מפלצת / ג’ני דאונהם

ג’ני דאונהם

אנחנו מתחילים בתור דבר אחד ומסיימים בתור דבר אחר. ובאמצע, כשלא יודעים מה הולך לקרות, יש רק תקווה. אביה החורג של לֶ ּכְ ס טוען שכשהיא בסביבה, קורים דברים רעים. לכס מסכימה איתו. הרי איזה דבר טוב יכול לצאת מהתקפות הזעם המפלצתיות שלה? המריבות הבלתי פוסקות בבית? המבט המאוכזב של אימא שלה? ההתעלמות של אחיה החורג, שפעם נשבע שהוא מאוהב בה? לֶ ּכס מוכנה לעשות הכול כדי להיות חלק מהמשפחה המושלמת שלה, עם אביה הכריזמטי, אימּה המאוהבת, אחיה החורג המוצלח ואחותה הקטנה המתוקה. הכול משתנה כשהיא מגלה שרחוק מעיני כול, אביה הרבה פחות מקסים משנדמה. וכשאחותה הקטנה הופכת לקורבן, נראה שזעם הוא הדבר היחיד שיוכל להציל את משפחתה. סיפור בלתי נשכח על מניפולציות רגשיות, על זהות, ועל דרכה של נערה אחת לזכות מחדש בחיים שלהם היא ראויה. ג’ני דאונהם היא סופרת בריטית עטורת שבחים, מחברת רב־המכר ׳לפני שאמות׳. מפלצת הוא ספרה השני שרואה אור בעברית.
שם: מפלצת / ג’ני דאונהם
מחבר/ת: ג’ני דאונהם
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 600010324

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 44.00

קרא פרק ראשון

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-5" dir="rtl">

<p class="עימוד_chapterheadline"><span class="סטיילים-לעברית_bold CharOverride-8">1</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">ברחתי לגינה להתחבא. הייתי שם יותר מעשר דקות וכבר חשבתי שהפעם זה יעבור לי בשקט, ואז אימא יצאה מהבית וירדה במדרגות. השתדלתי ככל האפשר לא להיראות, אבל כשהיא חצתה את הדשא היא ראתה אותי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">היא אמרה, "רדי מהעץ ובואי מייד להתנצל."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא כועס?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"שנינו כועסים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא ייתן לי עונש לא לצאת מהבית?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא יודעת. אבל את לא יכולה לדבר ככה לאנשים ולחשוב שלא יהיו לזה תוצאות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה לא היה בכוונה. המילים פשוט יצאו לי מהפה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"באמת?" היא הושיטה את היד כדי להדגיש את המילים. "את מקווה שהערב ייהרס. את מקווה שהאורחים יחטפו הרעלת קיבה. אין לך כוונה לבוא למסיבה, ולכו תחפשו. המילים האלה פשוט יצאו לך מהפה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">פרשתי את האצבעות כדי לגעת בניצן שחור וקטיפתי של עלה. אם הייתי עלה, לא היו מצפים ממני לכלום.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אימא אמרה, "את לא חושבת שזה ממש מעליב?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">הצצתי מבין הענפים. היא לבשה מכנסי יוגה וחולצת טריקו. סביב המותניים שלה היה קשור סינר, והפנים שלה היו סמוקים. הסתכלתי עליה והרגשתי שאני נמסה. הבטחתי לעזור לה בהכנות, ובסוף עשיתי רק צרות. "סליחה, אימא."</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא הרימה אליי את הפנים בחיוך מותש. "אני יודעת שאת מאוכזבת מזה שקאס לא יבוא, אבל את יכולה ליהנות גם בלעדיו. תחשבי על האוכל הטעים, ואיזה מדהימה הגינה תהיה עם האורות, כשכולם ירקדו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל היחיד שרציתי לרקוד איתו היה קאס. והוא חזר לאוניברסיטה אחרי חג המולד, ומאז לא ראיתי אותו. עברו מאז שישים וחמישה ימים שלמים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אימא אמרה, "בואי – רדי משם. ככל שתתנצלי בפני ג'ון יותר מהר, ככה זה יהיה פחות קשה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">ירדתי לאט־לאט. קיוויתי שהתנועות שלי מלאות חן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"יש לי רעיון בקשר לערב," היא אמרה, כשעמדתי סוף־סוף לידה על הדשא. "אני יודעת שקשה לך עם אירועים חברתיים, ואני מצטערת שאחיך לא יכול לבוא."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא לא אחי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את מבינה אותי. אם קאס היה פה, הכול היה לך יותר קל. אבל הוא לא יבוא, וזה המצב. אז אולי את מוכנה להגיש את המתאבנים בהתחלה? מה דעתך? תהיה לך הזדמנות להיות חברותית בלי לחץ."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הבנתי לאן זה הולך והרגשתי דקירה של חרדה. "אני לא יכולה לדבר עם אנשים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל את תהיי בתפקיד. זה יכול לעזור לך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">מה היא תעשה אם אסתובב לאחור ואטפס בחזרה על העץ? היא תתפוס אותי בקרסוליים? אולי אם אספיק לעלות ממש במהירות, היא תחצה שוב את הדשא, תחזור הביתה ותגיד לג'ון שנעלמתי? הם יהיו חייבים לחגוג את האירוסים שלהם בלעדיי. אבל כשעוד ועוד רגעים עברו, התברר שאנחנו לא הולכות לכיוון הזה. דחפתי את הידיים לכיסים וחיכיתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לֶכְּס?" היא אמרה לבסוף.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל כל הרעיון של מזנון הוא שאנשים ייקחו בעצמם את האוכל, לא?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הם ייקחו בעצמם את המנה העיקרית, אבל כשהאורחים מגיעים מקובל להגיש מתאבנים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בבקשה אל תכריחי אותי. שאַייריס תעשה את זה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אייריס קצת קטנה מדי." היא שילבה איתי זרועות ולחצה. "זאת התחלה חדשה בשבילנו. אני רוצה שתקחי בה חלק."</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא הייתה נרגשת. הרגשתי את זה באצבעות שלה. היא חיכתה שנים שג'ון יהיה גרוש רשמית, ועכשיו היא יכלה סוף־סוף להיות אשתו, וממש לא הייתה צריכה את הבלגנים שלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יכולה לאסוף את הכוסות הריקות, אם את רוצה. או לארגן את המעילים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל זה לא יאפשר לך להסתובב בין האורחים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ברצינות, אימא, לתת לי להסתובב עם מגשים של אוכל זה אסון בטוח. את יודעת את זה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא יודעת שום דבר כזה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני אפול. יישפכו לי דברים. אני אשכח את השמות של המתאבנים. "מה זה?" אנשים ישאלו אותי, יצביעו על משהו שמונח על המגש ויצפו לתשובה הגיונית, ואני אעמוד כמו סתומה ואמלמל איזושהי שטות, והם יביטו בי במבט מוזר שיחרפן אותי, ואז אני אעיף את המגש על הדשא ואסתלק משם בכעס. החברים לעבודה הנוצצים של ג'ון יגלו את מה שהוא כבר יודע – שאני סתומה עם התפרצויות נוראיות. בטוח מישהו ישאל אותו, "לילדה הזאת יש איזשהו קשר אליך?" ואז הפרצוף שלו יביע אכזבה נוראה, והוא יגיד, "אלכסנדרה תהיה הבת החורגת שלי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אימא נישקה אותי על הראש. אני לא יודעת למה. אולי היא איחלה לי בהצלחה, ואולי היא רצתה שאדע, שלמרות שאני מזעזעת היא בכל זאת אוהבת אותי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אמרתי, "אני כועסת על קאס."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אימא הנהנה. "אני יודעת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">כתבתי לו קודם מהחדר שלי: <span class="סטיילים-לעברית_bold CharOverride-9">ער?</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">לקח לו שלושים ושבע דקות להחזיר תשובה. <span class="סטיילים-לעברית_bold CharOverride-9">עכשיו כן.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">עדיין לא בא?</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא אמר שלא. הוא אמר שהוא מצטער, ושהוא יפצה אותי. רציתי לשאול איך הוא מתכנן לעשות את זה, אבל לא שאלתי. במקום זה כיביתי את הטלפון.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אימא נתנה לי יד, והלכנו הביתה. "בסוף תתרגלי לזה, שהוא איננו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא לא קלטה בכלל.</p>
<p class="עימוד_indented-txt">פגשתי את קאס בפעם הראשונה כשאני הייתי בת שמונה, והוא היה כמעט בן אחת־עשרה. אימא כבר הייתה בהיריון עם אייריס, לכן הקמת המשפחה החדשה הייתה<span class="סטיילים-לעברית_bold CharOverride-9"> פֶט אַקוֹמְפְּלִי</span>, זאת אומרת עובדה מוגמרת, כלומר, שאין בעצם ברירה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אמרו לקאס להשגיח עליי בגינה בזמן שהמבוגרים ידברו. החלטתי להתעלם ממנו. הייתי בת שמונה ולא הייתי צריכה שישגיחו עליי. חוץ מזה זאת הייתה הגינה <span class="סטיילים-לעברית_bold CharOverride-9">שלי</span>. החלטתי לא לדבר איתו ולא להסתכל אליו כדי שהוא יסתלק. אבל הוא לא הסתלק. דבר ראשון הוא התיישב על מדרגה של מדרגות החירום ואמר, "אם באמת תהיה שרפה, המדרגות האלה לא יהיו שוות כלום." הוא ציין שהן מובילות ישר אל תוך גינה מוקפת חומה, שאין ממנה פתח החוצה, ושאם כל הדיירים מכל הדירות יתאספו בה זה יהיה גיהינום – כי חתיכות מהבניין הבוער ייפלו לנו על הראש, בלי שיהיה לנו איך לצאת משם. "כדאי לך להכין חבל עם קשרים," הוא אמר, "ולקשור אותו למיטה או למסגרת של החלון ולצאת מקדימה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">מצא חן בעיניי שהוא מסוגל לחשוב על דברים איומים בשלווה כזאת. מצא חן בעיניי גם שהוא רצה להציל אותי. ב'הנזל וגרטל' דווקא הילדה הייתה זאת שהצילה, אבל גם ההפך יכול להיות כיף.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אימא שלי תשתגע כשהיא תדע שהייתי פה," הוא אמר אחר כך. הוא לקח חופן של חצץ מהמדרגות וזרק את כל האבנים הקטנות, אחת אחת, על הדשא. "אימא שלך היא 'האישה האחרת'. ידעת את זה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">הנעתי את הראש לשלילה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בגלל זה אימא שלי תשתגע. היא התחרפנה כשנודע לה. היא חשבה שאבא שלי עסוק בעבודה, לא שהוא יוצא עם נשים אחרות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא עם אימא שלי כבר המון זמן," אמרתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בדיוק," אמר קאס.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא סיפר לי שאימא שלו העיפה את אבא שלו מהבית, אבל שהוא הבטיח להשתנות, והיא הרשתה לו לחזור. הוא אמר שאבא שלו מעולה בהתנצלויות, אבל שבדרך כלל הן חרטוטים, והלוואי שההורים שלו יפסיקו להיות סתומים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ואז אימא שלי גילתה בקשר לתינוק." הוא הסתכל ישר אליי, ומשהו עצוב בעיניים שלו הקפיץ את הלב שלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה היא עשתה?" לחשתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"צעקה המון. זרקה כל מיני דברים. והדבר הכי מצחיק היה שהיא זרקה על הראש של אבא שלי ספל תה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא צחק, בגלל זה גם אני צחקתי. "וזה פגע בו?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא התכופף, וזה התנפץ על הקיר, אבל אבא שלי נרטב לגמרי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">המשכתי להסתכל לו בעיניים. "מה עוד היא זרקה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הדבר הכי גדול היה הטלוויזיה, והיא העיפה אותה מהמדרגות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">נקרענו מצחוק מזה. חשבתי שאימא שלו בטח נורא חזקה, אבל הוא אמר שזאת הייתה טלוויזיה ניידת, אז זה כבר לא היה עד כדי כך מרשים. וחוץ מזה, בכל מקרה אימא שלו רצתה לקנות חדשה, אז ההפסד לא היה מי יודע מה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">קאס אמר, "אימא שלי חושבת שעכשיו יש לאבא שלי חיים חדשים ומדהימים עם בית חדש לגור בו ועם אישה חדשה ועם בת מוכנה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"היא יודעת עליי?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ברור."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הרעיון שמבוגרים דיברו עליי, ושאישה זרה לגמרי קינאה בחיים שלי, שימח אותי שאין דברים כאלה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הראיתי לקאס את הדרך המיוחדת שלי לטפס על העץ, ובאיזה ענף להשתמש כדי לרדת אל החומה. הוא אמר שרואים שאני כבר יודעת מה לעשות במקרה של שרפה, ושבכל מקרה הייתי יכולה להציל את עצמי. מהענף העליון הראיתי לו איזו דירה היא שלי, וחיפשנו בחלונות את אימא שלי או את אבא שלו, אבל השמש סנוורה, והצלחנו לראות רק השתקפות מבריקה. אחר כך הסתכלנו בחלונות של אנשים אחרים, אולי נראה מישהו ערום, אבל לא ראינו. שיחקנו במשחקים טיפשיים –הווילונות הכי מטורפים, הכי הרבה דברים על אדן החלון, העציץ הכי מכוער. הסכמנו על המוני דברים. וצחקנו המון. שמחתי נורא שהצלחתי להצחיק אותו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל הרגע הכי טוב היה כשהוא שאל על אבא שלי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא הכרתי אותו בכלל," אמרתי. "הוא העיף את אימא שלי כשהיא נכנסה להיריון איתי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">עד אז לא הרגשתי מרוצה אפילו קצת מזה שלא הכרתי את אבא שלי. אבל כשאמרתי את זה בקול הרגשתי שאני נותנת לקאס מתנה חשובה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא שרק שריקה שקטה וארוכה. אחר כך הוא לקח את היד שלי ולחץ אותה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"המבוגרים ממש מבאסים אותי," הוא אמר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">זה היה כאילו חתכנו את האצבעות שלנו בסכינים וככה נקשרנו.</p>

</div>



			

ספר מודפס

מחיר מוצר 80.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

נפש אחיות יחסים רעילים נוער בוגר

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

נפש אחיות יחסים רעילים נוער בוגר

ביקורות