רק בעיניים עצומות רואים אותו

רַק אִם עוֹצְמִים עֵינַיִם

וּמַבִּיטִים עָמֹק בִּפְנִים,

אֶפְשָׁר לִפְעָמִים

לִרְאוֹת אֶת אֱלוֹהִים.



כָּל יֶלֶד מְדַמְיֵן אֶת אֱלוֹהִים אַחֶרֶת. אֶחָד מְדַמְיֵן אוֹתוֹ כְּמוֹ הֵלִיקוֹפְּטֶר שֶׁחָג בַּשָּׁמַיִם. אַחֵר מְדַמְיֵן אוֹתוֹ כְּמוֹ גַּמָּד קָטָן. וְיַלְדָּה אַחַת מְדַמְיֶנֶת אוֹתוֹ כְּמוֹ הַלֵּב.

וְאֵיךְ אַתֶּם?



אֱמוּנָה אֵלוֹן, כַּלַּת פְּרַס הַיְּצִירָה לְסוֹפְרִים עִבְרִיִּים, פִּרְסְמָה סְפָרִים לִילָדִים וְלִמְבֻגָּרִים (בֵּינֵיהֶם רַבֵּי־הַמֶּכֶר וְתִכְתְּבוּ: אֲהוּבָתֵנוּ, בַּמֻּפְלָא מִמֶּנִּי). בַּסֵּפֶר רַק בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת רוֹאִים אוֹתוֹ הִיא מַזְמִינָה אֶת הַיְּלָדִים לַחְשֹׁב, לְדַבֵּר וְלִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת עַל הַגִּבּוֹר הֲכִי מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם, שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת, אֲבָל כָּל יֶלֶד מְצַיֵּר אוֹתוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ.



נוֹעָה קֶלְנֶר, בּוֹגֶרֶת הַמַּחְלָקָה לְתִקְשֹׁרֶת חָזוּתִית בִּבְצַלְאֵל, הֶעֱנִיקָה לַמַּחְשָׁבוֹת הַמֻּפְשָׁטוֹת הַלָּלוּ סְבִיבָה מֻכֶּרֶת לְכָל יֶלֶד, מְלֵאָה צֶבַע וְחֹם.