אבודה בשקרים

אי קיי.בלייר
לא יכולים להיות יחד * מפגש משנה חיים * קשר רעיל

אני סופרת.
אני אימא.
אני אשתו של לנדון.
אני השקרנית הכי נוראית בעולם.

חשבתי שיש לי את כל מה שאישה יכולה לרצות. חשבתי שאני יודעת מה זו אהבה, מה הוא סיפוק מקצועי, אישי, נפשי, אבל הכול מתנפץ כאשר אני שוקעת במחקר לספר חדש ועולם זר ומרתק נגלה לעיניי. בעודי שוקעת במערבולת שמעולם לא ציפיתי לה, אני מסתבכת בדבר שמטה את כל עולמי על צירו. אני נעה בין פנטזיה לבין המציאות, בין אהבה שאין לה סוף לגילויים מטלטלים שעלולים להותיר אותי שבורת לב.

אבודה בשקרים מאת סופרת רבי המכר אי. קיי. בלייר הוא רומן טאבו על מערכת יחסים מפותלת ומסובכת, אבל ללב יש רצונות משלו. הספר כיכב ברשימות רבי המכר בעולם וזכה להצלחה רבה. ספר נוסף של הסופרת שיצא בהוצאת אדל: סוד צלול

תגיות: משולש רומנטי,סודות מהעבר,רומנטיקה אסורה,רומנטיקה עכשווית
שם: אבודה בשקרים
מחבר/ת: אי קיי.בלייר
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 600005485
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 35.00
קרא פרק ראשון
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-5">1</span></h1>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">החורף מפשיר לתוך האביב, משיב את החיים לעיר. המגנוליות עוטות פריחה ורודה לאורך הרחובות בשכונתו של אלק. הוא מסיר את עלי הכותרת הסמוקים משערי בימים שבהם הרוח<span class="no-break"> חזקה.</span></p>
			<p class="textindent">באפריל אני משתתפת במרתון בוסטון, רצה חצי מרתון כשהבנות ולנדון מעודדים אותי. כבר באותו יום אחר הצהריים אני פוגשת את אלק בפארק בעיר בעוד המשפחה שלי חושבת שאני בספא, נהנית<span class="no-break"> מעיסוי.</span></p>
			<p class="textindent">זה אחד הרגעים הגנובים הרבים שלנו. אנחנו יושבים תחת עץ דובדבן בין פרחי הצבעוני הפורחים בזמן שהוא תוחב לתוכי אצבעות מתחת לז'קט הפרוש על<span class="no-break"> ברכיי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מטורפת עד מעל הראש על אלק, אבל כשהאביב מתחמם לקיץ אני לחלוטין מאוהבת בו. הצהרות אהבה הן אנמיות כי אנחנו כבר מעבר לאהבה. אנחנו תלויים בפנטיות זה בזה כדי<span class="no-break"> לשרוד.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">עברה שנה מאז שאלק ואני התחלנו להתכתב בטלפון, והשגרה לא התגנבה לקשר שלנו אפילו פעם אחת. הגבר הזה חי ללא חוקים והוא סחף אותי איתו, מוליד בי ניצוץ של צימאון לנדודים. אני חולמת על היום שבו אוכל לאחוז בידו בחופשיות בזמן שנצלח את שבילי החיים כי כדי להגיע לנקודה הזאת עליי להיאבק בפחד ובגאווה, מלחמה שאני חלשה מדי מכדי להילחם, אז אני ממשיכה<span class="no-break"> לחלום.</span></p>
			<p class="textindent">"אלה רק שנים־עשר<span class="no-break"> יום."</span></p>
			<p class="textindent">הבטן שלי צונחת. שנים־עשר ימים שנראים לי כמו עונש מאסר. "אתגעגע<span class="no-break"> אליך."</span></p>
			<p class="textindent">"את תיהני מדי מכדי להתגעגע אליי," אלק אומר, איברו עדיין בתוכי בזמן שאני ישובה עליו על<span class="no-break"> הספה.</span></p>
			<p class="textindent">מחר אני נוסעת עם לנדון לאוסטרליה לכנס קוראות, אבל היום התגנבתי אל אלק כדי להיות איתו פעם אחת אחרונה לפני שאני עוזבת. "הייתי מעדיפה לנסוע איתך," אני אומרת. הדבר האחרון שבא לי לעשות זה לנסוע עם בעלי למשך שבועיים בלי אפשרות בריחה, ובלי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אלק.</span></p>
			<p class="textindent">הטלפון החד־פעמי שלי, שבו אני עדיין משתמשת כדי לשוחח עם אלק, לא יהיה לי לתועלת בזמן שלא אהיה, ואני חוששת לעזוב אותו ככה, בלי<span class="no-break"> כלום.</span></p>
			<p class="textindent">הוא חופן את שדיי בזמן שאני ישובה בחיקו. "ספרי לי איך זה כשהוא מזיין<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"זה אומלל," אני משיבה כשהוא מוחץ אותי בידיו. "זה לגמרי שונה איתו. אני כמעט אף פעם לא מגיעה לאורגזמה, אבל כשאני כן, היא שלך. זו המחשבה עליך שגורמת לזה לקרות." כואב לי להודות בזה כי אכפת לי עמוקות מלנדון, אבל כבר אין לו את ליבי. מסרתי אותו<span class="no-break"> לאלק.</span></p>
			<p class="textindent">"תתפסי בכתפיי." כשאני עושה זאת, הוא מחליק מהספה לרצפה. הוא מרים את חולצתו הזרוקה לידינו ומורה לי לעמוד מעליו. הוא נשען לאחור על הספה, מטה את ראשו לאחור עליה ומביט באיברי. הוא מנגב בחולצתו את הנוזלים מבין רגליי. "שבי על הפנים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלי."</span></p>
			<p class="textindent">בטני מרפרפת בהתרגשות. אני מניחה את ברכיי על הספה משני צידי ראשו. הוא לופת את ירכיי ומוריד אותי אל פניו. אני אוחזת במשענת הספה כדי לייצב את עצמי וגופי נע קדימה ואחורה עם הליקוקים הקלים כנוצה של לשונו על הדגדגן<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נע באיטיות, מענה אותי בנגיעותיו הקלות. מותניי אחוזים בידיו והוא שולט בתאווה שלי, מחזיק אותי במקום כשאני מנסה להגביר את החיכוך. לשונו מחליקה לאורך בשרי החלקלק, טובלת בתוכי, גורמת לדפנות הנרתיק שלי להתכווץ ולפעום, אבל הוא מונע ממני את החדירה שלה גופי מתחנן, צורח, כמעט<span class="no-break"> בוכה.</span></p>
			<p class="textindent">פניו היפהפיות טמונות בין קפליי, ואני מצליחה לייצר חיכוך לרגע, כשהוא מזיז את ידיו כדי לאחוז בישבני ומאפשר לי לשפשף את הדגדגן שלי בגשר אפו. הוא מטה מעט את ראשו לאחור ולוכד את פקעת העצבים בפיו, מוצץ חזק ובה בעת צוחק, משועשע מהנלהבות שלי. שפתיו רוטטות נגדי עם צחוקו וגופי רוטט<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בתגובה.</span></p>
			<p class="textindent">"אלק, פאק," אני גונחת, קולי קרוע בין עונג לצורך מיוסר. אני זקוקה לעוד. אני מושיטה יד אל בין רגליי ולופתת את שערו, מושכת את ראשו לעברי. הוא מוחץ את ישבני, מפשק אותו. ראייתי מיטשטשת כשהוא מעביר אצבע בין האיבר הרטוב שלי לפה שלו ואז גורר אותה לחור הישבן שלי. הוא מעביר את אצבעו סביב הפתח ולאט מחליק אותה לתוך המקום היחיד שהוא טרם נגע<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">אמרתי פעם לאלק, כשרק התחלנו לשוחח, שאני לא בעניין של זיון בתחת, אבל הוא שכנע אותי לתת לו לגעת בי שם, ושנינו גילינו את האמת על מה שהיה מודחק עמוק<span class="no-break"> בתוכי.</span></p>
			<p class="textindent">צמרמורות עוברות בי, מעקצצות בעורי, וראשי נופל על זרועי המונחת על משענת הספה. אני מסונוורת מהחום, ראשי שוחה בטשטוש מעורפל. אלק מחליק את מפרק האצבע שלו עמוק בתוכי ובו־זמנית עובד על הדגדגן שלי, מוצץ<span class="no-break"> ומלקק.</span></p>
			<p class="textindent">אני גונחת ביבבה, נעשית מסוחררת כי אני לא מסוגלת להכניס אוויר לריאותיי מבעד לנשימתי הקטועה. הוא מגביר את הלחץ, בונה את העוצמה בתוכי. אגלי זיעה זולגים על גבי ועקצוצים טסים בעורקיי. אני עוצמת בחוזקה את עיניי והודפת את גופי מטה. אלק דוחף את כל אצבעו לתוכי ואני מאבדת את זה. אני צורחת וגונחת, גופי מתפתל כשאני גומרת בפה של אלק. עורי כבר לא שלי. אני פראית מדי, פיזית מדי. אורות מהבהבים מאחורי עפעפיי בעוד האורגזמה שלי רועמת בעונג בליבת גופי ובמורד<span class="no-break"> ירכיי.</span></p>
			<p class="textindent">אני ממשיכה לאחוז בראשו של אלק בידי ומאיטה את הקצב, נרגעת, גופי רוטט עוד כמה פעמים עם הגלים<span class="no-break"> האחרונים.</span></p>
			<p class="textindent">אני קורסת על הצד, שריריי חלושים. אלק מתרומם מהרצפה ומתיישב לידי, מחבק אותי בזרועותיו, מערסל אותי כמו ילדה, ואני נמסה לתוך התחושה, תחושת הביטחון, של הילדותיות, שבאה עם לדעת שהגבר הזה יכול לערסל אותי בזרועותיו המגוננות ולטפל בי לנצח. הוא גורם לי להרגיש שברירית כשהוא עומד לצידי, כה חזק<span class="no-break"> ובוטח.</span></p>
			<p class="textindent">מעולם לא ראיתי את עצמי כמישהי שמסוגלת להרגיש כך, אבל עם אלק זו ההרגשה הטובה<span class="no-break"> בעולם.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מניח את מצחו על מצחי ואני מריחה את עצמי על כל הפנים שלו. אני לוקחת את לחייו בידיי ומנשקת אותו, מחליקה את לשוני לאורך לשונו, טועמת את מה שהוא טועם כשהוא אוהב אותי בכזאת<span class="no-break"> אינטימיות.</span></p>
			<p class="textindent">אני עטופה בחמימות בזרועותיו, בלי יכולת להבחין איפה נשימתי מסתיימת ושלו מתחילה, ואני נושמת אותי לקרבי כדי שאוכל לשרוד. אני לא רוצה לנתק את שפתיי משפתיו וממלמלת על פיו, "אני אוהבת אותך." הוא מנשק אותי חזק יותר. "כל־כך אוהבת<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו לא מפסיקים, וכשהריקנות שבה ומחוררת אותי בידיעה שעוד מעט עליי ללכת ושלא אראה אותו במשך שבועיים, אני בוכה. הוא כורך את זרועותיו עוד יותר חזק סביבי כשאני רועדת, לא מתיק את שפתיו משפתיי, בולע את העצב שלי. אני נשארת עד הרגע האחרון שאני יכולה, וכשהוא מלווה אותי לדלת אני נצמדת אליו בלב<span class="no-break"> כבד.</span></p>
			<p class="textindent">"תשמרי על עצמך<span class="no-break"> ותיהני."</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר."</p>
			<p class="textindent">"תתקשרי אליי ברגע שאת חוזרת,<span class="no-break"> בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">בנשיקה אחת אחרונה אני אומרת לו, "תתנהג יפה," לפני שאני פונה<span class="no-break"> ללכת.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">ההתרגשות של להיות באוסטרליה מכסה על הבדידות בשל המרחק מאלק. לנדון ואני רוכבים על מצב רוחי העליז הנובע מבכך שאני במקום חדש שיש בו כל־כך הרבה מה לראות. אנחנו צוחקים, מטיילים, מצלמים תמונות כדי ליצור זיכרונות שיום אחד הוא לא ירצה<span class="no-break"> לזכור.</span></p>
			<p class="textindent">לאחר הימים הראשונים המסכה כבר מתחילה להתפורר ואני נאבקת לשמור על שליטה. אני מוצאת את עצמי חושבת איך הטיול הזה יכול היה להיראות לו הייתי עם אלק. אני חושבת כמה יותר מהנה זה היה, כמה מלא<span class="no-break"> תשוקה.</span></p>
			<p class="textindent">לאחר יום של חתירה בקייקים אנחנו שבים למלון כדי להתרענן. אחרי המקלחת לנדון רוצה לעשות סקס. אני רוצה לשקר לו ולומר שאני עייפה מדי, אבל אני לא עושה את זה. באופן מוזר ודפוק סקס עם בעלי בימים אלה גורם לי לחוש נקיפות מצפון, כאילו זה אלק שבו אני בוגדת, ולא<span class="no-break"> הפוך.</span></p>
			<p class="textindent">אני שוכבת על הגב בעוד לנדון נע מעליי, אבל חושבת על אלק. אני בקושי מחזיקה מעמד עשר דקות לפני שאני נשברת ומזייפת אורגזמה כדי שהוא פשוט ירד<span class="no-break"> ממני</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">עוד יום עובר ואני צריכה להחזיק את עצמי שלא להתרחק ממנו כשהוא מושיט יד לאחוז בידי. אני צריכה לאלץ את עצמי לזייף חיבה, ואפילו אז, היא חלשה ונדושה. חיבוקים קצרים, נשיקות מהירות, מבטים<span class="no-break"> חולפים.</span></p>
			<p class="textindent">הוא שואל מה קורה, ואני אומרת לו שאני כנראה בימים שלפני מחזור ולכן לא מרגישה הכי טוב. אני מבטיחה שלא לתת למצב הרוח שלי להפריע לחופשה שלנו, אבל זה לא<span class="no-break"> עוזר.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו עושים שיחות וידיאו עם הבנות, והן תמיד מתרגשות לראות את הפרצופים המחייכים שלנו, לשמוע על ההרפתקאות שלנו ולקבל הצצה למזכרות שקנינו להן. מה שהן לא רואות זה את האישה הלא מאושרת שבי, הנובלת לאיטה, אישה על סף קריסה ועזיבת משפחתה. אישה שהייתה נותנת הכול כדי לברוח ועושה את זה אם זה לא היה פוגע<span class="no-break"> בילדותיה.</span></p>
			<p class="textindent">הבוקר אני בוכה במקלחת. לא חשבתי שאפשרי לשנוא את עצמי יותר ממה שאני שונאת גם ככה. האומללות שאני חשה כשאני עם בעלי יום אחר יום בטיול הזה גובה ממני מחיר. אני אמורה לרצות לבלות עם הגבר שאליו אני נשואה. אני אמורה לרצות לאחוז בידו. אני אמורה לרצות לעשות איתו<span class="no-break"> אהבה.</span></p>
			<p class="textindent">אין בינינו חיבור, ואני לא בטוחה כמה זמן אוכל להמשיך<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">אני שמחה כשהטיול עומד להסתיים ושאני מתקרבת לכנס. אני צריכה את הסחת הדעת שבחברת<span class="no-break"> אחרים.</span></p>
			<p class="textindent">בריאן ואיירין הן הראשונות מבין חברותיי הסופרות המגיעות למקום. איירין לא הביאה איתה את גייב, אז היא חולקת חדר עם בריאן. לאחר שלנדון ואני אוכלים ארוחת ערב, אני שואלת אם זה בסדר שאלך לחדרן, שנמצא שתי קומות מעל הקומה שלנו. הוא אומר<span class="no-break"> שכן</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני יוצאת מהחדר במהירות, חדורת התרגשות מהחופש שקיבלתי. אני ממהרת לחדרן, וכשאיירין פותחת את הדלת, אנחנו צווחות ומחבקות זו את<span class="no-break"> זו.</span></p>
			<p class="textindent">"סוף־סוף את פה! כמה זמן את פה<span class="no-break"> כבר?"</span></p>
			<p class="textindent">"קצת יותר משבוע," אני אומרת ופונה לחבק את בריאן. בריאן היא סופרת היברידית כמוני, אבל היא לא משתתפת בכנסים רבים, כך שאני שמחה שאוכל לבלות<span class="no-break"> איתה.</span></p>
			<p class="textindent">"איפה בעלך?" איירין<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">"הוא בחדר. הוא עייף, אז הוא פשוט צופה בטלוויזיה ונח," אני מסבירה. "היינו עסוקים בלי הפסקה מאז שהגענו." אני צונחת על המיטה לצידה של בריאן. "לא ראיתי אותך כמעט שנה. מה קורה<span class="no-break"> איתך?"</span></p>
			<p class="textindent">"כותבת ספרים בצרורות למוציא לאור שלי ומנסה להוציא משהו בהוצאה עצמאית. כבר עברו שישה חודשים מאז הוצאתי משהו<span class="no-break"> לבד."</span></p>
			<p class="textindent">"טוב, זה בגלל את יודעת מי," אומרת איירין בעודה נשכבת על<span class="no-break"> מיטתה.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תגרמי לי להתחיל לדבר על הכלבה<span class="no-break"> הזאת."</span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה בבריאן. "מה אני מפספסת? מי<span class="no-break"> הכלבה?"</span></p>
			<p class="textindent">"זה סיפור<span class="no-break"> ארוך."</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי זמן," אני<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">"אצטרך משקה," אומרת איירין וניגשת למיניבר. היא מוציאה בקבוקון וודקה ופחית מיץ חמוציות. "רוצה משהו<span class="no-break"> לשתות?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא, תודה." אני מפנה את תשומת ליבי בחזרה לבריאן. "אז מה<span class="no-break"> הסיפור?"</span></p>
			<p class="textindent">"מכירה את אשלי, נכון? הבלוגרית מ'חיצים<span class="no-break"> לדפים'?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן. היא קוראת את כל הספרים שלי וכותבת עליהם<span class="no-break"> ביקורות."</span></p>
			<p class="textindent">"היא אחת מהקוראות הבטא שלי," היא מספרת כשאיירין מושיטה לה את המשקה שלה. "היא קוראת אותי כבר שנתיים בערך, אז לא הייתה לי סיבה לא לתת בה אמון כשהיא שאלה מה הפרויקט הבא שלי." היא לוגמת מהוודקה אוכמניות שלה. "שמעת על ספר בשם 'אבנים<span class="no-break"> לוחצות'?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושבת שכן," אני משקרת כדי לא להישמע לגמרי לא בעניינים. אם להודות על האמת, חיי בעולם הספרים היו בלתי קיימים בשנה החולפת בגלל<span class="no-break"> אלק.</span></p>
			<p class="textindent">"החלטתי לקנות אותו כדי לקרוא אותו, כשראיתי שהתקציר דומה מאוד לאחד הסיפורים<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"לא<span class="no-break"> נכון!"</span></p>
			<p class="textindent">"מישהו צריך לבעוט בכוס של הפרה הזאת," אומרת איירין<span class="no-break"> בבוטות.</span></p>
			<p class="textindent">"היא גנבה את הסיפור שלך?" אני<span class="no-break"> קוראת.</span></p>
			<p class="textindent">"אה־הא. ידעתי שזה לא צירוף מקרים, אז כשהתעמתִּי איתה, היא הודתה שהיא אכן זו שעומדת מאחורי שם העט של הסופרת, אבל טענה שלא גנבה ממני את הרעיון. היא התעקשה שהחלה לכתוב את הספר עוד לפני שסיפרתי לה על הסיפור שלי, אבל היא מזיינת את<span class="no-break"> השכל."</span></p>
			<p class="textindent">"חכי. איך היה לה זמן לכתוב ולפרסם<span class="no-break"> לפנייך?"</span></p>
			<p class="textindent">"כי אני עדיין הייתי באמצע הספר הקודם כשהיא שאלה אותי על הרעיון לספר הבא<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"זו כזאת כתיבה מחורבנת," אומרת איירין. "אני עדיין חושבת שאת יכולה לכתוב את זה ואף אחד לא<span class="no-break"> יקלוט."</span></p>
			<p class="textindent">"אין מצב. אני לא רוצה שיאשימו אותי שהעתקתי ממנה מכיוון שהספר שלה יצא<span class="no-break"> קודם."</span></p>
			<p class="textindent">"הוא קיבל דירוג גבוה?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">"כלומר, עבור מישהי לא ידועה שהוציאה לאור את הספר הראשון שלה, היא כמעט הצליחה להיכנס למאה המובילים באמזון, אבל אני יכולה להבטיח לך שלו אני הייתי כותבת את זה, הוא היה מגיע הרבה יותר גבוה כי זה סיפור טוב, ואני סופרת הרבה יותר טובה<span class="no-break"> ממנה."</span></p>
			<p class="textindent">"היא חשפה בבלוג שלה את העובדה שהיא כותבת בשם<span class="no-break"> בדוי?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא," איירין אומרת. "אנשים חושדים, אבל היא מכחישה כי היא רוצה להמשיך לכתוב<span class="no-break"> בלוגים."</span></p>
			<p class="textindent">"לא ייאמן." אני נאנחת. "אין בן אדם ארור אחד בתעשייה הזאת שאפשר לסמוך עליו. כולן מנסות לטפס למעלה ושוכחות שאנחנו צריכות לתמוך זו בזו. אני לא יכולה לספור כבר עם כמה נשים הייתי מיודדת, ואז ברגע שהן הוציאו ספר מצליח כל הגישה שלהן<span class="no-break"> השתנתה."</span></p>
			<p class="textindent">"לו הקוראות היו יודעות כמה נקמניות מחצית מהסופרות האלה," בריאן אומרת. "זאת אומרת, זה מחליא אותי כשכריסטין מפרסמת ברשתות החברתיות תחת שם העט שלה והקוראות מזילות עליה ריר. אני כל־כך רוצה לחשוף<span class="no-break"> אותה."</span></p>
			<p class="textindent">"גם אני," איירין מוסיפה. "אני שמחה שיש לי קבוצה טובה של סופרות שאיתן אני יכולה לבלות. יש יותר מדי דרמה שם<span class="no-break"> בחוץ</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"ובדיוק בשל כך אני לא הולכת לומר דבר על מה שכריסטין עשתה. הדבר האחרון שבא לי לעשות זה ליצור עוד שערוריית פייסבוק. יש מספיק<span class="no-break"> כאלה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני מסכימה," אני אומרת לבריאן. "ככל שזה מרגיז, עדיף פשוט להימנע מזה." אני רואה את התסכול על פניה ומושיטה את זרועותיי כדי לתת לה חיבוק חברי. הסיפור הזה היה יכול להביא לה הכנסה, זה היה כסף לאוכל לילדים שלה, זה היה אוכל על השולחן. לאף אחד לא מגיע שירמו אותו כך. "אני מצטערת שזה קרה<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">"אני אתגבר," היא אומרת בביטול, אבל אני יודעת שזה ישב לה על הלב עוד זמן מה. איך לא? הספרים שלנו הם הלב שלנו, וכשאנשים מחרבנים עליהם, הורסים אותם וכותבים ביקורות מרושעות אנחנו חשות כאב עמוק, לא משנה עד כמה עורנו עבה, אבל שמישהי תגנוב את הסיפור הזה ותפרסם אותו כשלה, זה כבר מעבר<span class="no-break"> לפסול.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו ממהרות לשנות את הנושא ונהנות מיתר הערב שלנו יחד, ולפני שאנחנו קולטות שהזמן עבר, כבר אחת בבוקר. אני מאחלת להן לילה טוב ושבה לחדרי, שם אני מוצאת את לנדון ישן שנת ישרים, אבל אני לא מרגישה רע עם עצמי כי הייתי זקוקה לזמן הזה בנפרד ממנו, עד כדי כך שאני נוטשת את לנדון לילה אחרי כן כדי לצאת עם הבנות אחרי כנס<span class="no-break"> הקוראות.</span></p>
			<p class="textindent">בלילה האחרון שלנו בסידני אני יושבת באיזה בר במורד הרחוב מהמלון שלנו. לנדון ואני יצאנו לארוחת ערב, אך נקלענו לריב מכוער. אני אפילו כבר לא יודעת מה גרם לריב כי בימים האחרונים רבנו הרבה. דבר אחד הוביל למשנהו, והוא הטיח בי שאני קרה וחסרת אהבה, אז אמרתי לו שהוא אידיוט, אבל כשהוא הטיח בפניי את שבוע הבגידה שלי בו, פרצתי בבכי ויצאתי בסערה, מותירה אותו לבד במסעדה. לו רק ידע שחוסר הנאמנות שלי אליו מתמשך הרבה יותר משבוע אחד<span class="no-break"> עלוב.</span></p>
			<p class="textindent">מאז אני יושבת בבר הזה, שותה ומתגעגעת לאלק. האלכוהול מקהה את כעסי על לנדון ומפנה את מקומו לאשמה. מעולם לא רציתי עד כאב להיות עם גבר כמו שאני כואבת להיות עם אלק. אין שנייה שעוברת שאני לא רוצה להיות איתו. אני יודעת מה הבחירה שליבי עשה, הוא צורח אותה כבר חודשים. אני משקרת כל־כך הרבה זמן, נותרת בנישואים לא מאושרים ומאלצת את עצמי לזייף כל רגש. אני מרוקנת ולא נותר בי דבר<span class="no-break"> לתת.</span></p>
			<p class="textindent">אני מזמינה עוד משקה, משלמת את החשבון ושבה ללנדון. אני הולכת לעשות את זה. אני חייבת לעשות את זה כי מחר אנחנו חוזרים הביתה ובשנייה שאראה את הבנות שלי אני יודעת שאשתפן שוב ואני לא מסוגלת לעשות את זה. אני לא מסוגלת להמשיך<span class="no-break"> ככה.</span></p>
			<p class="textindent">עם כמות מכובדת של אלכוהול בדמי אני חשה קהה כשאני נכנסת לחדר, שם לנדון אורז את המזוודות. אני ניגשת ויושבת על המיטה ליד המזוודות, מביטה בגבר שבו התאהבתי בטירוף כשהייתי צעירה. הגבר שאיתו בניתי חיים. הגבר שהעניק לי את שתי הבנות היפות בעולם. "אני לא מעניקה לך אושר?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מניח את המזוודה על הרצפה ומתיישב לידי, ואנחנו מתחילים בשיחה שהיינו אמורים לנהל כבר לפני<span class="no-break"> חודשים.</span></p>
			<p class="textindent">"אם את שואלת אם אני מאושר, אז התשובה היא לא. זו לא מערכת היחסים שאני רוצה. את אשתי, טורי, ואת לא מסוגלת אפילו לאחוז בידי בלי לגרום לי להרגיש שאני דוחה אותך." דבריו משסעים את ליבי. חשבתי שהוא לא שם לב. חשבתי שאני מצליחה להונות אותו. "את פשוט שוכבת שם כשאנחנו עושים סקס כאילו כל מה שאת רוצה זה שזה<span class="no-break"> ייגמר."</span></p>
			<p class="textindent">"אני מצטערת," אני אומרת<span class="no-break"> בכאב.</span></p>
			<p class="textindent">"כבר הרבה זמן אני לא מרגיש את האהבה שלך." קולו נסדק ודמעותיו זולגות. "ספרי לי מה קורה כי כבר חודשים ארוכים שאני מרגיש איך את מתרחקת. פחדתי לומר משהו מחשש שתברחי, אבל אני מרגיש שאני היחיד שמנסה להחזיק אותנו יחד. אני עייף, טורי. אני כבר<span class="no-break"> מותש."</span></p>
			<p class="textindent">בשנה האחרונה התרחקנו זה מזה בהדרגה. אנחנו כבר לא זוג אוהב, אנחנו שותפים לדירה. אני חייבת להיות כנה איתו, לכן אני חופרת עמוק למצוא את מעט הכוחות שנותרו לי ואומרת, "מגיע לך להיות עם מישהי שיכולה להעניק לך<span class="no-break"> אושר."</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה להיות איתך, טורי. את אשתי." קולו מעובה מעוצמת<span class="no-break"> הרגש.</span></p>
			<p class="textindent">"אבל אתה לא<span class="no-break"> מאושר."</span></p>
			<p class="textindent">"כי אני מרגיש שליבך כבר לא פה. אני לא צריך הרבה כדי להיות מאושר, רק אותך. אישה שנותנת לי לגעת בה. אישה שרוצה לעשות איתי אהבה. אישה שרוצה לשבת לידי על הספה במקום לברוח לחדר כדי להיות לבד. אני לא חושב שאני מבקש הרבה, אבל אני חייב להרגיש שאת אוהבת<span class="no-break"> אותי</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">שיברון הלב מטפטף מסנטרי ועל ידיו האוחזות בידיי. אני אפילו לא מצליחה להביא את עצמי להביט בעיניו כשאני מודה, "אני יודעת, אבל אני..." אני מושכת את ידיי ממנו כי הוא לא צריך לגעת במפלצת כמוני. "העניין הוא... שאין לי רצון<span class="no-break"> לנסות."</span></p>
			<p class="textindent">ראשו של לנדון נופל לידיו. כואב לי לשמוע את בכיו. "למה את עושה לנו את זה? מה את צריכה? פשוט תגידי לי ואתן לך את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> מצטערת."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מרים את ראשו ומביט בי. "מה את מנסה לומר? את רוצה<span class="no-break"> להתגרש?"</span></p>
			<p class="textindent">הנה זה הגיע, הרגע שבו אני נותנת לו את המילים שפחדתי לומר במשך כל הזמן הזה. אני מנסה לנשום עמוק, אך לא מסוגלת. הכאב גדול מדי. "אני חושבת שאישה אחרת תעניק לך יותר אושר<span class="no-break"> ממני."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא רוצה אישה אחרת. אני רוצה<span class="no-break"> אותך!"</span></p>
			<p class="textindent">"הלוואי שיכולתי לאהוב אותך כמו שמגיע לך," אני בוכה, שונאת את עצמי על מה שאני מעוללת<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">עיניו נפערות באימה. "את לא אוהבת<span class="no-break"> אותי?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני כן," אני ממהרת להרגיע, עושה כל שביכולתי כדי ליטול ממנו את הכאב הזה. "אני אוהבת אותך מספיק כדי להפסיק להיות אנוכית איתך. אני רוצה לשמור עליך כי אתה כל־כך טוב אליי, ואני אוהבת את המשפחה שלנו, אבל השתניתי וכך גם האהבה<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"את לא מוכנה להילחם על זה? את החיים הארורים<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"כמה זמן נמשיך להיאחז בזה? אנחנו מתפרקים כבר<span class="no-break"> שנה."</span></p>
			<p class="textindent">"שנה אחת של ריבים מול שלוש־עשרה שנים שבהן יצרנו את החיים שלנו יחד, ואת מוכנה לקום וללכת? אני הייתי נלחם עבורך עד<span class="no-break"> המוות."</span></p>
			<p class="textindent">מה עליי לומר כשאני לא שותפה לרגשות האלה? אני לא רוצה לשקר כדי לנחם אותו ולכן לא<span class="no-break"> עונה.</span></p>
			<p class="textindent">רגע ארוך אף אחד מאיתנו לא אומר מילה. אנחנו רק יושבים ובוכים, ממלאים את החדר בעצב המשתק ביותר הקיים. אנחנו שני אנשים נפרדים, כבר לא מחוברים לאחד. אני רואה עד כמה כאבו עמוק, והלוואי שהיה משהו שיכולתי לעשות כדי לשנות את הרצון של הלב שלי, אבל אני יודעת שאני לא יכולה. איבדתי את האהבה שפעם הרגשתי כלפיו, והסיכוי לשוב ולמצוא אותה<span class="no-break"> אפסי.</span></p>
			<p class="textindent">היא<span class="no-break"> נעלמה.</span></p>
			<p class="textindent">בסוף הוא מרים את ראשו מידיו, עיניו אדומות, פצועות מהכדור שיריתי בליבו. "לאיפה תלכי מפה?" הוא שואל, מפר את השתיקה שאותה אין<span class="no-break"> להשיב.</span></p>
			<p class="textindent">אני מוחה את פניי — פני הרשע — ומפילה את להב הגיליוטינה על הנישואים שלנו. "כשנגיע הביתה, אני מתכוונת<span class="no-break"> לעזוב."</span></p>
		</div>

			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
אירוטיקה עכשווית משולש רומנטי סודות מהעבר רומנטיקה אסורה רומנטיקה עכשווית
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
אירוטיקה עכשווית משולש רומנטי סודות מהעבר רומנטיקה אסורה רומנטיקה עכשווית
ביקורות