מעבר לתפריט ראשי מעבר לתפריט תחתון

לפיכך נתכנסנו

1
10% off

לפיכך נתכנסנו

תקציר הספר: ספרו החדש של יוסי שריד הוא ספר מיוחד במינו, אם כי לא ברור לגמרי מהו המין; זהו ספר שאין לו סוגה. לכל אורכו הוא נע על הגבול המטושטש שבין הממשי למדומיין, בין ההיסטורי לבדיוני, בין הנוסטלגי ל... קרא עוד
מחיר מוצר 79.20 ₪ מחיר רגיל 88.00 ₪
המוצר אזל מהמלאי
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

זה הזמן להיות חברים!
מצטרפים למועדון סטימצקי ב34.90 ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים
הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!
מצטרפים למועדון סטימצקי ב34.90 ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים
הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
בקשתך התקבלה
חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,
כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!
הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים
הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!
הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים
הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!
הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים
הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

אודות
  • תקציר הספר: ספרו החדש של יוסי שריד הוא ספר מיוחד במינו, אם כי לא ברור לגמרי מהו המין; זהו ספר שאין לו סוגה. לכל אורכו הוא נע על הגבול המטושטש שבין הממשי למדומיין, בין ההיסטורי לבדיוני, בין הנוסטלגי לביקורתי. לפיכך נתכנסנו הוא יצירה פוליפונית המשלבת בתוכה מעשים ומעשיות שהיו ושלא היו, דמויות מוכרות ודמויות מומצאות - ממרכז הבמה, מירכתיה ומאחורי קלעיה. עשרים דמויות מספרות על עשרים השנים הראשונות של מדינת ישראל. כל אחת מהן מגוללת סיפור פרטי וחושפת טפח מההיסטוריה הישראלית, על תפארתה ועל נקודות העיוורון שלה, על האירועים המכוננים ועל הסודות שהושתקו. כל אחת מהדמויות מאירה באור חדש את הסיפור הקולקטיבי: מזכירתו של בן גוריון, התינוקת הבדואית שנמצאה בחולות סיני, הרופא שהרדים את אייכמן, חייל שהשתתף במאורעות כפר קאסם, הגנב שפרץ לביתו של שר האוצר ועוד.יהיו שיראו בספר את ההיסטוריה האלטרנטיבית של ישראל, מעין פנטזיה אישית של המחבר, ולא רק שלו, ויהיו שיראו בו מעין סאטירה חברתית ופוליטית. יוסי שריד הוא סופר מקורי ומאתגר, שמשמיע שוב קול עמוק, פתוח, חם לב וחד ביטוי. בספרו זה הוא בוחן את מה שקרה לנו בשנים הראשונות של המדינה, איפה טעינו וסטינו ואיפה הישרנו לכת ומבט. ביקורת העורך: בארס מופתי, בשמחה לאיד עצמו ובאהבה נכזבת לארצו חיבר יוסי שריד אוטוביוגרפיה מעט מפוברקת על עצמו כמשורר שנהיה לפוליטיקאי. ב”לפיכך התכנסנו” הוא מספר בדרך מרתקת את סיפור המדינה מיום הקמתה ועד 1967, באמצעות 20 פרקים המוקדשים כל אחד לשנה אחת. 20 מונולוגים של אנשים מעשרים שנותיה הראשונות של ישראל - אחיו של שר החינוך, המזכירה של בן-גוריון וכדומה - כולם צבועים בצבעיו של שריד וספוגים בפרטיו האישיים. דרך דיוקנאות אלה משרטט שריד את פניה וקרביה של מדינה שהחלה כנס והסתיימה, לדעתו של המחבר, כחבורת משוגעים שלא מתקבלת לאשפוז בשום בית חולים מהוגן. ”לפיכך התכנסנו” כתוב באותה יכולת ניסוח ששריד ניחן בה. המילים תמיד נכונות. על הרעיונות אני חולק לא מעט, אבל שריד נאמן לעצמו. הוא שוגה כמו רוב השמאל בארץ כאשר הוא מנסה להתאים את המציאות הטרגית למה שהוא חשב שצריך להיות, במקום להבין את המציאות ואז לחלום על הפתרון. אבל שריד מוציא בספר את המיטב מעצמו ומצליח לחבר את קרעי חייו ופעילותו הפוליטית למחווה אחת. אמנם רוב הדוברים מדברים בקול אחד, אך זהו קול כובש שבאמצעותו מלמד שריד את עצמו לקח. הוא לועג לא מעט למי שהוא, וזהו חידוש בנוף הספרותי הישראלי הכה מכובד והכה נטול אירוניה עצמית. אחרי כל השנים האלה, לשריד יש את זה. את סיפורו יוצק שריד למבנה שמזכיר מעט את ספרו של גינטר גראס, ”המאה שלי” (הוצאת זמורה-ביתן 2006), אבל יש לו גירסה משלו, הישראלית למהדרין, זו שזוכרת כל כך הרבה. כשהוא נותן לבן_גוריון לדבר באחד הפרקים, הוא משמיט את ”האת”, אף כי ישנן פעמים שה”את” נדחקת בטעות (לחקות את בן-גוריון זה לא פחות קשה מאשר להיות בן-גוריון). כשהוא כותב על בית הבושת העברי הראשון, הוא כנראה לא יודע ששנים לפניו היה בית בושת אחד ברחוב שלוש. הוא משתמש במילה ”תפוזים”, אבל המשכיל בעת ההיא היה נחנק מהמילה ”תפוזים” כי היה מכיר רק תפוחי זהב. גם יענקה ואלימלך ודני לא היו בקיבוץ הראל ב-1948, כי הם עקרו לשם אחרי כן. אך כל אלו זוטות, רק זקנים כמוני מזהים פאשלות כאלה. באחד הפרקים שריד חש חובה לשוב ולהביא את היללה ההיסטרית על אודות הדי.די.טי שחוו המרוקאים. הרי מאות אלפי פליטי שואה שבאו באוניות מעפילים עברו די.די.טי פעמים אחדות: באירופה, במחנות המעבר, במחנות הצבא הבריטי ובבואם בשערי נמל חיפה. הם לא עשו מזה תפריט של דמעות. הם לא נפנפו בזה שנים, עד אשר אפילו אהוד ברק נאלץ להתנצל בפניהם. ובן-גוריון לא חלם על כיבוש ירושלים, כפי שמציג שריד בפרק אחר. להפך, ב-1948, כשהיינו קרובים לכיבוש העיר העתיקה, פינה אותנו בן-גוריון בכאב ומנע את כיבוש העיר מטעמי הגיונו. כאשר יגאל אלון הציע לכבוש את הגדה ויכול היה לעשות זאת - ואולי, אם לנקוט לשון שטנים, היה מגרש מאות אלפי ערבים אל מעבר לגבול וכך מונע את כל מה שבא אחר כך –חרק בן-גוריון שיניו ונתן לממשלתו להצביע נגד הכיבוש הזה, ובעצמו הצטרף להחלטה נגד עצמו וכינה אותה ”בכייה לדורות”. ב”לפיכך נתכנסנו” שריד הולך עד הסוף, יורה לכל עבר, מתאר מדינה שאני לא בדיוק מכיר אבל משרטט אותה באופן מדויק להפליא - לשיטתו, כמובן. הספר זורם בכשרון סיפר רב. זהו סיפור של מדינה ששריד מכיר ולחם להצדקתה ולהענשתה כאשר הגיע לה. הסיפור שהוא מרמז עליו כמשורר הוא סיפור טוב יותר מזה ששריד רצה לספר כאידאולוג. קולו של אותו משורר שרצה להיות ונהיה עיתונאי, פוליטיקאי ואיש עקרונות, לפעמים מתגבר על קולו של שריד המדינאי. פה ושם מרמז המשורר (במקומות ששריד מתיר לאנשיו לדבר גם לא מתוך דעותיו הוא) שהארץ אינה כה רעה; שהביטוי ”חלום ציוני” הוא משגה - לא היה שום חזון, היה צורך קיומי. לא התפללנו לשום מדינה יפה ולא לאור לגויים. לחמנו על הקמת מדינה כדי שיהיה בית ליהודים ויהיה המחיר אשר יהיה. מוסר יש אצל קאנט, לא בחיים הממשיים, לא במלחמות שבהן נהרגים והורגים על מנת שלא להיהרג. הסיסמאות הבולטות של המצעדים הגדולים בשנות הארבעים היו על עלייה חופשית ולא על מדינה עברית; על איך מקימים בית לעם קרוע ושבור; על איך בונים אותו מדמעות שמדביקים בדבק נגרים בלי לומר ”מדינה יהודית”. ישראל הפכה לבית משוגעים כי לא היה אפשר אחרת, וכל מה שקורה מאז 1921 ועד היום בבוקר הוא מאבק רצוף ונואש ששגיאותיו עצומות. אין מאבק נקי. אין נשק נקי. אין מלחמות שאין בהן טעויות גדולות ואכזריות רבה, כי כל אידאה גדולה סופה להוביל לשפיכות דמים. המהפכה הצרפתית, הרוסית, הסינית, ככה זה. ולפיכך אלתרמן, שהבין את המצוקה האיומה של מלחמות קיום, כתב שיר חריף נגד הרצח בקיבייה ונשאר אוהב ונאמן לבן-גוריון שהיה אשם לא במעט ברצח. המדינה ששריד מתאר כהחמצה היסטורית איננה החמצה משום שלא נולדה מחלום. הרעיון שפוליטיקה, קיום, מאבק וצורך לשרוד יכולים להיות מוסריים הוא רעיון יפה מאוד, אבל אינו בר ביצוע. ברגע שאדם, כמו כל אבותיו בעלי החיים, רוצה לחיות הוא חייב להרוג מישהו האורב לו. כרבים אחרים, גם שריד רוצה מדינה יפה וחסודה ומארחת וישנה בין שתיים לארבע ולא מפהקת בפומבי. שריד אוהב את אשכול ואת ספיר, אבל שוכח שהם היו פחות חומלים ממנו. הם פעלו מתוך קשר עמוק עם בן-גוריון כדי לבצע את הזוועות האלה ששריד מאשים בהן את בן-גוריון. הם ידעו שבלי כעס ונקמה אין מקימים מדינות באזורים עוינים, ועוד אחרי אלף שנים. ”לפיכך נתכנסנו” הוא יופי של ספר. טוב שיש תמימים חכמים כשריד, שמעניקים לחברה את טהרתה, שכן היא רוצה לחלום על מה שמעולם לא היה חלום, ונורא מכל - על מה שלעולם לא יוכל להיות חלום. // יורם קניוק
  • שם: לפיכך נתכנסנו
  • מחבר/ת: יוסי שריד
  • כריכה: רכה
  • שפה: עברית
  • מק״ט: 011322243
  • תחום: סיפורת
  • מוציא לאור: ידיעות ספרים

מוצרים מתאימים עבורך

נצפו לאחרונה

ספרים שנצפו לאחרונה

סגור
Loading
Go back to %1