לילה במנהרה

לילה במנהרה

רועי שוע-חיים

עומר – קיבוצניק מצפון הארץ, התגייס לצה"ל עם סכין בין השיניים ורעל בדם. הוא חלם להיות החייל הכי קרבי, הכי טוב. אבל במהלך שגרת הסיורים השוחקת שבגבול ישראל-עזה, הוא מתפכח ומבין שיש לו עוד הרבה חיים לחיות, והרבה טיולים לעשות וחברה אחת שהוא אוהב – למרות שהוא עדיין לא אמר לה את זה.
שגרת הסיור של ליל שבת מתובלת בניגון מהקידוש שלא נגמר, בתשוקה לסיגריה וקפה בשטח ובאחוות רעים. אף אחד מהלוחמים הללו לא יכול לדמיין לאן יוביל אותו הלילה האפל הזה.
"אני מתחיל להבין. פטיש חם זה הדיווח בקשר שיורים עלינו, שאנחנו תחת אש. אני שומע את נווה צועק בקשר לחמ"ל במוצב ומנסה להבין מאיפה יורים. אני לא שומע יריות, אני לא שומע נפילות. נווה כבר פתח את הדלת שלו כדי לפרוק מהרכב. גם נדב ורומיאו עם הדלתות שלהם פתוחות ומוכנים לפריקה, אז גם אני פתחתי. אני עדיין נמצא בשוק שלי. העולם מסתובב, בא לי להקיא. הסתכלתי אחורה כי לשם נווה, נדב ורומיאו מסתכלים. פגיעה ישירה. הרכב של בני חטף פגיעה ישירה מקדימה מטיל כלשהו. אש חזקה בולעת את המנוע של הרכב. האינסטינקט אומר לי לצאת מהרכב ולרוץ ליערות שמשמאלנו כי אנחנו הבאים בתור לחטוף פגיעה ישירה. אבל אני לא רץ לשם כי אני רואה את נווה ונדב רצים אל הרכב של בני, אז גם אני רץ לשם ורומיאו אחרי."
לילה במנהרה מתאר בשפה חיילית, צעירה ועכשווית, אך גם רגישה ומלאת תשוקה, את שגרת חייהם של גברים צעירים ששומרים על גבול המדינה, בלילה שישנה את חייהם לנצח. זהו סיפור על חברות ואחווה ועל האומץ שנדרש ברגע מחריד אחד. נקודת המבט של גיבור הסיפור מאפשרת לנו להציץ על הווי החיים של לוחמים צעירים בצבא שמהווים – כל אחד בדרכו – את הרקמה הססגונית שממנה מורכבת החברה הישראלית.
רועי שוע-חיים נולד בברוקלין ניו יורק וגדל בקהילה יהודית בניו ג'רזי. לאחר שסיים תיכון, עלה לישראל במסגרת גרעין צבר שמסייע לחיילים בודדים לאורך השירות הצבאי. במהלך השנים האלו התגורר רועי בקיבוץ שמיר שבצפון הארץ ושם הוא מצא את השביל, הסלע והנוף. זהו ספר הביכורים שלו.
למידע נוסף ותגובות, מוזמנים לאתר של הספר www.lila-baminhara.com
קרא עוד... הצג פחות...
מחיר קטלוגי 84.00 ₪
מחיר באתר 75 .60
+ -
שם:
לילה במנהרה
מחבר:
רועי שוע-חיים
כריכה:
רכה
שפה:
עברית
מק"ט:
013621167
מוציא לאור/ספק:
מטר
ביקורות
  • לי יניני 25 ביוני 2019

    נובלה אקטואלית

    נובלת ביכורים עכשווית ולצערנו גם אקטואלית!

    רועי שוע-חיים נולד בברוקלין להורים שירדו מהארץ. לאחר סיום התיכון בניו-ג'רזי, הוא עלה ארצה בסיוע גרעין "צבר" שמסייע לחיילים בודדים. רועי התגורר בקיבוץ שמיר, למד הנדסה ובעקבות הצעת עבודה חזר לניו-יורק. (מקווה שעם הזמן יחזור אלינו).

    הספר הוקדש לצביקה לוי ז"ל- "אבי החיים הבודדים" שהלך לעולמו בסוף שנת 2018. צביקה לוי ז"ל כונה "אבי החיילים הבודדים", בזכות עשייתו ההתנדבותית למען החיילים חסרי אמצעים והבודדים. הוא טיפל במשפחות שכולות, ושימש איש הקשר בין התנועה הקיבוצית לצה"ל, בכל הנושאים הקשורים לטיפול בחיילים בודדים, כולל הפנייתם למשפחות מאמצות.

    כל הנובלה מגוללת לקורא על ידי עומר בגוף ראשון, ומשולבות בה חויותיו משירותו הצבאי בעזה בתוספת קטעים בידיונים.

    חלקו הראשון של הספר מהווה את המסגרת לחלקו השני המשמש את לב ליבו של הספור.

    למרות שהשפה הצהלי"ת מוכרת לי, אני מודה שבתחילת הקריאה לא התחברתי. קשה לי לקרוא שפה בוטה ותוקפנית. בסופו של יום התגברתי, הסתקרנתי והגעתי לעמוד האחרון.

    הבנתי את רועי ומדוע הוא החליט לכתוב כך, למרות שאני משוכנעת שזו לא השפה השגורה בפיו. לדעתי השימוש בשפה בוטה, נוקבת, צהלי"ת וצברית, נובע מהדרך להעביר לקורא את האטמוספירה הצהלי"ת.

    עומר, חדור מטרה, מורעל, נוחת ארצה לשרת בצה"ל ועם הזמן הפעפוע והמוטיבציה התפוגגו. השגרה, הסיורים, ההקפצות, ארוחות בצוותא והסיגריה של אחרי, מקבלים משמעות אחרת כשהם נקטעים בגלל כוננות ותידרוכים.

    המוטיב החזק בספר-החברות ומערכות היחסים, שנרקמים בתוך הקבוצה המצויה במסגרת נוקשה, נוהלים ומשמעת משלה.

    הכניסה למנהרה חשוכה מול כוח אוייב שהמוות מול העיניים קשה! לא קל במנהרה ועל מה שהתרחש בה תצטרכו לקרוא עצמאית.

    לטעימה מהכתיבה: "אני מתחיל להבין. פטיש חם זה הדיווח בקשר שיורים עלינו, שאנחנו תחת אש. אני שומע את נווה צועק בקשר לחמ"ל במוצב ומנסה להבין מאיפה יורים. אני לא שומע יריות, אני לא שומע נפילות. נווה כבר פתח את הדלת שלו כדי לפרוק מהרכב. גם נדב ורומיאו עם הדלתות שלהם פתוחות ומוכנים לפריקה, אז גם אני פתחתי. אני עדיין נמצא בשוק שלי. העולם מסתובב, בא לי להקיא. הסתכלתי אחורה כי לשם נווה, נדב ורומיאו מסתכלים. פגיעה ישירה."

    הנובלה השאירה אצלי מועקה ודאגה, גם הכריכה השחורה תרמה את חלקה לתחושה הזו והיא בהחלט מתאימה לתוכן.

    עסקינן בילדים בני 18, שרק אתמול סיימו את המבחן האחרון בבגרות. מדוע אותו ילד צריך לחוות את הרגע שלפני המוות, ולהתעטף ברסיסים של דם על חולצתו במקרה הטוב? למה? זה בדיוק אותו ילד בן 18 שבזכותו אתם ואני ישנים טוב בלילה!!!

    בשורה התחתונה: "העוצמה נולדת מן האלימות ומתה עם החירות." לאונרדו דה וינצ'י.
    אני מאחלת שהעוצמה שלנו תגיע ממקומות אחרים ולא תמות לעולם!

    לי יניני

כתוב את חוות הדעת שלך

איך תדרג מוצר זה?