שנת הארבה

כאשר סוכן ה-CIA קיין נשלח למשימה סודית באזור המסוכן שבו נפגשים הגבולות של פקיסטן, איראן ואפגניסטן, הוא יודע שזהו מקום שבו החוקים אינם חלים והחיים תלויים על חוט השערה. המשימה: לחלץ אדם המחזיק במידע קריטי לשלום העולם. אך במקום זאת, קיין מוצא את עצמו מול אויב אכזרי, חכם ונחוש, שמונע על ידי נקמה אישית ויכולת בלתי רגילה להטיל כאוס. מה שמתחיל כמבצע חילוץ הופך למרוץ נגד הזמן לעצירת אסון עולמי.

”שנת הארבה” הוא מותחן ריגול עוצר נשימה, שמפגיש בין פעולה בלתי פוסקת, דמויות מורכבות ועלילה בינלאומית סבוכה. טרי הייז, מחבר רב-המכר ”לבד בתיאטרון המוות”, מוכיח שוב את יכולתו לטוות סיפור שמחזיק את הקורא דרוך עד העמוד האחרון. זהו סיפור על גבורה, בגידה, והמחיר האישי שמשלמים אלו שנלחמים בצללים כדי לשמור על הסדר העולמי.
שם: שנת הארבה
מחבר/ת: טרי הייז
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 011325475

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 118.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="שם-פרק">1</p>
<p class="טקסט---פסקה-ראשונה">פעם הלכתי להרוג איש. בזמנים אחרים, בימים צעירים יותר, העבודה שלי הובילה אותי דרך הסמטאות מוארות<span class="מקף-טקסט">-</span>הניאון של טוקיו, ראיתי את השמש זורחת מעל "מסגד תשע כיפות הצריחים", וחיכיתי על קו המים באיסטנבול העתיקה בזמן שדמעות אישה ירדו כמו גשם.</p>
<p class="טקסט">הפעם הזאת, זה היה רחוק מזרחה, במקום שבו הים האגאי מתנגש בים התיכון, והשמש הטורקית מכה בשרשרת איים זעירים. הכי קטן שבהם היה גם הכי מרוחק <span class="מקף-מפריד">-</span> גלים התנפצו על אוניית משא טרופה שרבצה על שונית, זרמים מסוכנים התערבלו מבעד למפרצונים נסתרים, ומכפר דייגים, שסירות העץ שלו נעלמו מזמן, לא נשארו עכשיו אלא הריסות.</p>
<p class="טקסט">קברניט מצרי של ספינת קיטור הוריד אותי בחוף בסוף האביב, והיה מספיק נבון לא לשאול הרבה שאלות. אני עדיין זוכר את הבריזה על הפנים שלי ואת הריח המשכר של מחטי אורנים כשחציתי יער שקט. כמו שעשיתי ברוב החיים המקצועיים שלי, נצמדתי לצללים.</p>
<p class="טקסט">היעד שלי באותו יום היה איש אמיץ, אין ספק, לכאורה גרמני מנירנברג <span class="מקף-מפריד">-</span> העיר העתיקה היפה ההיא שאפופה בכל כך הרבה היסטוריה אפלה <span class="מקף-מפריד">-</span> וכשהפתעתי אותו במטבח של הווילה המבודדת שלו, שנינו ידענו שעברתי כברת דרך ארוכה, בקילומטרים ובשנים גם יחד, כדי להגיע למפגש קטלני כזה.</p>
<p class="טקסט">עבדתי אז ב"סוכנות", ובמשך הרבה שנים שם הקוד שלי היה "קֵיין". חמש שנים מוקדם יותר, הגרמני היה סייען אמין של המודיעין האמריקאי בטהראן. מה שאף אחד לא ידע, אבל התברר די מהר, זה שהוא עבד בחשאי בתור קבלן עבור הרוסים. נראה שהיום כל דבר נעשה במיקור חוץ, אפילו ריגול.</p>
<p class="טקסט">בערב שקט של יום שני הוא הלך לארוחה מאוחרת בביסטרו במלון אֶסְפִּינַס פלאס המוזהב בטהראן, ובשירותי הגברים מסר לנציג של הביון הרוסי את השמות של עשרה מהמקורות האיראניים הכי חשובים שלנו. ידוע היטב בעולם החשאי שסוכנויות הביון של רוסיה ואיראן עבדו יד ביד במשך שנים, אז היה בלתי נמנע שרשימת השמות תגיע בסוף ל<span class="מקף-טקסט">-</span><span class="אנגלית" lang="en-US" xml:lang="en-US">PAVA</span>, המשטרה החשאית האיראנית הברוטלית. כתוצאה מכך, רשת הריגול שלנו <span class="מקף-מפריד">-</span> שנבנתה במשך הרבה שנים במחיר עצום של חיים וכסף ושימשה, וזה יותר חשוב, בתור הדלת האחורית החיונית לתוכנית האטום האיראנית <span class="מקף-מפריד">-</span> הושמדה תוך שעות. אפילו עבור הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי, ארגון שידע מנה נכבדה של כישלונות, זה היה אסון קולוסלי.</p>
<p class="טקסט">התוצאות עבור שמונת הגברים ושתי הנשים שנחשפו כתוצאה מהבגידה של הסייען היו הרבה יותר קטסטרופליות. הם הופיעו לפני שופט במשפט לילי מאוחר, ולמחרת בבוקר פועלים התחילו להרכיב עשרה עגורנים באחת הכיכרות הכי גדולות בטהראן. בהתחלה הציבור לא ממש התעניין, אבל תוך זמן קצר התבררה המטרה: הם הוקמו כדי לוודא שאנשים רבים ככל האפשר יהיו עדים לביצוע פסק הדין של בית המשפט. בהרבה ארצות במזרח התיכון לא מסתפקים בכך שאנשים מקבלים את העונש שלהם <span class="מקף-מפריד">-</span> העונש חייב להיות אות אזהרה לכולם.</p>
<p class="טקסט">ברגע שהעגורנים הורכבו, התקינו גלילי חבלים בקצה הזרועות האופקיות שלהם, ובשעה מאוחרת ביום אביבי ארבעה טנדרים שחורים הביאו את האסירים לכיכר. בזמן שהדקות הזדחלו להן, כל אחד ואחד מהם הועלה בכלוב אל ראש העגורן הפרטי שלו.</p>
<p class="טקסט">שם, מעל המבט של הקהל שהתאסף למטה, חיילים ממשמרות המהפכה אילצו את הנשים והגברים המבועתים לעמוד על משטח קטן בקצה זרוע העגורן. על החזה של כל אסיר הם תלו שלט שהגדיר אותם כמרגל עבור "השטן הגדול", ועל הצוואר שלהם הניחו לולאה, שהכינוי הפופולרי שלה במדינה היה "עניבה איראנית".</p>
<p class="טקסט">הודות לתכנון המוקפד, כל האנשים שהצטופפו בכיכר זכו לצפות, בלי ששום דבר יסתיר להם, בעשר הדמויות שמעליהם. אל מול שמים כחולים וצלולים נראה כאילו הם תלויים בין הרקיע לארץ. בהתחשב בנסיבות, אני מניח שזה בדיוק המקום שבו הם היו.</p>
<p class="טקסט">קבוצה קטנה של גברים ונשים <span class="מקף-מפריד">-</span> ככל הנראה בני משפחה וחברים <span class="מקף-מפריד">-</span> רכנו על הברכיים קרוב לעגורנים, ייללו והתפללו. הם הרימו את המבט כשאיש במדים, בדרגת סגן<span class="מקף-טקסט">-</span>אלוף, עלה על אחד הטנדרים ודיבר בפרסית במגאפון, בקול שהדהד בכיכר. הוא הקריא את השם של כל אסיר, את האשמה, ואז את פסק הדין.</p>
<p class="טקסט">בסוף הוא הוריד את הניירות, ואמר בקול רם יותר מילה שהתרגום שלה הוא: "היכון!" אחד האסירים המורשעים שמע את המילה והתמוטט: הוא צרח וקרא לאלוהים להציל אותו.</p>
<p class="טקסט">כרגיל, לפחות לפי הניסיון שלי, לתחינה כזאת אין אפקטיביות גלויה לעין. החיילים ממשמרות המהפכה, בשגרה מתורגלת היטב, צעדו קדימה, וכל אחד הניח את יד ימין על הגב התחתון של כל אסיר.</p>
<p class="טקסט">דממה כבדה השתררה בקהל וילד, בן שש בערך, נעמד בקבוצת החברים ובני המשפחה והסתכל למעלה על אחד האסירים <span class="מקף-מפריד">-</span> ככל הנראה אם או אב <span class="מקף-מפריד">-</span> והתחיל לקרוא בשם. אישה לצידו משכה אותו שוב למטה, והילד התחיל לבכות. אחרי מה שנראה כמו נצח האיש עם המגאפון נתן את הפקודה הבאה: "עכשיו".</p>
<p class="טקסט">החיילים, בו<span class="מקף-טקסט">-</span>זמנית, דחפו קדימה את האסירים. עשרה זוגות רגליים עזבו את משטחי העץ, ואנחה לא רצונית בקעה מהקהל. בני המשפחה והחברים הסתכלו על הנעליים והסנדלים שהומטרו למטה כשהקורבנות נפלו באוויר.</p>
<p class="טקסט">גלילי החבלים הסתובבו במהירות מאחוריהם, וכשהגלילים הגיעו לסוף הסיבוב שלהם, הלולאות בקצות החבלים התהדקו מסביב לעשרה גרונות, האסירים טולטלו למעלה, והצוואר שלהם התפצח מיד. אף אחד בקהל לא אמר מילה. הצליל היחיד היה היבבות של המשפחות כשהגופות התנודדו להן לאט ברוח המזרח תיכונית החמה.</p>
<p class="טקסט">לא הופתעתי שהקהל הגיב בשקט. לצערי הייתי עד לכמה הוצאות להורג: חלק באמצעות כיתת יורים, שתיים בתלייה, ואחת כשאיש זקן רותק לכיסא חשמלי ואולץ "לדהור על הברק", כמו שהסוהרים בתאי הנידונים למוות מכנים את זה. ואני מבטיח לכם: האימה על הפנים של איש או אישה, כשכל מה שהם קיוו לו התפוגג לנצח, לא תעזוב אתכם אף פעם. הזיכרון הזה יצוף לכם בשלוש לפנות בוקר, כשכל מה שאתם הכי מפחדים ממנו בעולם עולה במדרגות בדרך אליכם.</p>
<p class="טקסט">כמה ימים לפני כן <span class="מקף-מפריד">-</span> בשירותי הגברים במלון אֶסְפִּינַס <span class="מקף-מפריד">-</span> הגרמני, בתמורה לרשימת השמות, קיבל תיק ג'יימס בונד שהכיל הון באיגרות חוב שווייצריות. אני לא אדם מאמין <span class="מקף-מפריד">-</span> אף אחד לא יכול להגיד את זה עלי <span class="מקף-מפריד">-</span> אבל לפני 2,000 שנה פאולוס הקדוש כתב משהו שברגע ששומעים אותו, לא קל לשכוח אותו: אהבת הממון היא שורש כל רע. היא בהחלט היתה כזאת באותו ערב מאוחר בטהראן.</p>
<p class="טקסט">מהרגע שהבוגד השאיר על שולחן בביסטרו את כוס הקפה שלו, מעיל גשם ישן, שני בדלי סיגריות וקבלה מקומטת על תשלום בכרטיס אשראי, נכנס לשירותי הגברים, עשה את ההחלפה, יצא דרך בר סיגרים סמוך, עלה על אופנוע<span class="מקף-טקסט">-</span>מונית שחיכה לו ונעלם לתוך העיר, עברו להערכת האנליסטים של הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי 92 שניות. 92 שניות להפוך את עצמך למולטי<span class="מקף-טקסט">-</span>מיליונר, להשמיד רשת ריגול שלמה, ולחתום על פסק דין מוות לעשרה קולגות. לפי כל קנה מידה, הוא היה מרגל טוב מאוד. בתור פרילנסר אוטודידקט, הוא חשב מחוץ לקופסה.</p>
<p class="טקסט">כמו שניתן לצפות, הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי <span class="מקף-מפריד">-</span> הארגון שפגום לעומק אבל לפעמים מבריק, שבו עבדתי ב<span class="מקף-טקסט">-</span>12 השנה הקודמות <span class="מקף-מפריד">-</span> התאמץ מאוד ללכוד אותו, אולם בלי הצלחה יתרה. עדויות לעסקאות הכפולות שעשה צפו אל פני השטח כמעט יומיום, והמעמד שלו צמח עד שהוא נהפך להיות מין אגדה אפלה במודיעין האמריקאי. לא פחות גרוע, האנליסטים של הסוכנות חפרו ומצאו שבמשך השנים הוא אימץ לעצמו כל כך הרבה זהויות מזויפות עד שהסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי נאלצו בסוף להודות בעובדה אחת סופית מצמררת: אין להם שמץ מושג מי הוא באמת. אולי הוא בכלל לא היה גרמני.</p>
<p class="טקסט">לנוכח זהות אמיתית שהיא תעלומה <span class="מקף-מפריד">-</span> ואני חושד שגם מתוך כבוד להיעלמות המרשימה שלו <span class="מקף-מפריד">-</span> אחת האינטלקטואליות שהסוכנות מעסיקה נתנה לו כינוי שדבק תוך זמן קצר. היא כינתה אותו בשם הקוד "אַמְגּוּשׁ", מָג, מכשף, מילה עם שורשים עמוקים בעת העתיקה. הברית החדשה מספרת לנו ששלושת החכמים שהביאו זהב, מור ולבונה כדי לציין את לידתו של ישוע, היו כולם אַמְגּוּשִׁים. אז הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי <span class="מקף-מפריד">-</span> שלאורך ההיסטוריה שלו היה חלוץ בכל כך הרבה אומנויות אפלות של ריגול <span class="מקף-מפריד">-</span> נתקל סוף<span class="מקף-טקסט">-</span>סוף באשף שפועל לבדו, כמעט טוב כמוהו.</p>
<p class="טקסט">אין צורך להוסיף, שההכרה בכך תידלקה את התסכול של האיש בחליפה היקרה במשרד הפינתי שלנו ועודדה אותו להכפיל את מאמצי הסוכנות למצוא את הנעלם. תאמינו לי, מעולם לא היה מחסור בטסטוסטרון בדרגים הכי גבוהים בעולם הביון.</p>
<p class="טקסט">כשאפילו חיפוש עם הרבה יותר משאבים, שניהל צוות מובחר של כורי נתונים וסוכני שטח מעולים, לא הצליח למצוא שום עקבות לאַמְגּוּשׁ, הבעיה נחתה על השולחן שלי. היה יום שישי והייתי בדרך לארוחת צהריים מוקדמת <span class="מקף-מפריד">-</span> הסטארבקס במטה הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי בלנגלי הוא, לדעת רבים, הכי עמוס בעולם <span class="מקף-מפריד">-</span> והתכוונתי להגיע לפני העומס הקטלני של אמצע היום. כשהמחשב והכספת הרצפתית שלי היו כבר נעולים שמעתי את הצליל הייחודי שמדווח לי שהודעה בחשיבות גבוהה נחתה בדיוק בתיבת הדואר הנכנס שלי.</p>
<p class="טקסט">כתבתי את הסיסמה וראיתי שהתיבה מכילה קבצים סודיים שקשורים לבגידה בטהראן, סרטון מבעית על ההוצאה להורג הפומבית שההאקרים של הסוכנות שלפו מהמצלמות של <span class="אנגלית" lang="en-US" xml:lang="en-US">PAVA</span>, ודיווח על שרשרת המצודים הכושלים שהגיעו בעקבות הבגידה. כל זה לווה בהערה של ראש הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי שביקש שאתוודע לחומר, ושאפגוש אותו במשרד שלו לפני עלות השחר ביום שני. הזמנה לפגישה איתו בשעה אכזרית כזאת לא היתה לא שגרתית, והיו כמה בסוכנות שטענו שהפגישות המוקדמות האלה היו תכסיס <span class="מקף-מפריד">-</span> הוא לא היה וורקוהוליק, הם אמרו, הוא פשוט אהב ליצור רושם כזה.</p>
<p class="טקסט">האמת היא שהם טעו: הוא היה איש שאפתן, ואף שמעטים מאוד ידעו את זה, הוא גדל בנסיבות משונות וקשות. תמיד חשבתי שהעבודה מילאה אצלו רִיק רגשי, ואם להיות כן, זה לא היה דבר נדיר בסוכנות שידועה באנשים המוזרים והחריגים שבה.</p>
<p class="טקסט">ראש הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי היה איש גבוה בעל שיער כסוף, שעדיין שמר במידה רבה על המבנה האתלטי שהפך אותו בקולג' לכוכב במסלול הריצה. הוא גדל בשם ריצ'רד רוּרְק, אבל שנים שאף אחד לא קרא לו בשם הזה. הוא היה ידוע לכולם בשם "פַלקוֹן" [בַּז] מאז חדר בתור סוכן צעיר לאיראן כחלק מצוות אמריקאי<span class="מקף-טקסט">-</span>ישראלי שהמשימה שלו היתה לפגוע בצנטריפוגות גרעיניות שהוסתרו בהרים המחוספסים ליד עיר בשם נָתַנְז.</p>
<p class="טקסט">המשימה הסתיימה באסון, אבל אף על פי שרוּרְק היה החבר הכי פחות מנוסה בצוות, הוא הפגין לא רק אומץ בלתי רגיל אלא גם קור רוח מרשים בנסיבות קיצוניות: לפחות חמישה איראנים שעובדים עבור הסי<span class="מקף-טקסט">-</span>איי<span class="מקף-טקסט">-</span>אֵיי חייבים לו את חייהם. לפי שמועה שהתפשטה בעולם הביון, הוא ברח באמצע הלילה, תחת אש, ובלי לעצור חצה את הגבול לתוך עיראק עם חצי רשת של משתפי פעולה שישבו מאחור בטנדר שלו, ומאז השם "פַלקוֹן" נשאר איתו.</p>
<p class="טקסט">היו לו עיניים מרתקות ולסת מוצקה, והוא היה כנראה יותר מרשים מנאה, אבל דבר אחד היה ברור: הוא היה הגבר עם הלבוש הכי מוקפד שפגשתי אי<span class="מקף-טקסט">-</span>פעם. לא משנה מה היתה השעה, לא משנה עד כמה המצב היה טעון, הייתם מוצאים אותו מוקדם בבוקר במשרד שלו, או מאוחר בלילה במרכז המבצעים, לובש חליפה מחויטת של בְּרִיוֹנִי, עניבת משי וחולצה של שַרְבֶה. אפילו אוסף החפתים שלו היה משהו לשטוף בו את העיניים.</p>
<p class="טקסט">ברגע שהוא עזב את המבצעים בחזית, הוא עבד כמה עשורים בטיפוס על הסולם השמנוני בוושינגטון, והביגוד והדימוי היו כולם חלק מזה. במסדרונות הכוח ובסלונים החברתיים של האליטה בג'ורג'טאון הוא נתפס כמומחה וכמתוחכם מאוד. זוג בטוח של ידיים אלגנטיות.</p>
<p class="טקסט">הוא היה באמצע שנות ה<span class="מקף-טקסט">-</span>60 שלו כשקיבלתי את ההזמנה להגיע למשרד שלו, ואם להיות כן, לא הופתעתי לקבל אותה. שמעתי שמועות שהחיפוש האחרון אחרי האַמְגּוּשׁ לא היה יותר מוצלח מאלה שקדמו לו, ותיארתי לעצמי שבמוקדם או במאוחר בכיר בקהילת המודיעין האמריקאי יבין שיש לי כנראה את הכישורים הנדרשים להביא גישה חדשה למרדף.</p>
<p class="טקסט">בשל מערכת נסיבות מוזרה הייתי אחד מקומץ מרגלים שהתמחו בחדירה למה שנקרא "אזורים אסורים לכניסה" <span class="מקף-מפריד">-</span> מקומות תחת שליטה עוינת טוטלית כמו רוסיה וסוריה, צפון קוריאה, איראן והמרחבים השבטיים בפקיסטן <span class="מקף-מפריד">-</span> אז ידעתי יותר מרוב האנשים איך מישהו שנרדף עד מוות יכול לחמוק מגילוי.</p>
<p class="טקסט">בקיצור, היה ברור שהאַמְגּוּשׁ יודע איך להסתתר. וגם אני.</p>


</div>



			

ספר מודפס

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר רגיל 106.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 54.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

CIA מותחן פשע מותחן ריגול מרגלים מתח ואקשן

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!