עושה כרצונו

וינשטיין אסתי

אסתי וינשטיין נמצאה ללא רוח חיים ליד חוף הקשתות באשדוד, לאחר שישה ימים של חיפושים. היא שמה קץ לחייה, שהיו סוערים ומלאי מכאוב, ושלאחר מותה נחשפה אליהם מדינת ישראל כולה.
בת למשפחה מכובדת של חסידי גור, שעזבה את העולם החרדי ונותקה מרוב ילדיה. אישה שרוב חייה נאלצה לשתוק ולעשות כרצונם של אחרים — עד שלא יכלה יותר. כאשר החליטה למות, היא החליטה גם לשבור את שתיקתה. לדבר. בעצם, לצעוק. לבתה האחת מתוך שבע, זו ששמרה אתה על קשר ושהייתה האדם הקרוב אליה בעולם, השאירה את הספר שכתבה.
עושה כרצונו הוא סיפור קורע לב על דסי, וסיפור על בעלה יעקב, וסיפור על עולם חסידי אפוף סודות. זה סיפור על רגעים משפחתיים אפלים, על ניסיונות שחרור נואשים, על בחירה ועל בריחה, על ייאוש ועל נקמה.
עושה כרצונו הוא סיפור על אהבה ועל שיברון לב, שתקראו מבעד לדמעות.
״תעשו הכול!! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו!״ כתבה אסתי וינשטיין במכתב הפרידה שלה.
הנה הוא לפניכם.
במחיר מיוחד לחברי מועדון
מחיר קטלוגי 96.00 ₪
מחיר באתר 86 .40
82 .08 לחברי מועדון
+ -
  • לי יניני 7 ביוני 2017

    אסתי איננה מתוך בחירה

    הספר "עושה כרצונו" אינו ספר, ולכן לדעתי יש להתייחס אליו כיומן אישי, או ביוגרפיה, ללא עריכה וליטוש שהוגש לקריאה as-is .

    אסתי וינשטיין בחרה לספר לכל העולם ואשתו, על הגורמים שהביאו אותה לעזוב את משפחתה ואת עולם החיים.

    המסמך הזה הינו תיעוד מסקרן, מבזה ומכעיס כאחד ומציצני לחיים לא מוכרים.

    אני לא תוהה על כך שהספר הפך לרב מכר. זה די טבעי לתהות על קנקנם של אחרים ומאידך גיסא, לדעתי האישית בלבד, חבל שהוא נכתב. זהו מסמך פוצע, מכאיב, מצער וגם דוחה ולא מעט...

    אסתי ניסתה להתגבר על הקרעים בנפשה, ולחיות בין שני עולמות, אך קפיצותיה בין העולם המוקפד והמחמיר של "חסידות גור", לבין העולם החילוני והמיתרני לא צלח.

    בספרה היא מגוללת את סיפור חייה ומסכת ייסורים שעברה, לרבות "קטעי חיים" בלתי נתפסים על בעלה החסיד "לכאורה", שמאלץ אותה לקיים יחסי-מין עם גבר זר מול עיניו.

    ל"חסידות גור" יש אומנם רשימה ארוכה של איסורים, אזי אני שואלת האם כל האיסורים הללו, הם אלה שחוללו וליבו את היצר הרע אצל אסתי? כן? מי אחראי על היצר הרע? האם לא האדם עצמו?

    בספר אסתי היא בת דמותו של דסי, ואילו יעקב הוא בן דמותו של שלמה בעלה. כל הסיפור מסופר בגוף ראשון ומנקודת מבטה של דסי בלבד.

    הזוגיות של דסי ויעקב מתחילה ל"התקלקל" כאשר הם מורדים ב"תקונעס" (תקנות התנהגות מיוחדים של "חסידות גור"). ואיך הם מורדים? הזוג מתחיל לבלות בערבים, לנסוע לת"א, לשהות בצימרים, להשתתף במפגשי טנטרה, לצפות בסרטים ב-DVD, לקיים יחסי מין יותר מפעמיים בחודש, ואפילו אסתי מנתחת את "שדיה הנפולים" משמונה הלידות... לא מקובל וזה מעשה שלא יעשה על ידי "בנות חסידות גור".

    דסי עטפה את מעשיה והסכימה לגחמותיו של בעלה, בעטיפה עם כתובת "עושה כרצונו". איפה רצונה, והיכן היא? לאן נעלם האני שלה? עברה מעיד על כך שהיא "כן" ידעה להתעקש על דברים, למרות כל "התקוענס" ורשימות "הלא" של "חסידות גור"... אז?

    קשה להזדהות עם דסי. היא האחראית הישירה למעשיה וחייה, לאורך כל המסע שהיא עשתה בעולם החיים. למרבה הצער, היא לא התנגדה לבעלה, ההיפך היא הגשימה את הפנטזיות שלו כבובת מריונטה... ומי היה הקהל בתיאטרון הזה? עוד נקודה למחשבה...

    כבר בגיל שנה היא שברה את מסגרת הלול, ויצאה לטייל בסלון כשהיא אוחזת את המוט בידה. דסי אכלה "אגוזי" של "עלית" ולא של חברת "מגדים" ה"כשר למהדרין". הלכה עם חברותיה "החילוניות" לצימר ולחוף הים, היא למדה ספרות בתל-אביב בבית ספר חילוני ועוד.

    אין עוררין על כך שכל ההתנהגויות הללו, מעידים על כך שאסתי ידעה לעמוד על שלה, כשהיא רצתה, ועשתה גם מה שהיא רוצה...

    נכון, היו לה מרידות קטנות עוד בתקופה הילדות, אך לאן כל האומץ הזה נעלם, כשהיה צריך להגיד "לא" כ"ילדה גדולה" כ"רעיה" כ"אימא לשמונה ילדים"?

    בפני ד"ר דנה הרשקוביץ, בעת אישפוזה בית החולים לחולי נפש, אסתי מעידה ע"כ שהיתה ילדה פטפטנית. היא חושפת את "הכביסה המלוכלכת" שמצויה ב"חסידות גור", אך מה אסתי עשתה כדי להלבין את הכביסה הזו לפחות בביתה שלה?

    הקו שהנחה את אסתי "טוב שם טוב משמן טוב". (עמוד 20) "לא משנה מה אתה עושה כל עוד אף אחד לא יודע מזה – הכול בסדר.".... האומנם? איפה המצפון? מוסר הכליות וחובת הלב?

    לאורך כל הדרך... והיתה דרך... אסתי לא לקחה אחריות על מעשיה, ולראיה היא אומרת לד"ר דנה הרשקוביץ: "נועם אח שלי הוא בעצם ההתחלה של כל הצרות שלי!" ... "הלידה שלו הפכה אותי ממפונקת למפונדרקת!" (עמוד 20). המסקנה: כולם "לא בסדר, אני בסדר"... כמה קל ופשוט להפנות אצבע מאשימה לגורר ולא לנגרר!

    כל התנהגותה מלמדת על דמות ללא שדרה, ולא לחינם היה לה שם של בחורה ריקנית, שראשה מלא בבגדים ותכשיטים. כל מה שעניין והעסיק את דסי, שיהיה לה חתן גבוה, רחב כתפיים, וחשוב לא פחות להתארס לפני חברתה, הא... ובאיזה בגד תכסה את גופה אם וכאשר...

    חברים תסלחו לי, לדעתי לא ניתן לשפוט את הספר ולדרגו בכוכבים, כפי שאנחנו נוהגים בדרך כלל, משום שעסקינן ביומן זיכרונות. זהו מסמך כואב, שובר שתיקה, כתוב בשפה פשוטה וקופצנית, על דמות שטוחה ומפונקת, שהמשפט "טוב שם טוב משמן טוב" צרור בתוכו.

    בסיכומו של יום וכאוהבת המילה הכתובה, הייתי מעדיפה שהסיפור הזה לא יפורסם ברבים, ויישאר במשפחת "חסידות גור". מאידך גיסא, הספר כבר פורסם, ולמרות חסרונותיו הפך לרב מכר. אזי תקראו ומלאו את בקשתה האחרונה של אסתי : "תעשו הכול שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו"...

    לא לחינם האם תרזה אמרה: "הבדידות והתחושה של היותך לא רצוי, הן צרות העוני הנוראות ביותר"... ואכן כך גם במקרה הזה.

    זהו ספר חשוב, מלמד ומעל לכול מהווה הצצה ותיעוד לעולם "קצת אחר עם נורמות שונות".

    אסכם מעולם הפסיכולוגיה: יש כאן "השלכה" כמנגנון הגנה לעומת "הסתגלות"... חבל... מה שבטוח שבמקרה הזה כל השיחות של אסתי עם האלוקים לא הועילו ... ואת הסוף כולנו יודעים...

    אסתי איננה מתוך בחירה!

    לי יניני

כתוב את חוות הדעת שלך

איך תדרג מוצר זה?

שם:
עושה כרצונו
מחבר:
וינשטיין אסתי
כריכה:
רכה
שפה:
עברית
מק"ט:
011373882
מוציא לאור/ספק:
כנרת זמורה ביתן