החוב של רוז
כאשר נולדת לתוך הקרטל המקסיקני החזק בעולם, אין לך זכות בחירה – אפילו לא באהבה. רוז נשלחת בנישואים כפויים למאפיה האירית כדי לחזק בריתות דמים, והחיים שלה הופכים לכלי משחק בידיים אכזריות. מה שמתחיל כעסקת נישואים קרה מתפתח למאבק הישרדותי בעולם אפל, שבו כל צעד עלול לעלות בחייה.

בין אויבים שהופכים לאוהבים, סודות מסוכנים ותשוקה אסורה, רוז מגלה שהדרך היחידה לפרוח בחשכה היא להסתמך על הקוצים שלה. מותחן רומנטי עוצמתי, סוחף ומטלטל, מאת אייווי פוקס – מושלם לחובבי רומנים אפלים, מאפיה, דרמה ומתח שלא נותנים מנוח.
שם: החוב של רוז
מחבר/ת: אייווי פוקס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 012193292
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00
🚀 1 מומלץ ביותר
					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h1 id="_idParaDest-7" class="SHEM-PEREK" lang="he-IL"><span class="kot-perek _idGenCharOverride-1" lang="">1  </span><span class="tat-perek _idGenCharOverride-2" lang="">טירנאן</span></h1>
			<p class="TAT-PEREK" lang="he-IL"><span class="tat-tat _idGenCharOverride-3" lang="">ההווה</span></p>
			<p class="NO-HAZAHA" lang="he-IL">אני נשען על המשקוף בזרועות שלובות על החזה, מסתכל על אחותי הקטנה אורזת את המזוודות שלה, ממלאת עד גדותיהן את שתי המזוודות הגדולות ותיק הנשיאה שמונחים על המיטה. אני צופה בה בדממה אורזת לא רק את הבגדים שלה, אלא גם את החפצים הכי יקרים לליבה. תחושת הבחילה שלי אומרת לי שכל החפצים הקטנים האלה לא יצליחו להעניק לאייריס שום סוג של אושר ובטח לא ישככו את הכאב על הקריעה מכל מה שהכירה אי פעם וההליכה אל לב הסכנה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אייריס ממשיכה לנדנד את התחת מצד לצד לקצב השיר המתנגן באוזניות שלה, לגמרי לא מודעת לנוכחות שלי ושל המחשבות הטרודות שיש לי בראש. כל התרחיש נראה לי שגרתי להחריד. כאילו היא אורזת מזוודות כדי לצאת לאחת מהחופשות שלה לאיזה יעד אקזוטי מרוחק עם הבטחה לשוב הביתה ברגע שתרגיש שהספיק לה מהסנגרייה והחופים עם החול הרך. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אבל דבר לא יכול להיות רחוק יותר ממחשבת השווא הזאת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">מי שהיה מסתכל עליה לא היה מנחש בחיים, אבל היום הזה הולך להיות היום הראשון של חיים שאחותי מעולם לא ביקשה לעצמה. חיים שבהם היא תיאלץ לצאת לבדה לעולם בלי רשת הביטחון של שם המשפחה שלנו, כי עד סוף השבוע היא כבר לא תהיה קלי אלא וולקוב. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">יש לי דקירה בחזה כשאני קולט את זה. אין לי שום ברירה מלבד לקבור את ההסתייגות שלי מהמחשבה המזוויעה הזאת עמוק־עמוק בנבכי נפשי כדי לא לעשות את מה שלא יעלה על הדעת ולחטוף את אחותי כאן ועכשיו, לקחת אותה למקום מסתור שבו אנשי הברטווה לא יוכלו לשים עליה את הידיים שלהם. לא שלא חשבתי על זה אין־ספור פעמים קודם. למעשה, במהלך עשר השנים האחרונות כמעט לא חשבתי על שום דבר אחר. רק המחשבה שאייריס תצטרך להדוף מעליה את שלושת האחים וולקוב מדי לילה מעתה ואילך מעלה לי מיצי מרה בגרון. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אתה מתכוון לעמוד שם ככה כל היום, <span class="bold" lang="">מו יארהיר</span>? אחי. או שאולי תעזור לבחורה מסכנה לסגור את התיק הזה?" קוראת אייריס בלי להרים את המבט מהתיק העיקש שמסרב להיסגר. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"חשבתי שאין לך מושג שאני עומד כאן, היית כל כך שקועה בריקוד הסוער שלך." אני מחייך בהתגרות וניגש לעזור לה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני רואה הכול, <span class="bold" lang="">דיארהיר מור</span>," אח גדול. היא עונה בחיוך יהיר. "וחוץ מזה, זה קל איתך. אני יכולה להרגיש את המרירות שלך מתפשטת בכל חדר שאתה נכנס אליו."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את גורמת לי להישמע כמו איזה זקן טרחן ודאגן."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"כשזה מתאים, זה מתאים," היא מתגרה בי ומושכת כתף משועשעת.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"מצחיק. את קורעת," אני עונה בעוקצנות ומושך באחד מהתלתלים האדומים הפראיים שלה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אז אתה צריך מנה גדולה מזה עכשיו, אח גדול. בעוד כמה שעות כבר לא תצטרך לסבול את העקיצות שלי יותר."</p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">פאק.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">למה היא הייתה חייבת להגיד את </span><span class="bold" lang="">זה?</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מסתובב ומניח לה ידיים על הכתפיים, מפריע לה להמשיך במשימה שלה רק כדי להסתכל עליה פעם אחת אחרונה. עיני הירוק־ברקת של אייריס מרצדות בשובבות, ויש בהן כל כך הרבה חיים. הלב שלי מתרסק כשאני תוהה כמה זמן הריצוד השובבי הזה יחזיק מעמד כשהיא תהיה בבית של וולקוב. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"טירנאן, יש לי טיסה לתפוס. אין לי זמן לעמוד כאן ולתת לך לבהות בי," היא מתבדחת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"בואי נהיה רציניים לרגע. <span class="bold" lang="">קונס אטא טו?</span> מה שלומך? אבל באמת? רק את האמת עכשיו, אייריס. איך את מרגישה עם כל הדבר הזה?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא נאנחת, ואז מתנערת מכפות הידיים שלי וחוזרת לדחוס חפצים למזוודות. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"דיברנו על זה מיליון פעם, אח גדול. אני בסדר. תפסיק לדאוג לי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"תלמדי אותי איך לא לדאוג לאחותי הקטנה, ואני אפסיק. את שוכחת שהייתי מחליף לך חיתולים כשהיית פצפונת, <span class="bold" lang="">דרפיור וג</span>." אחות קטנה.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"איכס, יא מגעיל."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא צוחקת בתקווה שהטון המשועשע שלה יקליל את האווירה.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אבל הוא לא. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">הוא רק מזכיר לי שהצליל של הצחוק שלה יהיה עוד דבר שאני אתגעגע אליו. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני רציני, אייריס. אני תמיד אדאג לך. זה התפקיד שלי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"כבר לא. בקרוב זה יהיה התפקיד של אלכסיי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">עצם אזכור שמו של בעלה המיועד מגרד לי את העצבים. במקום לצלק לו את הפנים והצוואר כמו שעשיתי לפני שנים, הייתי צריך פשוט להרוג את הבן זונה. ככה אייריס לא הייתה נאלצת להפוך לפאקינג אשתו. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"וחוץ מזה, שיי לא דואג וגם הוא אח שלי," היא מוסיפה, לגמרי לא מודעת לעובדה שהרגע רצחתי את הארוס שלה בעשר דרכים שונות בתוך ראשי. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"זה לא אותו הדבר. את ושיי קרובים מדי בגיל בשביל שהוא ירגיש כמוני."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אתה מתכוון כמו<span class="bold" lang=""> </span><span class="bold" lang="">אהיר</span> אובססיבי ושתלטן בהגזמה? מצטערת לאכזב אותך, <span class="bold" lang="">דיארהיר מור</span>, אבל כבר יש לי אבא, והוא ממש לא דואג לי, כל עוד הסכם השלום הזה יתקדם כמתוכנן."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"זה לא הוגן, אייריס.<span class="bold" lang=""> אהיר</span> דואג לך מאוד."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"כן. אני יודעת." היא נושפת נשיפה ארוכה ומרכינה ראש עד שהתלתלים האדומים מסתירים מעיניי את הפנים שלה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מושך אותה אליי עד שהיא עומדת מולי שוב. ענן של עצב מעיב על השדות הירקרקים של העיניים שלה, וזה פשוט הורג אותי. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את יודעת שאם הוא היה יכול הוא בחיים לא היה מסכים לוותר עלייך. את ה<span class="bold" lang="">לְינב</span>, הילדה, האהובה עליו." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני יודעת את זה. אז באת לכאן כדי להזכיר לי כמה כולכם אוהבים אותי, זה העניין?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את צריכה תזכורת?" אני מרים גבה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לא, אני לא. אז תפסיק עם כל הדיבורים המעיקים האלה ותעזור לי לסגור את התיקים המזדיינים."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני לא יכול שלא לצחוק, איזה פה יש לה זאת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אולי כדאי שתמתני קצת את הפה הזה שלך כשתגיעי לווגאס. אני לא בטוח איך הרוסים יגיבו לאישה שמקללת כמו מלח."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"בעיה שלהם. אני קלי, למען השם, זה בדם שלי, אז עדיף שהם יתרגלו לזה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני בטוח שתגרמי להם להתרגל."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אחרי שהיא הצליחה להרגיע את החששות שלי קצת, אני יכול לעזור לה לסגור את המזוודות, אבל משאיר את תיק הנשיאה פתוח. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"יש לי משהו בשבילך."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"עוד פניני חוכמה?" היא מגלגלת עיניים. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"ממש לא. מתנת חתונה. אני יודע שאני לא אוכל להיות שם איתך ביום הגדול שלך, אז חשבתי שכדאי שאתן לך את המתנה שלי כבר עכשיו."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">בלי להוסיף מילה, אני מושיט לה את החבילה הקטנה שהחבאתי בכיס הז'קט שלי. היא לא מתלוננת שלא ארזתי את הקופסה בעטיפת מתנה או הדבקתי עליה סרט יפה. גם ככה אייריס לא אוהבת את הקשקושים האלה של בנות. היא אף פעם לא אהבה דברים מפונפנים, כי אחותי תמיד הייתה טום בוי מטבעה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">כשהיא פותחת את הקופסה, העיניים שלה נוצצות בהתפעלות אמיתית מול הפגיון הקטן שהזמנתי במיוחד עבורה, מונח בתוך ריפוד הקטיפה הכחול. ביקשתי סכין שתהיה מספיק קטנה כדי שאייריס תוכל להסתיר אותה בתוך כף היד שלה, אבל מספיק קטלנית כדי שהיא תוכל לשסף איתה כל גרון. וגולת הכותרת, על הידית חרות הסמל של משפחת קלי. אם אי פעם יהיה מצב שהיא תרגיש שהיא צריכה להשתמש בסכין, אני רוצה שהיא תזכור את הדם שזורם לה בוורידים ושזה יפיח בה אומץ. </p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">בני קלי אף פעם לא בורחים ממלחמות. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">אנחנו מסיימים </span><span class="bold" lang="">אותן. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL">"זה... זה יפהפה," היא לוחשת ואני שומע את הרגש שעולה מכל מילה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני שמח שזה מוצא חן בעינייך."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"זה לא סתם מוצא חן בעיניי. אני מתה על זה!" היא קוראת בשמחה, כורכת לי זרועות מסביב למותניים ומשעינה לחי על החזה שלי.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">מי יודע מתי אראה אותה שוב?</p>
			<p class="text" lang="he-IL">ואם בכלל תהיה לי האפשרות לחבק אותה ככה?</p>
			<p class="text" lang="he-IL">כשאני שומע אותה מושכת באף בשקט, האגרוף שמעך לי את הלב לעיסה כל הבוקר מתחיל ללחוץ חזק יותר. אייריס היא לא מהבחורות שבוכות או נהיות רגשניות. היא תמיד מקפידה לא להפגין שום חולשה, אז כשאני רואה אותה פגיעה ככה — היא הייתה יכולה באותה המידה להשתמש בפגיון שנתתי לה כדי להוציא לי את הלב מהחזה ולקרוע אותו לחתיכות קטנטנות. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אחרי כמה שניות היא מתרחקת ושוב מחזיקה את עצמה כמו פלדה מחושלת. אני מרים לה את הסנטר כדי להסתכל לה בעיניים פעם נוספת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את זוכרת את כל מה שלימדתי אותך?" אני שואל בקור רוח.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא מהנהנת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את זוכרת את כל מה שהמורה שלך לימד אותך?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא מהנהנת שוב. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"יופי. תזכרי, אייריס, את חזקה. יותר חזקה מכל החיות האלה שאת עומדת לפגוש. אבל הכי חשוב, את גם חכמה יותר. תקשיבי לתחושות הבטן שלך. הן יגנו עלייך."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את העצות שלך כדאי שתיתן למשפחת וולקוב. לא לי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מחזיק לה את הסנטר, חזק יותר הפעם, כדי להראות לה שזה לא משחק.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אל תעשי מזה צחוק, אייריס. הבני זונות האלה יאכלו אותך לארוחת בוקר אם תיתני להם."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אתה שוכח, אחי. גם לי יש תיאבון גדול," היא מסננת והמבט החד כתער שלה לא עוזב אותי. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אלכסיי והאחים שלו הם לא אנשים שכדאי להתעסק איתם. הם לא כמונו. הם חיות, בלי שום קוד של כבוד. אם הם ירצו לשבור אותך, הם יעשו כל מה שהם יכולים כדי להשיג את זה. אל תעשי להם עבודה קלה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא מושכת את הפנים מהאחיזה שלי, עיני הברקת עוטות גוון עמוק שמעורר בי אי־נוחות. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני ילדה גדולה, טירנאן."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"נכון. רק אל תהיי ילדה טיפשה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא נוהמת והנחיריים שלה מתרחבים במחאה זועמת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">זה עוד עניין עם אייריס.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא חמת מזג מדי. אלוהים יודע שההורים שלנו עשו כל שביכולתם כדי לעקור ממנה את התכונה הזאת, אבל מצד שני, היא לא הייתה קלי אם היא לא הייתה מתעצבנת בקלות. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"סיימת עם שיחת העידוד הקטנה שלך? כי אני צריכה להתארגן לטיסה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני משפשף את הפנים שלי, שונא את המחשבה שזאת השיחה האחרונה שתהיה לי איתה. הזיכרון האחרון שיהיה לה ממני. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"בואי, אני אעזור לך," אני אומר ומדלג על ההתנצלות שמגיע לה לשמוע. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">כנראה כדאי שהיא תתרגל לגברים שמשתינים על הרגשות שלה. אם אייריס רוצה לשרוד בווגאס, היא צריכה להתחיל לתרגל את המשמעת העצמית שתצריך ממנה להסתיר את הרגשות האמיתיים שלה. לא שאני דואג שהיא לא תצליח לעשות את זה, כי להעמיד פנים שאנחנו שמים זין כשבמציאות הדם שלנו רותח, זאת עוד מיומנות שעוברת מדור לדור אצלנו במשפחה. אנחנו יכולים לרתוח רגע אחד ולהצטנן רגע אחריו. אף פעם אי אפשר לדעת מה בני משפחת קלי חושבים באמת. אנחנו מסוגלים לצחוק ולשתות איתך גינס רגע אחד ולבתר אותך לחתיכות רגע אחר כך. זה משאיר את כולם מסביבנו דרוכים. ואם לומר את האמת, אני לגמרי מעדיף את זה ככה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אל תיתנו להם לדעת מה אתם חושבים," <span class="bold" lang="">אהיר</span> אוהב להגיד. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">וזה משהו שכל אחד מהילדים שלו יודע לעשות. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">כלומר, כולם חוץ מאחד.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מתנער מהמחשבה הזאת ומרים את המזוודות של אחותי הקטנה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני אקח אותן למטה ואתן לך רגע לבד."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני לא צריכה רגע לבד. אני מוכנה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">המצח שלי מתקמט באכזבה כשאני רואה שהיא לא רוצה להיפרד מכל הזיכרונות שאצורים בחדר שלה. אבל זאת לא הייתה אייריס אם היא לא הייתה תולשת את הפלסטר בתנועה אחת מהירה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא הולכת אחריי כשאני יורד במדרגות עם המזוודות שלה. אני מניח אותן במבואה והולך למטבח בצד האחורי של הבית כי אני יודע שההורים שלי בטח יושבים שם ושותים את התה של הבוקר, רק מחכים להיפרד מהבת שלהם לפני שהיא נוסעת מכאן. אייריס ממשיכה לשתוק והולכת אחריי במסדרון הארוך. הידיעה שהיא כועסת עליי אוכלת אותי מבפנים, אבל אני גם יודע שזאת הדרך היחידה לגרום לה לקחת לתשומת ליבה את האזהרה שהזהרתי אותה למעלה קודם.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">ועדיין, השתיקה שלה מקשה עליי. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני יודע שאחים רבים. הלכתי מכות עם שיי מספיק פעמים כדי להוכיח את זה. אבל עם אייריס זה תמיד היה שונה. אולי כי היא הבת היחידה בבית מלא בבנים פרועים ואולי כי היא התינוקת של המשפחה. לא משנה מה הסיבה, אף פעם לא אהבתי לראות אותה עצובה או מוטרדת. ואני פאקינג שונא להיות הסיבה שהיא מרגישה ככה עכשיו. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"הנה את, <span class="bold" lang="">א סטור </span>שלי," אוצר שלי. מכריז אבא כשאנחנו נכנסים למטבח. הוא קם מהכיסא כדי לחבק את בתו היחידה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">מצב הרוח המזופת של אייריס נעלם בן רגע כשהיא מתמסרת לחיבוק של אבא שלנו. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">היא הייתה הורגת אותי אם הייתי מעז לומר את המילים האלה בקול, אבל אייריס תמיד הייתה ילדה של אבא. כשהיא הייתה קטנה יותר, תמיד יכולנו למצוא אותה דבוקה אליו, ובתמורה,<span class="bold" lang=""> אהיר</span> הרעיף עליה אהבה בכל הזדמנות. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">כל זה השתנה, כמובן, מאז שנחתם ההסכם. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">פתאום כולנו נהיינו עסוקים מכדי לתת לה את מלוא תשומת הלב שלנו. במיוחד<span class="bold" lang=""> אהיר</span> ואני. היינו שקועים מדי בניסיון להכיל את הדרישות של כל המשפחות כדי שכשיגיע הרגע, עשר שנים אחר כך, לא תהיה לאף אחד סיבה להפר את ההבטחות שהובטחו. </p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">ואז</span><span class="bold" lang="">, כשפטריק...</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">אוקיי...</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">אחרי זה המצב של כולם רק החמיר</span><span class="bold" lang="">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני יודע שבטח כאב לאייריס מאוד להרגיש זנוחה ככה, להפוך פתאום להערת שוליים באבל שלנו, אבל היא אף פעם לא התלוננה. כבר בהתחלה, כש<span class="bold" lang="">אהיר</span> הושיב אותה והסביר לה איך אנחנו הולכים להקריב את העתיד שלה לטובת הכלל, היא לא הנידה עפעף וקיבלה על עצמה את הגורל בלי שום ויכוח. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">כמו שאמרתי.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אחותי עשויה מפלדה מחושלת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">אם היא הייתה</span><span class="bold" lang=""> נולדת גבר, אולי אהיר היה בוחר בה ליורשת האמיתית של</span><span class="bold" lang=""> האימפריה המשפחתית שלנו. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">ואני הייתי מציית להנהגה שלה בלב נאמן</span><span class="bold" lang="">. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL">ועדיין, הקפדתי לאורך השנים להכין את אייריס לקראת הגורל האמיתי שלה. בכל הזדמנות שהייתה לי לימדתי אותה איך להגן על עצמה, וכשהגיע הרגע שהיא ביקשה ללמוד ממקצוען, זזתי הצידה ופיניתי לה את המקום לקחת את השליטה על החיים שלה. זה המעט שיכולתי לעשות, כי אני לא בטוח אם יהיה לה איזשהו רצון חופשי לקבל את ההחלטות שלה בעצמה אחרי שהיא תהפוך לרעיית ברטווה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"<span class="bold" lang="">איס טו מו סטורין. טא מו </span><span class="bold" lang="">כרי אישטי יונט</span>," מתוקה שלי. הלב שלי בתוכך, אבא לוחש לה, והעיניים הכחולות שלו מתחילות להבריק מדמעות אצורות כשהוא מכריז על אהבתו לבתו היחידה והיקרה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang=""> אהיר</span> משחרר אותה מהחיבוק שלו בלי רצון ונותן לה נשיקה עדינה ברקה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"גם אני אוהבת אותך, <span class="bold" lang="">אהיר</span>," היא אומרת בקול סדוק ומשפילה מבט לרצפה כדי להסתיר את העצב העמוק שיש לה בעיניים. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"זה מספיק, שניכם. אני לא מרשה דמעות במטבח שלי. תבכו כמה שבא לכם בווידוי אצל הכומר כמו אנשים נורמליים, ולא במקום שבו אני מבשלת," נוזפת <span class="bold" lang="">מאהיר</span> שלנו כשהיא מנגבת ידיים במגבת המטבח ונועצת בשניהם מבטים חמורים. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"<span class="bold" lang="">איי</span>, סירשה צודקת. סליחה, בתי היקרה, שהתנהגתי כמו זקן רגשן. אני פשוט כבר מתגעגע אלייך, ילדה. הבית הזה לא יהיה אותו הדבר בלעדייך."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"הוא בטח יהיה שקט יותר. סוף־סוף תהיה לאוזניים שלי קצת מנוחה מהמהומה הזאת שאת קוראת לה מוזיקה," מוסיפה אימא בטון מקניט. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אייריס מתרחקת מאבא שלנו, מצמצמת את המרחק בינה ובין אימא עם הידיים על המותניים. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"<span class="bold" lang="">איי</span>, אבל גם לא יהיה מי שיעזור לך במטבח ואז תתגעגעי למהומה שלי, נכון, אימא?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אולי," עונה אימא, והעיניים שלה — עם אותו צבע ירוק בהיר של אייריס — נהיות פתאום רכות ובורקות. "לא שאני אי פעם אודה בזה באוזנייך, ילדה. מי יודע? אולי אני אבקש מהבחורה של טירנאן לעזור לי ולהחליף אותך במטבח."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">זה גורם לאייריס לגחך. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"תודה שהצחקת אותי, <span class="bold" lang="">מאהיר</span>. הייתי צריכה את זה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לא התכוונתי להצחיק," עונה אימא שלנו בטון משועשע. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"נו, באמת, בשם בריג'יד הקדושה," אייריס ממשיכה לצחקק. "אין מצב שאיזושהי הרננדז תעמוד איתך במטבח לקלף תפוחי אדמה, אימא. שמעתי שיש להם משרתים לכל מטרה. אפילו כאלה שמנגבים להם את התחת כשהם הולכים לשירותים. בטח לארוסה של טירנאן לא יהיה מושג איך בכלל נראה סיר." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אלוהים אדירים, ילדה, את חייבת להיות כזאת גסה? אני בטוחה שהבחורה תוכל לעזור במשהו. גם אם זה רק לשים את הצלחות המחורבנות על השולחן," עונה אימא שלנו בצחוק. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"התועלת היחידה שתהיה בה זה שהיא תוליד לטירנאן בנים. חוץ מזה, אני אעדיף לא לראות אותה אם זה יהיה תלוי בי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">ועם ההצהרה הצוננת הזאת של אבא שלנו, הטמפרטורה בחדר יורדת לרמת קיפאון ומחסלת כל ניסיון של אימא שלי ושל אחותי לשמור על רוח טובה גם בנסיבות הקשות. אייריס מכווצת גבות וברור שההערה הבוטה שלו מציקה לה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"היא לא אשמה במה שקרה למשפחה שלנו. תניח לזה, <span class="bold" lang="">אהיר</span>, אחרת אתה סתם תסבך את המצב אפילו יותר בשביל אלו מבינינו שעושים מאמצים להמשיך הלאה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני לא מסכים עם אייריס, אבל מבין את המניעים שלה. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אם כל משפחה תטיח האשמות באישה שעומדת להיכנס לחייה ותפיל עליה את עוולות העבר, עדיף כבר שנוותר על הסכם השלום הזה כי הוא ממילא יוביל לאסון. לרוע המזל, קל יותר לדבר על הסלחנות הזאת מאשר ליישם אותה. קשה להתגבר על טינה וחשבונות ישנים — במיוחד בעולם שלנו. אני רק מתפלל שאלכסיי יחשוב כמו אייריס, ושהוא לא יאשים את אחותי במה שעשיתי לו בעבר. </p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">אהיר</span> לא מגיב, רק חוזר להתיישב בכיסא שלו ליד השולחן ומוזג לעצמו עוד תה. הוא בוהה בספל שלו, מסובב את הכפית שוב ושוב, שקוע במחשבות ובדאגות שלו ומסרב להיכנע לדעות של אחותי.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">לא שאני מאשים אותו.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">השנים האחרונות לא נטו לאבא שלנו חסד. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">הוא ספג יותר אובדנים ממה שאפשר לספור, והיום הזה רק מזכיר לו שרצף האבדות הזה יסתיים באמת רק עם ההקרבה של עוד אחת מילדיו. רק שהפעם, השה לעולה היא הבת הכי אהובה שלו. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אייריס מרימה אליי מבט חרד ודוחקת בי בלי מילים להיות כאן ולתמוך באבא שלנו כשהיא לא תהיה כאן לעשות את זה. אני מהנהן בתנועה קטנה והמתח בכתפיים שלה נרגע מייד מול ההבטחה הדוממת.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני מצטער שאני צריך לעשות את זה, אבל אייריס באמת חייבת לזוז. הטיסה שלה יוצאת בעוד שעתיים," אני מכריז. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"זה משאיר לך ולאחותך מספיק זמן לשתות איתנו תה ולחכות ששיי וקולין יחזרו מאיפה שזה לא יהיה שהם יצאו אליו כל כך מוקדם בבוקר," מתערבת אימא וניגשת לבעלה כדי לשים לו יד מנחמת על הכתף. "בחיי שהילדים האלה מסרבים לישון אפילו לילה אחד במיטה שלהם, ובלילה שהם כן עושים את זה סוף־סוף, הם יוצאים לפנות בוקר כדי ללכת אלוהים יודע לאן. כאילו, כמה בחורות רווקות כבר יש בבוסטון שמצליחות להעסיק אותם כל כך?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אייריס מסתכלת עליי במבט מבולבל ואז חוזרת להסתכל על ההורים שלנו. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"<span class="bold" lang="">מאהיר</span>, הם כבר נפרדו ממני אתמול בפאב. טירנאן לא סיפר לך? שיי וקולין נסעו לפגוש את אלחנדרו הרננדז ואחותו הבוקר."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">העיניים של אימא שלי נפערות בתדהמה. הפעם זה אבא שלי שמניח עליה כף יד כדי להרגיע אותה. עד כמה שסירשה קלי מסוגלת להיות רגועה, בכל אופן. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"חשבתי שאמרת שהבת של הרננדז מגיעה רק מחר, כי זה יום החתונה שלה וכל זה?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את שוכחת שגם אלחנדרו אמור להתחתן השבוע. הוא רצה להיות כאן כדי לראות את אחותו צועדת בכנסייה, ולנוכח העובדה שעדיין נותרו לנו כמה עניינים ליישב, הוא חשב שעדיף להשאיר לנו מספיק זמן לדבר על עסקים לפני החגיגות."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"באמת? הממ. תגיד מה שתגיד על משפחת הרננדז, אבל לפחות אלחנדרו אוהב את אחותו מספיק כדי לוודא שמתייחסים אליה כמו שצריך."</p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">האמת היא שהוא פשוט רוצה</span><span class="bold" lang=""> לוודא שאני אגיד כן בחתונה, אחרת הוא יהרוג אותי על</span><span class="bold" lang=""> המקום. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מכחכח בגרון במקום לענות לה כי עמוק בתוכי אני מסכים עם אימא. הייתי צריך להיות זה שלוקח את אייריס לווגאס ולנכוח ביום החתונה שלה. דבר לא היה מספק אותי יותר מלהסתכל לאלכסיי ולאחים שלו בעיניים ולהגיד להם שאם הם ידפקו את אייריס באיזשהו אופן, זה יהיה הדבר האחרון שהם יעשו — הסכם שלום או לא הסכם שלום. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">למרבה הצער, לפני כמה חודשים אייריס ניגשה לבקש ממני לא ללוות אותה לווגאס כי היא מעדיפה לעשות את זה לבד ונחושה בדעתה שאני צריך להישאר בבוסטון. למורת רוחי העזה, לא הצלחתי לגרום לעצמי לסרב לבקשה האחרונה הזאת. הסכם השלום הזה כבר גזל ממנה כל כך הרבה, והייתי מוכן לתת לה כל דבר שהיא תבקש ממני, גם אם זה עמד בסתירה לכל הדברים שאני מאמין בהם. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לא משנה. כנראה כולנו נצטרך לחיות עם ההחלטות ששניכם תקבלו מעכשיו והלאה. אני רק יכולה לקוות שאבא שלכם ואני נתנו לכם את המיומנויות והידע לקבל החלטות טובות, אפילו אם לא נסכים איתן. ועכשיו שבו ותשתו איתנו תה. תנו לי ליהנות מהבת והבן שלי פעם אחת אחרונה מתחת לקורת הגג שלנו. רק בריג'יד הקדושה יודעת מתי תהיה לנו הזדמנות לעשות את זה שוב."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">גם אייריס וגם אני מצייתים, משגרים זה לזה חיוכים מבינים כשכל אחד מאיתנו מתיישב במקום שלו. כשסירשה קלי מחליטה משהו, אין שום טעם להתווכח איתה. אבל כשהשניות חולפות אני מתחיל להבין כמה היא צודקת. כל מה שנשאר לנו עכשיו זה כמה רגעים חולפים של החיים כפי שהכרנו אותם. אחרי היום, המציאות של כולנו הולכת להשתנות. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אחותי תצטרך להתמודד עם גורלה בברטווה לבד. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">וכבוס של המאפיה האירית עם רעיה שהיא נסיכת קרטל, גם אני אצטרך להתמודד עם הגורל שלי בעצמי. </p>
		</div>
	


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 60.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 36.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
הרמון הפוך אירוטיקה עכשווית רומנטיקה עכשווית 18 ומעלה אירוטיקה אפלה מיריבים לאוהבים נישואי נוחות רומנטיקה במאפיה
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!