הדבר הטוב ביותר
ספרים נוספים:

הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הדבר הטוב ביותר

מריאנה זפאטה
יש מעשים שאפשר לסלוח עליהם בקלות. לעומת זאת, על מעשים אחרים... קצת פחות.
לני דה מאיו קיבלה החלטה. זהו, היא סיימה.
היא לא תחשוב עליו יותר.
היא תפסיק לדאוג לו.
ובשום אופן לא תנסה שוב ליצור קשר עם גבר שבוודאות לא רוצה שימצאו אותו.
רק חבל שאיש לא עדכן את ג’ונה קולינס...
מריאנה זפאטה, מלכת הסלואו–ברן הבלתי מעורערת, חוזרת עם סיפור מרגש עד דמעות על היכולת לסלוח ועל האומץ לקום מבין ההריסות, ומצליחה שוב לשרטט ביד אמן דמויות ששובות את הלב.
ספריה הקודמים של זפאטה, יד על הלב, המפתח לליבו, כל הדרכים מובילות אליו, מלוקוב באהבה, ארון היקר, לונה והשקר, משחק אליפות וחכו לזה הפכו לרבי–מכר מייד עם צאתם לאור.
שם: הדבר הטוב ביותר
מחבר/ת: מריאנה זפאטה
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 600009982
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 35.00
קרא פרק ראשון
				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_chapter-no">1</p>
<p class="עימוד_txt-center"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">"היי, זאת אני, לני. איפה אתה, לעזאזל?"</span></p>
<p></p>
<p></p>
<p class="עימוד_indented-txt">ידעתי שזה רעיון מחורבן ללחוץ על הקישור שהופיע על מסך הבית שלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל בכל זאת לחצתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כי כמו שהתברר לי במהלך חיי, אהבתי להתעצבן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הרי בדיוק אמרתי לעצמי לנקות את קובצי העוגיות ואת ההיסטוריה במחשב, לא? אז זהו שכן. <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ידעתי</span> שאני חייבת לעשות זאת. עברו מספר שבועות בלבד מאז שהכתבה האחרונה קפצה על המסך שלי, ובסוף נאלצתי לעלות על אופני כושר כדי לא לעשות משהו מטופש.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל אז רק הפניתי למסך אצבע משולשת ולחצתי על קישור לכתבה אחרת... וגם סיננתי קללות לאורך כל התהליך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לצערי, הייתי ממורמרת, קטנונית ומשועממת קצת ובגלל זה לחצתי על הקישור, לראשונה זה זמן מה. מסך המחשב הבהב לרגע לפני שהפנה אותי לאתר שבעבר ביקרתי בו יותר פעמים מאשר הייתי מוכנה להודות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לפני מספר חודשים. לפני שנה. אבל לא בזמן האחרון. כבר תקופה ארוכה שלא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לפחות יכולתי ליהנות מהמחשבה הזאת.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="past _idGenCharOverride-2">את יכולה לראות מה המניאק עושה, זה לא רעיון רע,</span> אמרתי לעצמי כששורת הנושא שמשכה את תשומת ליבי הופיעה על המסך באותיות גדולות ובולטות. קראתי את כותרת הכתבה ואחר כך קראתי אותה שוב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">המילים שהופיעו על המסך לא השפיעו עליי כלל, גם אם בטני כאבה והאצבעות קיפצו על העכבר שמתחת לכף ידי, כי לפתע התחשק לי לזרוק אותו על מישהו שהיה רחוק ממני מאוד. אבל לא התכוונתי לעשות את זה, כי לא היה אכפת לי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">במהלך החודשים האחרונים נהיה לי קל יותר לקרוא את השם שהופיע בכותרות בלי שיתחשק לי לשבור משהו. חשתי רק עצבנות קלה. ממש רמז <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">קליל</span> לעצבנות. </p>
<p class="עימוד_txt-center"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ג</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">'</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ונה</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">קולינס</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">נוטש</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">את</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מועדון</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> '</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ראסינג</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">פריז</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">'</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">למען האמת, הייתי גאה בעצמי כשהעפעף שלי לא קיפץ. לפחות לא כמו בפעם הראשונה שראיתי את השם הזה אחרי ניתוק של שנה. למזלי, רק מוֹ הייתה איתי בבית, והיא לעולם לא תלשין עליי שאמרתי ׳בן זונה דפוק׳ כשראיתי את השם הזה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">והיא גם לא תספר לאף אחד שהצמדתי כרית לפנים וצעקתי לתוכה ׳לך תזדיין׳.</p>
<p class="עימוד_running-txt">וגם אם התקשיתי לבלוע רוק בזמן שקראתי מספר מילים נוספות באתר ׳חדשות ניו זילנד׳, זה קרה כי עדיין לא שתיתי מספיק מים והגרון שלי היה יבש.</p>
<p class="עימוד_txt-center ParaOverride-5"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ג</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">'</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ונה</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">האמה</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">קולינס</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">אישר</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">שהוא</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">עוזב</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">את</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מועדון</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> '</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ראסינג</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">פריז</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">', </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">אבל</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">לא</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">עדכן</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">לגבי</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">התוכניות</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">העתידיות</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">שלו</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">.</span></p>
<p class="עימוד_txt-center ParaOverride-5a"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">קולינס</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">, </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">שבעבר</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">שיחק</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ב</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">'</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">אול</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">בלאקס</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">', </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">סיים</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">חוזה</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">של</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">שנתיים</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">עם</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">עליות</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ומורדות</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">במועדון</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">המפורסם</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">של</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4"> </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">פריז</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">–</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">וכדי לא לקלקל לעצמי את היום ולהציל את חייו של העכבר שלי, לחצתי על הסמל האדום בפינה השמאלית העליונה של החלון וסגרתי את הדף. חזרתי למסך שבו הייתה רשימה של כתבות חדשותיות ש<span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">כן</span> היו חשובות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא לא נשאר בצרפת. למי אכפת? לא הייתה לזה שום משמעות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מניאק דפוק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מייד הדחקתי את המחשבה, חשקתי שיניים והתרכזתי בחדשות שבהן הייתי אמורה להתרכז מלכתחילה. חדשות שהשפיעו על חיי ועל חייהם של יקיריי וחבריי. ואלה היו חדשות בנוגע לעבודה.</p>
<p class="עימוד_txt-center"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מצ'ידו עתיד לחזור ל־</span><span class="סטיילים-לאנגלית_engB CharOverride-5" lang="en-US" xml:lang="en-US">UFC 238</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">אבל חלפה בדיוק שנייה עד שהחלטתי שהחזרה של מצ'ידו לליגה המאוחדת לאומנויות לחימה מעניינת לי את התחת – כמו כל שאר החדשות באתר המפורסם ביותר, לכאורה, לאומנויות הלחימה המשולבות שבו ביקרתי בכל יום. היה אמור להיות אכפת לי. העסק שלי היה מבוסס על אומנויות לחימה משולבות, העסק המשפחתי שלי, אבל באותו רגע, זה פשוט לא עניין אותי. מחשבותיי נדדו בחזרה לכתבה הארורה על המניאק שלא חתם על חוזה חדש בפריז.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ובאותו רגע זה קרה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">העין הארורה שלי התחילה לקפץ.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא נאלצתי להסיט את המבט אל השולחן כדי לפתוח את המגירה העליונה, להוציא מתוכה את כדור הלחץ שחברתי הטובה נתנה לי לפני שנה, ולמחוץ אותו בכל הכוח.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">את כולו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">מחצתי את הכדור התמים חזק כל־כך, עד שהמרפק שלי התכווץ. כדור שמעולם לא עולל לי דבר רע וכנראה הציל ממוות לא מעט אנשים במכון הכושר, כשהם פישלו או פשוט התנהגו כמו אידיוטים. הכדור הצהוב הרך היה אחת מהמתנות המתחשבות ביותר שקיבלתי. הוא שימש חלופה סבירה לאשכים שהתחשק לי מאוד למחוץ כשמישהו הרגיז אותי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לפני שמונה חודשים ארוכים, הבטחתי לעצמי שסיימתי. שהתגברתי על החרא הזה. שהתקדמתי הלאה בחיים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לפני שישה חודשים, כשראיתי את השם הפרטי, השם האמצעי ושם המשפחה על מסך הטאבלט ולחץ הדם שלי עלה, הבטחתי לעצמי <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-4">שוב</span> שלא אכפת לי – לאחר שצעקתי לתוך כרית וחבטתי במזרן מספר פעמים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">עשיתי כל מה שיכולתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">נמאס לי לבזבז זמן וכוח על כעס.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ולדעתי, מותר היה לי לקוות שמישהו ימעד וייפול עם הפנים לתוך ערמה של צואת כלבים חמה וטרייה בעתיד הקרוב, נכון? אם זה יקרה, נהדר. אם לא, תמיד היה את מחר. פשוט הצלבתי אצבעות וייחלתי שהיום הזה יגיע ושאגלה על זה, ואם תהיה הוכחה חזותית – <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">זה יהיה נפלא</span>.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הכול היה פשוט <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">נהדר</span>. לא נאלצתי להביט ברחבי המשרד שבו עבדתי כדי לדעת את זה. המשרד היה כס המלכות של סבא שלי. אותו סבא שהיה הבעלים של הבניין שבו שכן המשרד, וגם של הבניין הסמוך. בניין שבחזיתו התנוסס שלט ענקי שעליו שם המשפחה שלנו.</p>
<p class="עימוד_txt-center"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">בית מאיו</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מכון כושר ואומנויות לחימה משולבות</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">המורשת המשפחתית שלנו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">השלט בלבד העלה על פניי חיוך בכל פעם שראיתי אותו. המקום הזה היה הבית והאהבה שלי. אולי זה לא היה הבניין שבו גדלתי לפני שסבא העביר את העסק, אבל בכל זאת, למקום היה קשר ישיר לליבי ולחלק ניכר מהזיכרונות הטובים ביותר בחיי. ניהלתי את המכון לאומנויות לחימה משולבות והתכוונתי להמשיך לנהל אותו גם בעתיד.</p>
<p class="עימוד_running-txt">שאפתי אוויר מהאף וכעבור שנייה נשפתי אותו החוצה.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">זין על זה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">החיים של השמוק הזה לא היו אמורים לעניין אותי... בשום שלב. הוא יכול היה לנסוע לאן שירצה ולעשות מה שיתחשק לו. ובקיצור, הוא יכול היה ללכת להזדיין.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אידיוט.</p>
<p class="עימוד_running-txt">המחשבה רק עלתה במוחי כשהטלפון במשרד צפצף. זאת הייתה שיחה נכנסת מטלפון אחר בבניין. לא הספקתי לומר מילה כשקול מוכר אמר, "לני, אני צריכה עזרה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">מייד שכחתי מהכתבה, מהשם של המניאק הזה, מפריז ומכל מה שקשור למסך המחשב שלי. נאנחתי כי ידעתי שביאנקה, הבחורה שעבדה בדלפק הקבלה במשרה מלאה, יכלה להזדקק לעזרה שלי רק ממספר סיבות, ולא התחשק לי להתמודד עם אף אחת מהן. כל אחת מהסיבות הייתה נעוצה באותו השורש – מישהו התנהג כמו אידיוט.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בתור ילדה, העברתי מחצית מחיי בבניין המקורי של 'בית מאיו'. הוא היה קטן, חשוך ורחוק ממושלם. ואהבתי אותו בטירוף – החל בריח אחרי יום ארוך של מתאמנים מיוזעים וכלה בניחוח שהמקום הדיף לאחר שסבא העביד אותי, תוך כדי התעלמות מוחלטת מחוקים להעסקת ילדים, בטאטוא הרצפה ובניגוב הציוד. באותה התקופה, לא הצלחתי לדמיין עבודה טובה יותר מזאת של סבא גאס. הוא היה הבעלים של המכון, ניהל אותו והיה מעורב באימונים של המתאבקים. העבודה נראתה מגניבה ורגועה מאוד, בעיקר לאחר שהוא קנה מחשב שהיה מותקן בו 'סוליטר', וזכיתי לשחק שעות ארוכות בזמן שהשתעממתי וחיכיתי שיום העבודה יסתיים. כשהתבגרתי וגיליתי את חדרי הצ'אט, המצב רק השתפר. נהניתי לבלות בבניין עם האנשים שאהבתי או להתעסק במחשב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כשהייתי צעירה יותר, ציפיתי בכיליון עיניים לנהל את 'בית מאיו'.</p>
<p class="עימוד_running-txt">משום מה, מוחי בחר להתעלם מרוב הבעיות שהתלוו לעבודה – ובייחוד מהרגעים שבהם צעקו עליי כדי שאפריד בין שני גברים מגודלים שהחליטו לריב או להתעמת. או שאעמיד פנים שאכפת לי כשחברים התלוננו או איימו לבטל מינוי בגלל סיבות מטופשות, כמו מכשיר תקול לחיטוב הישבן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה קרה?" שאלתי, מותשת גם אחרי שש שעות שינה שלמות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ג'ון בא ואמר לי שהוא היה בחדר ההלבשה בבניין שלך וראה שהתפתח ריב בין שני מתאבקים," ביאנקה לא טרחה להסביר מה משמעות דבריה, כי שתינו ידענו היטב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מישהו היה צריך להתערב, ואף אחד מהעובדים שלי לא קיבל שכר גבוה מספיק כדי לנסות להפריד בין שני גברים מגודלים שהחליטו להתווכח ביניהם.</p>
<p class="עימוד_running-txt">התפקיד היה שלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">רק לא הבנתי למה ג'ון, אב הבית, לא בא למשרדי ואמר לי בעצמו. לא התנהגתי אליו באותו הבוקר כמו מניאקית... לדעתי, לפחות. הייתי צריכה למצוא זמן לדבר איתו ולוודא שהכול בסדר בינינו. אבל קודם הייתי צריכה לטפל בשני אידיוטים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בסדר, ביאנקה, תודה. אטפל בזה," אמרתי לה ונאנחתי שוב כשהתרוממתי על רגליי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מצטערת! בהצלחה!" היא השיבה בקולה החביב והעליז שכבש את ליבי כשראיינתי אותה ארבעה חודשים קודם לכן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מי היה מטומטם מספיק כדי לריב ועל <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מה</span>? יצאתי מהמשרד אל הקומה הראשית. התבוננתי בחלל הריק שבו שלל מזרנים כחולים בניסיון למצוא רמז. ליד הזירה היו ארבעה בחורים, אבל הם היו שקועים בעולמם. כמעט כל מי שהגיע לאימון בוקר כבר עזב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הגעתי לדלת המסדרון שהוביל למקלחות ולחדרי ההלבשה, וצעקתי בלי להאט את הקצב, "תסתירו את הנקניקיות. אני נכנסת!"</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא התחשק לי לראות שמוקים מתנודדים או חורי תחת. יכולתי להסתדר נהדר בחיים בלי לתפוס אף אחד בעירום. ואם כבר הייתי מוכרחה לראות שנורקל, רציתי לבחור למי הוא יהיה שייך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אף אחד לא הגיב. בסדר גמור.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אולי זה היה יום המזל שלי והם הלכו, אבל בכל זאת הייתי צריכה לבדוק כדי לוודא שאף אחד לא שוכב על הרצפה מחוסר הכרה. למזלי, זה אף פעם לא קרה, אבל רק מפני שהכללים ב'בית מאיו' היו נוקשים מאוד בכל הנוגע לאלימות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">החכמים ידעו שלא כדאי לעשות מעשה מטופש, ובדרך כלל גם עם האידיוטים היהירים אפשר היה לדבר בהיגיון לפני שהם הספיקו לעשות משהו שיתחרטו עליו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בדרך כלל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא סיימתי לחצות את המסדרון הקצר שהוביל לחדרי ההלבשה, כשהבחנתי בשני בחורים שעמדו זה מול זה בדממה, פנים אל פנים. או ליתר דיוק, מצח אל מצח. <span class="past _idGenCharOverride-2">ברצינות?</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אהבתי הרבה דברים ב'בית מאיו' שהפכו לחלק מחיי. הוא תמיד היה בליבי וזרם בדם שלי. אהבתי את הידיעה שהוא שייך לי בדיוק כמו לסבא גאס. בדומה לנסיכים ולנסיכות שהכירו את הממלכות שירשו, ידעתי תמיד מה אקבל בבוא היום. לכן ידעתי תמיד, גם כשהייתי קטנה והגעתי רק עד הירכיים של סבא, מה קרה לאנשים שהסתבכו בקטטה שלא במסגרת אימון.</p>
<p class="עימוד_running-txt">פעם אחר פעם, נאלצתי לשבת על הספה הנפתחת הזעירה שניצבה בפינת משרדו בבניין הישן שבו 'בית מאיו' נולד, בזמן שהוא השעה אנשים, בזה אחר זה, על הפרת הכללים. הכללים נתלו מול דלתות הכניסה, שדרכן כולם עברו כדי להיכנס לבניין. אותם הכללים היו בתוקף עוד לפני שנולדתי.</p>
<p></p>
<p class="עימוד_tac ParaOverride-6"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">1.	בלי קטטות</span></p>
<p class="עימוד_tac ParaOverride-6"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">2.	בלי סמים</span></p>
<p class="עימוד_tac ParaOverride-6"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">3.	בלי מכות מתחת לחגורה (וליתר דיוק, מפשעות, צוואר ועמוד שדרה)</span></p>
<p class="עימוד_stars"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">*** הפרת הכללים מהווה עילה להשעיה או לביטול המינוי.</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">המשימה אף פעם לא נראתה לי מסובכת מדי ורוב האנשים שבאו והלכו לאורך השנים לא התקשו לשמור על הכללים. הם היו הגיוניים. בלי קטטות ללא סיבה – היה צריך להיות ממש אידיוט כדי לחצות את הקו הזה. בלי לצרוך סמים במתחם, אלא אם מדובר בתרופות מרשם או במשככי כאבים שאינם מצריכים מרשם. בלי מכות בשנורקלים, בביצים ובעמוד השדרה. </p>
<p class="עימוד_running-txt"> אומנם הכללים הופרו רק לעיתים נדירות, אבל היו מקרים. רק שבועיים קודם נאלצתי להשעות מישהו שבכוונה החטיף מכה בביצים לבחור שאיתו הוא התאגרף. מובן שהוא התעצבן וניסה להעמיד פני טיפש.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ממש לא התחשק לי להשעות מישהו נוסף, לא בתוך זמן קצר כל־כך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">זיהיתי את הבחור הקטן יותר מבין השניים. ילד בן תשע־עשרה בערך בשם קרלוס עם צמות הדוקות לראשו. הוא ניפח את החזה. לגבר השני קראו וינס, הוא היה כבד יותר מקרלוס בערך בעשרים קילוגרמים, גבוה ממנו בעשרה סנטימטרים ומבוגר ממנו בשש שנים. הוא כבר מזמן לא היה מנוי ל'בית מאיו'. שניהם נעצו זה בזה מבטים אוהבים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">טוב, לא בדיוק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתם רציניים?" שאלתי, מאוכזבת בכנות משניהם. מה כבר הכעיס אותם כל־כך שהם עמדו בחדר ההלבשה במרחק מילימטרים אחדים מנשיקה. "לפחות אחד מכם מוכן להפסיק?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">וינס היה הראשון שמצמץ, אולי הראשון שפיתח קצת מודעות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"עכשיו, בבקשה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">וינס מצמץ שוב אבל עדיין לא זז לאחור, וקרלוס הבליט את החזה יותר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">גלגלתי עיניים. שני האידיוטים האלה הרוויחו למחייתם מקרבות עם אחרים, או השתדלו לפחות, אבל אני השתתפתי ביותר קרבות משניהם יחד... גם אם הקרבות שלי תמיד היו עם שופט וזיכו בנקודות, לא כי מישהו הכעיס אותי ורציתי להוכיח משהו. <span class="past _idGenCharOverride-2">תודה, ג'ודו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"תראו," הרמתי יד כדי לשפשף את זווית העין, כי שניהם עצבנו אותי, "לא אכפת לי אם תכסחו זה את זה, באמת שלא, אבל גם לא תהיה לי שום בעיה להשעות אתכם אם תעשו את זה. וזאת תהיה השעיה לחודש. קרלוס, לך יש קרב בקרוב. וינס, לך יש קרב בעוד חודשיים. אז... מה אתם רוצים לעשות?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">וינס הגיב ראשון. הוא השתייך לקטגוריית משקל קל־כבד והוקל לי כשהוא התעשת, פסע לאחור, הרפה את לסתו ופתח את הפה. בינתיים, קרלוס המשיך לעמוד במקום, הרים את סנטרו גבוה יותר ובעיקרון פשוט התחנן לקבל מכות. לפתע הבנתי את הטעם שלו בחברים.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="past _idGenCharOverride-2">אלוהים תן לי כוח, ומהר</span>.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני צריכה לשאול מה קרה או שאתם בסדר?" ממש לא עניין אותי מי מהם יענה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"נהיה בסדר כל עוד הוא יסתום ויתעסק בעניינים שלו," קרלוס ענה, ולא פספסתי את העובדה שווינס נענע קלות בראשו במעין פליאה. "אני לא צריך עצות ממך, <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">וינס</span>."</p>
<p class="עימוד_running-txt">בגלל זה הם רבו? שוב שפשפתי את זווית העין. "וינס?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">הבחור הגדול יותר העלה חיוך זחוח וכעבור רגע קצר נענע בראשו והביט בי בחטף, על פניו הבעה זעופה. עיניו נדדו שוב לקרלוס לפני שחזרו אליי. "אני בסדר," הוא השיב כעבור שנייה. "בפעם הבאה אשמור את העצות שלי לעצמי, קרלוס."</p>
<p class="עימוד_running-txt">שאלוהים יעזור לי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתם בטוחים שסיימתם?" שאלתי שוב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">קרלוס לא הביט בי, אבל היד שבה הוא החזיק את הטלפון זזה מעט בזמן שהוא מלמל, "כן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">וינס הנהן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מספיק טוב מבחינתי. הסתובבתי וחזרתי למשרד, והם עוד החליפו ביניהם מספר מילים עמומות, אבל שיזדיינו. אולי הייתי צריכה לצותת, אבל... למי אכפת, נכון?</p>
<p class="עימוד_running-txt">הייתי צריכה לעדכן את פיטר על התקרית הקטנה הזאת כדי שהוא ישגיח עליהם.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כשחזרתי למשרד והתיישבתי על הכיסא, שכנעתי את עצמי לנסות להתרכז שוב. הדחקתי את כל המחשבות והרגשות, התמקדתי בעבודה, רעננתי את הדף של אתר החדשות של אומנויות הלחימה המשולבות ומייד התחרטתי.</p>
<p class="עימוד_txt-center"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">פולנסקי דורש קרב חוזר וערוך להחזיר לעצמו את התואר</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">נואה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אוף.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כבר שכחתי שהוא הפסיד בקרב לפני שלושה ימים. נרדמתי בזמן שצפיתי בו וידעתי שהוא הפסיד רק מפני שסבא עדכן אותי – מבט עליז בעיניו הקטנות והמרושעות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אהבתי בטירוף את האיש הזה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">גיחכתי בתגובה לזיכרון, לחצתי על קישור אחר מפני שלא התחשק לי אפילו לקרוא את השם של נואה, והכרחתי את עצמי לקרוא את הכתבה הבאה ברשימה בדף הבית של האתר. אחר כך הכרחתי את עצמי לקרוא אותה שוב כי לא זכרתי מילה ממה שקראתי לאחר שסיימתי. משהו על קרב עתידי בין שני מתאבקים מוכרים שאיתם לא הייתי מסוכסכת או מעורבת בעבר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כמעט סיימתי לקרוא את הכתבה בפעם השנייה כשנשמעה נקישה קלה על הדלת. הרמתי מבט וחייכתי אל האיש שכבר נכנס, ידיו תחובות בכיסים של מכנסי ריצה שחורים. לפי הבעת הפנים של פיטר, מייד הבנתי שהוא כבר שמע על שני האידיוטים בחדר ההלבשה. לא מפתיע. הוא ידע לזהות דברים כאלה מרחוק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">קימטתי את האף לעבר האיש שהיה כמו אבא שני בשבילי. "לפחות לא קרה כלום," אמרתי לו כי ידעתי בדיוק על מה הוא חשב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">על פניו השחומות מעט, שנראו צעירות אפילו בשנות השישים לחייו, התפשטה הבעת סלידה. "על מה הם רבו?" שאל האיש שהקפיד להדגיש את החשיבות של משמעת ושליטה עצמית באופן קבוע. הוא עצר מאחורי אחד הכיסאות שמול שולחן העבודה של סבא ושלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">משכתי בכתפיים ושוב חשתי צביטה מוכרת בכתף אחת. לעזאזל. "וינס אמר משהו לקרלוס. קרלוס נעלב." גלגלתי עיניים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">גם האיש שהעמיד פני רציני גלגל עיניים. בזוויות עיניו ובצידי פיו הופיעו לא מעט קמטים, אבל הוא עדיין נראה בכושר כמעט כמו לפני שלושים שנה, כשנכנס לראשונה לחיינו בלי לדעת שיהפוך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. "לפעמים אני לא יודע מה לעשות עם הילדים האלה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בוא נתקשר לאימהות שלהם ונלשין."</p>
<p class="עימוד_running-txt">פיטר גיחך בנינוחות האופיינית לו. אף אחד לא היה מנחש שהאיש, שגובהו קצת מעל הממוצע, היה מסוגל להפיל כמעט כל אחד לרצפה. הוא תמיד הזכיר לי קצת את קלארק קנט. שקט, אדיב ונינוח, וכנראה האדם האחרון שציפית שתהיה לו חגורה שחורה – ליתר דיוק, שחורה ואדומה – בדרגה שבע בג'יו־ג'יטסו ברזילאי. ובכל זאת האיש תמיד מצא זמן כדי לעזור לי בשיעורי הבית במתמטיקה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ראית את גאס הבוקר?" פיטר שאל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"רק לשנייה. הוא דיבר בטלפון עם מישהו על הצטרפות לטורניר כדורסל לגמלאים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">האבא השני שלי חייך ונענע בראשו לפני שהחיוך נעלם והוא שאל, "את בסדר?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">משכתי בכתפיי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">פיטר כיווץ עיניים והבנתי שהוא ידע שאמרתי אמת חלקית, אבל הוא לא דחק בי. הוא אף פעם לא דחק בי. זאת הייתה אחת התכונות האהובות עליי בו. אם רציתי לספר לו משהו, הייתי מספרת והוא ידע זאת. וסיפרתי לו כמעט הכול.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כל מה שהיה חשוב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הרמתי את כדור הלחץ ממקומו ליד המקלדת כדי להחזיר אותו למגירה כשלפתע פיטר נקש באצבעותיו. "מסרו לי את ההודעה הזאת בקבלה לפני דקה, אמרו לי שהפנית אותו אליי," הוא אמר. "אבל אף פעם לא שמעתי על הבחור."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"איך קוראים לו?" הרמתי את הכתף וגלגלתי אותה לאחור כששוב חשתי צביטה. ממתי הגוף שלי התחיל לכאוב בכל מיני מקומות רק כי ישנתי בתנוחה לא נכונה? זה מה שקורה בגיל שלושים? הייתי צריכה להתחיל ללכת לפיזיותרפיסט. ואולי גם לכירופרקט.</p>
<p class="עימוד_running-txt">פיטר לא היסס להכניס יד לכיס כדי להוציא פתק קטן בצבע ורוד בוהק. הוא הרחיק את פיסת הנייר וכיווץ עיניים. "אה... ג'ונה קולינס?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">שמטתי את הכתף למקומה ונעצתי בו מבט.</p>
<p class="עימוד_running-txt _idGenParaOverride-1">פאקינג <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">שיט</span>.</p>


</div>



			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 26.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות