הנבלים 6 האחיות המשונות

סרינה ולנטינו

הם אגדות של רוע: המלכה המרשעת, החיה, מכשפת הים, הפיה האפלה והמכשפה הזקנה.
אך לא תמיד הם היו נבלים.
במרוצת השנים שלוש המכשפות האחיות לוסינדה, רובי ומרתה התערבו בחייהם של הסובבים אותן ושינו את גורלם של הנבלים הגדולים ביותר שנודעו אי־פעם. הן הפכו חפים מפשע למפלצות והותירו אחריהן תוהו ובוהו.
כעת הנבלים שבהם הן פגעו דורשים צדק.
אך כאשר האמת על האחיות המשונות, המעוותות והשטניות נחשפת, דבר לא ישוב לקדמותו.
שם: הנבלים 6 האחיות המשונות
מחבר/ת: סרינה ולנטינו
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 011325705

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

קרא פרק ראשון

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="chaptersplit1">פרק 1</h2>
			<h2 class="sub1">המכשפה שמאחורי המראות</h2>
			<p class="firstspacebig"><span class="_idGenDropcap-1">ה</span>אחיות המשונות היו לכודות בדמדומים נצחיים.</p>
			<p class="text">בממלכת החלומות הכול היה תוהו ובוהו, מקצב וקסם. חדר המראות שלהן נראה קטן ודחוס יותר כעת, לאחר שקירקה השחירה את כל המראות. זה היה העונש שלהן על התפקיד שמילאו בסיפורה של גותל ועל מותן של מליפיסנט, אורסולה והמלכה גרימהילדה.</p>
			<p class="text">האחיות המשונות חששו שבניגוד למה שקרה שוב ושוב בעבר, הפעם בתן לא תסלח להן. הן חצו את הגבול פעמים רבות מדי. הן כבר לא יכלו למנות את הסיבות הרבות שבגינן הגלתה אותן קירקה אל החשיכה ומנעה מהן את אהבתה. לבן נשבר, והן נאחזו התקפי פאניקה וזעם. לוסינדה נזכרה בהבטחה שהבטיחה.</p>
			<p class="text">להשמיד את כל מי שיקר ללבה של קירקה.</p>
			<p class="text">ממלכת החלומות איבדה את הקסם שמצאו בה האחיות. הן כבר לא שמעו את המקצב בתוך התוהו ובוהו. הן לא הצליחו לפצח שוב את הקוד ולהשתמש שם בכישוף. הכישוף היה במראות הרבות, אבל אלה היו כעת חשוכות, ככל שדבר נגע להן. קירקה עשתה זאת. האחיות המשונות היו חסרות אונים ושבויות, שרויות לבדן עם טירופן, שלקח אותן במורד נתיב מוכר של חורבן וייאוש.</p>
			<p class="text">מרתה ורובי ישבו על רצפת החדר בבכי. הן עדיין לבשו אותן שמלות בלויות ומוכתמות בדם, שלבשו מאז טקס הדם שערכו כדי לתקשר עם מליפיסנט, כשנלחמה בנסיך פיליפ. הכול נראה כאילו קרה מזמן, אף שאירע רק לאחרונה. בקושי היה להן זמן להתאבל על פיית הדרקון המכשפה האהובה עליהן לפני שתעלוליה של גותל הסיחו את דעתן.</p>
			<p class="text">"ארורה תהיה גותל!" צרחה לוסינדה בעודה פוסעת כמטורפת סביב החדר. "אלמלא היא, קירקה אולי היתה סולחת לנו!" מרתה ורובי עדיין בכו ולא הטו אוזן לאחותן הזועמת. "ומה אם היא תגלה את האמת? מה היא תחשוב עלינו אז?" היא הביטה מטה באחיותיה. שלושתן תמיד הרגישו כאחת. תמיד אותו הדבר. אבל לרגע קצר ביותר הן נראו לה כזרות. כמעט חריגות ובלתי טבעיות, כל כך שונות ונפרדות ממנה. התחושה הפתיעה אותה. היא הבינה באותו רגע כיצד קירקה בוודאי רואה אותן עכשיו.</p>
			<p class="text">"שקט! די לייבב!" לוסינדה היתה זקוקה לדממה. היא היתה צריכה לחשוב. היה עליה למצוא דרך לצאת מהחדר כדי שתוכל לנקום בפיה הסנדקית ובנני, אחותה שאוהבת לדחוף את האף, על שלקחו ממנה את קירקה שלהן. "אני לא יכולה לחשוב עם היללות האינסופיות שלכן! אני מבטיחה לכן, אחיות, אנחנו נמצא דרך להשמיד כל דבר שיקר ללבה של קירקה. אנחנו צריכות למצוא אמצעי להחזיר את מליפיסנט לחיים כדי שתוכל לעזור לנו במשימתנו. היא שונאת את הפיות לא פחות מאיתנו!"</p>
			<p class="text">"לוסינדה, לא! בדיוק בגלל זה קירקה כועסת עלינו!" צווחה רובי ונשאה אליה את עיניה הפעורות. לוסינדה יכלה לראות את השיגעון בתוכן, וזה הפחיד אותה.</p>
			<p class="text">"לוסינדה!" בכתה מרתה. "היא לעולם לא תסלח לנו אם נחסל אותן!"</p>
			<p class="text">"שקט!" לוסינדה הפסיקה בבת אחת לפסוע והביטה מטה בשתי אחיותיה המעורערות. "אם ניקח את כל מה ואת כל מי שהיא אוהבת, לא תהיה לה ברירה אלא לפנות אלינו לנחמה. אנחנו נהיה כל מה שנותר לה בעולם. היא תזדקק לנו." היא הרגישה כאילו היא מתחננת בפני ילדות חסרות בינה.</p>
			<p class="text">"זה לא עבד עם גותל. מה גורם לך לחשוב שזה יעבוד עם קירקה?"</p>
			<p class="text">לוסינדה שקלה את שאלתה של רובי. למען האמת, היא לא היתה בטוחה שתוכניתה תצליח, אבל היא הרגישה שאין להן אפשרות אחרת.</p>
			<p class="text">"נטשנו את גותל. השארנו אותה לבד והיא השתגעה. לא הבנו כמה היא דומה למניאה." לוסינדה נראתה כאילו נזכרה במשהו, והיא רואה אותו כעת בעיני רוחה. היא טילטלה את ראשה כמו בניסיון לגרש את המחשבה. "גותל היתה חלשה. אחות לקסם או לא, היא כלום בשבילנו עכשיו! היא סירבה לתת לנו את הפרח כדי שנוכל להציל את מליפיסנט! היא אשמה במותה של מליפיסנט! קירקה בטוח תבין אם נחזיר את מליפיסנט לחיים!"</p>
			<p class="text">"אנחנו צריכות פשוט לחכות," אמרה מרתה. "אם נחכה ולא נעשה כלום, כמו שקירקה ביקשה, היא תסלח לנו בסופו של דבר. היא חייבת!"</p>
			<p class="text">לוסינדה הניפה את ידה לעבר אחיותיה, שוכחת שאין להן קסם במקום הזה. "שקט! אני לא מתכוונת לשבת בחוסר מעש ולהמתין למשפטן של הפיות."</p>
			<p class="text">"למה את מתכוונת, 'משפטן של הפיות'?" שאלו רובי ומרתה פה אחד וקמו על רגליהן.</p>
			<p class="text">"אתן חושבות שלפיות לא יהיה מה לומר על כל זה? בזמן שאנחנו לכודות כאן, יש להן הזדמנות מושלמת להעמיד אותנו למשפט. בשם האלים, הן מאיימות לעשות זאת כבר כמה עידנים. ועכשיו כשקירקה איתן, היא לא תגן עלינו. נצטרך להגן על עצמנו! אנחנו חייבות להיות מוכנות."</p>
			<p class="text">רובי ומרתה הביטו בלוסינדה, דמעות נקוו בעיניהן הבולטות. "קירקה לא עם הפיות."</p>
			<p class="text">"מובן שהיא כן!" ירקה לוסינדה. "היא פנתה נגדנו בגלל אהבתה לנני ולאחותה הנוראית, הפיה הסנדקית. הן ביקשו ממנה להיות פיית משאלות של כבוד. קירקה שלנו, פיה של כבוד! אחרי כל מה שהן עשו למליפיסנט? איך קירקה יכולה בכלל להעלות בדעתה להסכים? היא מכשפה! היא נוצרה מהשלוש וכל האלים מכבדים אותה. בשום אופן לא ארשה שהפיות יכתימו אותה. ובשום אופן לא אסכים שהן ישתמשו בבתנו בזמן שהן שופטות אותנו. אני לא מאמינה שאתן מסוגלות להמתין סתם כך. להמתין? האם יצאתן מדעתכן? מה קרה לכן, אחיותי?" רובי ומרתה הביטו בה במבוכה ולבסוף ענו.</p>
			<p class="text">"<span class="bold">את</span> מה שקרה לנו!"</p>
			<p class="text">"איזה טירוף אחז בכן? מה עשיתי?"</p>
			<p class="text">"את אמרת לנו שאנחנו חייבות לנסות להיות מכשפות טובות יותר בשביל קירקה. ועכשיו את רוצה להרוג את כל מי שהיא אוהבת!" אמרה רובי.</p>
			<p class="text">מרתה הצטרפה. "את התעקשת שנדבר כמו שצריך, שנפסיק לדחוף את האף ושנחשוב על קירקה בכל החלטה שנקבל."</p>
			<p class="text">רובי לקחה שוב את רשות הדיבור. "את אמרת שנקבל אותה בחזרה רק אם נדאג שתהיה מאושרת, לוסינדה. ואנחנו רוצות אותה בחזרה! אנחנו רוצות אותה בחזרה!"</p>
			<p class="text">מרתה הצטרפה למזמור של אחותה. "אנחנו רוצות אותה בחזרה!" שתיהן רקעו ברגליהן, הסתובבו במעגלים וקרעו את שמלותיהן הבלויות, המוכתמות בדם. קולותיהן עלו עם כל סיבוב. "אנחנו רוצות אותה בחזרה! אנחנו רוצות אותה בחזרה!"</p>
			<p class="text">לוסינדה עמדה מול אחיותיה והתפתלה. "תפסיקו את זה מיד! אני לא אסבול את הדרמה הזאת!" היא הביטה באחיותיה ההיסטריות בשמלותיהן הבלויות והמוכתמות, שבקושי נצמדו לגופן הדק והשברירי. לא היה לה אפילו את הכוח לתת להן משהו הגון ללבוש. אפילו לאדם הלא קסום השגרתי ביותר בממלכת החלומות היה כוח לשנות את לבושו, אבל קירקה לקחה מהן הכול. כולל כבודן.</p>
			<p class="text">ובכל זאת, לוסינדה ידעה שאחיותיה צודקות. היא <span class="bold">באמת</span> אמרה את הדברים האלה. איך היא תגרום לרובי ולמרתה להבין שהגיע הזמן לשנות את השיטות שלהן? שהגיע הזמן להתנהג כמו המכשפות החזקות שהן? הגיע הזמן שיעזבו את ממלכת החלומות ויתבעו את מקומן הראוי. לוסינדה לא היתה בטוחה שאחיותיה מוכנות לשמוע את האמת, ולכן שמרה אותה לעצמה. אחיותיה היו תמיד שבריריות, ועכשיו היא חששה לשפיותן יותר מתמיד.</p>
			<p class="text">היה סוד ששמרה מהן במשך כל חייהן. אם תספר להן עכשיו, התוצאה תהיה כמעט בוודאות אסון. והיא בהחלט קיוותה שקירקה לא תגלה את הסוד הזה. ככל שאהבה את אחיותיה, היא ידעה שהן חלשות מכדי לשמור דבר כזה לעצמן. נכון, הן ידעו חלק מהסיפור, אבל הן לא ידעו את החלק החשוב ביותר, ואם קירקה תגלה אותו, זה עלול להיות הסוף של כולן. יותר מכול, זאת היתה הסיבה שבגללה הן היו צריכות לצאת מהמקום הזה. הן חייבות להשמיד את הספרייה של גותל.</p>
			<p class="text">"אחיות, תקשיבו, אני הבכורה. אני צריכה שתסמכו עלי, אני יודעת מה טוב."</p>
			<p class="text">אחיותיה התחילו לצחוק. "אוי, לוסינדה יודעת מה טוב!" קירקרו רובי ומרתה. "לוסינדה יודעת מה טוב! שמעת את זה?"</p>
			<p class="text">"אחיות, בבקשה. תשתמשו בכל כוח הרצון שלכן ונסו להקשיב לי. זה חשוב!" אבל רובי ומרתה המשיכו ללעוג לה ולזמר את מילותיה.</p>
			<p class="text">"לוסינדה יודעת מה טוב, לוסינדה יודעת מה טוב!" ללא קסמה, לוסינדה נאלצה להשתמש בידיה. היא אחזה את אחיותיה בצווארן בחוזקה והרימה אותן מהרצפה, כך שהתנדנדו כבובות סמרטוטים חסרות אונים.</p>
			<p class="text">"תפסיקו מיד ותקשיבו לי!" החדר התחיל לרעוד ולהיטלטל, המראות רטטו והתקמרו עד שכמעט התנפצו. לוסינדה שיחררה את אחיותיה, ומרתה נצמדה לרובי בפחד על הרצפה.</p>
			<p class="text">"מה קורה? לוסינדה, תפסיקי! אנחנו נקשיב לך!"</p>
			<p class="text">"לוסינדה, אנחנו מצטערות! בבקשה תפסיקי את זה!"</p>
			<p class="text">לוסינדה קפאה ובחנה בדממה את החדר. את המראות. משהו לא היה כשורה. היא חיפשה בכל מראה את המכשפה שהיתה בטוחה שאורבת מאחורי אחת מהן.</p>
			<p class="text">החדר המשיך לרעוד. "לוסינדה, בבקשה!" רובי ומרתה נצמדו זו לזו. "אנחנו מבטיחות לעשות כל מה שתגידי! אל תשברי את המראות שלנו, הן כל מה שיש לנו!"</p>
			<p class="text">"זה לא הקסם שלי, טיפשות. אין לנו קסם כאן. עכשיו זוזו אחורה. מאחורי, עכשיו!" לוסינדה דחפה אותן מאחוריה ופרשה את זרועותיה.</p>
			<p class="text">היא סיננה, "תחשפי את עצמך מיד, מכשפה!"</p>
			<p class="text">המראות בחדר רעדו והתמלאו בלהבות ירוקות.</p>
			<p class="text">"זאת מליפיסנט!" צרחה רובי. "היא חזרה! היא מצאה את דרכה החוצה מהחשיכה! היא חצתה את הפרגוד ללא עזרתנו! ידעתי שהיא חזקה!"</p>
			<p class="text">הלהבות גדלו והיו כה בהירות ולוהטות עד שנראה שהן עומדות לקפוץ מהמראות אל תוך החדר. ואז פנים הופיעו מתוך הלהבות, משתקפות בכל משטח. הן היו חיוורות, ועיניים כהות גדולות ויפות היו קבועות בהן. היא נראתה בדיוק כפי שהאחיות המשונות זכרו אותה מלפני שנים רבות כל כך.</p>
			<p class="text">זאת לא היתה מליפיסנט.</p>
			<p class="text">"גרימהילדה!" אמרו שלוש האחיות בבת אחת.</p>
			<p class="text">"שלום, מכשפות נתעבות." קולה הידהד מכל מראה בחדר. רובי ומרתה הסתובבו במעגלים, מנסות להבין איזו מבין ההשתקפויות הרבות היא גרימהילדה האמיתית ואילו הן אשליות.</p>
			<p class="text">"אחיות! היא שם," אמרה לוסינדה והצביעה על המראה שמולן. המלכה הזקנה גרימהילדה נראתה מרשימה יותר מכפי שזכרה.</p>
			<p class="text">קרה. קשוחה. יפהפייה.</p>
			<p class="text">לוסינדה תהתה אם כליאתה בתוך המראה, כפי שעשו לאביה לפניה, היתה באמת עונש. עכשיו היא היתה צעירה ויפה לנצח, ואיכשהו חזקה יותר מכפי שזכרה.</p>
			<p class="text">"איך נכנסת לממלכת החלומות?" שאלתה של לוסינדה גרמה לגרימהילדה לצחוק.</p>
			<p class="text">"זה הקסם שלכן, לוסינדה. אתן הטלתן את הלחש שלכד אותי בעולם של מראות. ובכל זאת אינך יודעת כיצד אני מסוגלת להופיע לפניכן?" לוסינדה תהתה אם גרימהילדה תבין שהיא כבר לא כבולה על ידי הלחש שלהן. לפתע הרגישה מודעת לעצמה ולכך שהיא עומדת בפני המלכה בבגדים בלויים ומוכתמים בדם. היא ייחלה שלא היתה לכודה, חסרת אונים, בממלכת החלומות, בחברתן של אחיותיה חסרות הבינה ואיש מלבדן. היא כמהה להיות בארצותיהן, שם ישלטו כמלכות, אבל היא היתה בארץ המראות והשיגעון ודיברה עם המלכה הזקנה גרימהילדה. מה המלכה חושבת עליהן, כשהן לכודות במקום הזה, במראֶה מחריד כל כך?</p>
			<p class="text"><span class="bold">ארורה קירקה שלקחה את כוחותינו! אנחנו חסרות אונים בלעדיהם ובלי המראות שלנו!</span></p>
			<p class="text">ואז הבינה משהו וצחקה.</p>
			<p class="text">"המראות! קירקה, המכשפה החכמה והחזקה ביותר אי־פעם, שכחה לכשף את כל המראות בממלכת החלומות כך שגרימהילדה לא תוכל להיכנס." צחוקה הידהד בכל רחבי החדר.</p>
			<p class="text">המלכה המרשעת צימצמה את עיניה לעבר לוסינדה. "את לא מעוניינת לדעת למה באתי לכאן, אפילו לא קצת? האם תרצי לעמוד שם ולצחוק עד שאשתעמם ואלך?"</p>
			<p class="text">"אני יודעת בדיוק למה את כאן, מכשפה. באת לנקום."</p>
			<p class="text">רובי ומרתה צרחו. "זה לא הוגן! אין לנו את הכוחות שלנו! אין לנו שום דרך להגן על עצמנו! זה לא הוגן! זה לא הוגן!"</p>
			<p class="text">גרימהילדה הנידה בראשה. "תירגעו. אני לא עומדת לפגוע בכן, אם כי יש לי כל זכות לעשות זאת. אני כאן כי אני צריכה את עזרתכן."</p>
			<p class="text">האחיות השתתקו. עיניהן בלטו בתדהמה. הן לא ידעו כיצד להגיב. הן פשוט עמדו שם, מתפתלות ומגמגמות, המומות שלושתן.</p>
			<p class="text">"ברור שזאת היתה טעות לבוא לכאן. אתן אפילו יותר מטורפות מאשר בפעם הקודמת שראיתי אתכן." גרימהילדה גיחכה. "אפילו אם הייתי כאן בשביל נקמה, לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי להפעיל את הקסם שלי נגדכן. לא במצבכן הנוכחי, כשאתן חסרות הגנה, נטושות ומבולבלות. אתן פתטיות."</p>
			<p class="text">"איך את מעיזה —" </p>
			<p class="text">גרימהילדה קטעה אותה. "איך אני מעיזה? איך <span class="bold">אתן</span> מעיזות? החרבתן את חיי! רקמתן מזימות כדי שאני אהרוג את בתי! ועכשיו הבת <span class="bold">שלכן</span>, קירקה שלכן, לקחה ממני את שלגייה! שלגייה המסכנה שלי, שעדיין רואה אתכן בסיוטיה. אני צריכה להשמיד אתכן כאן ועכשיו." עיניה היו קרועות. "אבל באתי לבקש מכן עזרה. אחרי כל מה שמליפיסנט סיפרה לי עליכן, חשבתי — טוב, לא משנה מה חשבתי. אני רואה שזאת היתה טעות לבוא לכאן. אתן מאבדות את שפיותכן. למעשה, נראה לי שהיא כבר אבדה! כל נקמה מצדי תהיה כאין וכאפס לעומת העינוי שאתן עוברות כאן, לכודות ללא הבת שלכן בתוך השיגעון הנצחי הזה. זה בדיוק מה שמגיע לכן."</p>
			<p class="text">גרימהילדה פנתה הצדה ונעה עמוק יותר אל תוך המראה, שם כמעט נעלמה בלהבות הירוקות המרצדות.</p>
			<p class="text">"לא! גרימהילדה, חכי!"</p>
			<p class="text">"כן, לוסינדה?" המלכה המרשעת עצרה והביטה לאחור מעבר לכתפה.</p>
			<p class="text">"מה את רוצה מאיתנו?"</p>
			<p class="text">המלכה נאנחה. נראה שהיא קיבלה החלטה. היא הסתובבה בחזרה אל האחיות.</p>
			<p class="text">"אני רוצה שתעזרו לי לקבל את שלגייה בחזרה. אני רוצה לחש שיכבול אותה אלי. אני מוכנה לעשות הכול בתמורה." לוסינדה ראתה שדבריה של גרימהילדה כנים. היא חשה בייאוש שלה. היא הרגישה אותו כמעט באותה חריפות שבה חשה את הכמיהה שלה עצמה לקירקה.</p>
			<p class="text">"אני מבינה," אמרה. "ואיפה הבת שלך עכשיו?"</p>
			<p class="text">"היא עם קירקה, אצל הפיות."</p>
			<p class="text">"באמת? ובכן, יש לנו תוכנית בשביל הפיות," אמרה לוסינדה, קולה רגוע ויציב.</p>
			<p class="text">"כזאת שאתן יכולות להוציא לפועל מממלכת החלומות?" שאלה גרימהילדה בשמץ של אירוניה וסקרה את החדר הקטן.</p>
			<p class="text">"עם עזרתך," חייכה לוסינדה.</p>
			<p class="text">"ואתן מבטיחות שלבתי לא יאונה כל רע."</p>
			<p class="text">"אנחנו מבטיחות שלבת <span class="bold">שלך</span> לא יאונה כל רע."</p>
			<p class="text">"האם אתן מוכנות לכבול את עצמכן למילים האלה בדם ובקסם?" המלכה הזקנה הביטה בהן בעיניים מצומצמות, כאילו כך תדע אם הן דוברות אמת. לוסינדה חייכה אל אחיותיה, שחייכו אליה בחזרה בהסכמה. "אנחנו נשמח לכבול את עצמנו לשבועה הזאת."</p>
			<p class="text">"אז תגידו לי מה אתן צריכות שאעשה."</p>
			<p class="text">"אנחנו צריכות שתמצאי את אחת הציפורים של מליפיסנט," אמרה לוסינדה.</p>
			<p class="text">"אני חושבת שאני יכולה לעשות את זה," אמרה גרימהילדה בחיוך מרושע, שהאחיות המשונות הכירו. זה היה אותו חיוך שראו על פניה אחרי ששתתה את השיקוי שנתנו לה שנים קודם לכן, ביום שבו ציוותה על הצייד לרצוח את שלגייה. לוסינדה שמחה לראות שגרימהילדה לא איבדה את השנאה שלה. היא בערה בתוכה כאש השאול.</p>
			<p class="text">לוסינדה לא ידעה אם היא יכולה לבטוח בגרימהילדה, אבל אולי האיחוד ביניהן יביא להן את הדבר היחיד שהן כולן חשקו בו אפילו יותר מאשר בנקמה.</p>
			<p class="text">הבנות שלהן.</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer006">
					
				</div>
			</div>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 70.40 ₪ מחיר רגיל 79.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 65.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 42.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות