הסונטה האחרונה

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הסונטה האחרונה

נועה וינטר

אלה, אנליסטית מבריקה בת שלושים, מנהלת את חייה על פי כללים ברורים, ללא מקום לטעויות או לרגשות מיותרים. כשגבר מסתורי נקרה בדרכה, עם מידע מפתיע על טרגדיה ישנה מחופשה משפחתית בציריך, סדקים מתחילים להופיע בחומות ההגנה שבנתה לעצמה.
אלה נחושה לצאת למסע של גילוי האמת ונחשפת לעולמה המסתורי של אמה ולסודות שהוסתרו שנים רבות ועלולים לשנות את כל מה שידעה על משפחתה.
בספר נוגעת נועה וינטר בנושאים של טראומה, אובדן וחיפוש משמעות. היא לוקחת את הקוראים למסע מרתק דרך עברה של אלה, ומעלה שאלות קשות על זהות, על משפחה, ועל המחיר של גילוי האמת.

”הסונטה האחרונה” הוא ספרה השני של נועה וינטר. ספרה הראשון, ”אנשים שאיש לא מכיר”, יצא אף הוא בהוצאת ”דני ספרים”.
שם: הסונטה האחרונה
מחבר/ת: נועה וינטר
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 600010365

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 44.00

קרא פרק ראשון

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="ChapterSplit"><span class="bold">1</span></h2>
			<p class="firstspace">אני פוסעת ברחובות ציריך. הרוח החזקה מקשה עליי להתקדם וגורמת לי לצמצם את עיניי. הקור חודר לעצמותיי ואני רועדת.</p>
			<p class="text">גשם כבד מכה על המדרכה, וקולו זהה לקול פעימות ליבי. צמרמורת זוחלת לאורך עמוד השדרה שלי ואני מהדקת את אחיזתי בידית המטרייה.</p>
			<p class="text">איפה החנות הזאת? היא הייתה ממש פה.</p>
			<p class="text">מנגינה חלושה נשמעת ממרחק. למרות הלמות הגשם אני שומעת אותה היטב. היצירה הזו שהיטבתי כל כך לנגן.</p>
			<p class="text">מהיכן היא מגיעה?</p>
			<p class="text">אני משנה את כיוון הליכתי בניסיון לאתר את מקור המנגינה. הצלילים מתחזקים. אני בדרך הנכונה. אני מרימה את עיניי בניסיון להתגבר על מסך הטיפות ולפתע אני רואה אותה מולי.</p>
			<p class="text">החנות שבה הכול התחיל.</p>
			<p class="text">אני עומדת ללא ניע מול דלת הכניסה של חנות מוזיקה בציריך ובוחנת את החלל. מזכרות ומוצרים רבים הקשורים לעולם המוזיקה ממלאים כל פינה.</p>
			<p class="text">נשימתי כמעט נעתקת. רגליי ננעצות במדרכה הרטובה, כאילו נשתלו לתוכה כפי שמראה החנות שתול בזיכרוני. דבר לא השתנה. כמו לא חלפו שלוש עשרה שנים. נדמה שהזמן קפא מלכת ואני שוב אותה נערה מרדנית. </p>
			<p class="text">אני ממשיכה לעמוד רגע ארוך ובוהה בדלת הזכוכית. המחשבות מסחררות את ראשי. אני שומעת את הסונטה שמוסיפה להתנגן. היא מגיעה עתה לחלקה השלישי, זה שחובק בתוכו סערה. כאילו מתוך טראנס אני הודפת את הדלת בדחיפה חזקה ונכנסת לחנות. </p>
			<p class="text">הזבנית הנסערת יורה בי צרור של מילים בגרמנית. אני לא מבינה מה היא אומרת. היא מצביעה בכעס על הדלי שלצד הדלת. טיפות גדולות נוטפות מהמטרייה שלי על הרצפה הנקייה. אני מחייכת במבוכה ומרגישה את לחיי מאדימות. אני ממלמלת מילות התנצלות באנגלית, סוגרת את המטרייה ומכניסה אותה לתוך הדלי. החנות כמעט ריקה, מלבד שתי קשישות המפטפטות ברוסית קולחת תוך שהן בודקות את המזכרות המסודרות על מדף קטן.</p>
			<p class="text">רגליי הרועדות מושכות אותי אל גרם המדרגות. אני לא שולטת בהן והן נושאות אותי לקומה העליונה, לאולם רחב ידיים שזכור לי עוד מאותו יום ארור. </p>
			<p class="text">אני חולפת כעיוורת על פני עשרות פסנתרים וניגשת לפסנתר ההוא – פסנתר הכנף של חברת "סטנווי" שניצב בצידה הימני של הגלריה.</p>
			<p class="text">זאת היא? זאת באמת היא?</p>
			<p class="text">איך זה יכול להיות?</p>
			<p class="text">היא עומדת מולי זקופה וגאה ומלטפת ברוך את הקלידים.</p>
			<p class="text">אני מנערת את ראשי ומצמצמת את עיניי כדי להיטיב לראות. </p>
			<p class="text">"זה לא הגיוני," אני ממלמלת בקול חרישי. אני לא יכולה להסיר את מבטי ממנה. גופי רועד ללא שליטה. </p>
			<p class="text">מה קורה כאן? </p>
			<p class="text">זה לא יכול להיות!</p>
			<p class="text">גוש גדול חוסם את גרוני. אני מרימה את ידי אל פי כדי לחסום את הצעקה שמאיימת לפרוץ ממנו.</p>
			<p class="text">לפתע הנגינה פוסקת. </p>
			<p class="text">באיטיות כואבת היא מסובבת את ראשה ועיני הדבש שלה ננעצות בעיניי. </p>
			<p class="text">"אימא?" הלחישה שלי בקושי נשמעת.</p>
			<p class="text">"אלה." קולה צלול. "את זוכרת איך אהבתי כשניגנת לי את המנגינה הזו?" חיוך קטן נמתח על שפתיה היפות.</p>
			<p class="text">בדבריה היא מחזירה אותי לסלון החמים בביתנו שבהוד השרון. אני יושבת מול הפסנתר, אצבעותיי מתפתלות מהר ואז לאט על הקלידים, מפיקות את צלילי הסונטה. אימא יושבת לצידי ומתרגשת עד דמעות. גאה בי.</p>
			<p class="text">שוב אני מנערת את ראשי, כדי לגרש את פיסת הזיכרון, ומביטה בה בעיניים פעורות. "כל הזמן הזה היית כאן?"</p>
			<p class="text">עיני הדבש שלה נהיות כהות, כמעט שחורות. שפתיה נמתחות לפס דק ומכווץ. </p>
			<p class="text">"פתאום אכפת לך איפה אני? תמיד היה אכפת לך רק מעצמך."</p>
			<p class="text">"אכפת לי ממך, תמיד היה," אני מייבבת בתחינה. "את צודקת, אני אשמה בכל מה שקרה. בבקשה, סלחי לי, אימא." </p>
			<p class="text">פניה נותרות נוקשות.</p>
			<p class="text">"סליחה, אימא, סליחה. בבקשה, סלחי לי."</p>
			<p class="text">היא מפנה אליי את גבה וחוזרת לנגן יצירה שאיני מזהה. אני מביטה בה ומתחננת בלי מילים לסליחתה, אך היא מתעלמת מנוכחותי. הצלילים אינם נעימים לי. מרגע לרגע הם נעשים צורמניים יותר ויותר. הנגינה שלה מזכירה לי צלצול טורדני, ואני מכסה את אוזניי בכפות ידיי כדי שייפסק כבר הרעש המציק הזה.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-2"><span class="bold">***</span></h6>
			<p class="firstspace">פקחתי את עיניי למחצה. השעון המעורר שלצד מיטתי צלצל בקול צורמני. זה היה רק חלום. שלחתי יד לעבר השידה, לחצתי על כפתור הכיבוי ושפשפתי את עיניי שהיו נפוחות מבכי.</p>
			<p class="text">שכבתי במיטה דקות ארוכות, מקופלת בתנוחת עובר. ידיי לחצו בחוזקה על החזה שלי, בניסיון לעצור את הלמות הלב.</p>
			<p class="text">שוב החלום הזה והמועקה שהגיעה עימו. שוב נשימות עמוקות, בניסיון להשיב לעצמי את האיזון. שוב הבור הזה שנפער בקרבי, שלעולם לא אצליח למלא.</p>
			<p class="text">אני לא יכולה להמשיך לשכב ככה. אני חייבת לקום, להתקלח ולהתכונן לעבודה. הלוואי שיכולתי להישאר היום בבית.</p>
			<p class="text">אילצתי את עצמי להתרומם ושירכתי רגליי לכיוון חדר האמבטיה, כדי להתכונן לעוד יום עמוס במשרד.</p>
			<p class="text">הלוואי שיכולתי להישאר היום בבית, חשבתי שוב, תוך שאני פושטת את חולצת השינה שלי.</p>
			<p class="text">הנחתי למים החמים לזרום על גופי בניסיון לשטוף ממני את הסיוט, אך קטעי זיכרונות מהלילה הוסיפו לחלוף לנגד עיניי. פעימות הלב שלי היו כה חזקות שחששתי שהוא יפרוץ מתוך החזה שלי.</p>
			<p class="text">המים הלכו והתקררו, אבל לא הצלחתי להניע את עצמי לסגור את הברז, להתנגב ולהתחיל את היום. בהיתי בטיפות שהיכו בזכוכית המקלחון וצנחו על הרצפה. בדיוק כמו הגשם ההוא. בדיוק כמו בחלום.</p>
			<p class="text">צלצול הטלפון הנייד בחדר העיר אותי לבסוף ממחשבותיי. סובבתי את ידית הברז עד שהמים חדלו לזרום, התעטפתי במגבת גדולה ופניתי לחדר השינה שלי. העפתי מבט לעבר מסך הנייד, שבינתיים חדל לצלצל.</p>
			<p class="text">זו הייתה לירז, האנליסטית שחלקה איתי משרד. היא תיאלץ לחכות. גם ככה אני כבר מאחרת. כאב טורדני החל לפעום ברקותיי. עכשיו אצטרך לשמוע את התלונות של אודי.</p>
			<p class="text">מיהרתי ללבוש מכנסי כותנה אפורים וחולצת צווארון לבנה. הכנסתי אייליינר ומסקרה לתיק כדי להתאפר ברמזור ויצאתי מהבית במהירות.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-2"><span class="bold">***</span></h6>
			<p class="firstspace">פקק ארוך האט את דרכי למשרד בתל אביב. רק זה היה חסר לי. העיניים שלי צרבו, והכאב החל להלום שוב ברקותיי כשבהיתי בטור הארוך של המכוניות שהשתרך לפניי.</p>
			<p class="text">צליל הודעה נכנסת נשמע מהנייד שלי. זו היתה לירז.</p>
			<p class="letterin"><span class="bold">- מה קורה? איפה את? התקשרתי ולא ענית</span></p>
			<p class="letterin"><span class="bold">- בדרך. מאחרת, </span>הקלדתי תשובה.</p>
			<p class="letterin"><span class="bold">- כבר דאגתי. אני רגילה שאת מחכה לי לקפה ולא להפך. הכול בסדר?</span></p>
			<p class="letterin"><span class="bold">- כן, כבר מגיעה</span></p>
			<p class="letterin"><span class="bold">- תזדרזי, לפני שאודי יגיע. אנסה לחפות עלייך</span></p>
			<p class="text">בדיוק כשהתחלתי להקליד תשובה, נהג המכונית שמאחוריי החל לצפור. הרמתי מבט. התברר לי שהפקק השתחרר והמכוניות שלפניי כבר נסעו.</p>
			<p class="text">לחצתי על דוושת הגז מהר מדי והמכונית צרחה. מה פתאום התחלת לחלום שוב על אימא? שאלתי את עצמי בקול, וקיוויתי שהנהגים במכוניות שלצידי יחשבו שאני מדברת בטלפון ולא איזו משוגעת שמדברת אל עצמה.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

סודות מהעבר חיפוש עצמי משמעות החיים פוסט טראומה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

סודות מהעבר חיפוש עצמי משמעות החיים פוסט טראומה

ביקורות