים}</span></h5>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>נו, עכשיו אפשר לדבר. כמו שאני כבר אמרתי פעם, אתם נמצאים כאן מתוך רצוני ולפי פקודתי. אתם הניתנים שלי ואני זה שמציב תנאים כאן, אני! ישנו חוזה בינינו, אפילו שהוא בעל פה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מר שטן, בואו נהיה ריאליים לרגע. אנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים, ושכל מי שנכנס הנה נשאר כאן לנצח או איך שלא אומרים את זה, אבל...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אבל הזמנים משתנים, כמו ששמת לב פעם, גם אתה, ומתברר שהכוח אצל העשירים. ואם אנחנו נפנה לחשבון הבנק שלך אז נגלה שהכוח ממש לא איתך.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>יתרה מזאת, המעסיק העתידי שלנו יכול לפתור לפחות חלק מהבעיות הכלכליות שלך, אם תשחרר אותנו בשלום.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>ומי זה המעסיק הזה שלכם, אם אפשר להתעניין?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> זה... זה אחד האויבים הישרים שלך.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> מישהו קונקרטי? אני אמור להכיר אותו? מי זה, לכל הרוחות?!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>בטח שאתה מכיר אותו, מר שטן, אך כרגע שמו לא חשוב.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מה שחשוב הוא שהקפיטל שלו גבוה משלך כמו שהשמיים גבוהים מהארץ. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: ה</span>שמיים לא קיימים, אימבצילים! <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מתחיל לדאוג}</span></span> כל זה נראה כמו בלוף אחד גדול. אף אחד לא ירצה לקנות אתכם. מי בכלל צריך אתכם! אנשים קטנים חסרי תועלת שכמותכם. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לשד}</span></span> היי, מכוערי, לך תעבוד קצת, תלקט מידע על כל האויבים שלי ותזדרז.</p>
			<p><span class="regularbold">שד: </span>בטח, אבא, אני כבר בדרך.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אבא! ... אידיוטים, מסביבי רק אידיוטים, אלוהייייייים!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>מר שטן, אתה עדיין לא ניחשת על מי אנחנו מדברים? מזדקן, מקורנן, מזדקן אתה.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>ברור שניחשתי, אני לא מפגר. דבר אחד אני לא מבין. מה הטעם בשבילו לקחת אתכם לעבוד אצלו? הרי אתם אתיאיסטים מוחלטים ובנוסף גם חוטאים. אתם מלוכלכים עד כדי כך שאלף מלאכים לא יצליחו לנקות אתכם. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> זה ממש לא חשוב בשבילו מי אנחנו ומאיזה בור ביוב יצאנו. המטרה שלו היא להגדיל את שורותיו ולהשתלט על כמה שיותר שטחים. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>רגע, רגע, רגע. יש לי תחושה שאנחנו מדברים על שתי פרסונות שונות לגמרי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ועל מי אתה חשבת, מר שטן?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אני מתכוון לאויב הכי גדול שלי. יש לי רק אחד כזה, והשאר בכלל לא רציניים. אפילו חלק מהם יותר חברים מאשר אויבים. אני מתכוון לסכיזופרן תלת ראשי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לאדם 1}</span></span> נראה לך שהוא סכיזופרן?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>אני חושב שהם כולם עם פיצול קל, שילוש או יותר מזה. המעסיק שלנו לא כזה. אולי הוא לא הכי שפוי ומציב מטרות לא הכי ריאליות, אבל בגדול...</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>נו, אם לא סכיזופרן אז זה משנה את הכול. זה אומר שהוא לא אויב שלי אלא חבר. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> חבר?!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מה זאת אומרת חבר?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> כפי שאתם, אני בטוח, שמעתם, מספר הרציחות שמיוחס לו לא מפסיק לגדול. לעומת זאת, אני כמעט נקי. תשומת הלב של העולם מופנית אליו, אותי כבר בקושי מזכירים. כל זה באופן אוטומטי הופך אותו לחברי. מבינים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> חמורמיר... חמורמיר חבר שלך... זה משנה הכול.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מה אכפת לנו אם הם חברים או לא. תנאים יותר טובים ומשכורת גבוהה, זה מה שחיפשנו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כנראה אתה צודק. מי שמשלם יותר – הוא הבוס.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>תגידו, על מה לכל השדים אתם מדברים?! אני זורק לו מילה אחת והוא שוכח מקיומכם.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מר שטן, אתה כנראה לא מספיק בקיא בפוליטיקה של חבר שלך. יש לו מטרות מאוד גבוהות ואמביציוזיות והוא מעוניין בכל אחד ואחד ומוכן לשלם מחיר גבוה כדי להגדיל את שורותיו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אם הוא ירצה, אפילו אותך הוא יכול לקנות!</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לעצמו}</span></span> אני מתחיל לאבד סבלנות עם שני הדגנרטים האלה. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{להם}</span></span> אפשר לקנות הרבה דברים: אתכם, אותם ואת אלה, אבל לא אותי, כי אי אפשר לקנות רעיון שנולד בראש של מישהו!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שוב אתה מדבר על רעיונות, אפלטון לא ממומש שכמותך? אתה – הפרסונה המציאותית ביותר שאנחנו מכירים. נשאל אותך בפעם האחרונה. האם אתה מוכן לשפר את תנאי העבודה שלנו?</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> התשובה היא – לא.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> טוב, פה הדרכים שלנו נפרדות.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 4</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{השטן מטייל על שפת נהר סטיקס ומבחין בכארון שט בספינתו. הוא קורא לו לגשת אליו. כארון מתקרב}</h5>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>איך העניינים, איך העסקים?</p>
			<p><span class="regularbold">כארון: </span>אין תלונות, מר שטן, אין תלונות.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>אם כך, אפשר לקנא בך. אצלי רק תלונות, לא אליך כמובן, אל תדאג. אתה אחד הנתינים היותר אחראים ולויאליים שיש לי. תגיד, כארון, האם מישהו הזמין אותך להסיע שני חוטאים לצד השני בזמן האחרון?</p>
			<p><span class="regularbold">כארון:</span> אם אתה מתכוון לשניים שעובדים אצלך, אז כן.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> אם תסרב לעבודה הזאת, אני אשלם לך כפול.</p>
			<p><span class="regularbold">כארון:</span> מר שטן, אתה אומר שאין לך תלונות אליי, אז תדע לך שלאף אחד אין, ואני לא רוצה שיהיו. חוץ מזה, ההצעה שלך לא אתית. </p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span>כמה אתה רוצה? תן מחיר.</p>
			<p><span class="regularbold">כארון: </span>מר שטן, אתה מכיר אותי כבר נצח. אני תמיד הייתי לויאלי אליך וישר והוגן עם הלקוחות. אני מתחנן אליך, תשכח מהבקשה שלך.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן:</span> אני מבין, כארון... טוב. לך לדרכך. </p>
			<p><span class="regularbold">כארון:</span> תודה, מר שטן, תודה לך.</p>
			<p><span class="regularbold">שטן: </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לעצמו</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">}</span></span> לא מבין איך המטומטם הזה עובד פה כבר נצח ולא חסך לחברת מוניות.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 5</span></h4>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> והנה, היום הגדול קרב, היום שבו ניכנס לשורות של חמורמיר הגדול.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> כן, חבר, והשטן שיישרף מקנאה בגיהינום שלו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> תגיד, איך אתה מרגיש על הרגליים, מחוץ ללולאה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לא הכי טוב, אבל מתחיל להתרגל. בן אדם יודע להסתגל, כנראה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כן, שמעתי משהו על זה, אבל כל כך קשה לשנות הרגלים, כמעט בלתי אפשרי, ובכל זאת אנחנו די טובים בזה. אתה יודע מי הכי טוב בזה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מי זה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> עכברושים. הם מסוגלים לחיות בכל התנאים, במיוחד באלה שמזיקים לאנשים. קשה להאמין כמה מהר הם מסתגלים לתנאים חדשים. מי אנחנו לידם? אפסים. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מה שהכי מבייש, המוח הענק שלנו לא עוזר לנו בכך. יתרה מזאת, הוא מוביל להרס, הרס עצמי.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> נראה לי שזה הזמן לרדת לנהר סטיקס.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> באיזו שעה אנחנו צריכים להיות שם?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מאיפה אני יודע? אתה קבעת איתו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני לא קבעתי איתו, חשבתי שאתה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> טוב, לא חשוב, בוא נרד לנהר ונחכה עד שהוא יופיע.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אין ברירה, בוא נלך. אבל איך אנחנו נזהה אותו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> הכול בסדר איתך? נראה לך שאנחנו על נהר יניסיי? כארון הוא היחיד פה עם ספינה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>חשבתי שיש להם פה נמל, עוסקים במסחר.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> במה יש להם לסחור כאן? גופות, נשמות, מה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לדוגמה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> בעמידה אתה באמת מתפגר. נגיע לחמורמיר, נחזיר אותך ללולאה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>וכארון עדיין לא מופיע...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> הוא יגיע, אנחנו קבענו. שמעתי שהוא בן אדם אחראי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אז כן קבעת איתו? הבנתי... מה עוד שמעת?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שמעת שלקֶרְבֶּרוּס יש סרטן ואין מי שיחליף אותו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>קרברוסים גם חולים? לא ידעתי...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> הנה הוא! <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{צועק}</span></span> כארון, כארון, לכאן!</p>
			<h5 class="StageDirection">{כארון מבחין בהם, שט לכיוון, אוסף אותם והם שטים הלאה}</h5>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 6</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{כארון מביא אותם לצד השני. מוּחְרָמוֹן, נתין של חמורמיר, כבר מחכה להם שם}</h5>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>ומה אתם מחייכים כמו שני דגנרטים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>למה לא? החיים יפים ומלאי אפשרויות.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>היום סוף־סוף נעבור לידיים טובות. חיכינו לרגע הזה כל חיינו.</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>נו, אם אין לכם סיבות לבכות, אז יהיו. אם חשבתם שאתם מגיעים לארץ זבת חלב ודבש, אז אתם טועים בגדול. אתם תצטרכו לעבוד קשה מאוד, הרבה יותר קשה מאשר אצל השטן.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>אנחנו לא מפחדים מעבודה קשה. העיקר שמשלמים בהתאם ומספקים תנאים אנושיים.</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>ידאגו לכם כמו שצריך, תהיו בטוחים, כמובן, בתנאי שתצייתו לכל הכללים והחוקים של חמורמיר. אז גם תרוויחו את המקום שלכם בגן עדן. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מקום בגן עדן?!</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>כן, כולם הרי בסופו של דבר שואפים להגיע לגן עדן. זאת מטרת חיינו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אנחנו הרגע באנו מהגיהינום ולא כל כך מתעניינים בחיים שאחרי המוות.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>נכון, אנחנו רוצים לחיות וליהנות מהחיים סוף כל סוף. </p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>אתם הולכים ליהנות עד מאוד. תקבלו את התנאים הכי טובים, כמובן, אם תעמדו בסטנדרטים שלנו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>סליחה, לאילו בדיוק סטנדרטים אתה מתכוון?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>כן, תכין אותנו בבקשה. כל אחד רוצה לדעת מה מחכה לו בעתיד.</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון:</span> ראשית, אתם חייבים להאמין בדרכו של חמורמיר, בתיאוריית החיים שלו. שנית, אתם צריכים להגיע לרמת כושר פיזי מתאים דרך אימונים ותרגילים. לבסוף, לציית לחוקים שלו דרך למידה של כתבי הקודש. כשתגיעו למחנה, תדעו יותר.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>מחנה? איזה מין מחנה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>למה, המשרדים שלכם לא נמצאים במרכז העיר בגורד שחקים יוקרתי?</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>אתם תגיעו אלינו ותראו בעצמכם. טוב, נצא לדרך. </p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 7</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{מחנה אימונים של חמורמיר. אוהלים, שירותים כימיים וכו'}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> המקום הזה לא ממש דומה למשרדים במנהטן.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מנהטן?! אתה לא זוכר מה קרה שם לאחרונה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> זוכר, אז מה? למה, חסרים שם גורדי שחקים נוספים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> בטח שלא חסר.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>אז מה אנחנו עושים פה, לכל השדים?!</p>
			<h5 class="StageDirection">{נכנס מוחרמון}</h5>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>מה שלומכם, חברים? חסר לכם משהו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> חסר לנו... אההה... איפה המשרד שלנו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אתה יודע, חדר ממוזג, שולחן עבודה, מחשב, מזכירה...</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{מחייך, החיוך גדל, מתחיל להתפקע מצחוק</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">. אדם 1 ואדם 2 מסתכלים זה בזה בלי להבין מה</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection"> קורה}</span></span> אתם נמצאים במחנה אימונים של חמורמיר. יחי חמורמיר! תחזרו אחריי כשאני אומר את זה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> על מה אתה מדבר?</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>אני אומר, תחזרו אחריי כשאני אומר "יחי חמורמיר!"</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> יחי...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>חמורמיר...</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>אם אתם לא תצליחו להגיד את הביטוי הבסיסי הזה, לא תחזיקו פה מעמד הרבה זמן. תגידו שוב!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> יחי חמורמיר!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>יחי חמורמיר!</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>זה כבר יותר טוב. תתאמנו על זה בזמן הפנוי. נראה שיש לכם עוד הרבה מה ללמוד. אחר הצהריים יש לכם אימון קבוצתי שנועד לשפר יכולות ירי במטרות נעות. תהיו מוכנים. קיבלתם את המדים כבר? </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מדים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>איזה מדים?</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>אם לא, אני אורה שיחלקו לכם מדים לפי מידה, נשק ותחמושת. בהצלחה.</p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 8</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{מטווח}</h5>
			<p><span class="regularbold">קצין: </span>להגיע לעמדות, לתפוס מחסה! אש!</p>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1, אדם 2, לא זזים, מחזיקים את הנשקים בצורה מגוחכת, זורקים מבטים זה אל זה}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> נראה לך שהוא מדבר אלינו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לא בטוח. יש פה עוד אנשים חוץ מאיתנו. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מה נעשה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>בצד של מי אנחנו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לא יודע. בצד שלנו, איזה עוד?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>מניח שכן, איזה עוד צדדים יש לנו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> תגיד, איך אתה מרגיש על מדים?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>הנעליים קצת לוחצות לי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני לא מדבר על זה, אלא בכלל.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לא מרגיש שום דבר מיוחד. אתה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> מזכיר לי איזושהי תקופה מהעבר, אבל לא בטוח, אולי זה רק בדמיון שלי. אולי זה לא קרה בכלל.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אתה מדבר על התקופה ההיא, כאשר...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> כן, עליה.</p>
			<p><span class="regularbold">קצין: </span>קדימה להסתער! לצאת מהמחסה ולעבור לתקיפה!</p>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1 ואדם 2 רצים מחוץ לבמה ונעלמים}</h5>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 9</span></h4>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>חברים! תקופה קשה ומאתגרת של אימונים מגיעה לסופה. עבדתם קשה מאוד והוכחתם את עצמכם על הצד הטוב ביותר. הגיע הזמן למשימה אמיתית. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{אדם 1 ואדם 2 מסתכלים זה בזה בלי</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection"> להבין במה מדובר}</span></span> אתם נבחרתם לבצע משימה חשובה, יתרה מזאת – קדושה. בתום המשימה, אם היא תושלם, מצפים לכם חיי נצח בגן עדן, כפי שהובטח לכם. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{לאדם </span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">2}</span></span> על מה הוא מדבר?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> השד יודע.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אנחנו מבקשים להיפגש עם חמורמיר.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>כן! רוצים לראות את הגדול מכולם!</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>הייתי אומר שאתם לא פראיירים. אף אחד לא ראה אותו עד כה, כולל אותי. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אנחנו חייבים לראות את זה שאנחנו סוגדים לו, אחרת אתה יכול לשכוח מהמשימה.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>תיקח אותנו אל הגדול מכולם, מייד!</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>אתם קשי הבנה או מה? לא חשוב. אף אחד לא שואל אתכם. אתם בחרתם להתגייס אלינו, אתם תצאו למשימה הזאת. נקודה. </p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אני דורש את עורך הדין שלי!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> אני דורש את רואה החשבון שלי!</p>
			<p><span class="regularbold">מוחרמון: </span>הטיסה שלכם בחצות. תתגלחו, תתקלחו, החליפות יחכו לכם בחדר במלון. נשק, כסף וכל השאר גם כן שם. בהצלחה. יחי חמורמיר!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>יחי!</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> שתוק, אידיוט.</p>
			<h5 class="StageDirection"><span class="stagedirection">{שדה תעופה. אדם 1, אדם 2, בחליפות, מסודרים}</span></h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לאן טסים בכלל?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> לאן שלוקחים...</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>לוקחים את מי?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אנשים כמונו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>אנחנו כבר לא מי שהיינו.</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> אז מי אנחנו עכשיו?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>שאלה טובה... אנחנו בשר, בשר שיטוגן בקרוב ועצמות, עצמות שיישברו לרסיסים קטנים ויהפכו לאבק... אבק של רצונות לא ממומשים, של תקוות שבורות, של מטרות שלא הושגו. </p>
			<h4 class="subsmall"><span class="regularbold">תמונה 10</span></h4>
			<h5 class="StageDirection">{אדם 1 ואדם 2 יושבים על הרצפה בחדרם. שולחן, כיסא, לולאה תלויה מלמעלה}</h5>
			<p><span class="regularbold">אדם 2: </span>זכרת לקחת את החבילה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1: </span>איזו חבילה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 2:</span> מכל טוב שקיצצנו/קנינו לפני הטיסה?</p>
			<p><span class="regularbold">אדם 1:</span> ברור שכן. <span class="stagedirection"><span class="stagedirection">{</span></span><span class="stagedirection"><span class="stagedirection">מוציא צנצנת של אפר}</span></span></p>
			<h5 class="StageDirection">{השדים יוצאים, לוקחים מאדם 1 את צנצנת האפר ומפזרים באוויר}</h5>
			
			<div class="_idFootnotes">
				<div id="footnote-003" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p>1		בצרפתית קדומה או דיאלקט: "אני רוצה לשתות", מילותיו הראשונות של גרגנטואה מתוך "גרגנטואה ופנטגרואל" מאת פרנסואה רבלה.</p>
				</div>
				<div id="footnote-002" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p>2	  מתוך פרנסואה רבלה: "נחזור לכבשים שלנו", משמע: נחזור לענייננו.</p>
				</div>
				<div id="footnote-001" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p>3	 ברוסית: מי שבא להתארח ונשאר לעמוד, אינו דובר אמת.</p>
				</div>
				<div id="footnote-000" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p>4	 לקוח מתוך פתיחת "הקומדיה האלוהית" של דנטה.</p>
				</div>
			</div>
		</div>
	
			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
מחזות תיאטרון
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
מחזות תיאטרון
ביקורות