חייו של טאו
החיים של רואן טאן היו פשוטים - עבודה, פיצה, מדי פעם יציאה מתסכלת לבר, שינה ועוד עבודה. עד היום שבו התעורר והיה לו קול בראש.

רואן חשב שהוא יוצא מדעתו, אבל הוא טעה. הקול היה קולו של טאו, חייזר שהגזע שלו התרסק בכדור הארץ הרבה לפני הגעת האנושות, ומסוגל לשרוד באטמוספירה המקומית רק בתוך אורגניזמים חיים.

מאותו רגע רואן מוצא את עצמו מעורב במלחמה עתיקת היומין בין שני המחנות הניצים של הגזע: הפרופוס חפצי השלום, והגנג’יקס, שחושבים שהדרך היחידה לקדם את הטכנולוגיה האנושית היא קונפליקט בלתי פוסק. כדי לשרוד ולסייע לפרופוס, רואן צריך להחליף את המארח הקודם של טאו, שהיה הסוכן החשאי הטוב ביותר בעולם. יש לו הרבה מה ללמוד.

”ספר עתיר אקשן בלתי פוסק והערות מבריקות על ההיסטוריה האנושית. מותח ומשעשע.” - קן ליו
שם: חייו של טאו
מחבר/ת: ווסלי צ’ו
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 600010376
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 35.00
				﻿	
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 class="Koteret_Perek_Split" id="_idParaDest-3">פרק 1</h2>
			<h2 class="Koteret_Perek_Tat">מטרה אחרונה</h2>
			<p class="Text_First_Par_Space_Above">כתבתי פעם, "מַה-שֶּׁהָיָה, כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ, וְנוֹדָע, אֲשֶׁר-הוּא אָדָם; וְלֹא-יוּכַל לָדִין, עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ." בני האנוש סבורים שהברייה התקיפה יותר היא אלוהים. אני דיברתי על עצמי.</p>
			<p class="Text">הושל, מועצת ג'נג'יקס — חצי הכדור המזרחי, הקוואזינג של המלך שלמה.</p>
			<p class="Text_First_Par_Space_Above">חמשת האישים האגואיסטים ביותר בהיסטוריה. תתחיל.</p>
			<p class="Text">"זה קל. אתה, ג'ינגיס, אלכסנדר, נפוליאון, והאחיין של קתי."</p>
			<p class="Text">זה שבקיימברידג'?</p>
			<p class="Text">"הוא מזכיר לי כל פעם שאני רואה אותו." </p>
			<p class="Text">רשימה לא רעה, אבל אני חושב שהכללתו של ג'ינגיס חאן מוצדקת מאוד.</p>
			<p class="Text">"טופח לעצמך על השכם? אני מניח שקצת מיותר לכלול אותך ואת ג'ינגיס."</p>
			<p class="Text">ממש לא. אנחנו צריכים לעבור למקום אחר. נקודת התצפית שלנו כאן בעייתית.</p>
			<p class="Text">אדוארד בלייר התבונן באישה בעלת השיער הבלונדיני במעיל בצבע פחם שישבה בצד השני של הבר. עיניהם נפגשו, ושמץ של גומות הופיע על פניה. אליהן התלווה חיוך קטן ומרומז. היא סימנה למוזג משהו. "הנוף מצוין היכן שאנחנו נמצאים, טאו." אדוארד עירבל את הנוזל החום-הזהוב בכוסו ולגם בביטחון. הוא המשיך להתבונן בה וקרץ. הוא קיבל בתמורה קריצה וסומק קל לפני שהמוזג הגיע וחסם לו את הנוף.</p>
			<p class="Text">יש לנו דברים חשובים יותר לעשות מאשר לשחק במשחק המטופש הזה.</p>
			<p class="Text">אדוארד סיים את הוויסקי שלו והזמין עוד כוסית. "כן, שכחתי. דיברת על כמה ג'ינגיס היה נפלא. תודה בעובדות, חבר, העבודה שלו שוכפלה והורחבה. תראה את אלכסנדר. בפעם האחרונה שבדקתי, אין למונגוליה תפקיד חשוב במיוחד בבימה העולמית של המאה העשרים ואחת."</p>
			<p class="Text">אלכסנדר הוא השוואה לא הוגנת. קל לבנות אימפריה כשאתה יורש צבא.</p>
			<p class="Text">"ובכן, אם מודדים לפי גודל, האימפריה הבריטית ניצחה. לפחות הם עדיין בסביבה. גודל וכושר סיבולת נחשבים אחרי הכול. תשאל את אשתי." אדוארד פנה מהבר והתבונן מבעד לחלון במערך המסחרר של אורות מהרחובות למטה, רשת מורכבת של קווים בוהקים שנמתחה רחוק ככל שהעין רואה. שמי הלילה החשיכו כשעננים כבדים התחשרו וכיסו את הירח והכוכבים.</p>
			<p class="Text">הוא חש את התנועה העדינה של הקומה התשעים וחמש כאשר רוחות חזקות חבטו במרכז ג'ון הנקוק וניענעו אותו קלות. האביב בשיקגו במרחק חצי קילומטר מעל הקרקע היה לא נעים במקרה הטוב. "טוב שלא נכנסנו בדאייה," מילמל. הוא לגם שוב מהוויסקי, חש את החום מתפשט בגופו. "אפשר לחשוב שגאוני פשע יבחרו בסיס פעולה מבודד יותר מהקומות העליונות של גורדי שחקים. מה קרה לימים הטובים של פעם, שבהם הם גרו באיים נטושים באוקיינוס השקט?"</p>
			<p class="Text">אתרי נופש ועלייה במחירי הנדל"ן של נכסים הקרובים לחוף, זה מה שקרה. חוץ מזה, גם גאוני פשע הם אנשים. הם צריכים מצרכים וטלוויזיה בכבלים כמו כולנו. זה גם לא מאפשר לנו להתחכם יותר מדי.</p>
			<p class="Text">אדוארד רכן קדימה ומבטו עקב אחר אחת מקורות המתכת שחצו את הבניין. דבר אחד היה נכון: היה קשה להתגנב לבסיס בראש גורד שחקים במרכז עיר גדולה באותה מידה שהיה קשה לחדור לאי מרוחק. האבטחה בקומת הקרקע היתה מצוינת, ומזג האוויר הפך ניסיון צניחה מלמעלה למסוכן מדי. חוץ מפיצוץ הבניין, האפשרויות שעמדו בפני אדוארד היו מוגבלות במסגרת כללי הפעולה שלהם, פרט למעבר דרך חדר החתימה בקומה התשעים וחמש, קומה אחת מעל הבסיס של הג'נג'יקס. "מה בקשר לנפוליאון?"</p>
			<p class="Text">מה איתו? הוא בכלל לא צריך להיות ברשימה.</p>
			<p class="Text">"הוא הוכתר לקיסר. זה שווה משהו."</p>
			<p class="Text">כל אחד יכול להעניק לעצמו תואר. זה שאתה קורא לעצמך גאון לא אומר שזה נכון.</p>
			<p class="Text">"אתה קורא לעצמך גאון כל הזמן."</p>
			<p class="Text">לפי אמות מידה אנושיות? זה לא קשה.</p>
			<p class="Text">"נפוליאון הצליח לא רע. אתה קצת משוחד. שניכם אף פעם לא הסתדרתם."</p>
			<p class="Text">זה שהוא כמעט כבש את אירופה לא הופך אותו לקיסר. הוא היה גנרל מבריק, אבל תקופת השלטון הקצרה שלו פוסלת אותו מהיכל התהילה.</p>
			<p class="Text">"אתה מוריד לו נקודות בגלל כישורי הניהול שלו?"</p>
			<p class="Text">ניהול הוא חלק מהותי בשליטה על אימפריה. תחשוב –</p>
			<p class="Text">"סליחה, אדוני, המנהלת מבקשת להזמין אותך למשקה," אמר המוזג, והניח עוד כוס ויסקי על הבר.</p>
			<p class="Text">אדוארד פנה חזרה לבר וחייך שוב. האישה שהיתה קודם בצידו של החדר עברה למושב לצידו, כשיד אחת שלה אוחזת במרטיני והשנייה מושטת לעברו.</p>
			<p class="Text">"סימון," אמרה בחושניות. "אני מקווה שלא אכפת לך. הזמנתי לך ויסקי בן שמונה-עשרה במקום בן השתים-עשרה."</p>
			<p class="Text">אדוארד התבונן במשקה שלו וחייך. הוא אחז בידה ולחץ אותה, והשאיר את ידו שם יותר ממה שנהוג. "בלייק עמנואל. איאלץ להחזיר טובה תחת טובה בדרך אחרת." השניים פיטפטו באינטימיות במשך עשרים הדקות הבאות, כשהם מתקרבים יותר ויותר.</p>
			<p class="Text">אדוארד, אני לא רוצה להרוס לך את הכיף, אבל חלון הזמן שלנו נסגר. תוקף הקודים פג בעוד יומיים, ואנחנו לא מתקדמים כאן. אני מתחרט שלא התעקשנו שניכנס עם דאון. </p>
			<p class="Text">"במזג האוויר הזה? אתה כנראה מאמין ביכולות הטיסה שלי יותר ממני. עכשיו, תהיה בשקט ותן לי להתרכז בסימון. אני צריך לא להתבלבל עם סיפור הארכיטקט שלי."</p>
			<p class="Text">עשרים שנה ביחד ואתה עדיין חסר תקנה.</p>
			<p class="Text">"מלחמת אזרחים בין-גלקטית לא נכללה במסלול הקריירה שלי כשסיימתי את וסט פוינט, טאו."</p>
			<p class="Text">אתה מצטער שמצאתי אותך?</p>
			<p class="Text">"אתה יודע מה התשובה לשאלה הזאת."</p>
			<p class="Text">האוזנייה שלו הרעישה. "אבלר, אתה בעמדה?"</p>
			<p class="Text">"חמוד מאוד. תזכיר לי לדבר עם מרק על שמות הקוד המטופשים האלה כשאני אחזור."</p>
			<p class="Text">אני חושב שזה הולם. זאת מחמאה, למעשה.</p>
			<p class="Text">"הסיפור של אבלר ואלואיז לא בדיוק נגמר טוב, למיטב זיכרוני את הטרגדיה ההיא. אני שונא שהוא מקשיב לנו."</p>
			<p class="Text">זה טבעו של ג'או. מרק למד ממנו את ההרגל.</p>
			<p class="Text">אדוארד התנצל ועזב את סימון ליד הבר, והלך לחלק האחורי של המקום, לעבר השירותים. הוא המתין עד שהיה לבדו במסדרון לפני שנכנס לדלת שעליה היה כתוב "לעובדים בלבד". במטבח הוא חלף על פני העובדים במהירות לפני שהספיקו לעצור אותו ועבר בדלת אחרת לחדר אחורי. "קיבלתי, מרק. המתן." הוא שלף צרור מפתחות שהיה מחובר לשרשרת והתחיל לנסות אותם בדלת הנעולה.</p>
			<p class="Text">איך ידעת שהיא המנהלת עם המפתחות?</p>
			<p class="Text">"הם השתלשלו מהמותניים שלה, והיא היתה הרבה יותר מדי סמכותית עם הברמן."</p>
			<p class="Text">מחוכם, אדוארד. אני חוזר בי.</p>
			<p class="Text">"עשרים שנה ביחד, טאו. קצת אמונה."</p>
			<p class="Text">הדלת נפתחה בצליל נקישה, ואדוארד רץ לאורך מסדרון נטוש, כשהוא חולף על פני שורת מעליות מצד אחד וגרם מדרגות בצד השני. הוא ירד כמה קומות במהירות עד שהגיע לדלת מתכתית לא מרשימה. הוא עטה כפפות שחורות ודקות ושבר מבחנה קטנה מעל הידית. אדוארד צפה בחומצה המאכלת שורפת את המנעול ולחש, "מרק, אור ירוק. איך העניינים נראים למעלה?"</p>
			<p class="Text">"יש הרבה רוח, אבל אנחנו זוכים לנוף יפה של קו הרקיע בדרך. מפגש בגג כשתגיד. יש לך הזדמנות אחת לעשות את זה, אז תנצל אותה."</p>
			<p class="Text">"פינוי ב-0100. אל תאחר."</p>
			<p class="Text">"קיבלתי, אבלר. רות סוף."</p>
			<p class="Text">"טאו, אתה שם לב מה השעה?"</p>
			<p class="Text">כתמיד, אני השעון המעורר שלך.</p>
			<p class="Text">"יש משהו לא בסדר עם מרק? במשימות האחרונות הוא נראה לי קצת אמביוולנטי. כמו אז כששמרנו על ראש הממשלה הספרדי. אני לא חושב שהיה למרק אכפת אם האיש ימות."</p>
			<p class="Text">ככה זה עם ג'או. הוא שונא את כוכב הלכת הזה יותר מכולנו, אבל אני מכיר אותו זמן רב. הוא תמיד היה אמין.</p>
			<p class="Text">"אתה שונא את כדור הארץ, טאו?"</p>
			<p class="Text">אתה צריך להבין את זה יחסית למקום שממנו באנו. זה קצת כמו ביקור אצל רואה החשבון.</p>
			<p class="Text">"הבנתי. ועדיין, חבל שהוא כזה מבאס." אדוארד אחז את הידית שהחומצה איכלה והניח אותה על הרצפה. הוא פתח את הדלת מעט והתבונן פנימה. רצפות מעץ ברזילאי כהה, מנורות עתיקות וריהוט ויקטוריאני מפואר קישטו את שני צידי המסדרון הארוך. ספרים מילאו שורות של מדפים על קיר אחד. פסל שיש מבהיק של אפלטון הוצג באופן בולט בין שתי דלתות מעלית. "הגענו לקומה הנכונה?"</p>
			<p class="Text">אני חושב שכן. טביעות האצבעות של צ'יביה נראות בכל מקום. כמה טיפוסי מצידו להציב פסל של עצמו. ואני רואה שהטעם שלו לא ממש השתנה מאז המאה התשע-עשרה.</p>
			<p class="Text">אדוארד נשאר צמוד לקיר, וזחל לקצה המסדרון. הוא התבונן מעבר לפינה.</p>
			<p class="Text">שני שומרים מצד ימין. מצלמות אבטחה סורקות את המסדרות כל עשרים שניות.</p>
			<p class="Text">"עשרים שניות, אתה אומר? אין הרבה מרווח לטעויות. אקדח?"</p>
			<p class="Text">לא. תעשה את זה בשקט. עוד אין צורך לחולל מהומה. המצלמה נעה עכשיו. זוז!</p>
			<p class="Text">אדוארד שלף סכין מהנדן, שאף אוויר, עבר את הפינה והתחיל לרוץ. הוא נצמד לקיר הימני, נותר כפוף, התקדם במהירות והסתער לעבר שני הגברים שלא ציפו להגעתו. ברגע שהיה בטווח, הוא עבר לקיר השמאלי כדי שתהיה לו זווית טובה יותר ואז הטיל את הסכין בתנועת פרק יד. הסכין שרק, חלף על פני השומר הראשון וננעץ בצווארו של השני. האיש התנשף ונפל ברפיון גפיים. השומר הנותר פנה להתבונן בחברו שנפל בדיוק כשאדוארד נצמד אליו ושלח אגרוף אל בית החזה שלו.</p>
			<p class="Text">חמש-עשרה שניות למצלמה.</p>
			<p class="Text">השומר התקפל. אדוארד אחז בראשו ושבר את המפרקת שלו.</p>
			<p class="Text">לפני שהגופה הספיקה ליפול ארצה, אדוארד כבר עבר לגופה השנייה ושלף את הסכין.</p>
			<p class="Text">לא רע יחסית לכלב בן ארבעים.</p>
			<p class="Text">"כמו שאמרתי. כושר סיבולת נחשב."</p>
			<p class="Text">אחת אפס. תעלים את הגופות. עשר שניות למצלמה. </p>
			<p class="Text">אדוארד שלף כרטיס מפתח שהותאם למטרה, תחב אותו במנעול האלקטרוני ופתח אותו בקול נקישה שקט. הוא גרר את הגופות איתו לחדר אפל מלא בשורות מחשבים. החדר היה קריר ונשמע בו קול זמזומן של עשרות המכונות ופתח אוורור גדול.</p>
			<p class="Text">"המצלמה קלטה משהו?"</p>
			<p class="Text">שתי שניות וקצת. המטרה היא טריקסליקס <span class="English-Styles_English" lang="en-US" xml:lang="en-US">GeTr</span>715. </p>
			<p class="Text">מבטו של אדוארד עבר על רשימת השרתים עד שמצא את טריקסליקס <span class="English-Styles_English" lang="en-US" xml:lang="en-US">GeTr</span>715 ליד הקצה האחורי של השורה השלישית במדף התחתון. "שלום, מטרה. נראה אם היה שווה לעזוב בשבילך את סימון למעלה." אדוארד שלף כבל קטן מהחגורה שלו וחיבר אותו לשרת. "קודים התקבלו. מתחיל לבצע שליפה." הצג מעל השרת התעורר, ואצבעותיו של אדוארד נעו במהירות הבזק כשהקליד, חופר בחיפוש אחר המידע שהיה זקוק לו. עיניו המיומנות קפצו מתיקייה לתיקייה כשהן תופסות חלקים שונים מקבצים שונים. "נראה שהשמועות על תוכנית פנטרה האגדית היו נכונות. היא אכן קיימת."</p>
			<p class="Text">תוודא.</p>
			<p class="Text">אדוארד נכנס לתיקייה ופתח את הקבצים בתוכה. "הממ," הוא עצר לרגע ונד בראשו. "המזכיר שלי יכול לארגן מידע יותר טוב מזה."</p>
			<p class="Text">תדאג בקשר לכישורי התיוק שלהם בזמן אחר. תעתיק את התרשימים ובוא נצא מכאן.</p>
			<p class="Text">אישוניו של אדוארד התרחבו כשסרק את התוכן. "מצאתי את התרשימים, אבל תראה את רשימת האספקה ואת מאגרי הכימיקלים האלה. חשבתי שזה אבטיפוס של ציוד מעקב. האם יכול להיות שזה נשק ביולוגי? איך הם עוברים את המכס? הלוואי שהלוביסטים שלנו היו טובים כל כך. מתחיל העלאת קבצים. רגע, בקרת הגישה החלופית הופעלה. מעיפים אותנו מהמערכת."</p>
			<p class="Text">קובץ האבטחה בטח הודיע כעת לגדוד שומרים לבוא לכאן. קח את מה שיש לנו וזוז.</p>
			<p class="Text">האוזנייה שלו הרעישה, "אדוארד, כרגע אישרנו את קבלת הנתונים. בדרך לאסוף אותך עכשיו."</p>
			<p class="Text">"קיבלתי. רות סוף." אדוארד ניתק את הכבל ורץ לעבר היציאה. הוא שמע צעדים כבדים, עצר ונסוג לשורות השרתים בדיוק כשקבוצת שומרים נכנסה לחדר. </p>
			<p class="Text">אין שריון. נראה שהם מצוידים בקולט מ-1911. כוונות לייזר. שלושה, לא, ארבעה שומרים. נראה שאף אחד מהם אינו ג'נג'יקס.</p>
			<p class="Text">"כנראה שכירים."</p>
			<p class="Text">טפל בהם מהר.</p>
			<p class="Text">אחד השומרים הדליק את האורות והשאר התפרשו בחדר, כשכל אחד מהם נע משורה לשורה. צעקות של "פנוי" נשמעו כשהם התקרבו לעברו. אדוארד שלף את הגלוק שלו והזדחל לעבר קצה שורה. כשזרוע הופיעה הוא לכד אותה ביד אחת, נעץ מרפק בפניו של השומר והפיל אותו לרצפה. התגרה משכה את תשומת הלב של האחרים והם נעו לכיוונו. </p>
			<p class="Text">שומר אחר הופיע בקצה השני של השורה ופתח באש. כדורים ניתזו ממסגרות המתכת של המדפים. אדוארד חש בכאב פתאומי בזרועו השמאלית ואיבד תחושה בידו. הוא השתטח על הקרקע, כיוון במהירות וחיסל את המטרה שלו בשלוש יריות מהירות לחזה.</p>
			<p class="Text">פצע שטחי. תשכח ממנו. תתקדם לנקודת החילוץ. </p>
			<p class="Text">אדוארד טען מחדש את הגלוק ורץ למסדרון. סירנות הרעישו מסביב לו. הוא רץ חזרה לגרם המדרגות, כשהוא שומע צעדים מתקרבים מאחור. הוא יצא מהדלת בזינוק ורץ במעלה המדרגות. קבוצת שומרים הופיעה במהרה מאחוריו. אדוארד שירבב את ראשו מעבר למעקה. כדורים שרקו מעל ראשו. הוא שלף רימון ממקומו לצד גופו, דחף את הטיימר לשנייה אחת, והשליך אותו מעבר למעקה. הפיצוץ שנגרם העיף אותו לרצפה והכול החשיך לשבריר שנייה. טפטפות המים הופעלו והחלו לרסס את החדר. אדוארד סובב את ראשו במהירות כדי להתאושש, קם והמשיך לעלות במדרגות.</p>
			<p class="Text">"אני נהיה זקן מדי לזה."</p>
			<p class="Text">מה קרה לכושר סיבולת? אנחנו יכולים לדאוג בקשר לתוכנית הפרישה שלך אחרי המשימה הזאת. מבעד לדלת. תגיע לגג מגרם המדרגות השני.</p>
			<p class="Text">קולו של מרק נשמע חזק כל כך באוזנייה שאדוארד התכווץ. "נחתנו על הגג. יש יותר התנגדות מהצפוי. מהרו!"</p>
			<p class="Text">"אני עובד על זה!" צעק אדוארד. הוא התפרץ בדלת שהובילה מהמדרגות ומצא את עצמו עומד מול אישה צעירה ומושכת. היא לבשה חליפת בז' יקרה ושערה היה אסוף בקוקו גבוה. בכל זמן אחר הוא היה עוצר ומנסה להתחיל איתה. אבל עכשיו לא היה כל זמן אחר. הוא תפס אותה והצמיד את הגלוק שלו לצד גופה. "מצטער, יקירתי, זאת כנראה לא הדרך הטובה ביותר להשאיר רושם ראשוני חיובי."</p>
			<p class="Text">זה ייריקה.</p>
			<p class="Text">אדוארד נאנח. "באמת? ייריקה תמיד בוחר את היפות." ללא היסוס הוא לחץ על ההדק. היה לה רק רגע להתנשף לפני שנפלה ארצה. גופה זהר והג'נג'יקס הגיח וריחף באוויר. </p>
			<p class="Text">בוא נקווה שייריקה לא ימצא גוף מארח חדש בזמן. במורד המסדרון פנה ימינה, דלת שלישית משמאל.</p>
			<p class="Text">"אתה זוכר שניסיתי להתחיל עם הגוף המארח הקודם של ייריקה?"</p>
			<p class="Text">באיסטנבול? הזהרתי אותך שלא תעשה את זה. היית סוכן בן עשרים וחמש והיא היתה בת שישים. ואיך זה הלך?</p>
			<p class="Text">"יכולת לומר לי שהיא אלופה בג'ודו."</p>
			<p class="Text">היא לא היתה. אתה פשוט לא היית טוב במיוחד אז. חלק מהשיעורים הטובים ביותר הם הקשים ביותר.</p>
			<p class="Text">אדוארד החל לרוץ. האזעקה התחילה לעצבן אותו והוא שמע צעדים מסביב. לא היתה דרך לדעת כמה מארחי ג'נג'יקס נוספים היו בסביבה. הוא רץ לאורך המסדרון לעבר גרם המדרגות השני ועלה במהירות אל הגג. עם כל הלחץ מאחוריו, הוא קיווה מאוד שמרק מוכן להמריא בהתראה של רגע. אדוארד התנגש בכוח בדלת החיצונית ורץ אל הגג. הוא איבד את שיווי המשקל ומעד קדימה והתגלגל לתנוחת כריעה, כשהאקדח שלו מכוון קדימה.</p>
			<p class="Text">הגג של מרכז ג'ון הנקוק בשיקגו היה סבך של צללים שחורים ומבני מתכת צפופים שנצבעו בצבע אדום ערפילי על ידי אורות משתי האנטנות הגבוהות שהתנוססו מעליו. משמאלו היתה שורה של מאווררים גדולים. מולו היו מדרגות שהובילו למשטח אחר, ומימינו היה המסוק. רוחות קרות ייללו מעליו. אדוארד נותר שפוף והתקדם לעבר ההסעה שלו הביתה, מדלג מצל לצל.</p>
			<p class="Text">איפה הסוכנים האחרים ולמה המסוק לא מוכן להמראה? משהו כאן לא בסדר.</p>
			<p class="Text">אדוארד רץ לתא הטייס ומצא שניים מהסוכנים שלו שרועים על לוח הבקרה. עוד אחד שכב מת בחוץ. שמשת החלון נופצה, תא הטייס נהרס, ואש קטנה בערה בתא המטען.</p>
			<p class="Text">אפשר להשתמש בו?</p>
			<p class="Text">"מובן שלא. אין תא טייס! בוא נראה אם מצנחי החירום עדיין שם."</p>
			<p class="Text">למרבה המזל, התא מאחור שהכיל את המצנחים נותר שלם. הוא חגר מצנח, קשר אותו סביב מותניו, ובדק את הידית. </p>
			<p class="Text">האם מרק הוא אחד מהמתים במסוק? אם כן, אנחנו צריכים לבדוק אם ג'או שרד. אנחנו לא יכולים להשאיר אותו כאן.</p>
			<p class="Text">אדוארד הפך את הגופות והוריד בכוח את הקסדות שלהן. לאחר מכן יצא החוצה ובדק את הסוכן הבודד ששכב שם. "כולם סטנדרטיים. איפה מרק, לעזאזל?"</p>
			<p class="Text">אדוארד, כל השלושה מתו מכדור לראש.</p>
			<p class="Text">צינה עברה במורד גוו של אדוארד. לא משנה אם היריב שלו הוא ג'יימס בונד המזורגג. אף אחד לא טוב מספיק כדי לירות לשלושה אנשים בראש ברצף מהיר... אלא אם כן הוא יורה מטווח קרוב. הגופה היחידה שחסרה היתה גופתו של מרק. האם זה אפשרי? החלפת צד היתה מסורת ותיקה ומכובדת במלחמה, אבל טאו וג'או היו חברים לנשק מאז שרומא היתה רק כמה בקתות על גבעה בוצית. עם זאת, אף שאדוארד לא רצה להודות בכך, הוא לא הצליח לחשוב על הסבר אחר פרט לבגידה, ולא היה לו כרגע זמן לפתור את התעלומה. אם זה נכון, הוא נתון בסכנה מיידית.</p>
			<p class="Text">אדוארד התכופף מאחורי שרידי המסוק ונעלם באפלה. הוא נותר שפוף והתקדם לצד המזרחי של הגג, כשהוא משתמש במבנים השונים, מפלטי המאווררים וצינורות האוויר כמחסה עד שהגיע לקצה הבניין. הוא התבונן בריק השחור שהיה אגם מישיגן. מרכז ג'ון הנקוק לא היה גבוה מספיק לצניחה בטוחה, אז הסיכוי היחיד שלו יהיה נחיתה במים. שיהיו קפואים בעונה הזאת. "קפיצה מבניין היא לא מה שהייתי מכנה תוכנית מילוט טובה," מילמל, והתבונן למטה אל הרחובות שמתחתיו.</p>
			<p class="Text">היו כבר תוכניות מילוט גרועות יותר. אתה זוכר את בודפשט ומנהרות הביוב?</p>
			<p class="Text">אדוארד רעד. "אל תזכיר לי." הוא ניגש לקצה הגג והתכונן לקפוץ. לפתע הוא חש מדקרות כאב מתפוצצות בגבו. הוא כמעט נפל מהגג, אך הצליח להתמוטט על הגג. רק המצנח ושריון הגוף שלו הצילו את חייו. אדוארד נאנק וניסה להרים את ראשו.</p>
			<p class="Text">"אל תזוז, אדוארד," אמר קול מוכר מאחוריו. "לא אתן לך לברוח."</p>
			<p class="Text">אתה תצא מזה. הקול מגיע מאחוריך ומשמאל. מראה של מפלט שלידו עבר רגעים קודם לכן הבזיק בראשו.</p>
			<p class="Text">אדוארד התגלגל והתבונן במי שהיה השותף שלו בשנתיים האחרונות. "גג מבודד. מלכודת מוצלחת. מה קורה, מרק? אנחנו לא משלמים לך מספיק?"</p>
			<p class="Text">בהבעה קפואה, מרק נד בראשו וסימן באמצעות הרובה שלו. "זה לא שאני כבר לא מאמין במטרה של הפרופוס. פשוט כבר לא אכפת לי. נמאס לי מהמלחמה המטופשת."</p>
			<p class="Text">"לכולנו נמאס מהמלחמה," צעק אדוארד כדי שיישמע מעבר ליללת הרוח. "זה לא אומר שאנחנו פשוט נכנעים ומחליפים צד, בן-זונה טיפש." הוא נע לאיטו לתנוחת ישיבה.</p>
			<p class="Text">פניו של מרק התעוותו בכעס. "ואתה יודע מה? אתה צודק. לא משלמים לי מספיק. לפחות הג'נג'יקס יודעים איך להתייחס לאנשים שלהם. לא משלמים לנו כלום! אף אחד לא טרח לומר לי שאעבוד בשביל כלום, כדי שחבורה של חייזרים יוכלו לחזור לכדור הבוץ שממנו באו! אין לאף אחד מאיתנו מה להרוויח. לא לך, לא לי. לי אפילו לא היתה ברירה. ג'או פשוט גייס אותי כשהוא החליט שאני הטיפוס שלו! למה אנחנו אפילו עושים את החרא הזה אם נמות הרבה לפני שמשהו יקרה?"</p>
			<p class="Text">"זה לא קשור רק אליך, מרק. אתה יודע מה יקרה אם נפסיד. ג'או חש כמוך?"</p>
			<p class="Text">מרק ציחקק בעצבנות. "ג'או? הוא זה ששיכנע אותי שהכול בזבוז ארור." הפנים שלו התרככו, והראו משהו שדמה במעט לחרטה. "תקשיב, בנאדם, זה לא אישי. אני בטוח שאתה וטאו יודעים את זה. אבל אם אני חייב להיות מעורב, אני רוצה להיות בצד שמנצח, ומכיוון שאף אחד לא בוטח באף אחד יותר, אתה כרטיס הכניסה שלי. אני חייב למסור אותך לשון. הוא ביקש אותך ספציפית."</p>
			<p class="Text">גופו של אדוארד רטט מכאב וזרועו השמאלית היתה שמוטה לצידו, חסרת תועלת. אבל הוא לא התכוון להיכנע לסוכן סוג ב' הזה. הוא עקב אחר הנשימה של מרק, ספר את הנשימות המהירות וההיסטריות שלו ואת התנועה של כוונת הרובה שלו מעלה ומטה. ואז, בדיוק כשמרק שאף, אדוארד נע הצידה וירה. כדורים ריססו את המקום שבו היה רגעים קודם לכן, והוא שמע זעקת כאב מספקת כשמרק שמט את הרובה שלו וצנח על ברך אחת. </p>
			<p class="Text">אדוארד התגנב מאחורי מפלט ועיווה את פניו, משוכנע שסדק כמה צלעות. הוא התבונן מעבר למפלט וראה את מרק נסוג לצללים כשהוא אוחז בכתפו הפצועה. אדוארד הוריד את התרמיל מגבו ובחן את תוכנו. הכדורים חוררו את המצנח.</p>
			<p class="Text">"אנחנו בצרות, טאו. איבדנו את נתיב המילוט שלנו."</p>
			<p class="Text">אני עובד על תוכנית חלופית כרגע.</p>
			<p class="Text">"תעבוד מהר יותר, טאו! יש עוד פיונים בדרך." ואכן, הדלת נפתחה וכמה שומרים יצאו אל הגג. עוד רגעים אחדים הם יגלו היכן הוא. מרק צלע ממקום המחבוא שלו והצטרף אל השומרים כשהם התפרשו בחיפוש אחר אדוארד.</p>
			<p class="Text">נראה שנגמרו לנו החלופות. תיכנע.</p>
			<p class="Text">"זאת התוכנית החלופית שלך? אתה יודע שאנחנו לא יכולים לעשות את זה. אם אני אכנע, הם יהרגו אותי בכל מקרה כדי להגיע אליך. אתה תמות."</p>
			<p class="Text">אז נילחם עד המוות.</p>
			<p class="Text">"לא. גם זאת לא אופציה. אם אני אמות כאן, אתה תילכד על הגג ותאבד. הם יידעו אם תיקח אחד מהשומרים ופשוט יהרגו גם אותו."</p>
			<p class="Text">אדוארד...</p>
			<p class="Text">"אדוארד," צעק מרק. "יש לך רק מוצא אחד. בוא לא נבזבז את החיים שלך. קדימה, נוכל לדון בתנאים. אתה לא חייב למות כאן למעלה."</p>
			<p class="Text">"אתה חושב שהם ייתנו לנו לחיות כחלק מתנאי הכניעה?"</p>
			<p class="Text">ג'או כן. צ'יביה או זוראס ידקרו אותך בכלי האוכל שלהם ברגע שתיכנס לטווח.</p>
			<p class="Text">"זה מחיר התהילה, אני מניח." אדוארד התבונן מעבר למפלט בקורות המורמות מהפנסים שרקדו על פני הגג. זה היה עניין של זמן. "אז יש רק ברירה אחת."</p>
			<p class="Text">לא, אדוארד. נמצא דרך אחרת.</p>
			<p class="Text">אדוארד נאנח והתבונן בשמיים. העננים חלפו וכוכב יחיד הגיח ממחבואו, נוצץ בלילה השחור. גם הרוחות החזקות שככו והוא חש שלווה אופפת אותו. "טאו, זאת הדרך היחידה. לפחות אחד מאיתנו ייצא מכאן בחיים. יהיה לך סיכוי טוב בהרבה לשרוד כשיש גופים מארחים פוטנציאליים בסביבה."</p>
			<p class="Text">חייבת להיות דרך אחרת.</p>
			<p class="Text">"אין לנו זמן לדרך אחרת. אתה יודע שזה מה שצריך לעשות. רק תבטיח לי שתתפוס את הבן-זונה הזה מרק יום אחד." </p>
			<p class="Text">היתה שתיקה קצרה.</p>
			<p class="Text">בי נשבעתי בים הנצחי.</p>
			<p class="Text">"תיפרד מקתי בשמי. תגיד לה שאני אוהב אותה."</p>
			<p class="Text">כך אעשה, ידידי.</p>
			<p class="Text _idGenParaOverride-1">ללא מילה נוספת קם אדוארד ורץ לעבר קצה הגג. ליבו הלם בעוצמה כשהגיע לקצה וזינק הרחק ככל שהיה יכול. העיר נפרשה תחתיו.</p>
		</div>
	

			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות