מעבר לתפריט ראשי מעבר לתפריט תחתון

"הדמויות שאני כותבת חיות בתוך הראש שלי בכל רגע נתון" – ראיון אישי עם אילת סווטיצקי

היא בכלל לא תכננה להיות סופרת, היא שואבת השראה מכל דבר שהיא שומעת ורואה, ועד היום כל תגובה על הספרים שלה מרגשת אותה. אילת סווטיצקי מוציאה ספר חדש, 'ביום שתעז לראות', ואנחנו מפרסמים עבורכם ראיון אישי, חושפני ומרגש עם הסופרת האהובה על כתיבה, ריפוי ומה שקורה בין לבין.

מאת נגה גיסיס

הסופרת איילת סווטיצקי, מחלוצות הז'אנר הרומנטי בישראל, החלה את דרכה כשכתבה בלילות לבנים את סדרת ספרי 'תחרה וצבע'. הסדרה הפכה במהירות לאחת הסדרות האהובות ביותר בז'אנר הרומנטי ועד היום קוראות רבות מעידות שזוהי הסדרה האהובה עליהן. כיום אילת היא סופרת במשרה מלאה, הבעלים של הוצאה לאור משלה, 'דבש' ושותפה בהוצאת 'ונוס' יחד עם ג'ני שניידמן. בין הספרים הרבים שכתבה ניתן למצוא את 'גנבת החלומות', 'לב בקופסה', סדרת 'לילות לואיזיאנה' ועוד.
הרומנים של אילת מצטיינים בכתיבה רגישה, עלילה מסעירה וגיבורות (וגיבורים) עם נפש עשירה וסבוכה. לרגל צאת הספר החדש בסדרת 'לילות לואיזיאנה', ביקשנו לשאול אותה מספר שאלות על ספריה, על הגיבורות שלה ועל תהליכי הכתיבה. אילת נענתה ברצון והשיחה המרתקת לפניכם.

אילת, נתחיל מזה שאנחנו מכורים לגיבורות שלך. מה יש לך לומר על זה?

מרגש נורא לדעת שהמילים שלי נוגעות בלב של אנשים אחרים זה. ובאשר לגיבורות שלי, גם אני מכורה אליהן! הן נכנסות לי לנפש, משתלטות לי על החיים וסוחפות אותי לתוך הסיפור שלהן עד שמגיעה גיבורה חדשה שדורשת את המקום שלה.

מהיכן צצו הדמויות של סיידי וקונור?

סיידי וקונור הופיעו לראשונה כדמויות משנה בספר השני בסדרה. כבר אז אפשר היה לראות רמזים למשהו שמתבשל מתחת לפני השטח. מהרגע שהם הופיעו היה לי ברור שהזוג הזה יקבל ספר משל עצמו, והסיפור שלהם היה ממש מובנה בראש שלי. מרגע שהתחלתי לכתוב אותם, המילים זרמו. הם אתגרו אותי עם הפרש הגילים שלהם, הם במקום שונה בחיים והם עוברים טלטלה לא פשוטה אבל זה כל היופי. לראות אותם מתגברים על כל מכשול, על כל דעה קדומה ועל כל ביקורת שמופנית כלפיהם למען האהבה שלהם.

מהיכן דקוטה וג'קסון, הגיבורים של 'ביום שתעז לחלום', הגיעו אלייך? על מי הם מבוססים? מאיפה בדרך כלל מגיעים אלייך הרעיונות וההשראה לסיפורים?

דקוטה וג'קסון הגיעו מהעורכת המדהימה שלי, לילך בן דוד. התוכנית הייתה לכתוב לדקוטה רומן אחר אבל לילך ראתה את החיבור האפשרי הזה עם ג'קסון ומרגע שהיא הציעה את הרעיון ראיתי את הסיפור הזה לנגד עיניי. הם פשוט נכונים יחד. הם לא מבוססים על אנשים אמיתיים אבל אני שואבת השראה מכל דבר שאני קוראת ושומעת, וכל הפרטים האלה מתגבשים יחד לדמות שאני כותבת. כמו חלקים של פאזל שאני מרכיבה לתמונה אחת שלמה.

ועוד לגבי הדמויות המיוחדות שלך – את מחלוצות הז'אנר בארץ, ואני זוכרת שכש'תחרה וצבע' יצא, עדיין רוב הגיבורות שהגיעו לארץ היו ילדות טובות שאהבו ילדים רעים. פתאום באה טליה שלך, עם העולם הנפשי המורכב והפצעים המדממים שלה ושינתה את חוקי המשחק. מאיפה התעוזה?

האמת היא שלא הייתי זקוקה לתעוזה. סדרת 'תחרה וצבע' נכתבה בלילות כתהליך ריפוי שעברתי עם עצמי ובשום שלב בכתיבה לא חשבתי מה אעשה עם הטקסט הזה כשאסיים אותו. ויותר מזה, לא חשבתי שזה ספר ובוודאי לא ספר טוב. פשוט כתבתי. רק אחרי שסיימתי התחלתי לחשוב מה עושים עכשיו. העולם הנפשי של טליה כתב את עצמו, ובאופן מסוים אני כתבתי את עצמי לתוכה, עם הצלקות והשדים והפחדים, בלי לדאוג מה יגידו או מה יחשבו. זה איפשר לי לכתוב כמעט בלי מעצורים ומגבלות. אם טליה שינתה את חוקי המשחק היא עשתה את זה בלי להתכוון. היא פשוט הייתה אמיתית.

את כותבת ספרים שמתרחשים בחו"ל וספרים שמתרחשים בארץ – מה גורם לך למקם עלילה במקום מסויים?

כל ספר והרקע שלו. עד היום מתוך עשרים הספרים שכתבתי, שניים בלבד מתרחשים בישראל. אפשר להבין מכך שאני אוהבת עלילות שמתרחשות בחו"ל, וזה אכן כך. אני אוהבת לחקור מקומות חדשים, לברוח בדמיון לעיירות קטנות שהמצאתי או למצוא את הדמויות שלי בלונדון ובניו-יורק. הספרים הישראליים שלי שמתרחשים בארץ כתבו את עצמם. "אהבה וכאוס" שנכתב בתקופת סגר הקורונה הראשון מתאר זוג שותפים בדירה תל אביבית שנאלצים להכיר זה את זו לראשונה, ובחרתי למקם את העלילה בארץ פשוט כי תיארתי את המציאות שהתרחשה ממש בזמן הכתיבה. "גנבת החלומות" מספר על רננה שחוזרת לקיבוץ שעזבה אחרי עשרים שנה ומתמודדת עם הילדות בבתי הילדים, התא המשפחתי המורכב שלתוכו גדלה, ההורים הנוכחים/נפקדים בחייה. במידה רבה, יצקתי לתוך רננה לא מעט ממני ומילדותי והסיפור הקיבוצי שלה ושלי לא יכול העה להיכתב על שום מקום אחר בעולם.

איזה ספר או סדרת ספרים שלך את הכי אוהבת? או: לאיזו דמות שיצרת נקשרת במיוחד?

'תחרה וצבע', מכל הסיבות המובנות. היא הראשונה שלי, היא שינתה לי את החיים ותמיד יהיה לה מקום מיוחד בלב שלי. וגם 'גנבת החלומות', הסיפור של רננה שחוזרת לקיבוץ שעזבה אחרי עשרים שנה. חיכיתי המון זמן לפני שהעזתי לגעת בגחל הבוער הזה, בפצעים ההם מהלינה המשותפת, המגורים בבית הילדים וחיי הקיבוץ בכלל. ידעתי שזה יהיה לא קל, לנפש ולגוף, ואכן תהליך הכתיבה היה מאתגר ומכאיב אבל גם מרפא מאוד ואני מחבקת את הספר הזה ללב שלי כי משם הוא יצא.

מה את מעדיפה: לכתוב סדרה על אותם גיבורים או סדרה שכל ספר עומד בפני עצמו ומספר על גיבורים שונים?

שאלה מעניינת. האמת היא שאין לי העדפה והסיפור כותב את עצמו. כל ספר מתאים לדמויות שלו, יש דמויות כמו טליה שדורשות ארבעה ספרים ויש דמויות שאני נוגעת רק בפרק זמן קצר מהחיים שלהן ונכתבות בספר אחד.

מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת על ספר שלך?

כל התגובות מרגשות אותי. ההודעות שמגיעות באמצע הלילה, השיתופים וההמלצות ברשתות החברתיות, הכל מדהים בעיניי ובכלל לא מובן מאליו.

ספרי לנו קצת על המסע שעברת בתור סופרת – מימי 'תחרה וצבע' ועד 'לילות לואיזיאנה'.

קודם כל, בכלל לא חשבתי שאהיה סופרת. זה לא היה חלום ילדות שלי, זה לא משהו שדמיינתי, זה פשוט קרה כי לפעמים החיים מפתיעים אותנו. החיים מאז ימי 'תחרה וצבע' הם בעיקר רכבת הרים משוגעת. אני סופרת במשרה מלאה, אימא לשלושה ילדים, אשתו של החצי שלי, ובעיקר טרוטת עיניים וסובלת ממחסור חמור בשעות שינה. J
אני גם מתמודדת עם התקפי חרדה, נאבקת במשקל שלי (אתגר לא פשוט למישהי שסובלת מהפרעות אכילה) ובתוך כל זה יש את הדמויות שאני כותבת שחיות בתוך הראש שלי בכל רגע נתון. אני יכולה ללכת בשבילים של הקיבוץ אבל הראש שלי בלונדון או בניו יורק או בלואיזיאנה, כותב דיאלוגים וסצנות. אז החיים מעניינים ורצופים אתגרים אבל כמו שאמר אלון אזולאי בגנבת החלומות: מתמודדים עם מה שיש, לא עם מה שאין.

ומעיניים של סופרת ומנהלת הוצאה, מה לדעתך התהליך שעבר על הז'אנר ועל הקוראות והקוראים בארץ?

השינוי הכי גדול בעיניי הוא שכיום הקהל פתוח להרבה יותר תתי ז'אנר מאשר בעבר. כיום יוצאים בעברית הרבה יותר ספרים, יש יותר הוצאות ואני חושבת שיש מבחר מאוד מגוון ומעניין שבו כל אחת יכולה למצוא את הספר הנכון לה. אין ספק שהמבחר הגדול מביא איתו גם אתגרים כי החשיפה היום יותר קשה, המקום בחנויות מוגבל וזמן המדף התקצר מאוד, אבל כל זה חלק מהשינוי ואני לומדת להתאים את עצמי לתהליכים האלה. בשנה האחרונה למשל אנחנו רואים פריחה של הספרות הרומנטית בטיקטוק וזה דורש ממני להכיר פלטפורמות חדשות שלא הכרתי אבל זה רק הופך את החיים למעניינים יותר. אני גם חוזרת בשעה טובה להרצאות בספריות ולמפגשי קוראות ואני מחכה לזה בקוצר רוח כי המפגש האישי פנים אל פנים חסר לי מאוד.

מי ההשראה שלך, לכתיבה ובכלל?

אי אל ג'יימס (חמישים גוונים), ג'ודי אלן מלפס (הגבר הזה), קולין הובר (איתנו זה נגמר, אהבה מכוערת). כל אחת מהסופרות האלה שינתה אצלי משהו, נגעה בי, פתחה לי את העיניים למשהו חדש. אבל האמת היא שאני שואבת השראה מכל סיפור שאני שומעת, מכל אדם שמתמודד עם קושי ומנצח למרות הכול, מכל ספר שאני קוראת ומכל סרט שאני רואה (סרטים דוקומנטריים זה החיים!)

אם היית צריכה לתת טיפ אחד ויחיד לכותבות ולכותבים בתחילת הדרך – מה הוא היה?

תכתבו. פשוט תכתבו. אל תחשבו על אחר כך או על מה יהיה, אל תחשבו מי יקרא את הספר והאם יאהבו אותו, תכתבו בשבילכן את הסיפור שאתן רוצות לספר. לכל שלב בתהליך יש את הזמן שלו, ושלב הכתיבה הוא החשוב מכולם בעיניי. אל תאיצו בו, אל תמהרו להגיע כבר לשלב הבא. פשוט תכתבו, עד שתקלידו את המילה האחרונה. כל השאר יחכה בסבלנות לרגע שתסיימו.

לספרים של אילת סווטיצקי

סגור
Loading
Go back to %1