נשיקה צרפתית בניו יורק

ערב קסום בפריז, נשיקה אחת והבטחה אחת – שנה אחר כך מרגו מגיעה לניו יורק כדי לקיים את ההבטחה ולמצוא את זאק, הגבר שהיא בטוחה שהוא אהבת חייה. אבל העיר שלא נרדמת מלאה הפתעות, ובין אורות הניאון, ההמולה והחלומות הגדולים, מרגו מגלה שהחיים – והלב – לא תמיד הולכים לפי התוכנית.

רומן רומנטי מתוק, מצחיק ומלא קסם על אהבה ממבט ראשון, על הזדמנויות חדשות ועל הבחירה בין חלום למציאות. מושלם לחובבי סיפורי אהבה עכשוויים, ניו יורק הקסומה והבטחות שמחכות להתגשם.
שם: נשיקה צרפתית בניו יורק
מחבר/ת: סופי ז’ואנו אן
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 011325505

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="chaptersplit">פרק 1</h2>
			<p class="center"></p>
			<h3 class="above">שנה לאחר מכן</h3>
			<p class="first">חלמתי על זה כל כך הרבה, אבל אני בכל זאת קצת המומה שזה באמת קורה. אני בניו יורק. אני גרה כאן עכשיו. זה אמיתי. זה מוזר. זה... מדהים.</p>
			<p class="text">הטרמינל בנמל התעופה נראה כמו קניון בגודל עיר, ויש בו הכול, החל ממותגי יוקרה ועד לבתי קפה בכל האולמות, וכל כך הרבה אנשים. יותר אנשים ממה שאני מרגישה שראיתי כל חיי. באוזניות שלי, טיילור סוויפט שרה המנון שבחרתי לרגע המסוים הזה, והלחן האופטימי מטביע את הקקופוניה של הטרמינל. <span class="bold _idGenCharOverride-1">ברוכה הבאה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לניו יורק! היא חיכתה לך.</span></p>
			<p class="text">לא כמו שאני חיכיתי לה.</p>
			<p class="text">אחרי שעברתי את המכס, אני מחפשת את השלטים לאיסוף כבודה, והלב שלי נעצר. בקצה המסוע עומד בחור גבוה עם שיער בלונדיני, כתפיים מרובעות ורגליים רזות. אני מיד מזהה אותו. זה הבחור שחשבתי עליו ללא הפסקה, הבחור שאני פוגשת כל לילה בחלומות, זאק האחד והיחיד.</p>
			<p class="text">הפגישה שלנו היא רק בעוד <span class="bold _idGenCharOverride-1">יומיים</span>, אבל ברגע זה אני מזיעה, העור שלי יבש ממיזוג האוויר במטוס, הבל הפה שלי מסריח מהאוכל התעשייתי הדוחה. בכלל לא ככה קיוויתי שהמפגש שלנו ייראה אחרי שנה שלמה שפינטזתי עליו, אבל אין לי ברירה. זאק פה עכשיו. אז זהו.</p>
			<p class="text">אני מזגזגת כדי לעבור על פני שאר הנוסעים שבינינו, ולפני שהעצבנות תשתלט עלי, אני מעלה על פני את החיוך הכי יפה שלי וטופחת לו על הכתף. הוא מסתובב. אני בוהה בו, המוח שלי מעבד לאט את המציאות. זה לא זאק. למעשה הוא לא נראה כמו זאק. מקרוב הוא אפילו לא בלונדיני. זה הכול בראש שלי. אני מקללת בשקט ומאשימה את הג'ט לג.</p>
			<p class="text">"אממ, כן?" הוא נשמע עצבני.</p>
			<p class="text">אני מוכרחה להגיד משהו עכשיו. "הַיי! אתה יודע מתי המזוודות שלנו יוצאות? אבא שלי מחכה לי."</p>
			<p class="text">הבחור פוקח את עיניו לרווחה ובלי להגיב מפנה אצבע לעבר המסך שמעל המסוע. זה שכולם מתבוננים בו, שמציין את השעה המדויקת - ארבע דקות מעכשיו - שבה המזוודות שלנו יתחילו לעלות על המסוע.</p>
			<p class="text">"מושלם!" אני אומרת בעליזות מוגזמת. עמוק בפנים אני מבועתת. "אני אשלח לו הודעה!"</p>
			<p class="text">הלחיים שלי בוערות ואני חוזרת ונטמעת בהמון. כמה דקות זה יומיים?</p>
			<p class="text">הכול נשכח כשאני מזהה את הפרצופים המאושרים של פאפא ומיגֶל שקורנים לעברי ממש מחוץ לדלתות הנפתחות של הטרמינל. פאפא מניף את זרועותיו באוויר בתנועה שאני חושבת שאמורה להיות נפנוף, אבל בפועל היא גורמת לו להיראות כמו מריונטה מנופחת שמתנודדת ברוח, מהסוג שרואים מחוץ למגרשים של סוחרי מכוניות משומשות בסדרות האמריקאיות.</p>
			<p class="text">ברגע שאני נמצאת במרחק נגיעה, אנחנו נותנים אחד לשני <span class="bold _idGenCharOverride-1">לָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ה בּיז</span> - נשיקה אחת על כל לחי, כמקובל בצרפת. ואז הוא מושך אותי אליו לחיבוק אמריקאי. זה מה שהוא תמיד אמר לי כשהייתי ילדה: כשיש לך שתי תרבויות, את זוכה ליהנות מהטוב שבכל אחת מהן. לפעמים זה אומר טוב כפליים, כמו טוסט גבינה על בגט. או <span class="bold _idGenCharOverride-1">טארט אוֹ פּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וֹם </span>עם קראסט מלמעלה, שהוא, כן, <span class="bold _idGenCharOverride-1">אני יודעת</span>, בסך הכול פאי תפוחים.</p>
			<p class="text">החבר של פאפא - כלומר <span class="bold _idGenCharOverride-1">הארוס</span> שלו, מיגל - מחבק ומנשק אותי: הוא לומד מהר.</p>
			<p class="text">פאפא גר רוב חייו במנהטן. הוא מגיע לפריז, למטֵה החברה שלו - שעוסקת בהפצת יין - כמה פעמים בשנה לצורכי עבודה ומבלה את רוב החופשות שלו איתנו, בצרפת. מיגל אפילו הצטרף אליו כמה פעמים. מעולם לא היתה לי הזדמנות לבקר אותם בניו יורק... עד עכשיו.</p>
			<p class="text">מיגל מושיט לי קופסת קרטון שעל הלוגו שמוטבע עליה כתוב "DOUGH". בצק. "אבא שלך רצה להביא בלוני ברוכה הבאה," הוא אומר ומביט בבלונים שמרחפים גבוה סביבנו, "אבל לי היה רעיון אחר."</p>
			<p class="text">אני מתחילה לרייר ברגע שאני פותחת את הקופסה. שישה דונאטס ענקיים בוהים בי בחזרה, כולם מצופים בזיגוג בצבעים שונים. וכשאני אומרת "ענקיים", אני מתכוונת לומר שכל אחד מהם הוא בערך בגודל של הפרצוף שלי. אני אפילו לא בטוחה איך אני אמורה להכניס דונאט כזה לפה, אם כי אני בהחלט מוכנה לנסות.</p>
			<p class="text">"אני יודע שאלה לא <span class="bold _idGenCharOverride-1">קרואסונים</span>," מתחיל מיגל. פאפא שולח אליו מבט מהצד, כאילו הם ניהלו את הוויכוח של "דונאט נגד קרואסון" פעמים רבות בעבר. "אבל זה בדיוק העניין. ברוכה הבאה, מרגו! את לא באמת אמריקאית אם את לא לוקחת איתך אוכל לכל מקום."</p>
			<p class="text">אני צוחקת. "האתגר התקבל."</p>
			<p class="text">הבטן שלי מקרקרת ואני לוקחת את הדונאט הראשון שקורץ לי, שמצופה בזיגוג ורוד לוהט, ונוגסת בו. המרקם מדהים - דחוס אבל לא יבש, אוורירי אך מתפצפץ, הודות לשכבת הסוכר מלמעלה. הניחוח העדין של היביסקוס מפתיע אותי לטובה. יש לזה טעם של קיץ, מפנק אבל קליל, והכול בביס אחד. אני מאוהבת.</p>
			<p class="text">"שאלה זריזה," אני אומרת ופונה לפאפא. "איך תרגיש אם מיגל ייהפך פתאום לאבא האהוב עלי?"</p>
			<p class="text">כשתיכננתי לעבור לניו יורק, ידעתי שאגור עם פאפא והחבר שלו בזמן שאחפש דירה, אבל לא ציפיתי שהם יתארסו עד שאגיע לכאן, אחרי ארבע שנים יחד. עכשיו מיגל הוא האבא החורג לעתיד שלי, והחתונה תתקיים בעוד קצת יותר משלושה חודשים. לא יכולתי לקוות להתחלה טובה יותר של חיי בעיר הגדולה.</p>
			<p class="text">פאפא מעווה את פניו. "סליחה, ילדתי היקרה, אבל תזכירי לי מי שיכנע את מאמוֹ שלך לתת לך לגור כאן איתנו?"</p>
			<p class="text">"יש בזה משהו," אני אומרת ולוקחת עוד ביס מהדונאט, כשהוא אוחז בידית המזוודה שלי.</p>
			<p class="text">אחרי שהזכרנו אותה, אני שולפת את הטלפון שלי וקוראת שוב את ההודעה שחיכתה לי מיד עם הנחיתה.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng CharOverride-9" lang="en-US" xml:lang="en-US">Bien arriv</span><span class="eng CharOverride-10" lang="en-US" xml:lang="en-US">é</span><span class="eng CharOverride-9" lang="en-US" xml:lang="en-US">e? J'esp</span><span class="eng CharOverride-10" lang="en-US" xml:lang="en-US">è</span><span class="eng CharOverride-9" lang="en-US" xml:lang="en-US">re que tu ne vas </span><span class="eng CharOverride-9" lang="en-US" xml:lang="en-US">pas te perdre</span></p>
			<p class="letterin"><span class="eng CharOverride-9" lang="en-US" xml:lang="en-US">dans l'a</span><span class="eng CharOverride-10" lang="en-US" xml:lang="en-US">é</span><span class="eng CharOverride-9" lang="en-US" xml:lang="en-US">roport. C'est vraiment grand.</span></p>
			<p class="letterin">הגעת בשלום? אני מקווה שלא תלכי לאיבוד</p>
			<p class="letterin">בנמל התעופה. הוא ממש גדול.</p>
			<p class="firstspace">אוף. זה עדיין מעצבן אותי עכשיו, למרות ש<span class="bold _idGenCharOverride-1">באמת</span> הרגשתי לרגע שאני יכולה ללכת לאיבוד. מובן שלא אגיד לה את זה. אני לא רוצה להוסיף עוד סעיף לרשימה הארוכה שלה, של סיבות למה לא הייתי צריכה לעשות את זה מלכתחילה. עיר כל כך גדולה! כל כך קשוחה! וגם רועשת. בטח יותר מדי בשביל נערת כפר בת שמונה-עשרה כמוני. מאמוֹ לא ניסתה להסתיר את העובדה שהיא חושבת שהרעיון שאעבור לכאן הוא נורא ואיום.</p>
			<p class="text">אבל הייתי נחושה. בחודשים האחרונים, אחרי שהלימודים הסתיימו, שלחתי את קורות החיים שלי לרשימה הולכת ומתארכת של מסעדות. לא קיבלתי אף תשובה, ואז פאפא הזכיר שהוא קרא כתבה על מסעדה חדשה בשם נוּטְרִיוֹ, בניהולו של השף הנודע פרנקלין בּוֹיד. תארו לעצמכם כמה הופתעתי כשגיליתי שמאמו עבדה איתו בזמן שגרה בניו יורק לפני המון שנים ושהם היו חברים.</p>
			<p class="text">שאלתי אותה אם היא מוכנה לשלוח לו מייל, אבל היא התנגדה לכל אורך הדרך. היו לה כל כך הרבה תירוצים. <span class="bold _idGenCharOverride-1">לא דיברנו שנים. אני </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">באמת לא רואה אותך עובדת בשבילו. מרגו, תאמיני לי, את </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לא תאהבי לבשל במסעדה ניו יורקית.</span> היא דיברה עוד ועוד על כך שעסקי המסעדנות בעיר הגדולה הם לגמרי שונים.</p>
			<p class="text">זה היה כל כך מעצבן.</p>
			<p class="text">מובן שזה לא כמו בצרפת. בגלל זה אני כאן. מאמו מבשלת את אותו תפריט מצומצם של אוכל צרפתי קלאסי במסעדה שהעיצוב הבסיסי שלה לא השתנה מאז שהייתי ילדה.</p>
			<p class="text">אני יודעת ש<span class="bold _idGenCharOverride-1">היא</span> אוהבת את זה, אבל אני רוצה יותר. אני רוצה משהו אחר.</p>
			<p class="text">רק כשהטיסה שלי הוזמנה ומאמו הבינה שאני באמת נוסעת, היא הסכימה ליצור קשר עם הידיד לשעבר שלה. הוא לא רק הגיב מהר, גם הדברים שאמר גרמו לי לזנק מרוב שמחה.</p>
			<p class="letterinspace ParaOverride-7"><span class="bold _idGenCharOverride-1">בּיין סוּר, נדיה!</span> כמובן! אני אתן את הפרטים של מרגו לרֵייבֶן, סו-שף מהצוות שלי, והיא תהיה בקשר כשיהיה משהו, מה שקורה כל הזמן. ושמרגו תרגיש בנוח ליצור קשר כשתגיע לניו יורק.</p>
			<p class="firstspace">נכון שזה הכי מדהים שיש? המשכתי לשלוח קורות חיים לאחר מכן, אבל בלב שלי ידעתי שזה זה, זה המטבח החדש שלי. קראתי כל מה שהצלחתי למצוא על נוטריו, ונשמע שזה מקום נפלא. זאת מסעדה צמחונית מודרנית באזור פְלֶטאַיירון, היא קיבלה זה עתה ביקורת מבריקה ב"ניו יורק טיימס" והיא נמצאת במרחק הליכה מהדירה של פאפא. בראש שלי אני כבר עובדת שם. אצור קשר עם הסו-שף ביום שני, ברגע שאתמקם. החיים הניו יורקיים הנפלאים שלי כמעט כאן!</p>
			<p class="text">מיגל יוצא אחרינו מהטרמינל. "וגם, בֵּלָה" - זה שם החיבה שהמציא לי - "אני לא בטוח שאני מרגיש מוכן להיות אבא של מישהו."</p>
			<p class="text">אני עושה את פרצוף החרטה המוצלח ביותר שלי. "אוקיי, אז אין דונאטס בשבילך, כן?"</p>
			<p class="text">בחוץ האוויר סמיך. מהביל. כבד באופן שגורם לי להרגיש מיד את משקל הג'ינס והטישרט שלי. לא ציפיתי לזה.</p>
			<p class="text">כמה דקות לאחר מכן שלושתנו דחוסים במושב האחורי של מונית צהובה. אני יושבת באמצע עם קופסת הדונאטס על ברכי. סיימתי את הדונאט עם ההיביסקוס, אבל אני רוצה עוד. אולי הדונאט הרגיל המזוגג יתאים לתפקיד מנקה חֵך. מיגל מביט בערגה בקופסה ואני מסובבת אותה לעברו, נותנת לו לבחור. טוב, ברור לכולנו למה הוא קנה את הדונאטס האלה. זה כמו כשאני אופה עוגת יום הולדת לחבר הכי טוב שלי, ז'וליאן. אני עושה את זה בשבילו, אבל גם בשבילי.</p>
			<p class="text">הכול גדול יותר באמריקה. זה מה שאנשים אומרים. אבל אני לא חושבת שהבנתי באמת למה הם מתכוונים עד שהמונית שלנו השתלבה בכביש מהיר פקוק עם יותר נתיבים מכפי שאני יכולה לספור. אני מכווצת אגרופים בזמן שהמכונית מנווטת ימינה ושמאלה, בניסיון לחסוך כמה שניות של נסיעה.</p>
			<p class="text">"איך היו הימים האחרונים שלך בבית?" שואל פאפא בהבעת אשמה. הוא מודע היטב למורת רוחה של מאמו מהמעבר שלי לכאן.</p>
			<p class="text">"אתה יודע איך מאמו," אני אומרת ומגלגלת עיניים. "היא לא רגשנית, אבל גם לא <span class="bold _idGenCharOverride-1">לא</span>-<span class="bold _idGenCharOverride-1">רגשנית</span>."</p>
			<p class="text">הוא צוחק במבוכה וגורם <span class="bold _idGenCharOverride-1">לי</span> להרגיש אשמה עכשיו.</p>
			<p class="text">"היא תהיה בסדר. אני כאן עכשיו, היא תצטרך להתרגל לזה."</p>
			<p class="text">"אני יודע, אבל היא כל כך רצתה ש..."</p>
			<p class="text">"שאני לא אנסה להגשים את החלום שלי, כן, אני יודעת. אבל אני בת שמונה-עשרה עכשיו. ו<span class="bold _idGenCharOverride-1">זה</span> מה שאני רוצה. הייתי עושה את הדרך לכאן גם בלי עזרתכם."</p>
			<p class="text">ההורים שלי מעולם לא היו זוג, אבל הם אוהבים מאוד זה את זה. רק לא באופן רומנטי. הכול התחיל כשמאמו עברה לניו יורק בעצמה כשהיתה בוגרת טרייה של בית הספר לקולינריה בפריז. צבוע, מה? עד מהרה היא פגשה צרפתים אחרים בתפוח הגדול - מתברר שהם נמצאים בכל מקום בעיר - כולל את פאפא, שגדל כאן. הוריו צרפתים, אבל הם חיו בארצות הברית במשך שלושים שנה, שם נולדו שני ילדיהם. פאפא גדל באַפֶּר איסט סייד ולמד צרפתית בבית ואנגלית בבית הספר. הוא תמיד רצה להגיע לצרפת לתקופה מסוימת, אבל קיבל עבודה מיד כשסיים את הקולג' ונשאר בעיר.</p>
			<p class="text">בינתיים, מאמו בילתה את שנות העשרים לחייה בכל סוג אפשרי של עבודה, לפני שהחליטה לבסוף ללכת בעקבות תשוקתה לאוכל. ההורים שלי התיידדו כמה חודשים אחרי שעברה לכאן ומהר מאוד נעשו בלתי נפרדים. שמעתי סיפורים על מסיבות פרועות ועל טיולים של הרגע האחרון להמפטונס או לשיקגו, שם מתגורר דוד שלי, אחיו של פאפא.</p>
			<p class="text">חודשים נהפכו לשנים. מאמו הרגישה שלעולם לא יהיה לה חבר רציני, אבל היא רצתה תינוק. גם פאפא תמיד חשב שיהיה לו ילד. בסופו של דבר הם החליטו לעשות את זה יחד. אני לא אוהבת לחשוב על עצמי כעל תינוקת שנולדה כתוצאה מהזרעה עצמית - אם ככה זה קרה בכלל - אז מעולם לא ביקשתי לדעת את הפרטים המדויקים של איך גבר הומו ואישה סטרייטית יצרו את <span class="bold _idGenCharOverride-1">מוּאָה</span>. זה לא היה בדיוק סיפור אהבה גדול מהחיים, אבל הנה משהו שידעתי מגיל צעיר מאוד: הייתי רצויה. ממש לא היה להם אכפת ליצור משפחה קצת אחרת.</p>
			<p class="text">לפני שפאפא יוכל להזכיר את מאמו שוב, אני משנה נושא. "בלילה האחרון שלי חגגתי עם חברים, עם ז'וליאן ועם עוד כמה חבר'ה מבית ספר. הם נתנו לי אלבום עם תמונות של כולנו ושרנו קריוקי במשך שעות. זה היה גרוע במובן המעולה של המילה."</p>
			<p class="text">"עכשיו את סוף-סוף כאן," אומר פאפא בחיוך של הקלה.</p>
			<p class="text">"ויום הזאק בפתח!" מוסיף מיגל.</p>
			<p class="text">אה, כן, אנחנו משפחה מהסוג הזה. לא בדיוק משתפים יותר מדי, אלא חולקים מידע בצורה חופשית למדי, במיוחד כשהוא עסיסי. כמו איך לילה אחד פגשתי בחור בפריז וקבעתי לפגוש אותו כעבור שנה בזמן ובמקום מסוימים בניו יורק. מאמו רתחה כשגילתה שהסתובבתי בחוץ כל הלילה עם אדם זר, אבל הֵיי, חזרתי בריאה ושלמה. עדיין הייתי כל כך מוצפת באנדורפינים מתוצרת זאק, שלא היה לי אכפת לקבל עונש ולא לצאת מהבית במשך חודש.</p>
			<p class="text">פלטתי אנחה מוגזמת. "אני עצבנית."</p>
			<p class="text">פאפא יורה בי מבט. "עצבנית-שמחה, כי את עומדת לפגוש אותו ממש בקרוב, או בלחץ מִמה שעלול לקרות, או <span class="bold _idGenCharOverride-1">לא</span> לקרות?"</p>
			<p class="text">אני צריכה לחשוב על זה שנייה. הלילה שלי ושל זאק, מה שהבטחנו זה לזה, זה היה אמיתי. ידעתי את זה עמוק עד לשד עצמותי אז, ושום דבר לא השתנה בשנה האחרונה. אני מוכנה לאהבה. מהסוג שמשנה את החיים. מהסוג של <span class="bold _idGenCharOverride-1">לא יכולה לנשום בלעדיך</span>. רומנטיקה באותיות מהבהבות. היה רגע באותו לילה שבו זאק התבונן עמוק אל תוך עיני ואמר שהוא מעולם לא היה מאוהב <span class="bold _idGenCharOverride-1">לפני כן</span>. אני עדיין זוכרת איך הרגליים שלי כמעט בגדו בי כשחשבתי על מה שהוא רומז.</p>
			<p class="text">"עצבנית-שמחה," אני אומרת. אני בודקת מה השעה בטלפון. "זה בעצם רק יום וחצי עכשיו."</p>
			<p class="text">מיגל פולט צחוק בין שני ביסים מהדונאט שלו. "עדיף ששניכם לא תגנבו את ההצגה בחתונה שלנו."</p>
			<p class="text">"לא הייתי מהמרת על זה," אני אומרת בחיוך שטני.</p>
			<p class="text">"תראו," אומר פאפא.</p>
			<p class="text">אנחנו נוסעים על גשר - זה גשר ויליאמסבורג, הוא אומר לי - והעיר נגלית לעינינו. לפני הכול, אני מזהה את בניין האמפייר סטייט, גורד השחקים המוכּר ביותר בקו הרקיע המפורסם ביותר. עד מהרה אנחנו חולפים על פני בניינים בצבע לבן-שמנת ובנייני לבֵנים אדומות, שלרובם יש גרם מדרגות מתכת בחזית, מלמעלה עד למטה. יציאות חירום למקרה של שריפה, מסביר מיגל. מכוניות, מוניות, אוטובוסים ואופניים מקיפים אותנו. והאנשים! הם נוהרים על המדרכות, כולם הולכים באותו קצב, כמו דגי סלמון ששוחים נגד הזרם.</p>
			<p class="text">הגרון שלי מתכווץ מרוב התרגשות.</p>
			<p class="text">אני. נמצאת. כאן.</p>
			<p class="text">סוף-סוף!</p>
			<p class="text">"זה יכול להיות קצת יותר מדי בהתחלה," אומר פאפא. "טוטו, את כבר לא בטוּרֶן," הוא אומר בקריצה. טורן הוא האזור שממנו מגיעה מאמו. וגם אני, אני מניחה. הוא צודק. זה רחוק שנות אור מהגבעות המוריקות ומהחיים השקטים שהיו לי בילדות.</p>
			<p class="text">"אני <span class="bold _idGenCharOverride-1">מתה</span> על זה," אני אומרת. "תן לי את הבאזז, את ההמונים ואת הריגוש. זה בדיוק מה שרציתי."</p>
			<p class="text">העיר שלעולם אינה ישנה, שהאורות בה בוהקים יותר ושחלומות נוצרים בה. לבשל באחת המסעדות החדשות הלוהטות ביותר. עם זאק לצדי, לנצח. אני כבר מרגישה שהמקום העצום הזה הוא שלי: מלא באפשרויות ובהרפתקאות. ובאהבה, כמובן.</p>
			<p class="text">סוף-סוף, החיים שלי מתחילים.</p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אהבה ממבט ראשון רומנטיקה רומנטיקה בחופשה רומנטיקה נקייה אהבה נוער בוגר הומור ניו יורק קומדיה רומנטית רומנטיקה לנוער

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!