הסופרת והמשוררת האהובה, מיכל סנונית, הוציאה לאחרונה ספר שירה חדש, "שירת אוקטובר", שהשירים בו נכתבו בצל המאורעות המחרידים של השבעה באוקטובר. ביקשנו לשאול את מיכל מספר שאלות שהעסיקו אותנו.
מאת נגה גיסיס
הסופרת והמשוררת האהובה, מיכל סנונית, הוציאה לאחרונה ספר שירה חדש, "שירת אוקטובר", שהשירים בו נכתבו בצל המאורעות המחרידים של השבעה באוקטובר. ביקשנו לשאול את מיכל מספר שאלות שהעסיקו אותנו.
איפה תפסו אותך מאורעות ה-7 באוקטובר? את זוכרת מה הייתה התגובה הראשונה שלך?
מאורעות ה-7 באוקטובר תפסו אותי בבוקר עם ההזעקה הראשונה. עד מהרה התברר לי ולכולנו גודל האסון שנפל עלינו, ואז התדהמה עד כדי אי יכולת לנשום.
מה ההבדל המהותי ביותר בין תהליך כתיבת "שירת אוקטובר" לבין כתיבת ספרי שירה?
ימים ספורים לאחר ה-7 באוקטובר, הזמינו אותי לומר דברים או לקרוא שיר במפגש זום. אמרתי שאין לי. כשסגרתי את הטלפון, כאילו יצאתי מתוך עצמי, ומהצד הקשבתי לשיר שהכתיב את עצמו:
הוא שהיה
הָיְתָה אִשָּׁה וְהָיָה אִישׁ וְהָיוּ יְלָדִים
הָיָה צְחוֹק הָיָה בֶּכִי הָיוּ חַיִּים
וְהַשִּׁטָּה פָּרְחָה
וְהָרוּחַ שִׁיְטָּה בֵּין הָעֲנָפִים
וּמִישֶׁהוּ אָמַר לְמִישֶׁהוּ
הַחַיִּים יָפִים.
וְרָחֵל לֹא בִּכְּתָה אֶת בָּנֶיהָ
וּמִנֶּגֶד עַל הַר נְבוֹ
רָאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֵלֶיהָ בָּאוּ
כִּי הָיָה לְאָן לָבוֹא.
אֲבָל מָה שֶׁהָיָה שׁוּב לֹא יִהְיֶה
הַשִּׁטָּה אֶת רֹאשָׁהּ הִרְכִּינָה
הַשּׁוֹחֵט שָׁחַט לִבְלִי רַחֵם
וְכָל שַׂעֲרָה הִלְבִּינָה.
נְעֶקָּר הַגּוּף, הָרֶחֶם נִתְלָשׁ
אֵשׁ אָחֲזָה בַּחֲדָרִים
אֱלֹהִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְעַסֵּק
בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.
בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.
וְלֹא נֹאמַר דָּבָר
מִפְּאַת חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ
כֵּיצַד רָאשֵׁי הָעָם /הִפְנוּ גַּם גַּב גַּם עֹרֶף.
הָיוּ אִשָּׁה וְאִישׁ וְתִינוֹק וְקָשִׁישׁ
וְעַכְשָׁו כֻּלָּנוּ אוֹמְרִים קַדִּישׁ.
וּמָה שֶׁהָיָה כְּבָר לֹא יִהְיֶה
הַשִּׁטָּה לֹא תִּפְרַח
הַשּׁוֹחֵט כְּבָר שָׁחַט
וְכָל הָעוֹלָם בּוֹכֶה.
11.10.2023
ואז, כמו פלא, מדי יום או יומיים כתבתי שיר ועוד שיר, ללא כוונה, בין דמעה לדמעה, בין אסון ועוד אסון, השירים נולדו מעליהם. לא התכוונתי להוציא אותם בספר. פה ושם פרסמתי בפייסבוק והגיעו תגובות מדהימות. וגם העלו אותם ברשתות. אחרי כ-20 שירים, ידי הונחו מטה וידעתי – אמרתי את מה שהיה לי לומר. לא לי, לכולנו, השירים כתבו את עצמם לנוכח הזוועה שפקדה אותנו. וידעתי שאני רוצה לכנוס אותם בספר, דק ופשוט, שמספר את מה שקרה לנו. מעין יומן אוקטובר שמנציח את אותה זוועה שלא שיערנוה קודם.
ומכיוון שהשירים נכתבו מעליהם, זה לא תהליך כבספר שירים רגיל, בו נכתב שיר פה שיר שם, ימים וחודשים. השם היה ברור לי מיד. שירת אוקטובר 7.10.23. תאריך שאומר הכל. כשסיימתי, ולא היה לי יותר מה להוסיף, הרגשתי שאני משמשת לפה לעם שלם שנותר פעור פה. שאינו מאמין שיכולנו להיות מופקרים כך על ידי המנהיגות שלנו. לא חשבתי על פוליטיקה כלל, אבל האינסטינקט הפנימי הכתיב לי זאת.
מי היית הכי רוצה שיקרא את הספר?
הייתי רוצה שכולם יקראו את השירים. הם יצאו מרשותי. הם עדות לאירוע שחווינו כולנו יחד, באופן אישי וכולנו כעם:
"וְנִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם"
לֹא נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם
נִזְכֹּר רַק אֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד
עַד תֹּם כִּי פָּנָה יוֹם
וְהֵם בּוֹדְדִים
וּמִי יוֹשִׁיעֵם?
אָנוּ? שֶׁגַּם אֶת עַצְמֵנוּ
לֹא נוּכַל לְהוֹשִׁיעַ מִמֶלְתָעוֹת הָרֶגַע
שֶׁעָצַר אֶת הַלֵּב מְלִפְעוֹם
וְשָׁחוֹר הַלַּיְלָה וְשָׁחוֹר הַיּוֹם.
במרוצת השנים כתבת כמה וכמה ספרי ילדים, ורבים מהם מתייחסים באופן כזה או אחר אל עולם הנפש והרגש, "ציפור הנפש", "דרך הלב", "סוד הצבעים הנעלמים" ועוד. האם תכתבי ספר ילדים שמתייחס למלחמה הנוכחית?
אינני חושבת שאכתוב על כך לילדים, כי כל מה שהיה לי לכתוב על האירוע הבלתי נתפס, נאמר כבר בשירת אוקטובר. אבל קשה לדעת. מה שעוד לא כתבתי, נסתר מעיני.
מתי התחלת לכתוב?
התחלתי לכתוב כשהייתי חיילת בצבא. הייתי כותבת על פתקים וחתיכות נייר שהיו בסביבה.
מה מעורר בך השראה?
הכי קרוב אלי הוא נושא הרגשות. מאז ומתמיד, מאז שנות ילדותי כשעוד לא חלמתי להיות משוררת, הייתי סקרנית לרגשות. וזה מלווה את כתיבתי עד יום. כמו הספר "צפור הנפש" שכל כך נפוץ בארץ ובעולם, וגם האחרים.
אם היית יכולה לתת עצה אחת לאנשים שאוהבים לכתוב – מה היא הייתה?
לכותב מתחיל אני מציעה: אל תנסה לכתוב כמו אחרים. תכתוב מתוך עצמך את עצמך, ואז תיווכח לדעת שככל שאתה אמיתי, כך גם כתיבתך האמיתית נוגעת ללב רבים.
איזה מסר אופטימי ומחזק את יכולה לשלוח לקוראים?
אני, שמטבעי אופטימית חסרת תקנה, הפעם, בעקבות מה שקרה, הפכתי לפסימית. אני מנסה לאחות את הקרעים ומקווה שעם ישראל שהתגלה במלוא כוחו ועוצמתו ונדיבות לבו, יהפוך את הקערה על פיה ואור חדש יפציע לכולנו.