האם אנו לבדנו ביקום?
האם אנחנו לבד ביקום?
הספר האם אנו לבדנו ביקום? מאת מריו ליביו וג’ק שוסטק מזמין אתכם למסע מדעי מרתק בעקבות אחת השאלות הגדולות ביותר: האם החיים על פני כדור הארץ הם תוצאה של צירוף מקרים נדיר או תולדה בלתי נמנעת של חוקי הטבע? מהכימיה הקדומה ועד גילוי כוכבי לכת רחוקים, הספר חושף את פריצות הדרך המדהימות בחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ.

מסע מרתק בין מדע, תקווה ותגליות.
מריו ליביו, אסטרופיזיקאי עטור שבחים, וג’ק שוסטק, חתן פרס נובל, מציגים תיאור עדכני וסוחף של ההתקדמות המדעית בעשור האחרון. ספר חובה לכל מי שסקרן לגבי היקום, החיים והעתיד של האנושות – סיפור על תגליות פורצות דרך ועל המקום שלנו בקוסמוס.
שם: האם אנו לבדנו ביקום?
מחבר/ת: מריו ליביו, ג’ק שוסטק
שפה: עברית
תחום: מדע
תת תחום: מדע
מק״ט: 015500379
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00
				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">

<p class="פרק-מספר">1</p>
<p class="פרק-שם">תאונה כימית נדירהאו כורח קוסמי?</p>
<p class="מוטו ParaOverride-8">היא בגדל טבעי, וטבעית כִּפ<span class="CharOverride-15">ְ</span>לַי<span class="CharOverride-15">ִ</span>ם!<span class="CharOverride-16">1</span></p>
<p class="מחבר-מוטו">— <span class="בלוק-בינוני">לואיס קרול,</span> מבעד לראי ומה אליס מצאה שם</p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">בחיי היומיום אנו רגילים לעובדה שהכיוון של "חץ הזמן" הפסיכולוגי מאפשר לנו לבחון, ללמוד ולזכור מאורעות מהעבר, ולהרהר בהם. באותה המידה אנו מודעים לעובדה שאיננו יכולים לזכור את העתיד. לכל היותר יש ביכולתנו לחזות ולשער מה הוא יהיה, או לדמיין את העתיד בעיני רוחנו. כפי שכתב המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן באופן מלא הבעה, "כי החיים פניהם קדימה לא אחור, והם לא יתרפקו על האתמול".<span class="תו-עילי _idGenCharOverride-1">2</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">בצורה פרדוקסלית במקצת, בכל הנוגע לתופעה של החיים הביולוגיים על פני הכדור הארץ, אנו בטוחים למדי באיזה אופן הטבע יסיים אותם בסופו של דבר, בעתיד הרחוק, אך איננו יודעים כיצד בדיוק הם החלו. הסיום הטבעי (שלא נגרם כתוצאה מפעולות של הרס עצמי בידי המינים הדומיננטיים כעת) של החיים כפי שאנו מכירים אותם, יוכתב בידי תהליכים אסטרופיזיים ואטמוספריים מובנים היטב וצפויים (אלא אם כן מאורעות קוסמיים שאינם ניתנים לחיזוי, כגון פגיעת אסטרואיד או התפרצות סמוכה של קרני גמא, יביאו לסופם קודם זמנם).</p>
<p class="טקסט-שוטף">ידוע לנו, למשל, כי בעוד חמישה מיליארד שנה לערך, כשהשמש תתפשט במידה רבה מאוד ותהפוך להיות כוכב ענק אדום, כדור הארץ ייחרך, והוא עלול אפילו להיבלע באמצעות המעטפת המתפשטת של השמש. החיים הרב־תאיים המורכבים ייכחדו מוקדם הרבה יותר, כמיליארד שנה קודם לכן, כאשר הביוספרה של כדור הארץ תצטמצם במידה מסוכנת בשל העלייה בטמפרטורה המיוחסת לשלבים האחרונים באבולוציה של השמש.</p>
<p class="טקסט-שוטף">מצד שני, <span class="בלוק-בינוני">מוצא</span> החיים עדיין אפוף מסתורין. אמנם הושגה התקדמות עצומה בהבנת אבני הבניין של הביולוגיה, אך עדיין איננו יודעים מה בדיוק היה הדבר שגרם לחיים להופיע ספונטנית, או כיצד החלו לפתע להתקיים התאים הראשונים. כפי שאמר הכימאי האנגלי ג'ון סאת'רלנד, כל שניתן לומר על הנקודה החשובה בזמן שבה הכימיה הולידה את הביולוגיה הוא שהחיים הופיעו "כרעם ביום בהיר" (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">out of the blue</span>). בשנינותו, סאת'רלנד התייחס גם לצבע כחול המקושר לציאניד, אשר כפי שעוד נראה, מילא תפקיד מכריע במוצא החיים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">שאלה נוספת שסקרנה את בני האדם לפחות מימי הפִּיתָגוֹרָאִים ביוון העתיקה, קשורה קשר הדוק לתצרף של מוצא החיים: האם אנו לבד ביקום? או בהתגלמותה המודרנית יותר, המעשית מעט יותר: האם הגלקסיה שלנו מלאה בחיים, כפי שיצירות מדע בדיוני רבות גורמות לנו להאמין? במילים אחרות, היינו רוצים לדעת האם האנושות עומדת, סוף כל סוף, לסיים את הבדידות של שהותה הארעית בשביל החלב.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אף כי אחד מאיתנו הוא אסטרופיזיקאי והאחר כימאי־ביולוג, נראה ששנינו הוקסמנו מהחידות הקוסמיות הללו לאורך כל הקריירות המדעיות שלנו. השאלות הללו סקרנו אותנו בהחלט, אבל במשך זמן ארוך למדי לא יכולנו אלא להשתאות, מפני שעד לאחרונה השאלות הללו נחשבו לקשות ולבלתי ניתנות לפתרון בימי חיינו, ואולי אף רק בשולי המדע. הן נטו להידחק לקטגוריה של "קשות מדי".</p>
<p class="טקסט-שוטף">המצב הזה השתנה דרמטית בשלושים השנה האחרונות. הניסיונות לענות בדיוק על השאלות הללו — כיצד החלו החיים על פני כדור הארץ? האם אנו לבד בשביל החלב? — היו לשתיים מהחזיתות התוססות והדינמיות ביותר של המחקר המדעי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ראוי לציין כי התשובות לחקירות הללו תלויות בשאלה שלישית, כזו שקל יחסית לנסח, שבהחלט מוגדרת היטב ושללא כל ספק ניתנת לפתרון (לפחות תיאורטית): <span class="בלוק-בינוני">מה הסיכוי שחיים יופיעו על פני השטח של כוכב לכת המאפשר קיום חיים?</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">בשאלה האחרונה הזו עסקו שני כיווני מחקר נבדלים לחלוטין ועצמאיים בעיקרם. הכיוון הראשון, מחקרי מעבדה עכשוויים שמטרתם לקבוע האם ביולוגיה אכן יכולה להופיע מכימיה טהורה. הכיוון השני, חלק נכבד מהאסטרונומיה מוקדש לחיפוש אחר סימנים שאינם משתמעים לשתי פנים, של חיים על פני כוכבי לכת או על פני ירחים אחרים (בין שבמערכת השמש ובין שמסביב לכוכבים אחרים). שני הקווים הללו מעוררים כעת עניין רב, וקהילות מסורות של מדענים משקיעות בהם מאמצים נלהבים. למעשה, החיפוש אחר חיים על כוכבי לכת מסביב לכוכבי שבת זולת השמש — כוכבי לכת חוץ־שמשיים — הוא כעת יעד מוסכם של הקהילה האסטרונומית בארצות הברית, כפי שפירטו האקדמיות הלאומיות למדעים, הנדסה ורפואה בדין וחשבון שפורסם בנובמבר 2021. אנו, המחברים, משתתפים בענווה (כל אחד בתחומו) בחיפושים הללו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אחת מנקודות המפתח שברצוננו להדגיש בספר הזה היא שהמרדף אחר מוצא החיים על פני האדמה, והחיפוש אחר חיים חוצניים, הם שתי שאיפות מדעיות שיש ביניהן יחסי גומלין סימביוטיים חזקים. הצלחה באחת מהן, תעניק רמז מעודד ביותר ותעורר מוטיבציה חזקה לאחרת. הסיבה פשוטה: אם נצליח למצוא מסלול מהכימיה במעבדה לחיים, הווה אומר שקיים סיכוי לא רע שהטבע, הכולל מאגר עצום של סביבות ועידנים מגוונים העומדים לרשותו, אולי מסוגל לעשות זאת אף הוא, וייתכן אפילו שבמקומות רבים בקוסמוס, כולל בגלקסיה הביתית שלנו, שביל החלב. יתר על כן, אילו יכולנו להבין לעומק רצף מחייב של מאורעות, תהליכים ותנאים סביבתיים, שיכלו להיות מעורבים במוצא החיים על פני כדור הארץ, היינו יכולים לאמוד טוב יותר עד כמה סביר או בלתי סביר שהחיים יתגלו באופן ספונטני על פני כוכבי לכת או ירחים אחרים. תובנות כאלה עשויות, אם כן, להנחות את החיפוש שלנו אחר חיים חוצניים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">נחשוב לרגע בכיוון הנגדי: אם באמצעות תצפיות אסטרונומיות נגלה כי חיים חוצניים נפוצים יחסית, הדבר יחזק במידה רבה את האמונה שלנו בקיומו של מסלול גיאוכימי בלתי נמנע לחיים. הביטחון הזה, מצידו, ידרבן מאוד את המאמצים לגילוי תנאי ההתחלה המתאימים, חומרי היסוד, מקורות האנרגיה הנחוצים ואת רשת התגובות הכימיות, שיכלו לשמש תנאים מקדימים להגחת החיים. וביתר הרחבה, בדיקות מעמיקות של הבעיות הכרוכות במוצא החיים מחד גיסא, והחיפוש אחר חיים חוצניים מאידך גיסא, מעניקים הזדמנות ייחודית לחקור מגוון רחב של תחומי מחקר וידע, מאסטרונומיה וגיאולוגיה ועד כימיה וביולוגיה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">יש לקחת בחשבון נקודה חשובה נוספת. ידוע לנו כי בתחומים ובנסיבות רבים חל העיקרון אפס–אחד–אינסוף (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">ZOI</span>). כלומר, ישות יכולה להיות אסורה לחלוטין, או נדירה עד כדי כך שקיים רק עותק אחד ממנה, או שניתן לצפות למספר גדול מאוד של עותקים. אם צורה כלשהי של חיים חוצניים, עצמאיים לחלוטין מהחיים על פני כדור הארץ, הייתה מתגלה בקלות (מה שמכונה <span class="בלוק-בינוני">בריאה שנייה</span>), הדבר היה מרמז (אם מחילים את עקרון אפס–אחד–אינסוף) כי סביר להניח שישנן כמעט אינסוף דוגמאות של חיים ביקום.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הספר הזה מספר את הסיפור של שני המאמצים המקבילים המרתקים הללו: האחד שמטרתו המפורשת היא למצוא במעבדה מסלול מכימיה לחיים, והאחר השואף לגלות חיים חוצניים. המשימות הללו משתפות פעולה ללא סייג, מתחרות לעיתים (מי יגיע ראשון למטרה), אך תמיד מרתקות, והן משלימות זו את זו בלהיטותן לפתור את התצרפים המרכזיים לנו כבני אנוש: מאין באנו? מדוע אנחנו כאן? האם אנחנו לבד? במילים אחרות, בתקווה לא להישמע מעט בומבסטיים, השאיפה הסופית של המסעות הללו היא להבין את מוצאנו ואת מקומנו בקוסמוס העצום, העתיק והמורכב הזה, במלוא מובן המילה.</p>
<p class="משנה">החיים — איזה רעיון</p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">בעוד השאלות "כיצד החלו החיים?" ו"האם קיימים חיים חוצניים?" ריתקו את בני האדם כבר מהזמנים העתיקים, על פני מרבית ההיסטוריה המתועדת, כמעט הכול האמינו כי התשובה לשאלה הראשונה פשוטה: "אלוהים ברא אותם". למעשה, לאורך כל הדרך עד לתחילת המאה ה־19, אפילו המדענים היו משוכנעים למדי כי היצורים החיים ניחנים במידה מסוימת של "ויטליזם" מיסטי לכאורה, שהבדיל אותם מחומר דומם. עם זאת, השאלה השנייה עוררה מחלוקת והעלתה השערות פרועות במשך אלפי שנים, בעד או נגד הרעיון של "ריבוי עולמות מיושבים". לדוגמה, כבר במאה ה–1 לפני הספירה כתב המשורר הרומי האפיקוראי, טיטוס לוּקְרֶטְיוּס קרוס:</p>
<p class="טקסט-שוטף-מוכנס ParaOverride-7">התוכל לפקפק עוד,כי במקומות אחרים קיימים עולמות כארצנו,זרע אנוש כזרענו, חיות כחיות אשר לנו?<span class="תו-עילי _idGenCharOverride-1">3</span></p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">אבן דרך משמעותית בעימות התיאורטי הזה הייתה המודל ההֶלְיוֹצֶנְטְרי של קוֹפֶּרניקוּס, משום שלא זו בלבד שהוא סיפק נקודת מבט חדשה לחלוטין על המשמעות של כדור הארץ בתוכנית הקוסמית הגדולה של הדברים, אלא גם מסגרת מציאותית שבתוכה היה ניתן לכל הפחות להעלות על הדעת את קיומם של עולמות אחרים הדומים לכדור הארץ. הנזיר והפילוסוף הדומיניקני האיטלקי ג'וֹרדָנו בּרוּנוֹ פיתח את הרעיונות הללו של קופרניקוס, שהיו חדשניים בעיתם, ושיער כידוע, בסוף המאה ה־16, כי: "בחלל, ישנם אינספור קבוצות כוכבים, שמשות וכוכבי לכת; אנו רואים רק את השמשות, מפני שהן מפיצות אור; כוכבי הלכת נותרים בלתי נראים, משום שהם קטנים ואפלים. ישנם אף אינספור כדורי ארץ המקיפים את השמשות שלהם, לא פחות ולא יותר מהכדור הזה שלנו." דמיונו עתיר התובנה של ברונו צפה את המדע המודרני והוביל אותו צעד נוסף אל המסקנה: "אין אדם בר־דעת שיוכל להניח כי גופים מופלאים שעשויים להיות נשגבים הרבה יותר משלנו, לא יישאו על פניהם יצורים דומים לאלה שעל פני כדור הארץ האנושי שלנו, או אף נעלים מהם." למרבה הצער, כתוצאה מהעקשנות שבה הגן ברונו על רעיונות תיאולוגיים ואתיים בלתי מקובלים אחרים, שנחשבו אז לכפירה, הוא הועלה על המוקד בידי האינקוויזיציה הרומית ב־17 בפברואר 1600.</p>
<p class="טקסט-שוטף">במאה ה־17 החלו אחרים להעלות טענות הקשורות לריבוי עולמות קוסמי. מדענים בולטים, כמו האסטרונומים יוהנס קֶפּלֶר וכריסטיאן הוֹיגֶנס, ואינטלקטואלים משפיעים אחרים, כמו סופר המדע הצרפתי ברנאר לה־בובייה דה פונטנל, לא היססו לתמוך בקיומן של ישויות בחלל החיצון. לאחר שגלילאו גליליי גילה כי ארבעה ירחים מקיפים את כוכב צדק, הזדרז קפלר להניח: "המסקנה ברורה למדי. הירח שלנו קיים למעננו על פני כדור הארץ, ולא למען עולמות אחרים. ארבעת הירחים הקטנים הללו קיימים למען צדק, לא למעננו. כל כוכב לכת בתורו, ביחד עם תושביו, משתמש בלוויינים שלו. מקו המחשבה הזה אנו מסיקים בדרגת ההסתברות הגבוהה ביותר כי צדק מיושב." עם זאת, גלילאו עצמו היה אגנוסטי למדי בסוגיית ריבוי העולמות המיושבים וציין בזהירות: "אני, מבחינתי, לא צריך לאשר זאת [את החיים על פני כוכבי לכת אחרים] או להכחיש זאת, אלא להשאיר את ההחלטה לחכמים ממני."</p>
<p class="טקסט-שוטף">בצמוד לקולות המאמצים את העמדה של ריבוי עולמות קוסמי, נשמעו הכחשות קולניות לא פחות של הטענות על קיומם של חיים חוצניים. הדעות המתנגדות התעוררו בראש ובראשונה בשל העובדה כי עצם הרעיון שישנם מתיישבים על כוכבי לכת אחרים, טמן בחובו השלכות מטרידות אפשריות לדוקטרינות מסוימות של הכנסייה הקתולית. השוללים העלו התלבטויות דתיות כגון: "אם אכן ישנם אנשים בעולמות אחרים, האם גם הם צאצאים של אדם וחווה?" או: "האם ישוע הנוצרי הוא גם המושיע שלהם?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">לנוכח ההשפעה העצומה של רעיונות דתיים לאורך מרבית ההיסטוריה האנושית, לא מפתיע שהן האמונה ב"ויטליזם" והן הדעה כי החיים חייבים למלא את הקוסמוס, היו מבוססות תחילה על טיעונים תיאולוגיים יותר מאשר מדעיים. הוויטליזם שאב השראה בעיקר מפרשנות מילולית של הטקסט התנ"כי: " וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, <span class="דוד-שמן">נִשְׁמַת חַיִּים</span> וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה<span class="שוטף-דוד">.</span>" [בראשית, ב' 7, ההדגשה לא במקור]. גם אריסטו עמד על כך שהנפש היא "הממשות של גוף שיש בו חיים" (הצורה של גוף חי). עדיין על בסיס האמונות הדתיות, כמה הוגים מהמאה ה־19 התעקשו על קיומם של עולמות חוצניים מיושבים, אחרת נראה כי המרחב האדיר של החלל הוא בזבוז עצום של מאמצי הבורא.</p>
<p class="טקסט-שוטף">במאה ה־20, פילוסופים ומדענים שעסקו בפילוסופיה פצחו בניסיונות רבים <span class="בלוק-בינוני">להגדיר</span> חיים. אפילו ארווין שרדינגר, אחד המייסדים של מכניקת הקוונטים, פרסם בשנת 1944 ספר קטן שנקרא <span class="בלוק-לספרים--">מה</span><span class="בלוק-לספרים--"> </span><span class="בלוק-לספרים--">הם</span><span class="בלוק-לספרים--"> </span><span class="בלוק-לספרים--">החיים?</span> שעורר התלהבות מגילוי הבסיס הכימי של התורשה. אולם המאמצים להגדיר חיים הסתכמו במספר הגדרות רב כמעט כמספר המגדירים. הביופיזיקאי המולקולרי אדוארד טריפונוב אסף 123 הגדרות של חוקרים רבים, ובשנת 2011, לאחר ניתוח אוצר המילים שלהן, מצא את מה שהוא ראה כהגדרה מזוקקת מוסכמת: "חיים הם הִתְרבות עצמית עם וריאציות." הגדרה מוקדמת יותר, שכמו מרבית האחרות עוררה ויכוח לא מבוטל, אומצה אף על פי כן בידי המחלקה האסטרוביולוגית של נאס״א: "החיים הם מערכת כימית בת־קיימא המסוגלת לעבור אבולוציה דרווינית." אולם, מה שמעניין אותנו כאן אינו הגדרה אוניברסלית של חיים. אנו חשים כי בסך הכול הדיון "מה הם החיים?" לא תרם במיוחד להבנת מוצא החיים. הוא אף שקע בבלבול, העולה מהשימוש במילה אחת על מנת לכלול כמה תופעות שונות. לעומת זאת, מה שלפי דעתנו חשוב באמת הוא זיהוי מסלול שדרכו יכולה הביולוגיה להגיח מהתנאים הקיימים על פני כוכב לכת צעיר. האתגר בחשיפת הדרך המתעתעת הזו מוגבר, בשל העובדה כי עד כה אנו מכירים דוגמה אחת בלבד של חיים בכל היקום — החיים על פני כדור הארץ. חיים במקום אחר עשויים, תיאורטית, לקבל צורות שלא נצליח לזהות או אולי אפילו להעלות על הדעת.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כדי להתקדם, הביולוגים זיהו כמה יסודות חיוניים שנראים נחוצים לחיים, ומספר קטן של תכונות מאפיינות (והכרחיות), לכל הפחות, של כל צורת חיים על פני כדור הארץ. המרכיבים הדרושים הם: 1. מקור <span class="בלוק-בינוני">אנרגיה</span> שמניע תגובות מטבוליות, 2. <span class="בלוק-בינוני">מֵמֵס נוזלי</span> שיכול לסייע לתגובות כאלה (ואחרות), ו־3. <span class="בלוק-בינוני">חומרי הזנה</span> הנחוצים ליצירת ביומסה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">התכונות המאפיינות את החיים על פני כדור הארץ הן: א. החיים מורכבים מ<span class="בלוק-בינוני">תאים</span>, ב. התאים מסוגלים לבצע <span class="בלוק-בינוני">חילוף חומרים</span> (כלומר, הם יכולים לקצור אנרגיה וחומרים מסביבתם ולהשתמש בהם לצמיחה ולהתרבות), ג. התאים משתמשים ב<span class="בלוק-בינוני">זרזים</span> המסייעים לתגובות הכימיות ומאיצים אותן, ו־ד. התאים מכילים מערכת <span class="בלוק-בינוני">מידע</span>. המשמעות של התכונה האחרונה היא שהחיים יכולים לשכפל את המאפיינים של עצמם, ושהם יכולים לעבור אבולוציה דרווינית — הם כוללים את הוראות ההפעלה הכימיות ומידע שיכול לעבור מדור לדור. בקצרה, החיים <span class="בלוק-בינוני">כפי שאנו מכירים אותם</span> צריכים לשלב איכשהו בצורה טבעית  את ארבע תת־המערכות: מידור (תאים), חילוף חומרים, זירוז וגנטיקה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">בעוד שכל חוקרי מוצא החיים מסכימים כי המאפיינים הללו משותפים לכל היצורים החיים על פני כדור הארץ, במשך כמה עשרות שנים אותם חוקרים היו חלוקים בדעותיהם, ואף התווכחו נמרצות, בשאלה אם אחת מהתכונות הללו היא מהותית ביותר, ואם כך, איזו מהן. ובמיוחד, איזה מאפיין היה צריך להופיע על פני כדור הארץ תחילה, כדי לאפשר לחיים להגיח? כפי שניווכח במהרה, נראה כי הבלבול המסוים הזה נפתר במהלך עשרים השנים האחרונות, בדרך בלתי צפויה במקצת.</p>
<p class="משנה">ספר החיים</p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">במחזה של אוסקר ויילד <span class="בלוק-לספרים--">אישה חסרת חשיבות</span> מצהיר לורד אילינגוורת: "ספר החיים מתחיל באיש ואישה בגן." לכך ענתה גברת אלונבי בשנינות, "זה נגמר בהתגלות."</p>
<p class="טקסט-שוטף">על אף הקשר הדתי והרגשי העמוק לרעיון שעל החיים להכיל איזה קסם נוסף או התערבות אלוהית, בתחילת המאה ה־19 החלו הדעות להשתנות. צעד לקראת שחרור החיים מהצורך ב"כוח חיים" שמעבר להבנת המדע התבצע בשנת 1828, כשהכימאי הגרמני פרידריך ווֹלר הצליח במקרה לסנתז שִׁתְנָן — חומר שנמצא בשתן, ונחשב קודם לכן כייחודי לחיים — מכימיקלים שכיחים. וולר הנלהב היה מאושר מהצלחתו לחקות את הטבע במעבדה וכתב למורו ושותפו הכימאי ינס יאקוב ברצליוס: "איני יכול עוד להתאפק, תרתי משמע, ואני חייב לספר לך שאני יכול לייצר שתנן ללא צורך בכליה, בין של אדם ובין של כלב; מלח האמוניום של חומצה ציאנית הוא שתנן."</p>
<p class="טקסט-שוטף">בהתאמה, הקפיצה הדרמטית בהבנת הביולוגיה הגיעה עם תורת האבולוציה של צ'רלס דרווין באמצעות הברירה הטבעית. בעוד שהתיאוריה של דרווין חמקה לחלוטין משאלת מוצא החיים, ולא אמרה דבר על האופן שבו נוצרו האורגניזמים הראשונים, במכתב שכתב דרווין בשנת 1871 לחברו ג'וזף דלטון הוקר, הוא הרהר על האופן שבו היו עשויים להתחיל החיים על פני כדור הארץ. כידוע, הוא כתב: "אילו (ועוד איזה 'אילו') יכולנו להראות שבתוך בריכה קטנה וחמימה המכילה כל מיני אמוניה ומלחי זרחן, אור, חום, חשמל וכן הלאה, נוצרה באופן כימי תרכובת חלבון המסוגלת לעבור שינויים מורכבים עוד יותר, כיום, חומר כזה היה נטרף או נספג בן רגע, דבר שלא היה יכול לקרות בטרם נוצרו יצורים חיים!"</p>
<p class="טקסט-שוטף">ההשערה הנבואית של דרווין ראויה לציון בשל לא פחות מחמש סיבות. הראשונה, היא נפטרת לחלוטין מהצורך בגורם על־טבעי במוצא החיים; השנייה, היא מעלה את האפשרות שהחיים נוצרו ב"בריכה קטנה וחמימה", דעה שכפי שנראה תואמת להפליא את אופן החשיבה שלנו כיום; השלישית, היא מזהה את האמוניה ואת הזרחות (תרכובות המכילות חנקן וזרחן) כחומרים הכרחיים (ככל הנראה) לחיים, שוב מדובר בראיית נולד מדהימה; הרביעית, היא טוענת שצורה מסוימת של "תרכובת חלבון" מילאה תפקיד בכימיה שהובילה לחיים; והחמישית, כדי להימנע מהרושם שאורגניזמים חיים עשויים לצוץ שוב ושוב אל אוויר העולם, דרווין מציין כי התנאים שתחתם הופיעו צורות החיים הראשונות אינם קיימים עוד כיום.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הרעיון הזה — שהחיים אינם אלא שילוב של מערכות כימיות מתוחכמות ביותר — עורר תחילה שאט נפש בקרב לא מעט אנשים. החיים, כך טענו הספקנים הללו, מתוכננים בחוכמה הרבה יותר מכדי שייווצרו בתהליכים מקריים, תוך ציות לחוקי הפיזיקה והכימיה בלבד. כתוצאה מכך, אפילו רבים מאלה שהיו מוכנים עקרונית לקבל מוצא כימי לחיים, עדיין נהגו לחשוב כי היה חייב לחול מאורע של מזל נדיר כדי לקבץ יחדיו בבת אחת את כל הרכיבים של התאים החיים הראשונים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ההשקפה כי מתוך מרק כאוטי של אבני בניין פשוטות נוצרה בבת אחת מורכבות, קיבלה תמריץ נוסף מהתחכום המהמם של כל החיים התאיים על פני כדור הארץ כיום. ההיבט התמוה ביותר של ההתפתלות הזו הוא שכל החלקים והתהליכים של החיים הקיימים מסתמכים על כל החלקים והתהליכים האחרים בדרך מעגלית. לדוגמה, יש צורך בחילוף חומרים מסובך כדי להכין את החומרים הביוכימיים הנדרשים להרכבת האנזימים החלבוניים הנחוצים לזירוז התגובות של... חילוף החומרים עצמו! בדומה לכך, המולקולות של חומצות הגרעין, דנ"א ורנ"א, נחוצות לקידוד המידע המכתיב את הרכבת החלבונים — מולקולות העבודה של החיים, אשר נדרשות להרכבת... כן, ניחשתם נכון, דנ"א ורנ"א. על מנת לבלבל עוד יותר, כדי לאפשר לכל המולקולות הללו להשלים את משימותיהן, הן צריכות ממברנות [קרומים] תא ששומרות את כל השחקנים המולקולריים ארוזים יחדיו. אך ממברנות התא עשויות מתרכובות שומניות שנקראות ליפידים, ואלה מסונתזים באמצעות אנזימים חלבוניים. סוג זה של התייחסות עצמית או של פעילות רֶקוּרסיבית (המזכיר ציור מפורסם שצייר האמן הגרפי מ' ק' אֶשֶׁר שבו שתי כפות ידיים מציירות זו את זו) מוטמע עמוק כל כך במרקם של האורגניזמים החיים המודרניים, עד שבמשך שנים רבות נראה כי מאורע פלאי כלשהו נדרש כדי לגשר על הפער שבין תערובת אקראית של כימיקלים למבנה המאורגן להפליא של התא החי. אפילו בשלהי 1981 הדגיש פרנסיס קריק, אחד המגלים של מבנה הסליל הכפול של הדנ"א, כי: "אדם ישר, המצויד בכל הידע הזמין לנו כעת, יכול רק לומר כי במובן מסוים, מוצא החיים נראה כרגע כמעט כמו נס, כה רבים הם התנאים שהיו צריכים להתקיים על מנת שיחלו."</p>
<p class="טקסט-שוטף">מיותר לציין כי התפיסה שהופעת החיים על פני כדור הארץ הייתה עשויה להיות תאונה כימית נדירה, ביטאה פסימיות עגומה לסיכויים למצוא חיים במקומות אחרים. ככלות הכול, מוצא החיים הוא הצעד המכריע שמציין את המעבר ממקום בחלל החיצון שהוא "ישיב" להיותו מיושב. כתוצאה מכך, בשנות החמישים ואפילו השישים של המאה ה־20, אסטרונומים מעטים מאוד העזו להביע אמון בקיום חיים חוצניים ככלל וחיים חוצניים תבוניים בפרט.</p>
<p class="טקסט-שוטף">העניינים החלו לנטות לכיוון הנגדי בסוף שנות השישים של המאה ה־20, תחילה בחזית הכימית־ביולוגית. אף על פי כן, התגברות על המחסומים התפיסתיים, שקמו בשל האמונה כי הגחת החיים מהכימיה הייתה כמעט בלתי מתקבלת על הדעת, דרשה לא פחות משתי תגליות זוכות פרסי נובל, כמו גם היפוך מוחלט של דרך החשיבה שלנו על מוצא החיים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">התגלית הראשונה הייתה כרוכה בקביעת המבנה של מולקולת רנ"א ספציפית, זו שנקראת רנ"א מוביל, או <span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">tRNA</span>, שהיא חלק ממנגנון סינתזת החלבונים. התרשים התלת־ממדי המסובך שסימֵן הגְדיל של חומצת הגרעין הזו זעזע את הקהילה המדעית. בשונה למדי מהדנ"א בעל הסליל הכפול החוזר על עצמו, הנוקשה למדי ונטול תכונות מיוחדות, נמצא כי הרנ"א הוא מולקולה חד־גדילית, המקופלת באופן מסובך כמעט כמו חלבון. רוברט הולי, כימאי מאוניברסיטת קורנל, שהיה החוקר הראשון שתיאר רצף מולקולות <span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">tRNA</span> ומבנה כימי דו־ממדי, זכה בשנת 1968 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, ביחד עם האר גובינד קוראנה מאוניברסיטת ויסקונסין, ומרשל נירנברג מהמכונים הלאומיים לבריאות. זמן קצר לאחר מכן קבעו אהרון קלוג מהמועצה למחקר רפואי בקיימברידג' ואלכסנדר ריץ' מאם־איי־טי את הארכיטקטורה התלת־ממדית המפתיעה של הרנ"א. </p>
<p class="טקסט-שוטף">כמה מדענים, כולל פרנסיס קריק עצמו והכימאי הבריטי לסלי אורגל, הבינו מייד את ההשלכות האפשריות של המבנה המרשים הזה — משמעותו היא שרנ"א עשוי לפעול כמו אנזים, זָרָז ביולוגי, בדיוק כמו החלבונים. לאחר מכן, אורגל הגה את הרעיון פורץ הדרך שהחיים הראשונים על פני כדור הארץ הסתדרו ככל הנראה ללא כל דנ"א וחלבונים. הוא טען כי במקום זאת, החיים החלו עם רנ"א בלבד! זו הייתה השערה נועזת בזמנה, והרעיון כי רנ"א מסוגל גם לשאת ברצף שלו מידע <span class="בלוק-בינוני">וגם</span> לזרז תגובות כימיות (דבר שעד אז נחשב בביולוגיה לנחלתם הבלעדית של האנזימים החלבוניים) היה דבר שמרבית המדענים התקשו לעכל. רק לאחר כעשרים שנה, בהישג זוכה פרס נובל דרמטי נוסף, הכימאי תומס צ'ק והביולוג המולקולרי סידני אלטמן אכן גילו אנזימי רנ"א. זה היה השלב החשוב שחולל מהפכה מוחלטת בחשיבה על מוצא החיים. המשמעות הייתה, שבעיקרו של דבר, רנ"א יכול לפעול כאנזים ולזרז אפילו את <span class="בלוק-בינוני">ההכפלה</span><span class="בלוק-בינוני"> </span><span class="בלוק-בינוני">של</span><span class="בלוק-בינוני"> </span><span class="בלוק-בינוני">עצמו</span>, וכך לפתור אולי את הדילמה הקשה "מה קודם למה, הביצה או התרנגולת?" לפתע התאפשר לדמיין תא פרימיטיבי שהיה פשוט הרבה יותר מכל תא שקיים כעת. ב"פרוטוקול" המשוער הזה, מולקולות רנ"א ממלאות תפקיד כפול, הן כנשאיות המידע הגנטי והן כאנזימים של התא, ומבצעות את הפעולות הבסיסיות של התא. התפקיד האחרון כלל, באופן חשוב ביותר, את הכפלת המידע הגנטי. בתרחיש החדשני הזה, דנ"א וחלבונים יכולים להיחשב כ"חידושים" מאוחרים יותר של האבולוציה, שתוכננו בהתאמה אישית במיוחד עבור המשימות של אחסון מידע וזירוז תגובות כימיות, בהתאמה. התפיסה המפתה של זמנים פשוטים יותר בהיסטוריה של החיים, שבהם רנ"א לבדו מילא בו־זמנית את כל התפקידים הראשיים בצוות של שחקני המפתח בתא — והיה גם "התרנגולת" וגם "הביצה" — נודעה <span class="בלוק-בינוני">כעולם</span><span class="בלוק-בינוני"> </span><span class="בלוק-בינוני">הרנ"א</span>.</p>
<p class="טקסט-שוטף">מהבחינה האסטרונומית, תחילה ההתקדמות דשדשה במקצת, אך לאחר מכן העניינים החלו להתקדם במהירות מסחררת. באופן מיוחד ב־6 באוקטובר 1995 הכריזו האסטרונומים מישל מאיוֹר ודידיה קֶלוֹז מאוניברסיטת ז'נבה על האיתור המוחלט הראשון של כוכב לכת המקיף כוכב דמוי־שמש מחוץ למערכת השמש. שלא במפתיע, בשנת 2019 הם חלקו פרס נובל לפיזיקה על תגליתם פורצת הדרך.</p>
<p class="משנה">עולמות נושאי־חיים למכביר?</p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">יהא זה הוגן לומר כי בשאלת ריבוי העולמות המיושבים, כעת אנו קרובים הרבה יותר לתשובה משהיינו לפני שלושים שנה, ועם זאת השאלה עדיין נותרה פתוחה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">עד סתיו 2023, האסטרונומים גילו למעלה מ־5,500 כוכבי לכת מאומתים מחוץ למערכת השמש (כוכבי לכת חוץ־שמשיים) ביותר מ־4,100 מערכות כוכבים. למעלה מ־930 מהמערכות הללו כוללות יותר מכוכב לכת אחד. בנוסף לכך, יותר מ־7,400 כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש היו מועמדים, שהתגלו בעיקר באמצעות טלסקופ החלל 'קפלר' והלוויין 'טס', לוויין הסקר של כוכבי לכת חוץ־שמשיים לפי שיטת ליקוי (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">TESS</span>), שחיכו לאישור סופי. האם אפשר לדמיין זאת? במהלך כשלושים שנה בלבד, האסטרונומיה התקדמה ממצב של חוסר ידיעה ולו על כוכב לכת יחיד המקיף כוכב זולת השמש, לאוצר של אלפי אלפים כאלה! ההשלכה הסטטיסטית המיידית היא ששביל החלב שלנו רוחש כוכבי לכת.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ומה שמרגש אף יותר הוא שכעת האסטרופיזיקאים מעריכים כי לפחות לאחד מכל חמישה כוכבים דמויי־שמש או קטנים יותר בשביל החלב, ישנו כוכב בגודל של כדור הארץ בקירוב, במקום שנקרא <span class="בלוק-בינוני">האזור הישיב</span> של הכוכב (ושיעור ההופעה יכול אף להגיע לאחד מכל שלושה כוכבים או יותר). האזור הישיב הוא אותו תחום מבטיח בצורת טבעת שנמצא במרחק "בדיוק טוב" מהכוכב המארח, ובו הטמפרטורה על פני השטח של כוכב לכת מסתובב דמוי־ארץ אינה חמה מדי או קרה מדי, אלא מתאימה בדיוק לקיום יציב של מים נוזלים (ואולי של חיים). בדרך כלל, לאחר שהמסלול של כוכב לכת חוץ־שמשי בגודלו של כדור הארץ ובתכונותיו של הכוכב המארח (כגון טמפרטורת פני השטח שלו, עוצמת ההארה והמסה) ידועים, ניתן לפחות להעריך את הגבולות של האזור הישיב, ולשער את הרכב האטמוספרה של אותו כוכב לכת.  ככלל מעריכים כי האטמוספרות מכילות בעיקר שילוב של חנקן, פחמן דו־חמצני ואדי מים, כששני המרכיבים האחרונים פועלים, ככל הנראה, כגזי חממה. בעוד שגורמים אחרים, כגון המסה האטמוספרית והרכבה, כוחות גיאולוגיים וגיאוכימיים, קצב הסיבוב של כוכב הלכת, נוכחות חומרי הזנה, הזמינות של מקור אנרגיה, הגנה מפני קרינה מזיקה וכן הסוג והיציבות של הכוכב המארח עצמו, חשובים כדי לקבוע אם כוכב הלכת באמת "ישיב", במחקרים נטען כי באופן תיאורטי עשויים להיות בשביל החלב מאות מיליונים או אפילו כמה מיליארדים של כוכבי לכת ישיבים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">התגליות האסטרונומיות המדהימות הללו, ביחד עם התובנות הכימיות־ביולוגיות המבטיחות החדשות, העניקו תנופה עצומה הן לחיפוש אחר חיים חוצניים והן לניסיונות ליצור חיים במעבדה בעזרת כימיה. כשפריצות הדרך המדעיות הללו משתלבות בנוסף עם ממצאים גיאולוגיים קיימים על פני כדור הארץ, אפשר להתפתות ולהסיק כי החיים (בצורה כלשהי) עשויים להיות בכל מקום. במידה ניכרת, הגיאולוגים הראו כי החיים על פני כדור הארץ כבר היו נפוצים למדי לפני כ־3.5 עד 3.7 מיליארדי שנים — "רק" כמה מאות מיליוני שנים לאחר שפני השטח של כדור הארץ התקררו דיים כדי לאפשר קיום של מים נוזלים. אל לנו להתפלא אפוא כי רבים לקו באופטימיות המידבקת של האסטרונום המנוח קרל סֶיְיגֶן, שמבחינה היסטורית היה אולי התומך הנלהב והמרשים ביותר של החיפוש אחר חיים במקומות אחרים. סייגן הצהיר פעם בעליזות: "מקור החיים הוא בוודאי עניין בעל סבירות גבוהה; ברגע שהתנאים מאפשרים זאת, הם צצים!" לא מעט ביולוגים הסכימו בזמנו. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה כריסטיאן דה־דוּב הרחיק לכת עוד יותר והכריז כי הופעת החיים ביקום הייתה "כורח קוסמי".</p>
<p class="טקסט-שוטף">למען האמת, איננו יכולים לדעת זאת בוודאות. עדיין ישנן שאלות בלתי פתורות רבות ואי־ודאות משמעותית בכל הרמות. לדוגמה, במהלך כמה עשרות השנים האחרונות דנו הביולוגים בשאלה איזו מהתכונות ההכרחיות של החיים — היותם עשויים מתאים, חילוף החומרים, זירוז או גנטיקה — התגלתה ראשונה. כצפוי אולי, המדענים נטו להתחלק לארבעה מחנות עיקריים: הייתה הקבוצה של "חילוף החומרים תחילה", שחבריה טענו כי היכולת לרתום משאבים מהסביבה כדי לשמור על חיי האורגניזם היא היכולת שהייתה צריכה להתפתח בראש ובראשונה; מחנה שני טען כי גנטיקה או "הכפלה תחילה" — היכולת לייצר צאצאים — היא ללא כל ספק אבן הפינה של האבולוציה באמצעות ברירה טבעית; מחנה שלישי טען כי קשה לדמיין את הגנטיקה ואת חילוף החומרים ללא גורמים המסוגלים לסייע, ולזרז את קצב התגובות הכימיות, ולפיכך תמך ב"זירוז תחילה", שמשמעותו היא שהאנזימים החלבוניים היו חייבים להיות תנאי מקדים להגחת החיים; לבסוף, הייתה חבורה שדגלה ב"חלוקה לתאים תחילה" — אלה שהתעקשו כי החיים לא היו יכולים להתחיל בלי שתהיה תחילה צורה מסוימת של מכל זעיר, תא פרימיטיבי, פרוטו־תא, שתחזיק יחדיו את כל השחקנים המולקולריים הראשיים ותפריד אותם מסביבתם. במשך השנים, חברי כל אחת מהקבוצות הללו הפכו למאמינים כה אדוקים בבחירה החביבה עליהם והתקבעו בדעתם, עד כדי כך שבמפגשים מדעיים בנושא מוצא החיים לא היה נדיר שכתבים מדעיים שהשתתפו במפגש ישמעו מדען ממחנה אחד קוטל ללא בושה את הרעיונות של כל הקבוצות האחרות. המדע חיקה כמעט את הפוליטיקה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ובכן, ייתכן שהבעיה המסוימת הזו נפתרה. במפתיע, נראה כי הממצאים החדשניים ביותר שקיבלו חוקרי מוצא החיים מעידים כי כל ההתבוננות על מוצא החיים במשך ארבעת העשורים האחרונים הייתה מוטעית. מקורו של הוויכוח "מה בא קודם" נבע מהעובדה שהתרחיש המוביל יצא מנקודת ההנחה שיש למצוא דרך להרכיב את התאים הראשונים בזה אחר זה, כשכל מרכיב סולל את דרכו של הבא אחריו. דבר זה השתנה באופן דרמטי בשנים האחרונות. החשיבה העכשווית טוענת כי ניתן להכין את <span class="בלוק-בינוני">אבני</span><span class="בלוק-בינוני"> </span><span class="בלוק-בינוני">הבניין</span> לכל תת־המערכות בבת אחת. החוקרים הצליחו להדגים כי כמה מרכיבים פשוטים, שהיו זמינים בכדור הארץ המוקדם, יכלו לעורר רשת של תגובות כימיות (שיתוארו במפורט בחמשת הפרקים הבאים) שיכלו להפיק — בו־זמנית, בעיקרו של דבר — חומצות גרעין (ליבת המולקולות הגנטיות), חומצות אמינו (מהן עשויים החלבונים) וליפידים (החומר שממנו בנויות דופנות התא). במילים אחרות, ניסויים במעבדתו הפרטית של ג'ק שוסטק, מחקרים פורצי דרך במעבדה של הכימאי ג'ון סאת'רלנד ומחקר שערכו רבים מעמיתיהם, מרמזים כי על אף היותם ישויות מורכבות ומדויקות מאוד, ייתכן שהתאים הראשונים הגיחו מאוסף קטן יחסית של אבני הבניין הנכונות. בהתאם לכך, כעת מנסים החוקרים להשיג משהו שאפתני יותר. במקום לבחון בנפרד מרכיבים בודדים, הם מנסים לצייר מתווה אחיד ושלם — כלומר, תמונה שתשלב בהצלחה את כל המידע הקיים מניסויי מעבדה ב<span class="בלוק-בינוני">כימיה</span><span class="בלוק-בינוני"> </span><span class="בלוק-בינוני">פרה־ביוטית</span> (הכימיה שקדמה לחיים, ושבאמצעותה סונתזו ככל הנראה אבני הבניין של החיים) עם תצפיות מתחומי האסטרופיזיקה, הגיאולוגיה והמדעים האטמוספריים, על מנת למפות מסלול איתן לחיים. במובן הזה, ישנה אפשרות שחקר גיאוכימי ישיר של מאדים (שיתאפשר עם חזרת דגימות ממאדים לכדור הארץ) יוכל לספק הזדמנויות מרגשות חדשות. הממצאים יוכלו להביא לזינוק בהבנת מוצא החיים, בכך שיספקו גישה לסביבה המוקדמת, מהסוג שנמחק מהתיעוד הגיאולוגי של כדור הארץ בשל מִחזוּר באמצעות הדינמיקה של הקרום החיצוני של כדור הארץ.</p>
<p class="טקסט-שוטף">מובן שהן התגליות האסטרונומיות המרהיבות, והן התוצאות המבטיחות שהושגו עד כה במעבדה, אינן מספקות תשובה מוחלטת לשאלה, האם החיים הם תאונה כימית נדירה או כורח קוסמי. ניתן לטעון, בצדק, כי בהיעדר הוכחה ישירה למסלול כימי רציף לחיים, איננו יכולים לדעת בוודאות כי אף אם התנאים מתאימים, הגחת החיים היא בלתי נמנעת. בדומה לכך, העובדה שאסטרונומים לא מצאו (שוב, עד כה) כל סימן משכנע לחיים חוצניים, מותירה אותנו בחשכה, במובן של הערכת ההסתברות לקיום חיים כאלה. אי אפשר לחשב במהימנות את הסבירות של תהליך בלתי ידוע, או של תופעה שטרם התגלתה. הפיזיקאי הבריטי פול דייוויס הוא אחד מאלה המציינים, בצדק, כי רק משום שישנם כוכבי לכת "ישיבים" רבים בשביל החלב, אין הדבר מעיד בהכרח כי אחד מהם (למעט כדור הארץ) באמת מיושב. עדיין איננו יודעים מהי הסבירות שחיים יחלו, אף אם הטמפרטורה של כוכב לכת מחוץ למערכת השמש והכימיה שלו מבשרות טובות. ייתכן שהתנאים הביופיליים של כדור הארץ שלנו הופיעו כנגד כל הסיכויים, והאבולוציה של המינים האינטליגנטיים עשויה להיות מקרה נדיר אף יותר, ולא תוצאה כללית של אבולוציה. ייתכן שבמיוחד הקיום של בני האדם זכה, למרבה המזל, לסיוע משורה של מקרים קוסמיים. לדוגמה, ייתכן כי בני האדם לא היו מופיעים כלל בתמונה ללא פגיעת אסטרואיד מקרית, לפני כשישים ושישה מיליוני שנה, שהובילה להכחדת הדינוזאורים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אין ספק כי הנקודה האחרונה הזו מעלה שאלה מסקרנת כמו השאלה על ההסתברות לקיום חיים חוצניים ככלל. האם ישנה צורה כלשהי של חיים מורכבים או "אינטליגנטיים" אי־שם בשביל החלב? למעשה, הסתירה הנגלית לעין בין היעדר כל ראיה לקיום חיים אינטליגנטיים עד כה, לבין הציפייה שכבר היינו אמורים לראות סימנים כלשהם של ציוויליזציה טכנולוגית (<span class="בלוק-בינוני">חתימה טכנולוגית</span>), כונתה "פרדוקס פֶרמי". הכינוי הזה מבוסס על המקרה המפורסם שבו הפיזיקאי הנודע אנריקו פרמי שאל כמה מעמיתיו: "איפה כולם?" ובכך ביטא את תדהמתו מהעובדה שלא זוהו כל סימנים לקיומן של ישויות אינטליגנטיות אחרות בשביל החלב. פרמי העריך כי על סמך מה שהוא החשיב כמערכת השערות הגיונית, ציוויליזציה מתקדמת מבחינה טכנולוגית הייתה יכולה להגיע לכל פינה בגלקסיה שלנו בתוך זמן קצר הרבה יותר מגילה של מערכת השמש. הזיהוי האפסי היה אפוא מתסכל ביותר. אף על פי שבמשך השנים הועלו פתרונות אפשריים רבים לפרדוקס פרמי, עדיין אין כל הסכמה על נכונותו של אחד מהם, אם בכלל. אפשר אפילו לסכם בהיגיון, כי עצם העובדה שישנם ניסיונות הסברה רבים כל כך, מעידה בעצמה כי אף לא אחד מהם משכנע באמת. אולם, חשוב יותר, פרדוקס פרמי אכן מעלה את האפשרות המטרידה שאולי קיים סוג של "מחסום גדול" — צוואר בקבוק — שגורם ל<span class="בלוק-בינוני">הגחה</span>, ל<span class="בלוק-בינוני">כמה שלבים באבולוציה</span>, או ל<span class="בלוק-בינוני">הישרדות לטווח ארוך</span> של ציוויליזציות אינטליגנטיות להיות קשים מדי למעבר. הרעיון הזה הוצג לראשונה בשנת 1996 בידי הכלכלן רובין הנסון מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון. אם הרעיון נכון, הוא עלול להיות בעל השלכות תובעניות אפילו על החיים על פני כדור הארץ. ייתכן שהמחסום, או סף ההסתברות, התרחש בעברה של הציוויליזציה שלנו; במקרה כזה, ייתכן שאנחנו אחת מציוויליזציות ספורות (או אולי אפילו הראשונה!) שעברו אותו בהצלחה. הדבר הזה יניח נטל עצום של אחריות על כתפינו. אך המחסום עשוי להתחולל גם בעתיד, ובמקרה כזה מגפת הקורונה, או משבר שינוי האקלים הנוכחי, עלולים לייצג בסך הכול פתח דבר למבוא של משימה עתידית מעוררת יראה של הישרדות מוצלחת במחסום כזה. נחזור לפרדוקס פרמי ולהסתעפויותיו בפרק 11.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אנו מקווים שההקדמה הקצרה הזו מדגימה כי אסטרונומים, מדענים פלנטריים, מדעני האטמוספרה, גיאולוגים, כימאים וביולוגים (קהילה רחבה שכוללת את שנינו) מנסים לפתור תצרפים מאתגרים שכמה מחלקיהם עדיין חסרים לנו. על אף ההתקדמות המדעית העצומה שהיינו עדים לה בעשורים האחרונים, עדיין איננו יודעים אם החיים הם תאונה כימית נדירה ביותר, במקרה כזה אנו עשויים להיות בודדים בגלקסיה, או כורח כימי שבעטיו קיימת אפשרות שאנו חלק מהרכב גלקטי ענק. כל אחד מהסיכויים הללו צופן בחובו השלכות מדעיות, פילוסופיות, מעשיות ואפילו דתיות, מרחיקות לכת משל עצמו. האפשרויות הללו עשויות אף להכתיב את דרך הפעולה שלנו בהתייחס לשורה של סיכונים קיומיים סבירים, כאלה שהאנושות מביאה על עצמה או כאלה שמקורם קוסמי. במובן מסוים, חיים חייזריים, או היעדרם, יכולים לפעול כמראָה שבה אנו יכולים לבחון ולשקול את הישגינו, אך גם את אשמתנו וחסרונותינו. חייזרים, אם הם קיימים, יכולים לסייע לנו לזהות ולהגדיר מהי המשמעות המדויקת של היותנו בני אנוש.</p>
<p class="טקסט-שוטף">על מנת לפתור את התצרפים הללו, נדרשות מאיתנו כמה פעולות ספציפיות. לפני כארבע מאות שנה היה גלילאו אחד מאלה שהעניקו לנו מפה של המסלול שבו עלינו לפסוע אם ברצוננו לפענח את הקוסמוס. הדרך היחידה למצוא אמיתוֹת בנוגע לטבע, הוא טען, היא באמצעות התנסות סבלנית ותצפיות קפדניות, שיכולות להוביל בסופו של דבר לפיתוח תיאוריות שקולות. התיאוריות הללו, בתורן, צריכות להיבחן בניסויים ובתצפיות נוספים. זהו הבסיס של מה שנקרא השיטה המדעית — התהליך הניסיוני המואדר במקצת של רכישת ידע. כפי שאפילו שרלוק הולמס ציין פעם: "זוהי טעות חמורה לפתח תיאוריות לפני שיש לנו נתונים. בחוסר רגישות אנו עלולים לסלף את העובדות כך שיתאימו לתיאוריות, במקום להתאים את התיאוריות לעובדות." עלינו להמשיך בו־זמנית לבצע ניסויי מעבדה בכוונה למצוא מסלול כימי לחיים (אם קיים מסלול כזה), ותצפיות אסטרונומיות שמטרתן לאתר סימנים של חיים חוצניים (שוב, אם הם אינם נדירים מאין כמותם). ניסויי המעבדה עצמם כוללים שני שלבים עיקריים: בשלב הראשון על הכימאים להבין היטב כיצד סונתזו אבני הבניין של הביולוגיה על כוכב הלכת הצעיר. בשלב השני, לאחר שהמולקולות הביולוגיות הנכונות קיימות, על הביוכימאים לגלות כיצד אוסף של מולקולות כאלה יכול להתחבר ולהתחיל לתפקד כתא חי. הממצאים הללו, מצידם, יכולים ללמד את הגיאולוגים, המדענים הפלנטריים, מדעני האטמוספרה והאסטרונומים על הסביבות הפלנטריות הנחוצות שיכולות לאפשר לחיים להגיח.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כפי שנתאר בפרוטרוט בהמשך הספר, לנוכח הקשיים האובייקטיביים שמגולל מסע אחר החיים ביקום גדול מאין כמותו (או אפילו בגלקסיה הביתית שלנו בלבד), וכדי להגדיל את סיכויי ההצלחה, האסטרונומים אימצו תוכנית תלת־שלבית במטרה לתקוף את הבעיה הזו. מיזם אחד מתרכז בחיפוש אחר חיים חוצניים בעבר או בהווה במערכת השמש. מאמץ שני נועד לחפש אחר סימני חיים (<span class="בלוק-בינוני">חתימות ביולוגיות</span>) באטמוספרות של כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, הדומים לכדור הארץ ונמצאים באזור הישיב של הכוכבים המארחים שלהם. הרפתקה שלישית מנסה למצוא קיצור דרך לתהליך החיפוש השלם באמצעות ניסיון לאתר חתימות של ציוויליזציות טכנולוגיות אינטליגנטיות. והרי תיאור קצר של כמה מהמתקנים האסטרונומיים לחיפוש חיים הקיימים או שיתקיימו בעתיד הקרוב. עם שיגורו המוצלח של טלסקופ החלל 'ג'יימס וֶובּ'(<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">James Webb Space Telescope</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">—</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> JWST</span>) בחג המולד 2021, והזיהוי המקדים של כוכבי לכת חוץ־שמשיים כמטרה מתאימה לטלסקופ החלל 'ווב' באמצעות לוויין הסקר של כוכבי לכת חוץ־שמשיים 'טֶס'(<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Transiting Exoplanet Survey Satellite</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">—</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> TESS</span>), האסטרונומים זכו להזדמנות הראשונה לאפיין (או לפחות לאתר) את האטמוספרות של כוכבי לכת חוץ־שמשיים יבשתיים וקטנים יחסית או של כוכבי לכת חוץ־שמשיים גדולים מעט יותר (תת־נפטון) המכילים אוקיינוס. מטרתם הסופית של החוקרים תהיה לחפש גזים שנמצאים הרחק משיווי משקל כימי באופן שלא היה יכול להיווצר באמצעות תהליכים אביוטיים (שאינם קשורים לחיים) טהורים. כפי שנסביר בפרק 9, גילוי של אטמוספרה עשירה מאוד בחמצן, לדוגמה, יעיד על מועמד אפשרי להיות כוכב לכת מכיל חיים, שכן ידוע לנו כי החמצן באטמוספרה של כדור הארץ נוצר רובו ככולו ממקור אחד בלבד: <span class="בלוק-בינוני">החיים</span>.</p>
<p class="טקסט-שוטף">מיזמים מלהיבים אחרים נמצאים אף הם בעיצומם. ׳הטלסקופ האירופי הגדול במיוחד׳ (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">The</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">European</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Extremely</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Large</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Telescope</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">—</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">ELT</span>), בקוטר שלושים ותשעה מטר, שעתיד להתחיל לפעול בשנת 2028. הטלסקופ הזה, שיהיה "עין אל השמיים", בתחום הנראה/התת־אדום הקרוב, הגדול ביותר אף ינסה <span class="בלוק-בינוני">לדמות</span> כוכבי לכת חוץ־שמשיים הדומים לכדור הארץ. בדומה לכך, טלסקופ ׳מגלן ענק׳ (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Giant</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Magellan</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Telescope</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">—</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">GMT</span>), שקוטרו עשרים וחמישה מטר, נמצא בשלבי בנייה ב'מצפה הכוכבים לאס קמפאנס' במדבר אטקמה שבצ'ילה, וטלסקופ ׳שלושים מטר׳ (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Thirty</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Meter</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Telescope</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">—</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">TMT</span>) מיועד כנראה למאוּנה קיאה שבהוואי. הטלסקופים צפויים להתחיל בתצפיותיהם בערך בשנת 2030.</p>
<p class="טקסט-שוטף">החיפוש אחר חתימה טכנולוגית בחלל החיצון (שהחל עם מיזם סט"י<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">the Search for Extraterrestrial Intelligence</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">—</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> SETI</span>), תפס אף הוא תאוצה. בנוסף ל׳מערך טלסקופ אלן׳ (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Allen Telescope Array</span>), ש־42 החלקים הראשונים שלו נבנו ב'מצפה הרדיו האט קריק' באזור הכפרי של קליפורניה הצפונית, ישנם מיזמים כמו ׳האזנה פורצת דרך׳ (<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Breakthrough Listen</span>),ששמו להם למטרה כמיליון כוכבים סמוכים באורכי גל של רדיו ואור נראה. בסוף שנת 2019 החל המיזם ׳האזנה פורצת דרך׳ לשתף פעולה עם <span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">TESS</span>, מה שאפשר לו לסרוק כוכבי לכת שהתגלו באמצעות <span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">TESS</span>. הטלסקופ הכדורי בעל המִפְתָח של חמש מאות מטר של סין(<span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">Five-hundred-meter Aperture Spherical radio Telescope</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US">—</span><span class="אנגלית-ותרגילים" lang="en-US" xml:lang="en-US"> FAST</span>) מונה אף "איתור אותות תקשורת בין־כוכביים" כחלק ממשימותיו המדעיות. בנוסף לכך, מיזם ׳גלילאו׳ משלים את סט"י המסורתי בכך שהוא תר אחר עצמים פיזיים מלאכותיים — ולא אותות אלקטרומגנטיים — שניתן לייחס אותם לציוד טכנולוגי חוצני.</p>
<p class="טקסט-שוטף">יהיה מוגזם לטעון שאנו יודעים כי גילוי חיים חוצניים נמצא מעבר לפינה, אך כל המאמצים הללו ואחרים אכן מספקים סיבות מציאותיות לאופטימיות. אם החיים בשביל החלב נפוצים (או אם פשוט יתמזל מזלנו!), ייתכן שנוכל לגלות כוכב לכת נושא חיים בתוך עשר או עשרים השנים הבאות.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אנו סבורים כי אם נצליח למצוא חיים חוצניים (בייחוד חיים תבוניים), או דרך לייצר חיים במעבדה בצורה סינתטית, יכוננו הגילויים הללו מהפכה שתגמד את המהפכה הקופרניקאית והדרווינית גם יחד. מה שאנו רוצים לחלוק איתכם, הקוראים, הוא מושב בקרבת הבמה במסעות המרתקים לעבר המטרות הנשגבות הללו. אנו מאמינים בכנות כי הדור שלנו עשוי למלא את התפקיד המרכזי הזה בהיסטוריה של המין האנושי, ויהיה הראשון שיֵדע מנין באנו ואם אנו לבדנו בגלקסיה. אין דבר שממנו שנינו — המחברים — חוששים יותר, מבחינה אינטלקטואלית, מאשר המחשבה שאנו עלולים לא להיות פה כשהתגליות המשמעותיות הללו יתרחשו. לא מפתיע אולי שהמוות הבלתי נמנע רק מדגיש את משמעות החיפוש אחר החיים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אין ספק כי יש אנשים שיראו בניסיונות להפיק חיים מכימיה במעבדה כמאמצים לחשוף איזה "ידע אסור", ניסיון "לשחק את אלוהים" במובן מסוים. למעשה, סקר שערך מרכז המחקר פּיוּ בנובמבר 2021 מצא כי רק אחד משישה אמריקאים אינו מאמין בעולם הבא, וכמעט שלושה רבעים מהמבוגרים בארצות הברית מאמינים בגן עדן (דבר השקול לאמונה כי במוצא החיים יש יותר מאשר כימיה טהורה). איננו חשים שחקר מוצא החיים צריך להיות טאבו במידה כלשהי. סקרנות אֶפִיסטֶמית [הקשורה לידע] חזקה הניעה תמיד את בני האדם לנסות לפענח את סודות הטבע ולענות על אינספור שאלות, כגון: כיצד? מה? ומדוע?. כאשר מדובר במשהו כמו <span class="בלוק-בינוני">חיים</span> — ללא ספק הדבר היקר לנו ביותר כבני אדם — יהא זה חוסר מצפון לחשוב שלא נרצה לחשוף את מקורם, או לגלות האם הם תופעה ייחודית לכדור הארץ. כפי שגליליאו עצמו ניסח זאת בעבר: "אינני חש מחויב להאמין שאותו האלוהים שבירך אותנו בחושים, בהיגיון ובתבונה, רצה שנזנח את השימוש בהם." אך במה שאנו <span class="בלוק-בינוני">עושים</span> עם הידע שאנו רוכשים, עלינו ליישם את העקרונות האתיים, המוסריים והאנושיים שלנו, ולהחליט מה נכון ומה לא נכון.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אנשים מסוימים טוענים נגד מאמצי החקר האסטרונומי והחיפוש אחר חיים חוצניים, ומתייחסים לכך כאל דבר מסוכן. שוב, אמנם אין כל ערבות לטיב היחסים שהאנושות עשויה לפתח עם ישויות שעשויות להיות שונות מאיתנו באופן דרמטי, אך איננו חושבים שתחושת הפליאה האנושית, שמאז ומתמיד הניעה מאמצים מעל ומעבר לאלה הנחוצים להישרדות טהורה, ניתנת לעצירה.</p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">בספרו המקסים <span class="בלוק-לספרים--">הנסיך הקטן</span>, אנטואן דה סנט־אקזוּפֶּרי מתאר שיחה מעוררת השראה בין המספֵּר לנסיך הקטן, בטרם עמד האחרון לחזור לביתו בכוכב הלכת/אסטרואיד. הנסיך הקטן אומר:</p>
<p class="טקסט-שוטף">"לבני האדם יש כוכבים שונים זה מזה... אבל הכוכבים האלו כולם שותקים. אתה, בשבילך הכוכבים יהיו כפי שלא יהיו לאף אחד..."</p>
<p class="טקסט-שוטף">המספר תוהה, "למה אתה מתכוון?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">והנסיך הקטן עונה, "בשעה שתתבונן בשָמַיִם, בלילה, אני אהיה באחד מ[הכוכבים] ההם, אני אצחק באחד מהם, ואז בשבילך כל הכוכבים יצחקו. אתה, רק בשבילך ידעו הכוכבים לצחוק!"<span class="תו-עילי _idGenCharOverride-1">4</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">שערו בנפשכם כיצד היינו מרגישים אילו ידענו באמת שכוכב לכת מסוים מחוץ למערכת השמש מיושב, או אילו הבנו באמת כיצד נוצרו החיים כאן, על פני כדור הארץ.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אנו מתחילים את מסע הגילוי בכוכב הלכת הביתי שלנו, כדור הארץ. כיוון שהחיים על פני כדור הארץ הם צורת החיים היחידה שעליה אנו יודעים עד כה, השאלה הראשונה שעימה התמודדו הכימאים היא, האם החיים על פני כדור הארץ היו באמת יכולים להגיח מכימיה רגילה? או, ליתר דיוק, האם פרוטו־תאים חיים יכלו להיות מורכבים מכימיקלים שהיו צפויים להימצא על פני כדור הארץ הקדום? כדי לענות על השאלה המכרעת הזו, החוקרים של הכימיה הפרה־ביוטית פתחו תחילה בניסיונות לאתר מסלול כימי שיוביל לייצור אבני בניין של רנ"א ושל חלבונים. המטרה של השלב הבא הייתה ברורה: לבנות מערכת תאית שיכולה לעבור אבולוציה דרווינית. בארבעת הפרקים הבאים אנו מתארים את המאמצים המדהימים הללו, את התהפוכות שלהם ואת הצלחותיהם, ואת המהפכות התפיסתיות שהיו חייבות להתחולל. בהכרח מעורבת בכך לא מעט כימיה, ואנו מודעים לכך שהידע של קוראים רבים בביוכימיה עשוי להיות מעט "חלוד". אולם, אנו חשים כי ניתנה לנו כאן הזדמנות נדירה להעניק לקוראים המתעניינים, אולי בפעם הראשונה, תיאור מעודכן ומפורט באמת של ההתקדמות וההישגים הנהדרים בתחום הזה שחלו במהלך שני העשורים האחרונים. אנו סבורים כי שלוש שאלות היסוד המסקרנות ביותר במדע קשורות ל<span class="בלוק-בינוני">מוצא</span>: מוצא היקום, מוצא החיים ומוצא הבינה או התודעה. מאלה, נראה כי לעת עתה שאלת מוצא החיים היא הקרובה ביותר לפתרון, בהתחשב בכלי המחקר ובטכנולוגיות העכשוויים.</p>

</div>




			
ספר מודפס
מחיר מוצר 60.00 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 27.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
החלל מדע פופולרי ביולוגיה מדע מעורר מחשבה פיזיקה אבולוציה אסטרונומיה
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!