האנשים שאהבנו

האנשים שאהבנו

ויקטוריה היסלופ

בימי הכיבוש הגרמני ביוון, תמיס הצעירה מחליטה להצטרף לכוחות הקומוניסטיים ולמרוד במשטר. הסיכון שהיא לוקחת גדול, אך היא גם זוכה להתאהב ולהכיר אנשים אמיצים ומעוררי השראה. כשהיא נתפסת יחד עם שאר חברי היחידה שלה, תמיס נאסרת ונשלחת לאי מקרוניסוס.
אין יווני שלא הכיר את האי מקרוניסוס, אי־הכלא האכזרי ביותר שקיים, שאסיריו נידונו לעבודות פרך, להשפלות ולהתעללויות בלתי־פוסקות. גם תמיס ושאר חברותיה האסירות סובלות רעב ועינויים בשעה שסוהריהן מנסים לשבור את גאוותן ואת רוח ההתנגדות שלהן.
הדרך היחידה להשתחרר מהאי הנורא היא לחתום על דילוֹסי, הצהרת חרטה, ולהפנות עורף לאמונותיה ולעקרונותיה. אבל גם לאמונות ולעקרונות יש גבולות, ואלה של תמיס נבחנים כשהיא נאלצת לבחור בין הדברים שהיא מאמינה בהם ובין האנשים שהיא אוהבת.
ויקטוריה היסלופ, מחברת רבי־המכר "האי של סופייה", "חוטים מקשרים" ועוד, מפנה זרקור אל עברה הטראומטי של יוון וטווה סיפור מרתק, מרגש ומעורר השראה על אישה שנהפכת לגיבורה בעל כורחה.
קרא עוד... הצג פחות...
מחיר קטלוגי 98.00 ₪
מחיר באתר 88 .20
+ -
שם:
האנשים שאהבנו
מחבר:
ויקטוריה היסלופ
כריכה:
רכה
שפה:
עברית
מק"ט:
011324429
מוציא לאור/ספק:
ידיעות ספרים
ביקורות
  • לי יניני 10 באוקטובר 2019

    ספר מקסים

    הסופרת ויקטוריה היסלופ מאוהבת באגן הים התיכון, ובמיוחד ביוון וקפריסין. כל ספריה שתורגמו ושקראתי עוסקים ביוון, מלבד "הריקוד של סוניה", שעוסק במלחמת האזרחים האכזרית בספרד שהתרחשה ב-1936-1939.
    כמו כל ספריה הקודמים גם הנוכחי בנוי באופן דומה, והדמות הראשית מגוללת את ההיסטוריה של המשפחה ושלה בפני הדור הצעיר. בתוך קורות המשפחה מגוללות עובדות היסטוריות, מלחמות ותהפוכות שחלפו על פני הדור.
    כל הספרים של ויקטוריה היסלופ מתורגמים על ידי שרון פרמינגר, וניכר שגם שרון כבר מכירה את המסורת, המנהגים, תבשילי יוון והאגן הים התיכון.
    הספר "האנשים שאהבנו" מגולל את סיפורה של תמיס ומשפחתה מ-1930 עד 2016, וכורך בתוכו 86 שנים של חבורות וצלקות, שהותירה התקופה בעם היווני אפילו עד ימינו אלה.
    הספר נפתח ביום הולדתה של תמיס כשהיא כבר סבתא רבתא. ארבעה דורות התאגדו ליום ההולדת סביב שולחן עץ מהגוני העתיק, לחגוג לקשישה הצנומה וכסופת השיער יום הולדת, שהנינים מתרוצצים סביב המבוגרים ושרים.
    גם יורגוס סטאוורידיס בעלה של תמיס נכח ונעדר בחגיגה. בחמש השנים האחרונות הדמנציה תפסה מקום בחייו. יורגוס לא ידע שרוב הנוכחים הם בני משפחה, שחייבים לו את חייהם. הוא כבר לא זיהה אותם.
    בתום הסעודה שהצעירים חסרי הסבלנות וקצרי הרוח שלחו אותות תזוזה, במיוחד שהדירה הקטנה בת 3 חדרים הפכה לצפופה, החל טקס הפרידה בחיבוקים מהקשישה בת התשעים.
    רוב הנוכחים עזבו מלבד פופי וניקוס שהגיע במיוחד מארצות-הברית, ליום ההולדת של סבתו. בתום סידור הכלים במקומם, והמטלות של החזרת הסדר לקדמותו, החליטה תמיס שהגיע העת לחלוק את סיפור חייה עם פופי וניקוס. כדי לשתף את סיפורה, תמיס הציעה לנכדיה לצאת ולשתות קפה בבית קפה סמוך, ולאחר מכן לגשת לכנסייה הקטנה, לערוך את הטקס הקטן שהיא נוהגת לארגן לעצמה בימי הולדתה.
    ההצעה מתקבלת והשלישיה יוצאת לבית הקפה, להתענג על בקלאווה טרייה וקפה שחור, לפני שניקוס ישוב למחרת היום לארצות-הברית. זו בדיוק קפסולת הזמן, שתמיס מחליטה לחלוק את סיפור חייה עם נכדיה החל מ-1930.
    תמיס הייתה בת הזקונים של אלפתריה ופאבלוס קוראליס, כשהשפל הכלכלי כבר זלג לאירופה. האב רוב ימות השנה היה בהפלגות, והאם עקרת בית שטיפלה בארבעת ילדיה: תנאסיס, פאנוס, מרגריטה ותמיס.
    משפחתה של אלפתריה היו ממעמד סוחרים משגשג, אך מצבם התדרדר ככל שהשקיעו את כספם לא באפיקים הנכונים. במהלך השנים המשפחה נאלצה למכור את התכולה, שכללה ציורים יקרים וכלי כסף. לעצמם השאירו כמה רהיטים צרפתיים עתיקים ותיבת תכשיטים.
    ההתדרדרות במדרון הייתה כל כך מהירה, עד כדי כך שהבית לא תוחזק, ואסון גרם למשפחה לעבור להתגורר בבית הסבתא, אמו של פאבלוס – קיריה קוראליס. אלפתריה לא הצליחה להתאושש מהנפילה הכלכלית. היא הועברה למוסד פסיכיאטרי, והאב המשיך בהפלגותיו וארבעת ילדיו נותרו ברשות הסבתא.
    ימים קשים עברו באותה תקופה על יוון: מלחמת העולם השנייה, עוני, אסונות טבע, משטר צבאי, מלחמת האזרחים ועוד. כל הסערות הללו זלגו לתוך מערכת היחסים בתוך המשפחה. תנאסיס ומרגריטה התגייסו לטובת תנועת הנוער EON, שתמכה בתעמולה ימנית קיצונית, ואילו תמיס ופאנוס היו בצד השמאלי של המפה. הדעות החלוקות בתא המשפחתי תרמו לוויכוחים ממושכים, שבהמשך גבו אובדן חיים.
    סיפור חייה של תמיס חושף בפני הקורא חתיכת היסטוריה, החל מאסון סמירנה (כיום איזמיר), הכיבוש של מוסטפא כמאל, עוני בצל השפל הכלכלי עולמי, מלחמת העולם השנייה והפלישה של גרמניה לסלוניקי באפריל 1941. כתגובה נעשו פעולות מחתרתיות של צבא השחרור העממי. קם מחנה ריכוז (חיידרי) שבו נעצרו יהודים ושבויי מלחמה של חברי המחתרת היוונית, שחלק מהם הועברו למחנות ההשמדה אושוויץ וברגן בלזן. ארגון ELAS (צבא השחרור העממי היווני), וה- DSE (הזרוע הצבאית של המפלגה הקומניסיטית) הרגו אחד את השני. בנוסף המשטר המלוכני של פבלוס ופרדריקה התמוטטו, ומלחמת אזרחים עקובה מדם השתוללה ביוון.
    תמיס התנגדה לזרם היווני קיצוני. היא נאסרה ונשלחת לאי מקרוניסוס הידוע ככלא שאסיריו נידונו לעבודות פרך והתעללות. כדי להציל את עצמה היא יכלה לחתום על "דילוסי" (הצהרה חרטה) ולהשתחרר מהכלא האכזרי. ההצהרה הזו היא בדיוק אותה גלולה שמעגנת בתוכה את השאלות, היכן עובר הגבול, בין אהבתה לאנשים שהיא אוהבת, מול עקרונותיה ואמונותיה.
    סקרנים לדעת מה החליטה תמיס ומי תרם להחלטתה – תקראו.
    אחת הדמויות שהוקסמתי ממנה בספר היא דמותה של הסבתא קיריה קוראליס, אשר גידלה את ארבעת נכדיה וצעדה איתם ולידם.
    הכתיבה של ויקטוריה היסלופ קולחת. התיאורים ההיסטוריים מרתקים ומלמדים, מה שתמיד גורם לי בתום המלאכה לחפש מקורות נוספים.
    הנרי ג'יימס האמר: "כדי לייצר מעט ספרות נדרשת כמות רבה של היסטוריה". אין ספק שויקטוריה היסלופ מבססת את הדברים הללו.
    ממליצה בחום במיוחד לאוהבי הסיפורים שמשולבים שמוזגים לתוכם אירועים היסטוריים.
    קריאה נעימה

    לי יניני

  • לי יניני 2 באוקטובר 2019

    ספר נהדר לאוהבי הסאגות שמשולבת בהן היסטוריה

    הסופרת ויקטוריה היסלופ מאוהבת באגן הים התיכון, ובמיוחד ביוון וקפריסין. כל ספריה שתורגמו ושקראתי עוסקים ביוון, מלבד "הריקוד של סוניה", שעוסק במלחמת האזרחים האכזרית בספרד שהתרחשה ב-1936-1939.
    כמו כל ספריה הקודמים גם הנוכחי בנוי באופן דומה, והדמות הראשית מגוללת את ההיסטוריה של המשפחה ושלה בפני הדור הצעיר. בתוך קורות המשפחה מגוללות עובדות היסטוריות, מלחמות ותהפוכות שחלפו על פני הדור.
    כל הספרים של ויקטוריה היסלופ מתורגמים על ידי שרון פרמינגר, וניכר שגם שרון כבר מכירה את המסורת, המנהגים, תבשילי יוון והאגן הים התיכון.
    הספר "האנשים שאהבנו" מגולל את סיפורה של תמיס ומשפחתה מ-1930 עד 2016, וכורך בתוכו 86 שנים של חבורות וצלקות, שהותירה התקופה בעם היווני אפילו עד ימינו אלה.
    הספר נפתח ביום הולדתה של תמיס כשהיא כבר סבתא רבתא. ארבעה דורות התאגדו ליום ההולדת סביב שולחן עץ מהגוני העתיק, לחגוג לקשישה הצנומה וכסופת השיער יום הולדת, שהנינים מתרוצצים סביב המבוגרים ושרים.
    גם יורגוס סטאוורידיס בעלה של תמיס נכח ונעדר בחגיגה. בחמש השנים האחרונות הדמנציה תפסה מקום בחייו. יורגוס לא ידע שרוב הנוכחים הם בני משפחה, שחייבים לו את חייהם. הוא כבר לא זיהה אותם.
    בתום הסעודה שהצעירים חסרי הסבלנות וקצרי הרוח שלחו אותות תזוזה, במיוחד שהדירה הקטנה בת 3 חדרים הפכה לצפופה, החל טקס הפרידה בחיבוקים מהקשישה בת התשעים.
    רוב הנוכחים עזבו מלבד פופי וניקוס שהגיע במיוחד מארצות-הברית, ליום ההולדת של סבתו. בתום סידור הכלים במקומם, והמטלות של החזרת הסדר לקדמותו, החליטה תמיס שהגיע העת לחלוק את סיפור חייה עם פופי וניקוס. כדי לשתף את סיפורה, תמיס הציעה לנכדיה לצאת ולשתות קפה בבית קפה סמוך, ולאחר מכן לגשת לכנסייה הקטנה, לערוך את הטקס הקטן שהיא נוהגת לארגן לעצמה בימי הולדתה.
    ההצעה מתקבלת והשלישיה יוצאת לבית הקפה, להתענג על בקלאווה טרייה וקפה שחור, לפני שניקוס ישוב למחרת היום לארצות-הברית. זו בדיוק קפסולת הזמן, שתמיס מחליטה לחלוק את סיפור חייה עם נכדיה החל מ-1930.
    תמיס הייתה בת הזקונים של אלפתריה ופאבלוס קוראליס, כשהשפל הכלכלי כבר זלג לאירופה. האב רוב ימות השנה היה בהפלגות, והאם עקרת בית שטיפלה בארבעת ילדיה: תנאסיס, פאנוס, מרגריטה ותמיס.
    משפחתה של אלפתריה היו ממעמד סוחרים משגשג, אך מצבם התדרדר ככל שהשקיעו את כספם לא באפיקים הנכונים. במהלך השנים המשפחה נאלצה למכור את התכולה, שכללה ציורים יקרים וכלי כסף. לעצמם השאירו כמה רהיטים צרפתיים עתיקים ותיבת תכשיטים.
    ההתדרדרות במדרון הייתה כל כך מהירה, עד כדי כך שהבית לא תוחזק, ואסון גרם למשפחה לעבור להתגורר בבית הסבתא, אמו של פאבלוס – קיריה קוראליס. אלפתריה לא הצליחה להתאושש מהנפילה הכלכלית. היא הועברה למוסד פסיכיאטרי, והאב המשיך בהפלגותיו וארבעת ילדיו נותרו ברשות הסבתא.
    ימים קשים עברו באותה תקופה על יוון: מלחמת העולם השנייה, עוני, אסונות טבע, משטר צבאי, מלחמת האזרחים ועוד. כל הסערות הללו זלגו לתוך מערכת היחסים בתוך המשפחה. תנאסיס ומרגריטה התגייסו לטובת תנועת הנוער EON, שתמכה בתעמולה ימנית קיצונית, ואילו תמיס ופאנוס היו בצד השמאלי של המפה. הדעות החלוקות בתא המשפחתי תרמו לוויכוחים ממושכים, שבהמשך גבו אובדן חיים.
    סיפור חייה של תמיס חושף בפני הקורא חתיכת היסטוריה, החל מאסון סמירנה (כיום איזמיר), הכיבוש של מוסטפא כמאל, עוני בצל השפל הכלכלי עולמי, מלחמת העולם השנייה והפלישה של גרמניה לסלוניקי באפריל 1941. כתגובה נעשו פעולות מחתרתיות של צבא השחרור העממי. קם מחנה ריכוז (חיידרי) שבו נעצרו יהודים ושבויי מלחמה של חברי המחתרת היוונית, שחלק מהם הועברו למחנות ההשמדה אושוויץ וברגן בלזן. ארגון ELAS (צבא השחרור העממי היווני), וה- DSE (הזרוע הצבאית של המפלגה הקומניסיטית) הרגו אחד את השני. בנוסף המשטר המלוכני של פבלוס ופרדריקה התמוטטו, ומלחמת אזרחים עקובה מדם השתוללה ביוון.
    תמיס התנגדה לזרם היווני קיצוני. היא נאסרה ונשלחת לאי מקרוניסוס הידוע ככלא שאסיריו נידונו לעבודות פרך והתעללות. כדי להציל את עצמה היא יכלה לחתום על "דילוסי" (הצהרה חרטה) ולהשתחרר מהכלא האכזרי. ההצהרה הזו היא בדיוק אותה גלולה שמעגנת בתוכה את השאלות, היכן עובר הגבול, בין אהבתה לאנשים שהיא אוהבת, מול עקרונותיה ואמונותיה.
    סקרנים לדעת מה החליטה תמיס ומי תרם להחלטתה – תקראו.
    אחת הדמויות שהוקסמתי ממנה בספר היא דמותה של הסבתא קיריה קוראליס, אשר גידלה את ארבעת נכדיה וצעדה איתם ולידם.
    הכתיבה של ויקטוריה היסלופ קולחת. התיאורים ההיסטוריים מרתקים ומלמדים, מה שתמיד גורם לי בתום המלאכה לחפש מקורות נוספים.
    הנרי ג'יימס האמר: "כדי לייצר מעט ספרות נדרשת כמות רבה של היסטוריה". אין ספק שויקטוריה היסלופ מבססת את הדברים הללו.
    ממליצה בחום במיוחד לאוהבי הסיפורים שמשולבים שמוזגים לתוכם אירועים היסטוריים.
    קריאה נעימה

    לי יניני

  • לי יניני 1 באוקטובר 2019

    הנרי ג'יימס האמר: "כדי לייצר מעט ספרות נדרשת כמות רבה של היסטוריה". אין ספק שויקטוריה היסלופ מבססת את הדברים הללו.

    האנשים שאהבנו-ויקטוריה היסלופ
    THOSE WHO ARE LOVED-Victoria Hislop
    חוות דעת אישית/לי יניני
    הסופרת ויקטוריה היסלופ מאוהבת באגן הים התיכון, ובמיוחד ביוון וקפריסין. כל ספריה שתורגמו ושקראתי עוסקים ביוון, מלבד "הריקוד של סוניה", שעוסק במלחמת האזרחים האכזרית בספרד שהתרחשה ב-1936-1939.
    כמו כל ספריה הקודמים גם הנוכחי בנוי באופן דומה, והדמות הראשית מגוללת את ההיסטוריה של המשפחה ושלה בפני הדור הצעיר. בתוך קורות המשפחה מגוללות עובדות היסטוריות, מלחמות ותהפוכות שחלפו על פני הדור.
    כל הספרים של ויקטוריה היסלופ מתורגמים על ידי שרון פרמינגר, וניכר שגם שרון כבר מכירה את המסורת, המנהגים, תבשילי יוון והאגן הים התיכון.
    הספר "האנשים שאהבנו" מגולל את סיפורה של תמיס ומשפחתה מ-1930 עד 2016, וכורך בתוכו 86 שנים של חבורות וצלקות, שהותירה התקופה בעם היווני אפילו עד ימינו אלה.
    הספר נפתח ביום הולדתה של תמיס כשהיא כבר סבתא רבתא. ארבעה דורות התאגדו ליום ההולדת סביב שולחן עץ מהגוני העתיק, לחגוג לקשישה הצנומה וכסופת השיער יום הולדת, שהנינים מתרוצצים סביב המבוגרים ושרים.
    גם יורגוס סטאוורידיס בעלה של תמיס נכח ונעדר בחגיגה. בחמש השנים האחרונות הדמנציה תפסה מקום בחייו. יורגוס לא ידע שרוב הנוכחים הם בני משפחה, שחייבים לו את חייהם. הוא כבר לא זיהה אותם.
    בתום הסעודה שהצעירים חסרי הסבלנות וקצרי הרוח שלחו אותות תזוזה, במיוחד שהדירה הקטנה בת 3 חדרים הפכה לצפופה, החל טקס הפרידה בחיבוקים מהקשישה בת התשעים.
    רוב הנוכחים עזבו מלבד פופי וניקוס שהגיע במיוחד מארצות-הברית, ליום ההולדת של סבתו. בתום סידור הכלים במקומם, והמטלות של החזרת הסדר לקדמותו, החליטה תמיס שהגיע העת לחלוק את סיפור חייה עם פופי וניקוס. כדי לשתף את סיפורה, תמיס הציעה לנכדיה לצאת ולשתות קפה בבית קפה סמוך, ולאחר מכן לגשת לכנסייה הקטנה, לערוך את הטקס הקטן שהיא נוהגת לארגן לעצמה בימי הולדתה.
    ההצעה מתקבלת והשלישיה יוצאת לבית הקפה, להתענג על בקלאווה טרייה וקפה שחור, לפני שניקוס ישוב למחרת היום לארצות-הברית. זו בדיוק קפסולת הזמן, שתמיס מחליטה לחלוק את סיפור חייה עם נכדיה החל מ-1930.
    תמיס הייתה בת הזקונים של אלפתריה ופאבלוס קוראליס, כשהשפל הכלכלי כבר זלג לאירופה. האב רוב ימות השנה היה בהפלגות, והאם עקרת בית שטיפלה בארבעת ילדיה: תנאסיס, פאנוס, מרגריטה ותמיס.
    משפחתה של אלפתריה היו ממעמד סוחרים משגשג, אך מצבם התדרדר ככל שהשקיעו את כספם לא באפיקים הנכונים. במהלך השנים המשפחה נאלצה למכור את התכולה, שכללה ציורים יקירים וכלי כסף. לעצמם השאירו כמה רהיטים צרפתיים עתיקים ותיבת תכשיטים.
    ההתדרדרות במדרון הייתה כל כך מהירה, עד כדי כך שהבית לא תוחזק, ואסון גרם למשפחה לעבור להתגורר בבית הסבתא, אמו של פאבלוס – קיריה קוראליס. אלפתריה לא הצליחה להתאושש מהנפילה הכלכלית. היא הועברה למוסד פסיכיאטרי, והאב המשיך בהפלגותיו וארבעת ילדיו נותרו ברשות הסבתא.
    ימים קשים עברו באותה תקופה על יוון: מלחמת העולם השנייה, עוני, אסונות טבע, משטר צבאי, מלחמת האזרחים ועוד. כל הסערות הללו זלגו לתוך מערכת היחסים בתוך המשפחה. תנאסיס ומרגריטה התגייסו לטובת תנועת הנוער EON, שתמכה בתעמולה ימנית קיצונית, ואילו תמיס ופאנוס היו בצד השמאלי של המפה. הדעות החלוקות בתא המשפחתי תרמו לוויכוחים ממושכים, שבהמשך גבו אובדן חיים.
    סיפור חייה של תמיס חושף בפני הקורא חתיכת היסטוריה, החל מאסון סמירנה (כיום איזמיר), הכיבוש של מוסטפא כמאל, עוני בצל השפל הכלכלי עולמי, מלחמת העולם השנייה והפלישה של גרמניה לסלוניקי באפריל 1941. כתגובה נעשו פעולות מחתרתיות של צבא השחרור העממי. קם מחנה ריכוז (חיידרי) שבו נעצרו יהודים ושבויי מלחמה של חברי המחתרת היוונית, שחלק מהם הועברו למחנות ההשמדה אושוויץ וברגן בלזן. ארגון ELAS (צבא השחרור העממי היווני), וה- DSE (הזרוע הצבאית של המפלגה הקומניסיטית) הרגו אחד את השני. בנוסף המשטר המלוכני של פבלוס ופרדריקה התמוטטו, ומלחמת אזרחים עקובה מדם השתוללה ביוון.
    תמיס התנגדה לזרם היווני קיצוני. היא נאסרה ונשלחת לאי מקרוניסוס הידוע ככלא שאסיריו נידונו לעבודות פרך והתעללות. כדי להציל את עצמה היא יכלה לחתום על "דילוסי" (הצהרה חרטה) ולהשתחרר מהכלא האכזרי. ההצהרה הזו היא בדיוק אותה גלולה שמעגנת בתוכה את השאלות, היכן עובר הגבול, בין אהבתה לאנשים שהיא אוהבת, מול עקרונותיה ואמונותיה.
    סקרנים לדעת מה החליטה תמיס ומי תרם להחלטתה – תקראו.
    אחת הדמויות שהוקסמתי ממנה בספר היא דמותה של הסבתא קיריה קוראליס, אשר גידלה את ארבעת נכדיה וצעדה איתם ולידם.
    הכתיבה של ויקטוריה היסלופ קולחת. התיאורים ההיסטוריים מרתקים ומלמדים, מה שתמיד גורם לי בתום המלאכה לחפש מקורות נוספים.
    הנרי ג'יימס האמר: "כדי לייצר מעט ספרות נדרשת כמות רבה של היסטוריה". אין ספק שויקטוריה היסלופ מבססת את הדברים הללו.
    ממליצה בחום במיוחד לאוהבי הסיפורים שמשולבים שמוזגים לתוכם אירועים היסטוריים.
    קריאה נעימה

    לי יניני

כתוב את חוות הדעת שלך

איך תדרג מוצר זה?