רוקח האצטרובלים

רוקח האצטרובלים

שי עמית

מסע אל רוקח האצטרובלים,
פרוזה - אלגוריה מופלאה על פחדים וחרדות ועל מיקומו של האדם הרגיש בחברה המודרנית.

מגיע רגע בחייו של כל אדם, שבו החרדות והפחדים משתלטים עליו. הכול נראה אבוד וחסר כיוון. אתה מרגיש שעשית הכול נכון ועדיין אין לך כלום. הלחץ הנפשי, הלחץ החברתי – הם לא מרפים, ואתה לא מצליח להשתחרר מהמחשבות השליליות. לא מצליח להתרכז בשום דבר. מרגיש שנכשלת, ושהכול קורס סביבך. המחשבה שפספסת את הייעוד שלך לא מאפשרת שינה, ואתה מפתח ייאוש מהחיים. אתה כבר די בטוח שמשהו דפוק בך, שיש בך איזשהו פגם, כמעט דיכאון קליני. לא מצליח להיפטר מהעצבות, מתחושת המצוקה ומהמועקה התמידית.

פעמים רבות התהלכת בזרות קיומית וקיווית שהרגישות העצומה הזו שלך תיעלם מחייך.

"רוקח האצטרובלים" הוא סיפור מסע אל תוך נבכי הנפש ונבכי החברה בה אנו חיים. חברה מודרנית ומתפתחת טכנולוגית אך דוחקת את מבנה הרגשות של האדם הצדה עד למחיקה. מלאה בתגיות חברתיות על מהו ומיהו האדם הראוי ומהו ומיהו לא, על הצלחה ואי-הצלחה. "רוקח האצטרובלים" מאפשר הסתכלות אחרת על חיינו, ומאפשר בעזרת כלי המחשבה, לפרק את התפיסות הקיימות על חרדות, פחדים, בינוניות, הפרעות קשב וריכוז ועוד - עד לכדי חיים בשלום עם עצמך כפי שאתה, וכפי שנועדת להיות. זהו ספר נצחי עבור כל אדם - ולכל החיים, ספר שנכתב כדי שכל אחד יוכל לחזור אליו פעם אחר פעם, בכל רגע של משבר.

"אל תילחם בכאב, הכאב הוא רק השליח."
צא למסע אל רוקח האצטרובלים, הוא ירקח לך את התרופה.
קרא עוד... הצג פחות...
מחיר קטלוגי 88.00 ₪
מחיר באתר 79 .20
+ -
שם:
רוקח האצטרובלים
מחבר:
שי עמית
כריכה:
רכה
שפה:
עברית
מק"ט:
011250667
מוציא לאור/ספק:
דיאלוג
ביקורות
  • אבי 23 בדצמבר 2018

    הספר הטוב שקראתי בחיים - ללא ספק. פשוט גאונות מועברת דרך מילים

    האמת שיש מ-ל-א ספרי התפתחות בתחום!
    ורובם פשוט אומרים - רוצה להצליח תעשה ככה, רוצה להיות עשיר? אז תעשה ככה!
    והנה נתקלתי בספר התפתחות אישית, שבו אני עוצר כל כמה עמודים,
    חושב על המציאות שלי, על הדברים שהשגתי,
    עובר מסע התפתחותי מדהים!
    הספר עוזר לך להסתכל שניה מהצד על החיים שלך, לשאול את השאלות הנכונות,
    ספר מומלץ ביותר,
    הציטוטים בספר משאירים אותך פעור פה, נכתבו באומץ ובתבונה.
    באמת שזה הספר הכי טוב שקראתי והספר הכי מועיל שקראתי,
    ואין ספק שהספר קירב אותי עוד כמה צעדים לעבר האיצטרובל שלי.

  • עדי נחמני 22 בדצמבר 2018

    מומלץ בחום!

    ספר מדהים. ממליצה לכל אחד לקרוא אותו. מעביר חוויה שכל אדם חייב לעבור בעצמו עם עצמו. להתמודד עם הפחדים והשאלות שמחלחלים בכל אחד מאיתנו. נותן המון פרספקטיבה לחיים ומעביר מסר עלינו כאנשים החיים בחברה ואיך כל אחד יביא את עצמו האישי בתוכה! פשוט ממליצה לכו תקראו זו המתנה הכי טובה שכל אחד יכול לתת לעצמו

  • מיכל קלנדרב 21 בנובמבר 2018

    קרן אור

    וואו.. לא ידעתי איך להתחיל לכתוב.. אפילו קראתי ביקורות שיהיה לי התחלה.. ואז אמרתי שאני ארשום את מה שיש לי - פשוט, נקי והאמת שלי!
    את שי עמית הכרתי דרך הספרים שלו " באותם רגעים שרציתי לכתוב לך" ו"ברמן" ... פתאום קפץ לי פוסט בפייסבוק על הספרים שלו וכמובן רכשתי אותם... ואיך ששי הוציא את הספר "רוקח האצטרובלים" רכשתי גם אותו...
    הספר "רוקח האצטרובלים" הוא היה ועדיין בשבילי קרן אור .
    עברתי איתו מסע לתוך עמקי נפשי, הספר גרם לי לבכות, להתרגש, לצחוק...
    ובעיקר לקבל אותי - איך שאני!
    המסע שהספר לקח אותי החזיר אותי 27 שנים אחורה... ליום שבו נולדתי ועד עכשיו...
    כמו פלאשבקים ותמונות שרצים בלי סוף... הדרך למסע הפרטי שלי, לא קלה במיוחד.
    דרך הספר ראיתי את ההתמודדויות והקשיים שאני עברתי ולא רק, היו גם ימים שמחים, מאושרים, מצחיקים...
    ראיתי את אותה ילדה קטנה, רגישה, ביישנית, סגורה, אדישה, מוזרה שהחיים הפכו אותה לכזאת... ואותה ילדה לא הייתה במיוחד "מקובלת" ואט אט הילדה הזאת גדלה ... ועוברת עוד קשיים והתמודדויות... בכל שלב בחייה... גירושיי הוריה , צעקות-כעסים-מריבות, הטרדה מינית, מוות, דייטים כושלים ועוד...
    אותה ילדה חשבה לעצמה שהיא מכוערת, שהיא לא אהובה, תמיד רצתה להיות כמו כולם, להיות אחרת..
    כן, אפילו הילדה הזאת חשבה לעצמה על מקרי מוות שאם היא תמות אז זה יהיה טוב...ואז היא חשבה לעצמה שיש לה משפחה למרות הכל זורם בגופה הדם שלהם.. אי אפשר לקחת אותה ממשפחתה שהיא כה אוהבת...ובכל זאת, היא חייה 27 שנים ואוטוטו היא תהיה בת 28...
    מה שהיא לא הבינה שמה שמייחד אותה זה היא- כמה פשוט ככה יפה!
    הילדה הזאת היא אני... הספר גרם לי להבין שלא משנה מה עברתי בחיים... תמיד יש דרך מוצא גם אם הכל נראה אחרת...בזכות הספר למדתי לקבל את עצמי כפי שאני עם כל היתרונות והחסרונות - לאהוב את עצמי- להיות אני!
    ולמי שזה לא מתאים - זה בסדר...
    כמו כל אדם שעובר מסע בחייו גם אני עברתי , הספר יכול לה=וות קרן אור גם לאחרים...
    בעידן של היום שבורחים מהמציאות והאמת.. ונכנסים לעולם שכולו פילטרים.. כדי שיאהבו אותם..אנשים שכחו להיות עצמם... כפי שהם...
    תהיו אתם עצמכם - אל תהיו מה שאחרים רוצים שתהיו...
    צאו למסע שנקרא "רוקח האצטרובלים" - מסע לעמקי הנפש, מסע שכל אחד יכול לעבור.. חוויה עילאית .. המסע מנקה, מטהר ובסופו למרות הקושי ממשיכים הלאה, נולדים מחדש...
    כל אחד לוקח את הספר למקום שלו, לדרך שלו, וזה היופי שטמון בספר...

  • מיכל קלנדרב 11 בנובמבר 2018

    קרן אור

    וואו.. לא ידעתי איך להתחיל לכתוב.. אפילו קראתי ביקורות שיהיה לי התחלה.. ואז אמרתי שאני ארשום את מה שיש לי - פשוט, נקי והאמת שלי!
    את שי עמית הכרתי דרך הספרים שלו " באותם רגעים שרציתי לכתוב לך" ו"ברמן" ... פתאום קפץ לי פוסט בפייסבוק על הספרים שלו וכמובן רכשתי אותם... ואיך ששי הוציא את הספר "רוקח האצטרובלים" רכשתי גם אותו...
    הספר "רוקח האצטרובלים" הוא היה ועדיין בשבילי קרן אור .
    עברתי איתו מסע לתוך עמקי נפשי, הספר גרם לי לבכות, להתרגש, לצחוק...
    ובעיקר לקבל אותי - איך שאני!
    המסע שהספר לקח אותי החזיר אותי 27 שנים אחורה... ליום שבו נולדתי ועד עכשיו...
    כמו פלאשבקים ותמונות שרצים בלי סוף... הדרך למסע הפרטי שלי, לא קלה במיוחד.
    דרך הספר ראיתי את ההתמודדויות והקשיים שאני עברתי ולא רק, היו גם ימים שמחים, מאושרים, מצחיקים...
    ראיתי את אותה ילדה קטנה, רגישה, ביישנית, סגורה, אדישה, מוזרה שהחיים הפכו אותה לכזאת... ואותה ילדה לא הייתה במיוחד "מקובלת" ואט אט הילדה הזאת גדלה ... ועוברת עוד קשיים והתמודדויות... בכל שלב בחייה... גירושיי הוריה , צעקות-כעסים-מריבות, הטרדה מינית, מוות, דייטים כושלים ועוד...
    אותה ילדה חשבה לעצמה שהיא מכוערת, שהיא לא אהובה, תמיד רצתה להיות כמו כולם, להיות אחרת..
    כן, אפילו הילדה הזאת חשבה לעצמה על מקרי מוות שאם היא תמות אז זה יהיה טוב...ואז היא חשבה לעצמה שיש לה משפחה למרות הכל זורם בגופה הדם שלהם.. אי אפשר לקחת אותה ממשפחתה שהיא כה אוהבת...ובכל זאת, היא חייה 27 שנים ואוטוטו היא תהיה בת 28...
    מה שהיא לא הבינה שמה שמייחד אותה זה היא- כמה פשוט ככה יפה!
    הילדה הזאת היא אני... הספר גרם לי להבין שלא משנה מה עברתי בחיים... תמיד יש דרך מוצא גם אם הכל נראה אחרת...בזכות הספר למדתי לקבל את עצמי כפי שאני עם כל היתרונות והחסרונות - לאהוב את עצמי- להיות אני!
    ולמי שזה לא מתאים - זה בסדר...
    כמו כל אדם שעובר מסע בחייו גם אני עברתי , הספר יכול להוות קרן אור גם לאחרים...
    בעידן של היום שבורחים מהמציאות והאמת.. ונכנסים לעולם שכולו פילטרים.. כדי שיאהבו אותם..אנשים שכחו להיות עצמם... כפי שהם...
    תהיו אתם עצמכם - אל תהיו מה שאחרים רוצים שתהיו...
    צאו למסע שנקרא "רוקח האצטרובלים" - מסע לעמקי הנפש, מסע שכל אחד יכול לעבור.. חוויה עילאית .. המסע מנקה, מטהר ובסופו למרות הקושי ממשיכים הלאה, נולדים מחדש...
    כל אחד לוקח את הספר למקום שלו, לדרך שלו, וזה היופי שטמון בספר...

  • מיכל קלנדרב 10 בנובמבר 2018

    קרן אור

    וואו.. לא ידעתי איך להתחיל לכתוב.. אפילו קראתי ביקורות שיהיה לי התחלה.. ואז אמרתי שאני ארשום את מה שיש לי - פשוט, נקי והאמת שלי!

    את שי עמית הכרתי דרך הספרים שלו " באותם רגעים שרציתי לכתוב לך" ו"ברמן" ... פתאום קפץ לי פוסט בפייסבוק על הספרים שלו וכמובן רכשתי אותם... ואיך ששי הוציא את הספר "רוקח האצטרובלים" רכשתי גם אותו...

    הספר "רוקח האצטרובלים" הוא היה ועדיין בשבילי קרן אור .
    עברתי איתו מסע לתוך עמקי נפשי, הספר גרם לי לבכות, להתרגש, לצחוק...
    ובעיקר לקבל אותי - איך שאני!
    המסע שהספר לקח אותי החזיר אותי 27 שנים אחורה... ליום שבו נולדתי ועד עכשיו...
    כמו פלאשבקים ותמונות שרצים בלי סוף... הדרך למסע הפרטי שלי, לא קלה במיוחד.
    דרך הספר ראיתי את ההתמודדויות והקשיים שאני עברתי ולא רק, היו גם ימים שמחים, מאושרים, מצחיקים...
    ראיתי את אותה ילדה קטנה, רגישה, ביישנית, סגורה, אדישה, מוזרה שהחיים הפכו אותה לכזאת... ואותה ילדה לא הייתה במיוחד "מקובלת" ואט אט הילדה הזאת גדלה ... ועוברת עוד קשיים והתמודדויות... בכל שלב בחייה... גירושיי הוריה , צעקות-כעסים-מריבות, הטרדה מינית, מוות, דייטים כושלים ועוד...
    אותה ילדה חשבה לעצמה שהיא מכוערת, שהיא לא אהובה, תמיד רצתה להיות כמו כולם, להיות אחרת..
    כן, אפילו הילדה הזאת חשבה לעצמה על מקרי מוות שאם היא תמות אז זה יהיה טוב...ואז היא חשבה לעצמה שיש לה משפחה למרות הכל זורם בגופה הדם שלהם.. אי אפשר לקחת אותה ממשפחתה שהיא כה אוהבת...ובכל זאת, היא חייה 27 שנים ואוטוטו היא תהיה בת 28...
    מה שהיא לא הבינה שמה שמייחד אותה זה היא- כמה פשוט ככה יפה!
    הילדה הזאת היא אני... הספר גרם לי להבין שלא משנה מה עברתי בחיים... תמיד יש דרך מוצא גם אם הכל נראה אחרת...בזכות הספר למדתי לקבל את עצמי כפי שאני עם כל היתרונות והחסרונות - לאהוב את עצמי- להיות אני!
    ולמי שזה לא מתאים - זה בסדר...

    כמו כל אדם שעובר מסע בחייו גם אני עברתי , הספר יכול להוות קרן אור גם לאחרים...
    בעידן של היום שבורחים מהמציאות והאמת.. ונכנסים לעולם שכולו פילטרים.. כדי שיאהבו אותם..אנשים שכחו להיות עצמם... כפי שהם...
    תהיו אתם עצמכם - אל תהיו מה שאחרים רוצים שתהיו...

    צאו למסע שנקרא "רוקח האצטרובלים" - מסע לעמקי הנפש, מסע שכל אחד יכול לעבור.. חוויה עילאית .. המסע מנקה, מטהר ובסופו למרות הקושי ממשיכים הלאה, נולדים מחדש...
    כל אחד לוקח את הספר למקום שלו, לדרך שלו, וזה היופי שטמון בספר...




  • ליאור כהן 2 באוקטובר 2018

    המסע אל תוך עצמי

    סיימתי את המסע אל רוקח האיצטרובלים. אני חייבת להודות שבהתחלה לא האמנתי שאצליח לסיים אותו, הלכתי לאיבוד, הכל היה לי מאוד מפוזר, כאוטי אפילו, אבל זה ממש נתן לי כאפה לפרצוף, קצת החזיר אותי לכאוס בתוך עצמי, ומשם חייתי בין עולמות מקבילים, העולם שבספר, העולם הפרטי שלי, והחיים שהם עולם אחד בפני עצמו. לקח לי כל כך הרבה זמן לסיים אותו כי התמכרתי, לדמויות, ולסביבה הדמיונית, שהמחישה בדיוק שאין כמותו את המאבקים, שבירת החומות, והחיים עצמם איתם אנו מתמודדים יום ביומו. רציתי לתת לדברים להתעכל לי בלב ובראש, לתת לכל המסע הזה להשאיר בי חותם. בזכות הספר הבנתי שהחיים מעבר לזה שהם התמודדות, הם פשוט חיים. דרך האתגר אנחנו לומדים לנשום, להנות, לשמוח עם מה שיש וגם עם מה שאין, לומדים לקבל את מי שאנחנו מול המראה ומול האנשים שמסביבינו, מגלים כמה כוח יש בנו, ושאין שום דבר בעולם הזה, שאינו אפשרי. הספר הצליח לגעת בכמה נקודות חשובות, האיר הרבה מקומות חשוכים, חיזק, ובעיקר החזיר אותי לקרוא ספרים.

  • אורי ליכטנשטיין 1 באוקטובר 2018

    הספר נתן לי להרגיש שוואלה, יש מצב שאני עושה משהו נכון במפעל של החיים שלנו.

    רוקח האצטרובלים לקח אותי למסע. אני אוהב ספרים שמכניסים לי תובנות מהדלת האחורית מבלי להאכיל אותי בכפית. זה בדיוק הטיול שלקח אותי שי עמית בעזרת דמויות שמשקפות את העולם האמיתי דרך אלגוריה.
    יותר מזה, הוא הצליח לחדור לנפשי עם הדמויות שברא. נתן לי להרגיש ממש בסדר עם הייחודיות שקיימת בתוכי.
    בעולם של היום כשאתה חריג אתה מרגיש מוזר. כשאתה רגיש נותנים לך תחושה שזה לא בסדר, ויש מן פס ייצור במפעל שאסור לך לצאת ממנו. לא בצורת המחשבה ולא בפעולות.
    בזכות האלגוריה בספר יש לאנשים רגישים מאוד יכולת להרגיש בבית. בעזרת הספר ניתן פתאום לראות מה באמת חשוב בעולם הזה, וכמה דווקא הייחודיות שיש בנו, ברגע שאנחנו נותנים לה מקום, יכולה להוביל אותנו למקומות מופלאים.
    פשוט להרגיש טוב!
    הספר זה מסוג הספרים שהוא פותח לך את הדלת, אתה מבין כל פעם קצת ובסוף הוא נותן לך את התמצית ואם אתה בוחר באמת להפנים את הספר צפויה לך גישה חדשה בחיים.

    אם בא לכם לצאת למסע בתוך עצמכם, ואתם מגדירים את עצמכם אנשים עם עומק מסויים אולי מורכבות שלא תמיד ברורה לכם. יש מצב, שאולי הספר יעשה לכם טוב.
    אני יכול להעיד שאני ממש נהנתי.

  • אלמוג רותם 25 בספטמבר 2018

    ספר שהוא פנס בשביל הדרך.

    הרוקח הוא לא עוד ספר טוב.
    הוא יצירת מופת.
    לאחר שנים של דרך מסויימת ותפיסות שונות, הספר הזה גרם לי להבין עולמות שונים, לקבל את עצמי, ככה כמו שאני, להבין יותר את האחר, לנשום עמוק לפניי שגל הפחד מגיע שוב, ללמוד לחשוב שיש עוד דרכי חשיבה, שיש דרך להיות שלווה ובטוחה יותר, ההבנה שאין תנאי לכמה אתה טוב, לכמה אתה מוצלח
    כי כמו שאתה ככה זה טוב.
    הרגישות היתרה שתמיד חשתי כנתפסת סביבתית חריגה או לא נורמלית, באה בספר הזה לידי הכרה והזדהות. מראה לפנים. שפתאום נראות ברורות יותר ונקיות יותר.
    סיימתי את הספר ועדיין בכל פעם חוזרת קצת אחורה לפרק הזה, והזה. לחדד. להעמיק. לזכור.
    כשהמחשבות מתבלבלות ושוכחות קצת את הדרך. קוראת שוב. שאדע לאן לחזור.
    שי עמית, תודה על משמעות, על הפנס בשביל הדרך.

  • ליבת 17 בספטמבר 2018

    ספר חובה

    בעייני הספר עומד על גבול הגאונות.
    ספר חובה לכל אדם אשר עוסק בחיפוש מתמיד אל תוך עצמו, סוחף, פותח את הראש, מדויק, מחבר ואמיתי.
    באופן אישי סיימתי לקרוא אותו ביום, צחקתי, נפעמתי והתרגשתי לאורך כל הדרך של מסע הקיאה
    וזה בהחלט היה מסע..

    פשוט ספר חובה

  • מלי פיטוסי 17 באוגוסט 2018

    מלי

    קרה לכם פעם שספר תיאר את החיים שלכם פרט אחרי פרט?

  • מירב בנקין 14 באוגוסט 2018

    מתנה לנשמה

    הספר רוקח האצטרובלים הזכיר לי למה אני אוהבת לקרוא. רוקח האצטרובלים לקח אותי למסע שבו "עולם הדמיון" והמציאות נפגשים. בכיתי , צחקתי , התרגשתי . הכרתי דמויות נפלאות שונות אחת מהשנייה שלכל אחת סיפור משלה עם מוטיב חוזר . אני מרשה לעצמי לדמות את הספר "למורה דרך" לחיים , תשובות לשאלות שחיפשנו או לא ידענו להגדיר . כתיבה גאונית , ממגנטת שלוקחת את הקורא למחוזות ילדות , בגרות עד לרגע ההווה . הספר מפגיש את הקורא עם פחדים , חששות , שאלות, רצון בשינוי מול התנגדות לשינוי ובסופו תודה אחת גדולה של מי שאתה זה הכי טוב "אין תנאי להיות אדם". הייתי מכניסה אותו לתכנית הלימודים בבתי הספר כחלק מהחומר הנלמד. בשתי מילים, הנאה צרופה .

  • דודי ויזגאן 14 באוגוסט 2018

    מסע שכולם חייבים לקרוא

    רוקח האצטרובלים הוא התנ״ך של העת החדשה
    זהו ספר חובה לכל נער ונערה ולכל אדם בכלל
    הגעתי אל הספר (או נכון יותר הוא הגיע אליי) בתוך זמן של חיפוש עצמי והספר היווה עבורי במדויק את התהליך שאני צריך לעבור
    קראתי בקריאה רצופה ומלאה בהבנות ובלמידה אינסופית
    והמשכתי לפעם שנייה ושלישית
    המסע הזה אל רוקח האצטרובלים הוא מסע שכל אדם עובר בזמן כזה או אחר בחייו וכשהספר הזה לצידו יכול האדם לפרוח ללמוד ולהעצים
    הכתיבה הנהדרת והמלאה בתוכן שזורק אותך למחשבות ולהרהורים מוסיפה ומעלה את הספר הזה לאחד הספרים החשובים ביותר שקראתי בחיי
    הספר מונח ליד המיטה שלי וכנראה שזהו המקום שבו יישאר לנצח
    אני קצת מקנא במי שיקרא אותו לראשונה וירשה לעצמו לצאת למסע המופלא והקסום הזה אחר רוקח האיצטרובלים
    באהבה רבה

  • מרב בן-שושן 6 במאי 2018

    יצירה חד פעמית !

    את כתיבתו של שי הכרתי כבר מספריו הקודמים, אז ידעתי שיש למה לחכות ואכן לא התאכזבתי. הפעם הוא בונה עולם חדש, שונה, אחר מלא במטאפורות ומטבעות לשון שלא היו כאן קודם ומתחברים למציאות מופלאה. הקורא מלווה את דרכו של הגיבור מהיומיומי המוכר לכולנו, בית, אישה, קריירה, דרך הכאב המנטלי המשפיע על הפיזי בחיים המודרנים ועד להחלטתו להצטרף להזדמנות שניתנת לו למצוא מזור לכאבו. במסע בלתי ייאמן הקורא חווה עם הגיבור כאב, פחד, אהבה, הלם ונפעם בסופו של דבר מהגילוי המרגש שבסופו של הסיפור. אהבתי מאד !! ממליצה לקרא לאט, כל מילה וכל משפט חשובים. יצירה מופלאה.

  • עדי 15 במרץ 2018

    ספר מדהים ןמלמד

    קראתי את הספר "רוקח האיצטרובלים" של שי עמית.
    ספר מסע פנימה שמאוד מעשיר את העולם שלך.. מאד התחברתי למה שכתוב.. מאוד לימד ונתן השראה איך להתמודד עם העולם היום כאנשים רגישים.. שווה ביותר.. מומלץ לקרוא.

  • אייל טרגרמן 3 בדצמבר 2017

    ספר שהפך אותי!

    בעיניי זו יצירת מופת. משהו שונה ממה שאי פעם קראתי. ספר שהפך אותי מבפנים. לקח לי כמה ימים לצאת ממנו ולחזור למציאות.

  • רעות בנימין 3 בדצמבר 2017

    ספר מופלא, חובה!

    רוקח האצטרובלים, ספר חובה!!
    כאשת חינוך, מורה, רכזת, יועצת חינוכית, יש להביאו לקדמת הבמה במערכת החינוכית של ימינו, תחילה ע"י חשיפת הצוותים החינוכיים בהשתלמויות מפקחים, מנהלים, מורים, רכזים, ומשם להביאו אל השטח, כלומר, לתכנית הלימודים אותה יחוו התלמידים בכיתה.
    הספר במהותו בא לעורר אותנו, ומתאים באופן מופלא ואוניברסלי, לכל אדם פרטי ואינדבידואלי.
    הוא נוגע ומעורר שאלות על נקודות מהותיות בחיינו ועל גופים, ממסדים, קבוצות שייכות, שהפכו לחלק מובן מאליו, בלי ששמנו לב האם הדרך המקובלת והנהוגה היא הנכונה והמתאימה באופן גורף, כפי שנהוג היום. תחזיקו חזק.
    כי המסע שתצאו אליו תוך קריאת הספר עלול להיות מטלטל ובועט, אך בסופו קיים חיבוק עוטף של אותה רוח חופשית אישית, המבקשת ביטוי בחייכם.

  • שמואל 1 בדצמבר 2017

    ספר מעולה משקף את החיים באמת

    ספר שמביא את הקורא לתובנות מדהימות ומעשיות עם התקדמות הקריאה, כאשר הסיפור הוא סיפור רגיל לכאורה, אך מלא מלא משמעויות

  • קרן שמש 28 בנובמבר 2017

    רוקח האצטרובלים

    מסע מופלא שעברתי ביממה וכמעט בנשימה אחת. מדויק, בועט בבטן, מתחבר לכל האמת שקיימת בי מאז ומעולם. הרגשתי שאני לא לבד.
    שי עמית בכתיבתו המופלאה מצליח לגעת בנשמות רגישות כאילו הכיר אותן וידע את כל סודותיהן.
    מומלץ למי שבשל להסתכל פנימה.

  • איילת רוזנברג 27 בנובמבר 2017

    רוקח האצטרובלים

    "לא בחרת להיוולד אל מקום שבו רוב חייך לא נמצאת. גם אם חשבת שתמיד היית שם, בתוך ליבך מעולם לא הרגשת חלק מהארץ הרחוקה" (רוקח האצטרובלים / שי עמית).
    לכל הנשמות הרגישות, הפצועות, האבודות, הסדוקות, התוהות, הכואבות.
    לכל מי שקורא תיגר על העולם הזה - הבוחר לצמצם אותנו לכדי תבנית סדורה ולקטלג כל אחד שאינו כזה כחריג ושונה;
    לכל מי שמחפש את הוויתו הפנימית, המזוקקת ומנגד לא מפחד להתעמת עם האמת הקיומית שלו - הספר הזה הוא בשבילכם.
    רוקח האצטרובלים הוא לא עוד ספר;
    הוא מניפסט לחיים.
    כזה שייקח אתכם למסע עמוק, מטלטל, מרגש ועוצמתי בנבכי הנפש.
    כזה שתחזרו לקרוא בו שוב ושוב ושוב כי הוא מספר אתכם - את הפחדים, הכאבים, הלבטים, המחשבות, החרדות, הרגשות.
    בכישרון צרוף, שי עמית מחולל קסם; נוגע, שורט ומרגש. מילותיו כרסיסי אור באפילה - מחיות את הנפש הדואבת ומאפשרות לכל אחד מאיתנו להביט פנימה ולבחור להיוולד מחדש.

  • עינת חסין גז 27 בנובמבר 2017

    מסע אל האיצטרובל שלי

    כולנו נולדנו כדף חלק,
    וגדלנו לחברה חומרית, שמודדת אותנו בציונים, מראה וכסף. חברה היוצקת אותנו לתבנית שנועדה למקסם את הכסף שנרוויח. וכך אט אט אנחנו נשאבים לפתח מיומנויות הזוכות במחיאות כפיים כל עוד אנחנו עומדים ביעדים ובד בבד מזניחים את המשאבים החשובים ביותר בחיינו: אהבה, רגשות, זמן פנוי להתעסק בתחביבים שלנו, גידול קשוב לילדים שלנו ולצורכיהם,כישורים שיש לנו אבל לא מייצרים כסף, הקשבה, חמלה וכיוצ״ב , עד שמשהו במכונה האנושית שלנו מגיע לכדי כאב פיזי של ממש כתוצאה מעומס החיים.

    רוקח האיצטרובלים הוא ספר המדבר אל כל אחד מאיתנו החי בחברה המערבית, וחש שאוב.

    רוקח האיצטרובלים מזמין את הקורא למסע שיכול להוות צוהר לשינוי תפיסה שיהפוך אותנו ממובלים בחיינו לרבי החובל של חיינו המנווטים את חיינו ברוח חופשית.

    הסופר שי עמית מפליא ביכולת שלו לקחת את הקורא למציאות דמיונית שאותה היטיב לתאר עד לכדי תחושה, שאנחנו ממש מתאחדים עם גיבור העלילה, ההולך לחפש תרופה לכאביו מהעולם הזה.

    רוקח האיצטרובלים הוא ספר הנטמע בבלוטת האיצטרובל במח וממשיך לייצר בה שאלות אישיות לקורא גם הרבה לאחר סיום קריאתו.
    הרוקח בסופו של דבר יצייד כל קורא בתרופה שאותה הקורא יצטרך לרקוח בעצמו.

    ממליצה בחום לכל אחד שהזדהה עם השגרה האפורה שיש לעולם הזה לתת לנו ומרגיש ורוצה לחוות את החיים אחרת.

  • תומר מרציאנו 27 בנובמבר 2017

    תומר מ.

    הגעתי אל הרוקח, זמני הגיע וסיימתי את הספר, ממש נלחמתי לא לסיים את ה50 עמודים האחרונים.
    זה כאילו מוזר שאפשר לקרוא את הדברים שאתה לא אומר לעצמך בקול רם אצל נשמה אחרת, וכשמדובר בספר של שי עמית האמת זועקת מהכתוב, מצאתי את עצמי במילים שלך, רציתי לומר תודה.

    בעודי מחזיק את העמוד האחרון של הספר וקורא אותו הלוך ושוב בפעם העשירית, הבנתי את שהיה עלי לקחת מהרוקח.

    וכמו שאומנות טובה יודעת לעשות, היא מניעה אותך.
    הרי זו לא הפעם הראשונה שלי בארץ הפסיפס,
    תודה לך על מילים שליוו אותי באחת התקופות החשובות בחיי.

  • אפרת בן חמו 27 בנובמבר 2017

    ספר משנה חיים!!!

    רוקח האצטרובלים לתפיסתי, יושב על המשבצת של הפסיכולוג הכי טוב שמעולם לא היה לי, מאמת ומעמת, נותן נוקאאוט בבטן הרכה ומחזיר כל אדם לשורש הוויתו, גם אם לא ירצה בכך..

    אתחיל בציטוט שיותר מהכל מסכם בפסקה אחת את הספר:
    "כל מי שעמד על הפסגות של הרי החופש והביט אל המרחבים הבלתי מוגבלים של ארץ הפסיפס, ראה גם את האפשרויות שמעבר לתהומות. מהרגע שהחליטו לשוב לאחור והגיעו אל מושבת האבודים, הפחד מקנן בהם. הם אבודים שלא מרגישים שייכים למושבת האבודים, כי הרוח החופשית, לאחר שהקשבת לה פעם אחת מתחוללת בך, אף פעם לא באמת שוקטת..."

    לא אגזים ואומר שזהו ספר משנה חיים, אמנם התהליך שלי התחיל לפני קריאת הספר אך בספר מצאתי אמת בועטת ולא מתנצלת, כזו שמצמררת כל פיסה בך וגורמת ללב לעיתים לרקד מרוב אושר ולעיתים מטלטלת את עצמיותך כאילו מעולם לא ידעה מי היא. לאורך כל הספר מצאתי את עצמי נחבטת ומתחבטת בתיאורים מדוייקים עד כדי כאב עלינו כחברה, על האדם במרחב ועל האבסורד שקורה לרוב האנשים בדרך לאיבוד עצמי מתוך רצון להיות "מספיק טובים" בעיניי אחרים. קראתי על מוסד "מחנך" שהתיאור הנכון לו הוא למעשה מסרס שבו מכניסים ילדים לשבלונות מובנות כדי שחלילה אף אחד לא ירים את ראשו סנטימטר מעל האחר (או בכלל) ושלא נדבר על יצירתיות ומעוף, אין מנוס מלשאול את עצמך שאלות קיומיות על איך ובאיזה סביבה היית רוצה שהילדים שלך יגדלו..
    קראתי על פחדים משתקים,על הרצון של בני האדם במסע המשווע לקמצוץ של בטחון. שמישהו רק יכתיב ויאמר להם באיזו דרך נכון ללכת כי האדם הסביר איבד את צלמו והוא משתקף רק בצל האחר. ומה קורה כאשר מישהו כבר מצליח ומעיז ללכת בדרכו כיצד קמים עליו לכלותו.

    שכחנו להקשיב לקול הקטן, הרוח החופשית שבנו, שמרוב רעשי רקע איננו מסוגלים כלל לשמוע אותה,ואם הצלחנו לשמוע.. אנו מתעלמים ממנה בהפגנתיות כי מה זה יעיד עלינו? ואיך בכלל נסכים לתת יד לפחד ולהתהלך איתו במחוזות חדשים?

    מצאתי את עצמי טובעת אל תוך הסיפור כאילו הייתי הדמות הראשית, ברגעים מסויימים הייתה בי השתוקקות להמשך ובאחרים הרגשתי כאילו מישהו מרעיד את הקרקע מתחת לרגלי כדי לבדוק עד כמה אהיה אמיצה להמשיך במסע אל האמת למרות תחושת אי הוודאות שמילאה את כולי.

    רוקח האצטרובלים הוא למעשה האמת הפנימית של כל אחד מאיתנו ולא כל אחד מסכים להשליך את עצמו אל נהר המים הקרירים כשהוא עירום וחף מכל הגנה כדי למצוא את מי שהוא היה תמיד ולהבין שמה שניבט מבעד למראה הוא רק השתקפות חיצונית ופיזית חסרת כל משמעות ולמעשה את מי שהוא באמת, יהיה ניתן לראות רק אם יבחר להסתכל פנימה.

    תודה לך Shai Amit - שי עמית על כתיבה סוחפת ומלוטשת, ניכר שהשקעת את מרב מרצך כדי להעניק לקורא חוויה חד פעמית ועל אחת כמה וכמה למי מבנינו "האנשים הרגישים". לראשונה הרגשתי שהגעתי "הביתה" והיו לי לא מעט רגעים של חסד ושלווה במהלך הקריאה שהביאו אותי לתובנה שאני לא לבד וכנראה יש לפחות עוד אדם אחד בעולם לחלוק איתו את רחשי הלב... זה בהחלט היה מסע מפרך פיזית ונפשית שכלל את כל קשת הרגשות ולמי שהגיע עד לכאן, ראשית תודה שקראתם ובהחלט ממליצה לקרוא ולעמוד באומץ מול ההתמודדות שהספר הזה מעניק.

  • שרה רחמיאל 26 בנובמבר 2017

    ספר נדיר באיכותו

    "רוקח האצטרובלים"/ שי עמית

    "אל תילחם בכאב. הכאב הוא רק השליח. זו השפה שמדברת הנשמה הנצחית שבך עם האיש החד-פעמי שאתה. הרוח החופשית שלך אינה זקוקה לדיבור. כשתתעורר חפש את רוקח האצטרובלים. הוא ירקח לך את התרופה".

    נראה לי שזה הולך להיות ארוך מהרגיל. אתם יודעים- זה שי עמית. כן החתיכי ההורס עם העיניים הירוקות וחיוך הגומות שובה הלב. כל פוסט שלו פנינה, הוא צעיר עם נפש בוגרת, ואל תתנו למראה ההורס שלו להטעות אתכם. כי מתחת לחזות הסקסית בלי להתאמץ- חבויה נפש רגישה. מי שכותב כמוהו חייב להיות רגיש מאד. החתן שכל אם מייחלת לבתה.
    שנתחיל?

    הספר הזה הוא לא רגיל. זה לא "ברמן". לא דומה אפילו. זו אלגוריה. אלגוריה היא יצירה בעלת משמעות אשר מעבירה מסר או מוסר השכל באמצעות סיפור שמשתמש לרוב במציאות. והספר הזה מערב מציאות עם דימיון. יש בו אלגוריה על פחדים וחרדות ועל מיקומו של האדם הרגיש בחברה המודרנית. את הספר הזה קוראים לאט. קוראים וקודם כל נהנים מהשפה של שי עמית. קוראים במקטעים, נותנים למשמעות לרדת ולהתעכל, עוצרים לחשוב, ושוב לחשוב, נושמים, מהרהרים, לוקחים פסק-זמן וממשיכים בקריאה. לא קל לקרוא, לוקח זמן עד שהקורא נכנס לעניניים, עד שהדברים מחלחלים, יש קטעים שנזקקתי לקרוא אותם שוב לא כי יש לי קשיים בהבנת הנקרא אלא פשוט ניסיתי להיכנס לראשו של שי עמית. לראות אם מה שאני הבנתי חופף למה שהוא ניסה להעביר.
    זה בלתי אפשרי לכתוב על ספר שכזה מבלי לחטוא למסר ששי ניסה להעביר. לדעתי זהו מסוג הספרים שבו כל קורא ייקח אותו למקום אחר. למקום שלו. אני מקווה שלכך התכוון שי עמית. הוא רקח עבורנו יצירה, השקיע בה את מחשבותיו ורחשי ליבו והגיש אותה לנו עטופה וכרוכה בתקווה שכל אחד ואחת ימצא בה משהו עבורו.

    העלילה נפתחת בסיפור בנאלי של גבר שעסוק במירוץ החיים; עבודה קרייריסטית, אשה ובן. חי מסביב לשעון. המירוץ אחר יוקרה, מעמד וכסף. חיים לחוצים. כמו פקק בקבוק שמפניה. כמו בקבוק משקה תוסס. יש מחיר לתהילה. אין מחיר לחופש.
    מגיע היום שבו צריך לשלם מחיר לחיים התובעניים. יש מחיר ללחצים נפשיים, ללחצים חברתיים, למחשבות שליליות, להרגשה שאתה מפספס משהו. אתה מפתח דיכאון, מתהלך עצבני עם הרגשת מועקה תמידית. יודע שמעבר לפינה ממתינים לנפילתך. בחברה המודרנית שבה אנו חיים- הצלחה ממותגת על פי מותגי בגדיך, מותג המכונית, מותג הבית המפואר. מעמדות. מקובלות חברתית. הצלחה חברתית ותעסוקתית. כל אחד רוצה להרגיש שהוא IN. שהוא משהו. במירוץ החיים לא עוצרים כמעט להסתכל פנימה, לתוך הנפש, לרגשות.
    מהו באמת מדד האדם הנכון והראוי? עבודה מוצלחת? משפחה מושלמת? מהי משפחה מושלמת? יש מושג כזה בכלל? האם נכון למחוק את האני האמיתי שלך בכדי למצוא חן בעיני הסביבה? ומה עם החרדות והפחדים, האם אתה מצליח לחיות בשלום עם עצמך כפי שאתה מצטייר בעיני הסביבה? למה קיים הפחד ממה יגידו? למה אתה מתעקש לעבוד במקום שנחשב כעבודה "נחשבת" במקום לממש את חלומותיך ושאיפותיך האמיתיות? אכפת לך ממה תגיד החברה סביבך, המשפחה, החברים.
    בסיפור המציאותי פקק השמפניה נחלץ ואיתו פורץ הייאוש ומחלחל לכל פינה טובה. הדימיון לוקח את ג'וליאן גיבור הספר למחוזות של מושבה אבודה בחיפוש אחר תשובה בארץ הפסיפס אצל רוקח האצטרובלים. המושבה האבודה היא היישות הקיומית של כולנו. אנשים אבודים שכבולים בחיים בורגניים מסודרים. כל אדם היא נפש אבודה אשר תוהה וטועה בנבכי החיים. כל אדם מחפש את הדרך הנכונה לאושר המיוחל ובדרך חווה אכזבות, פחדים. אנשים חיים לפי מוסכמות. מאבדים את צלמם. את האני האמיתי שלהם. ברגע שנשכיל להבין שאני הוא מי שאני וכפי שאני, על המכלול של הטוב והרע שבי- נלמד לחיות בשלום עם עצמנו ועם הסביבה. זה לא חשוב מה חושבים עלינו- עלינו להיות שלמים עם עצמנו כפי שאנו. זאת החבילה.

    וכמובן שיצא לי להרהר על מהות שם הספר.
    כי אני תמיד אוהבת להבין ולהגיע לנקודה הזאת, לחבר את השם לתוכן העלילה.
    אצטרובל הוא סוג של פרח בעיניי שגדל בעץ. הוא סגור ובתוכו מתפתחים זרעים. במזג אוויר קר הוא נסגר ובמזג אוויר חם הוא נפתח. אלגוריה לאדם שהסביבה קרה ועוינת אליו ודבר זה גורם לו להיסגר רגשית. כשהאדם מקבל חום ואהבה הוא נפתח ופורח. הוא מסוגל לשחרר את הפחדים והמועקות ולהרגיש רצוי ואהוב. במסע הדימיוני של ג'וליאן הוא פוגש אנשים שמעמידים בפניו מראה. הוא רואה את עצמו כפי שהוא נראה לאחרים. הוא אבוד. הוא צועד לארץ הפסיפס כשבדרך מראות האנשים וקולותיהם מהדהדים. הרבה פעמים הוא שוקל לעצור, לעשות אחורה פנה, ההתמודדות מול הכאב והאמת קשה לו. אבל הוא חייב להמשיך. כי כל נסיגה חזרה משככת רק לרגע את הכאב. הוא יודע שזו רק תרופה רגעית. אקמול. אשליה. מאד מפתה להמשיך לחיות ככה במין אי-וודאות. בעולם של שוטים.
    התשובה נמצאת בארץ הפסיפס. פסיפס היא יצירת אומנות עדינה ושברירית שמורכבת מפיסות שונות. פיסות אירועים שמתחברות לחיים שלמים.
    בארץ הפסיפס נמצא רוקח האצטרובלים. הרוקח בחיים מתאים לאדם החולה את התרופה המתאימה לו. וכל אדם הוא כמו אצטרובל סגור. צריך את הרוקח הנכון שיתאים את התרופה הנכונה בכדי לגרום לאצטרובל שבנפש להיפתח. חום ואהבה כבר הזכרתי? קבלת עצמך כפי שאתה מבלי לתת לעצמך להיות מושפע מדעות של אחרים כלפיך.

    "אין תנאי להיות אדם.
    מותר לך להיות.
    רק להיות".

    צאו אל המסע הזה לתוך הנפש פנימה.
    תרגישו הרבה יותר מזוככים ושלמים עם עצמכם אחריו.

    אני התאהבתי.
    אני שלמה עם עצמי כפי שאני על כל מגרעותיי.
    אני אוהבת את עצמי על כל חסרונותיי.
    אני חיה בשלום עם העובדה שלא כולם אוהבים אותי. וזה בסדר. אני לא צנצנת דבש.
    מי שמקבל אותי על כל הטוב שבי- לא מרגיש את המגרעות שלי. ויש מגרעות למכביר. ואני רגישה.
    תאהבו את עצמכם כפי שהינכם.

    קריאה מהנה!!

  • רון 21 בספטמבר 2017

    ספר מעולה

    לא עוד משהו בנאלי משהו שאפשר לקחת לחיים

כתוב את חוות הדעת שלך

איך תדרג מוצר זה?