מתחת לפני השטח 3 לייקשור יו 3

ל.א. קוטון

קונור מורגן הוא שחקן ההגנה האהוב של לייקשור יו. כל העתיד פרוש לפניו. כשהוא רוצה משהו, הוא הולך עם זה עד הסוף ושום דבר לא יעצור אותו. וכאן אלה האנשו נכנסת לתמונה. היא אהבת חייו, יפהפייה ונאמנה. היא כל מה שהוא אי פעם רצה.

כשאלה צופה בקונור סופג פגיעה קשה על הקרח עונה האחרונה עם הלייקרס, היא מתפללת שזה לא יהרוס לו את העונה, ולא יסכן את סיכוייו לקריירת הוקי בליגה המקצוענית. האם אלה תצליח למצוא בתוכה את העוצמה והנחישות שקונור זקוק להם בשביל לא להחליק מתחת לפני הקרח?

אזהרת טריגר: הספר עוסק בנושאים כמו התמודדות עם דיכאון ובריאות הנפש.
שם: מתחת לפני השטח 3 לייקשור יו 3
מחבר/ת: ל.א. קוטון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 600007352

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 37.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">קונור</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הייתי בן זונה בר<span class="no-break"> מזל.</span></p>
			<p class="textindent">זו הייתה המחשבה היחידה שהתרוצצה בראשי כשצפיתי בחברה שלי עסוקה בשגרת הבוקר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה?" אלה שאלה, ורמז של שעשוע נשמע בקולה, כששלחה אליי חיוך קטן מבעד<span class="no-break"> לכתפה.</span></p>
			<p class="textindent">"סתם,<span class="no-break"> חושב..."</span></p>
			<p class="textindent">"רוצה לשתף במחשבות<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">"עדיף שאשאיר אותן לעצמי, אלא אם את רוצה לאחר לשיעור... שוב." זקפתי את<span class="no-break"> הגבות.</span></p>
			<p class="textindent">"חתיכת חרמן," היא צחקקה, ושבה להתרכז בטיפוח העור<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">מי פנים, קרם לחות ועוד כמה מוצרים מוזרים שהיא נשבעה ששומרים על העור שלה זוהר וחלק. זה לא היה אמור להיות כל כך סקסי לצפות בבחורה מורחת קרם לחות על הפנים ומעסה אותן, אבל כל דבר שאלה האנשו עשתה, הדליק<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">שנה יחד, ורציתי אותה בדיוק כמו — אם לא יותר — שרציתי אותה בתחילת הקשר שלנו. היא הייתה כל מה שאי פעם רציתי. רק לקח לי זמן להבין את זה. אבל כשאתה סטודנט שנה ראשונה, שמשחק באחת מקבוצות ההוקי הטובות ביותר בליגת הקולג'ים הלאומית, מערכות יחסים הן הדבר האחרון שיש לך<span class="no-break"> בראש.</span></p>
			<p class="textindent">לפחות זה מה שאמרתי לעצמי אז, כשהכנסתי את אלה למיטה שלי בפעם הראשונה. הייתי אידיוט בן תשע־עשרה שחשב שהוא חכם<span class="no-break"> גדול.</span></p>
			<p class="textindent">כשסוף־סוף שלפתי את הראש שלי מהתחת בשנה שעברה, ועשיתי את המהלך שלי כדי לזכות חזרה בבחורה שנתתי לה לחמוק מבין אצבעותיי בשנה הראשונה, המזל היה לצידי. אלה הסכימה לתת לי הזדמנות שנייה, והשאר, כמו שאומרים,<span class="no-break"> היסטוריה.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו לא יכולתי לדמיין את חיי בלעדיה. החברה הכי טובה שלי. התומכת הכי גדולה. אהבת<span class="no-break"> חיי.</span></p>
			<p class="textindent">אלה הייתה מושלמת בשבילי, ויום אחד היא<span class="no-break"> תהיה...</span></p>
			<p class="textindent">"קונור!" היא פלטה אנחה עייפה. "אתה מסיח את<span class="no-break"> דעתי."</span></p>
			<p class="textindent">"אז תפסיקי להיות כזאת יפהפייה,<span class="no-break"> חתלתולה."</span></p>
			<p class="textindent">מבט חולמני הופיע בעיניה הכהות כשהביטה בי דרך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">המראה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני אוהב אותך,<span class="no-break"> אל."</span></p>
			<p class="textindent">"גם אני אוהבת אותך, פלרטטן. עכשיו תעשה משהו מועיל כדי שאוכל לסיים להתארגן. הבטחתי לבנות שאפגוש אותן <span class="italic _idGenCharOverride-2">ברוסט אנד גו</span> לפני השיעור הראשון<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"כן." התרוממתי מהמיטה ולבשתי מכנסי טרנינג שמצאתי. "אני צריך ללכת<span class="no-break"> למכון."</span></p>
			<p class="textindent">"ממ־הממ," היא מלמלה ועיניה היו ממוקדות בפלג גופי<span class="no-break"> העליון.</span></p>
			<p class="textindent">"רואה משהו שאת אוהבת?" גיחכתי, אוהב את התחושה של עיניה על גופי. אבל לא כמו שאהבתי את התחושה של הידיים שלה והלשון שלה מחליקות מטה אל<span class="no-break"> —</span></p>
			<p class="textindent">"מקלחת. עכשיו,<span class="no-break"> מורגן."</span></p>
			<p class="textindent">"כן,<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בוס."</span></p>
			<p class="textindent">צחוקה של אלה עקב אחריי כשיצאתי מחדר השינה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">רוב הזמן שהינו כאן, בבית שחלקתי עם שותפיי, אוסטין ונואה. החבר'ה גרמו לה להרגיש יותר ממוזמנת, וגם עזר שהחברה של נואה, אורורה, הסתובבה פה הרבה. חוץ מזה, עכשיו שאוסטין ואני היינו בשנה האחרונה שלנו, הבית כבר לא היה מרכז מסיבות. החבר'ה השאירו את זה <span class="italic _idGenCharOverride-2">ללייקרס האוס</span>, שהיה בית האחווה של<span class="no-break"> הקבוצה.</span></p>
			<p class="textindent">באופן אישי, מעולם לא ממש הבנתי את כל עניין האחווה, אבל כמה מהחבר'ה אהבו את החרא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הזה.</span></p>
			<p class="textindent">נכנסתי למטבח וראיתי שאוסטין מכין לעצמו קפה. "היי," אמרתי. "לילה<span class="no-break"> קשה?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא תאמין לי אם אספר<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">"דייט<span class="no-break"> לוהט?"</span></p>
			<p class="textindent">"סטוץ."</p>
			<p class="textindent">"גדול." חייכתי.<span class="no-break"> "פאלון?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא הנהן, כנראה לא מעוניין לפרט על הסדר היזיזות עם הבחורה מהכיתה<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה יודע, אתה יכול לדבר איתי על הדברים האלה. אני די טוב ב<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">רגלי הכיסא חרקו על הרצפה כשהוא קם ממושבו. "אני יוצא. אראה אותך<span class="no-break"> שם."</span></p>
			<p class="textindent">"אם תחכה<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">אבל הוא כבר נעלם, והדלת הקדמית נטרקה כמה שניות לאחר<span class="no-break"> מכן.</span></p>
			<p class="textindent">"בוקר טוב גם לך," מלמלתי כשלחצתי על כפתור ההפעלה של מכונת<span class="no-break"> הקפה.</span></p>
			<p class="textindent">אוסטין היה בן אדם קשה. חשבתי שהעובדה שאחותו הקטנה התחילה ללמוד כאן, תרכך את הקצוות המחוספסים. אבל מאז שאורורה הגיעה ללייקשור יו, זה רק גרם לו להיות יותר ויותר מרוחק. בכל מקרה, לא התכוונתי לתת למצב הרוח הרע של השוער שלנו להרוס לי את<span class="no-break"> הבוקר.</span></p>
			<p class="textindent">החיים היו<span class="no-break"> טובים.</span></p>
			<p class="textindent">לא, תמחקו את זה. החיים היו פאקינג<span class="no-break"> פנטסטיים.</span></p>
			<p class="textindent">בחורת החלומות שלי הייתה אצלי במיטה בכל לילה. שיחקתי באחת הקבוצות הטובות ביותר בליגת הקולג'ים הלאומית. היו לי את החברים הכי טובים שבחור אי פעם יכול לבקש, ועתיד כל כך קרוב בליגת ההוקי הלאומית, שכמעט יכולתי לטעום<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">יותר טוב מזה — לא יכול היה<span class="no-break"> להיות.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הגוף שלי עלה<span class="no-break"> באש.</span></p>
			<p class="textindent">מה שהיה מוזר בהתחשב בכך שהטמפרטורה באצטדיון אלת הייתה מינוס תשע, אבל הרגשתי טוב, חזק. כאילו אני יכול להתמודד מול כל קבוצה בליגה ולנצח. לא היה לי שום ספק שהלייקרס לייקשור יו ינצחו את טורניר <span class="italic _idGenCharOverride-2">הפרוזן פור</span> באביב הבא. פעם נוספת לפני שאסיים את<span class="no-break"> הקולג'.</span></p>
			<p class="textindent">פאק,<span class="no-break"> כן.</span></p>
			<p class="textindent">פי התעקל כשהחלקתי על הקרח והתבייתי על הדסקית בעיניים להוטות, בזמן שחבריי לקבוצה ביצעו את המהלכים בשלמות ומיומנות. החלוץ השמאלי שלנו, מייסון סטיל, קיבל את השבחים כשביצע את<span class="no-break"> החבטה.</span></p>
			<p class="textindent">"נראה טוב, בן," עוזר המאמן דיקסון קרא כשהדסקית שעטה לתוך<span class="no-break"> הרשת.</span></p>
			<p class="textindent">נואה החליק לעבר מייסון וטפח על כתפו. "אתה תשבור את השיא שלי בקרוב," הוא<span class="no-break"> גיחך.</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר, בואו הנה," המאמן טאקר קרא, וכולנו התאספנו על הספסלים. "אתם נראים טוב שם בחוץ. חזקים. מייסון, התקפה טובה. אולי המאמן די עלה על משהו. אולי כדאי שנשתמש בך יותר באזור<span class="no-break"> ההתקפה."</span></p>
			<p class="textindent">כולנו הבטנו בו והמתנו לתגובתו, אבל התחת ההמום שלו רק הצליח למלמל, "תודה,<span class="no-break"> </span><span class="no-break">המאמן."</span></p>
			<p class="textindent">הבנתי אותו. מייסון לא היה רגיל לאור הזרקורים. למעשה, הוא העדיף להישאר מחוץ לו ככל האפשר. אבל מאז הגעתו של עוזר המאמן החדש, המאמן דיקסון, הוא היה פצצה על הקרח. הוא נראה פאקינג מעולה והתחיל גם להבקיע. עם זאת, מייסון מעולם לא דיבר על להמשיך לליגה המקצוענית. הוא לא נכנס לסבב הגיוסים, והייתה לו גם אחריות בבית שהפכה את המרדף אחר החלומות שלו<span class="no-break"> לקשה.</span></p>
			<p class="textindent">המאמן שחרר אותנו, ומחשבותיי מייד נדדו למקומות אחרים. בעיקר למחשבות על הבחורה שלי ועיסוי קטן של אחרי<span class="no-break"> אימון.</span></p>
			<p class="textindent">זה היה אחד הדברים שהכי אהבתי בעולם. אלה, כמה שמנים אתריים, וקצת זמן בעירום ומגע של עור<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בעור.</span></p>
			<p class="textindent">"אני תוהה מה שלום הארפר," נואה אמר כשהתחלנו למלא את חדר ההלבשה. "היא שוב לא הגיעה לשיעור," הוא הוסיף, והפעם כיוון את דבריו<span class="no-break"> למייסון.</span></p>
			<p class="textindent">גיחכתי. הבחור לא הצליח לעבוד על אף<span class="no-break"> אחד.</span></p>
			<p class="textindent">הארפר הייתה הבת של המאמן דיקסון, פיסת מידע קטנה שאף אחד מאיתנו לא קלט בהתחלה. זה אומר שהיא הייתה מחוץ לתחום, אבל זה לא מנע מהמתח בינה ובין מייסון להתעורר בכל פעם שהם היו באותו החדר. עד כמה שידעתי, שום דבר לא קרה<span class="no-break"> ביניהם.</span></p>
			<p class="textindent">עדיין.</p>
			<p class="textindent">מייסון פלט אנחה כבדה. "אם יש לך משהו להגיד, הולדן, פשוט<span class="no-break"> תגיד."</span></p>
			<p class="textindent">"מי, אני?" נואה חייך. "אין לי מה<span class="no-break"> להגיד."</span></p>
			<p class="textindent">"מניאק."</p>
			<p class="textindent">"צריך להיות אחד כדי לזהות<span class="no-break"> אחד."</span></p>
			<p class="textindent">עזבתי אותם והמשכתי לספסל, הורדתי את הבגדים והרפידות שלי עד שנשארתי רק עם<span class="no-break"> הבוקסר.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי כבר מוכן להיכנס להתקלח ולצאת משם, אבל מייסון ישב לבד עכשיו והבעה אומללה על<span class="no-break"> פניו.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה צריך זיון," אמרתי כשהתיישבתי לידו. "תיפטר קצת מהמתח שאתה סוחב<span class="no-break"> איתך."</span></p>
			<p class="textindent">"זה מה שאתה עושה?" הוא לכסן אליי את מבטו והרים<span class="no-break"> גבה.</span></p>
			<p class="textindent">"בהחלט. אלה היא כמו הפיזיותרפיסטית האישית שלי." חייכתי בזחיחות. "היית צריך לקחת את העצה שלי<span class="no-break"> במסיבה."</span></p>
			<p class="textindent">"אין סיכוי, היא הבת של המאמן די," הוא אמר, אבל פניו העידו אחרת. "אתה בחיים לא מחרבן בצלחת שממנה אתה<span class="no-break"> אוכל."</span></p>
			<p class="textindent">"אלא אם השם שלך הוא הולדן." הושטתי לו את אגרופי והוא הצמיד את אגרופו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לשלי.</span></p>
			<p class="textindent">כשהולדן החליט לרדוף אחרי אחותו הקטנה של אוסטין, אוסטין לא הצליח להתמודד עם זה. אבל העניינים היו די רגועים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">עכשיו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושב שאנחנו הולכים <span class="italic _idGenCharOverride-2">למילרס</span> אחרי שנסיים כאן," אמרתי. "אם אתה רוצה<span class="no-break"> לבוא."</span></p>
			<p class="textindent">"אל תגיד לי שאתם מתכוונים להגר<span class="no-break"> לשם."</span></p>
			<p class="textindent">"מה לא בסדר <span class="italic _idGenCharOverride-2">במילרס</span>?" שאלתי. "הבנות אוהבות את זה שאין שם שפנפנות, והארפר חזרה לעבוד, אז זה מצב של שתי ציפורים במכה<span class="no-break"> אחת."</span></p>
			<p class="textindent">פניו של מייסון החמיצו. "אני חושב שאלך הביתה ואסתגר בחדר ללמוד קצת. אני לא יכול להרשות לעצמי לפגר<span class="no-break"> בלימודים."</span></p>
			<p class="textindent">גבותיי התכווצו כשבחנתי אותו. משהו הרגיש מוזר, אבל לא ידעתי אם הוא עצבני שנואה המשיך לדחוק בו בעניין הארפר או שאולי משהו אחר הטריד את מחשבותיו. "מה עובר<span class="no-break"> עליך?"</span></p>
			<p class="textindent">"שום דבר.<span class="no-break"> למה?"</span></p>
			<p class="textindent">"זה בסדר להיפתח בפנינו, אתה יודע," אמרתי בשקט. ידעתי שהוא לא יעריך זאת אם אחרים ישמעו את השיחה שלנו. "אלו לא חייבים להיות אני, אוסטין, איידן או אפילו נואה. אבל כל אחד מאיתנו ישמח<span class="no-break"> </span><span class="no-break">להקשיב."</span></p>
			<p class="textindent">"תעשה לי טובה, מורגן." אנחה עייפה נפלטה ממנו. "תשמור את שיחות <span class="italic _idGenCharOverride-2">הלב אל לב</span> לנואה." ובטפיחה קטנה על הלחי שלי, הוא קם ולקח את תיק הרחצה<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"יום אחד, מייס," קראתי אחריו, ונכשלתי לכבוש את הצחוק בקולי. "יום אחד אתה<span class="no-break"> תבין."</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"אתה חושב שמייסון לא בא בגלל הארפר?" שאלתי את נואה כשלגמנו מהבירות שלנו, בזמן שהבנות העדיפו לפטפט עם<span class="no-break"> הארפר.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">מילרס</span> היה בר-מסעדה במרכז העיר שבו הארפר עבדה. מייסון מיהר לדחות את ההזמנה קודם, מה שרק עורר את החשד שלי שקורה שם יותר ממה שהוא היה מוכן<span class="no-break"> </span><span class="no-break">להודות.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, עכשיו אנחנו מדברים." נואה הניף את אגרופו באוויר. הוא שלף את הטלפון שלו וכרך את זרועו סביב צווארי כשהתחיל לשיר את המנון הקבוצה — <span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3">Saturday</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3">Night</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2">'</span><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3">s</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2">, </span><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3">Alright</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3">for</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3">Fighting</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span>של<span class="no-break"> ניקלבק.</span></p>
			<p class="textindent">הצטרפתי אליו ונתתי את כולי כשרקדתי למצלמה. נואה הפנה את הטלפון שלו אל הבר, ולכד בעדשה את אלה ורורי, לפני שהמשיך למקום שבו אחד הטירונים היה עסוק בלפטפט עם<span class="no-break"> הארפר.</span></p>
			<p class="textindent">"מי זה?" שאלתי, כששמתי לב שהוא מסמס<span class="no-break"> </span><span class="no-break">למישהו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא גיחך. "מי אתה<span class="no-break"> חושב?"</span></p>
			<p class="textindent">"הולדן, מה<span class="no-break"> עשית?"</span></p>
			<p class="textindent">"נותן לו קצת<span class="no-break"> מוטיבציה."</span></p>
			<p class="textindent">התכופפתי וקראתי את<span class="no-break"> ההודעות.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">מייס: כדאי שהארפר </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">תעבוד? היא עדיין נראית קצת</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> חיוורת.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">נואה: היא בסדר. לפחות </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">זה מה שהיא</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> אומרת.</span></span></p>
			<p class="textindent">אצבעותיו נעו על המסך, וצחקתי. "אל תעצבן אותו יותר<span class="no-break"> מדי."</span></p>
			<p class="textindent">"דחיפה חברית קטנה מעולם לא פגעה באף אחד. חוץ מזה, יעשה לו טוב להתנתק מהמחשבות שלו מדי<span class="no-break"> פעם."</span></p>
			<p class="textindent">"מה הוא<span class="no-break"> אומר?"</span></p>
			<p class="textindent">"הוא מתנהג באדישות האופיינית לו. אבל הוא רק עובד על<span class="no-break"> עצמו."</span></p>
			<p class="textindent">קמתי ולחצתי על כתפו של נואה. "תהיה עדין<span class="no-break"> איתו."</span></p>
			<p class="textindent">"אוקיי."</p>
			<p class="textindent">התקדמתי לאורך הבר למקום שבו הארפר עמדה לבד. "מה קורה, דיקסי?" שאלתי, כשהבחנתי בהבעתה העגומה כשהביטה בטלפון<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">"שום דבר." היא העלתה חיוך על פניה, אבל לא הצליחה לעבוד עליי. ראיתי את<span class="no-break"> הסדקים.</span></p>
			<p class="textindent">אחרי שענתה למי שזה לא יהיה שסימס לה, היא תחבה את הטלפון<span class="no-break"> לכיס.</span></p>
			<p class="textindent">"עוד משהו לשתות?" היא<span class="no-break"> שאלה.</span></p>
			<p class="textindent">"בהחלט. יש לי הרבה מה לחגוג<span class="no-break"> הערב."</span></p>
			<p class="textindent">"אה,<span class="no-break"> כן?"</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי את הבחורה שלי. הקבוצה שלי. העתיד שלי עם הפליירס של פילדלפיה. החיים טובים, בייבי. לעזאזל, החיים<span class="no-break"> מדהימים."</span></p>
			<p class="textindent">היא צחקקה, "אשמח למעט מהחיוביות <span class="italic _idGenCharOverride-2">הקונור מורגנית</span><span class="no-break"> הזו."</span></p>
			<p class="textindent">"היי, יש לי מספיק בשביל כולם." קרצתי, והנחתי לה להמשיך<span class="no-break"> לעבוד.</span></p>
			<p class="textindent">"מה כל זה היה?" אלה שאלה כשניגשה<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">"רק בדקתי לשלומה של<span class="no-break"> הארפר."</span></p>
			<p class="textindent">"היא נראית לך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">"וורד כנראה עשה לה טראומה עם משפטי הפתיחה העלובים שלו." נשקתי לראשה. "מה שלום הבחורה<span class="no-break"> שלי?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">"שמחה?"</p>
			<p class="textindent">"הכי שמחה." היא חייכה אליי חיוך בוהק. "אני לא מאמינה שכבר שליש מהשנה האחרונה<span class="no-break"> מאחורינו."</span></p>
			<p class="textindent">"תאמיני, חתלתולה. העולם הוא הצדפה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלנו."</span></p>
			<p class="textindent">היא נלחצה מעט, כפי שנלחצה בכל פעם שדיברתי על העתיד שלנו. ידעתי שאלה רוצה חיים משותפים איתי, אבל גם ידעתי שהיא מסתירה ממני את הפחדים שלה. לא האשמתי אותה. אם הכול ילך לפי התוכנית, אחרי שנסיים את הלימודים, כבר אתחיל להתאמן עם הפליירס. זה יהיה התגשמות החלום, קו הסיום מאז שזכרתי את עצמי. אבל איפשהו באמצע הדרך, החלום שלי התרחב ואלה הצטרפה. הייתי מוכן לעשות הכול כדי שהיא תבוא איתי<span class="no-break"> לפילדלפיה.</span></p>
			<p class="textindent">"קונ<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">תפסתי בעורפה של אלה והתרפקתי על כתפה. לא הנחתי לה לסיים את מה שרצתה להגיד. לא רציתי לשמוע את זה, לא<span class="no-break"> הלילה.</span></p>
			<p class="textindent">"קונור!"</p>
			<p class="textindent">"אני לא יכול להוריד ממך את הידיים." הצמדתי נשיקות קטנות לאורך<span class="no-break"> כתפה.</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו בציבור,<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אידיוט."</span></p>
			<p class="textindent">"את חושבת שאכפת לי?" התרחקתי, והצמדתי את ראשי אל ראשה, נושם אותה פנימה. "זו את, חתלתולה. זו תמיד היית<span class="no-break"> </span><span class="no-break">את."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה יודע, כשאתה אומר דברים כאלה, אני כמעט מאמינה לך," היא התגרתה בי עם חיוך על<span class="no-break"> שפתיה.</span></p>
			<p class="textindent">"כמעט, מה? אולי אני צריך להעלות<span class="no-break"> הילוך."</span></p>
			<p class="textindent">אלה הניחה את ידה על חזי, והביטה אליי כאילו תליתי את הירח המזוין. רציתי להגיד לה שהיא האחת שלי. שהיא האישה שאיתה אתחתן. גברת מורגן לעתיד. אם ילדיי. היחידה שלצידה אני רוצה להזדקן. אבל לא אמרתי. כי לפעמים מילים לא הספיקו, ורציתי להיות מספיק בשבילה. רציתי שכל אבן דרך בחיינו המשותפים תהיה רגע שהיא תזכור. בלעתי את המילים, נעלתי את שפתיי על שלה ונישקתי אותה. שפכתי את כל מה שעוד לא העזתי להגיד לתוך ההתגרויות של לשוני ומגע<span class="no-break"> שפתיי.</span></p>
			<p class="textindent">אלה האנשו הייתה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">ולא משנה מה צופן העתיד, לא תכננתי אי פעם לשחרר<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 26.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

נוגע ללב רומנטיקה בקולג’ רומנטיקה מרגשת רומנטיקה ספורטיבית רומנטיקה עכשווית הדמודדות עם קושי אירוטיקה עכשווית

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!